ג'ון סרג'נט
 | |||||||
| לידה |
5 בדצמבר 1779 פילדלפיה, פנסילבניה, המושבות המאוחדות   | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
23 בנובמבר 1852 (בגיל 72) פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית  | ||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות לורל היל | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| השכלה |
אוניברסיטת פרינסטון | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הפדרליסטית המפלגה הוויגית | ||||||
| בת זוג |
Margarettta Sergeant | ||||||
| ילדים |
Colonel William Sergeant, מרגרטה מיד, Katherine Sergeant, שרה סרג'נט | ||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'ון סרג'נט (באנגלית: John Sergeant; 5 בדצמבר 1779 – 23 בנובמבר 1852) היה פוליטיקאי אמריקאי שייצג את פנסילבניה בבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא היה המועמד לסגן הנשיאות של המפלגה הלאומית הרפובליקנית בבחירות לנשיאות של 1832, ורץ יחד עם הסנאטור הנרי קליי.
לאחר שהשלים את לימודיו באוניברסיטת פרינסטון, שירת סרג'נט בממשלת פילדלפיה וניצח בבחירות לבית הנבחרים של פנסילבניה. כחבר המפלגה הפדרליסטית, זכה בבחירות לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בין 1815 ל-1823. בקונגרס תמך במערכת האמריקאית של קליי והתנגד להרחבת העבדות, והצביע נגד פשרת מיזורי.
לאחר שכיהן כנשיא מועצת פנסילבניה של נציבי התעלה, חזר סרג'נט לקונגרס ב-1827. הוא הובס במסע הבחירות מחדש שלו ב-1829 והפך ליועץ משפטי של הבנק השני של ארצות הברית. בבחירות לנשיאות של 1832, הצמד של קליי וסרג'נט הובס על ידי הצמד הדמוקרטי של אנדרו ג'קסון ומרטין ואן ביורן. לאחר הבחירות, הצטרף סרג'נט למפלגה הוויגית ושוב חזר לקונגרס, וכיהן מ-1837 עד 1841. הוא גם היה נשיא ועידת החוקה של פנסילבניה ב-1838. הוא פרש מתפקידו הציבורי ב-1841 וחזר לעסוק בעריכת דין.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרג'נט נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה ב-5 בדצמבר 1779. הוא היה בנם של מרגרט (לבית ספנסר) סמל וג'ונתן דיקינסון סרג'נט, עורך דין שייצג את ניו ג'רזי בקונגרס הקונטיננטלי השני וכיהן כתובע הכללי של פנסילבניה. אחיו תומאס סרג'נט, כיהן כמזכיר המדינה של פנסילבניה, התובע הכללי ובבית המשפט העליון של פנסילבניה.
סרג'נט התחנך בבתי הספר הציבוריים ובאוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה.[1] ב-1795 השלים את לימודיו במכללת פרינסטון. הוא הפך לעורך דין ולאחר שהתקבל ללשכת עורכי הדין בשנת 1799, עסק בעריכת דין במשך חמישים שנה, כולל "ייצוג תיקים רבים בפני בית המשפט העליון".
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1800 מונה סרג'נט לסגן התובע הכללי של פילדלפיה ולאחר מכן לממונה על פשיטת הרגל של פנסילבניה בשנה שלאחר מכן. הוא כיהן כחבר בבית הנבחרים של פנסילבניה מ-1808 עד 1810. כחבר המפלגה הפדרליסטית נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית כדי למלא את המושב שהתפנה בשל מותו של ג'ונתן ויליאמס. הוא נבחר מחדש שלוש פעמים, וכיהן מ-10 באוקטובר 1815 עד 3 במרץ 1823, והצליח להגיע לתפקיד יו"ר ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית. סרג'נט היה תומך חזק של המערכת האמריקאית של הנרי קליי ושל הבנק השני של ארצות הברית בקונגרס, ואף נסע לאירופה כדי לנהל משא ומתן על הלוואות לבנק. הוא גם היה מתנגד חריף לעבדות והצביע נגד פשרת מיזורי. לאחר מכן פרש, אם כי זמנית, מהקונגרס.[1]
בשנת 1813 נבחר סרג'נט כחבר החברה הפילוסופית האמריקאית. [2]
בשנת 1825 מונה לנשיא מועצת פנסילבניה של נציבי התעלה. בשנה שלאחר מכן, נשלח כציר לקונגרס פנמה של 1826 אך הגיע לאחר שהקונגרס סיים את דיוניו. הוא חזר לבית הנבחרים של ארצות הברית לתקופת כהונה שהתחילה ב-4 במרץ 1827.[1]
הוא לא הצליח להיבחר מחדש לקדנציה הבאה ועזב את הקונגרס בפעם השנייה ב-3 במרץ 1829. לאחר מכן מונה ליועץ משפטי לבנק של ארצות הברית.[1]
מועמד לסגן הנשיא
[עריכת קוד מקור | עריכה]סרג'נט היה השותף למועמדות של הנרי קליי מטעם המפלגה הלאומית הרפובליקנית במהלך הבחירות לנשיאות ב-1832, אך הם הפסידו לאנדרו ג'קסון ומרטין ואן ביורן והוא שוב נסוג מהחיים הציבוריים.
לאחר מועמדותו לסגן הנשיא, חזר ב-1838 כנשיא ועידת החוקה של פנסילבניה, ולאחר מכן נבחר מטעם המפלגה הוויגית לבית הנבחרים של ארצות הברית. הוא כיהן בפעם האחרונה מ-4 במרץ 1837, עד שהתפטר ב-15 בספטמבר 1841, ושוב כיהן כיו"ר הוועדה לענייני משפט בשנים 1837 – 1839. הוא חזר לעיסוקו במשפטים, ודחה הצעות לקבינט או תפקיד דיפלומטי מהממשל הוויגי החדש.
בבחירות 1844 נחשב כמועמד לקבל את המועמדות לתפקיד סגן הנשיא מטעם הוויגים, כדי לרוץ שוב עם קליי, אבל הוועידה בחרה בסופו של דבר את תאודור פרלינגהויסן. באותה שנה הציע הנשיא טיילר למנות את סרג'נט כשופט בית המשפט העליון של ארצות הברית, אולם סרג'נט סירב בשל גילו המבוגר.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-23 ביוני 1813 התחתן עם מרגרטה ווטמו, בתם של ג'יימס הורשיו ווטמו ואנה (לבית קארמיק) ווטמו.[3] יחד נולדו להם עשרה ילדים, כולם פרט לאחד ששרדו מינקות. בין ילדיו היו:
- מרגרטה סרג'נט (1814–1886), שנישאה למייג'ור גנרל ג'ורג' מיד, מפקד ארמיית הפוטומק מקרב גטיסברג ועד סוף מלחמת האזרחים.
- שרה סרג'נט (1817–1850), שנישאה להנרי וייז, מושל וירג'יניה ה-33.
- קתרין סרג'נט (1825–1910), שנישאה להארי אוגוסטוס קראם (הוריו של ג'ון סרג'נט קראם).
- ויליאם סרג'נט (1829–1865), ששירת במלחמת האזרחים ונפצע אנושות בקרב על כביש וייט אוק.
סרג'נט מת בפילדלפיה שבפנסילבניה ב-23 בנובמבר 1852, ונקבר בבית הקברות לורל היל.[4]
צאצאים
[עריכת קוד מקור | עריכה]נכדיו, ג'ון סרג'נט וייז, ג'ון סרג'נט קראם וריצ'רד אלסופ וייז, כמו גם נינו, ג'ון קריין קאנקל, התבלטו גם הם בפוליטיקה.[1]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון סרג'נט, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ג'ון סרג'נט, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- 1 2 3 4 5 ג'ון סרג'נט, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
- ↑ "APS Member History". search.amphilsoc.org.
- ↑ Watmough, James H. (1905). "Letters of James H. Watmough to his Wife, 1785". The Pennsylvania Magazine of History and Biography (באנגלית). Historical Society of Pennsylvania.
{{cite journal}}: (עזרה) - ↑ "SERGEANT, John". history.house.gov (באנגלית). US House of Representatives: History, Art & Archives.
{{cite web}}: (עזרה)