ג'ון פישר (בישוף)

ג'ון פישר
John Fisher

דיוקן מאת צייר מהאסכולה של הנס הולביין
לידה	19 באוקטובר 1469 יורקשייר, הממלכה המאוחדת
הוצאה להורג	22 ביוני 1535 (בגיל 65) גבעת מצודת לונדון, הממלכה המאוחדת
מקום קבורה	קפלת פטרוס הקדוש בשלשלאות
מדינה	הממלכה המאוחדת
ביאטיפיקציה	29 בדצמבר 1886, רומא, ממלכת איטליה על ידי לאו השלושה עשר
קאנוניזציה	19 במאי 1935, קריית הוותיקן על ידי פיוס האחד עשר
חג	22 ביוני (הכנסייה הקתולית) 6 ביולי (הכנסייה האנגליקנית) 9 ביולי (הכנסייה הקתולית לפני 1969
פטרון של	הדיוקסיה הקתולית של רוצ'סטר ברוצ'סטר, מדינת ניו יורק
השכלה	קולג' סנט ג'ון, קיימברידג' Beverley Grammar School
תארים	בישוף ומרטיר, בישוף רוצ'סטר

ג'וֹן פִישֶׁר (באנגלית: John Fisher; 19 באוקטובר 1469 – 22 ביוני 1535) היה איש כמורה קתולי אנגלי, שירת כבישוף רוצ'סטר מ-1504 עד 1535 וכקנצלר של אוניברסיטת קיימברידג'. הוא מוכר כקדוש מעונה וכקדוש על ידי כנסייה הקתולית.

פישר הוצא להורג בפקודתו של הנרי השמיני, מלך אנגליה, במהלך הרפורמציה באנגליה בגין סירובו לקבל אותו כראש העליון של כנסיית אנגליה ובשל דבקותו בדוקטרינה של כנסייה הקתולית בדבר עליונות האפיפיור ועצמאות הכנסייה משליטת המדינה. הוא מונה לחשמן (קרדינל) זמן קצר לפני מותו.

בתגובה לעצומה עממית של קתולים אנגלים, הכריז האפיפיור פיוס האחד עשר ב-19 במאי 1935 על ג'ון פישר ותומאס מור כקדושים המייצגים את הקדושים המעונים הקתולים הרבים של אנגליה. שני הקדושים המעונים חולקים יום חג משותף ב-22 ביוני בלוח השנה הרומי הכללי הנוכחי של הכנסייה הקתולית. שמו מופיע גם בכמה לוחות שנה של קדושים של הכנסייה האנגליקנית.

ביוגרפיה

ראשית חייו

ג'ון פישר בצעירותו, מאת פייטרו טוריג'אנו

ג'ון פישר נולד בבוורלי שביורקשייר בשנת 1469, בנם של רוברט פישר, סוחר סדקית אמיד מבוורלי, ואגנס, אשתו, שלהם נולדו ארבעה ילדים. רוברט פישר מת בשנת 1477, ונקבר בכנסיית סנט מרי, הכנסייה הקהילתית של בוורלי; בצוואתו, הוא הוריש כספים לילדיו ולבתי תמחוי שונים, כנסיות וכמרים, וכן קבע קצבאות למיסות.

ג'ון היה אז בן שמונה. אימו האלמנה נישאה לאחר מכן לאדם בשם וייט, לו ילדה ארבעה ילדים נוספים.

חינוכו המוקדם של פישר היה ככל הנראה בבית הספר המסופח לכנסייה הקולגיאלית בעיר הולדתו. נראה שהיה לו קשר הדוק עם משפחתו המורחבת לאורך כל חייו.

אוניברסיטת קיימברידג'

מתוך הכרה בכישוריו ללמידה, ובהיותה מבוססת כלכלית, נתנה אימו את הסכמתה לקבלתו לאוניברסיטת קיימברידג' בשנת 1482, בהיותו בן שתים עשרה או שלוש עשרה.

אוניברסיטת קיימברידג' הייתה בנסיגה וקיפאון אקדמי. בנאום שנישא בפני הנרי השביעי, מלך אנגליה, בשנת 1506, נזכר פישר:

בזמן שבו הוד מלכותך הראה לראשונה את דאגתו אלינו, הלמידה החלה לשקוע בקרבנו - ייתכן שזה היה תוצאה של התדיינויות משפטיות מתמדות עם העיר, או של המגפות התכופות שפקדו אותנו כך שאיבדנו רבים ממלומדינו המובילים, או של המחסור בפטרוני למידה. תהא הסיבה אשר תהא, היינו מגיעים לייאוש אלמלא הוד מלכותך זרח עלינו כשמש העולה עצמה.

— Martyrs of Henry VIII: Repression, Defiance, Sacrifice

פישר למד באוניברסיטת קיימברידג' משנת 1484, שם, במייקלהאוס (קולג' לשעבר, בימינו טריניטי קולג') הוא הושפע מוויליאם מלטון , תאולוג ששם דגש על עבודת כמורה מעשית, ושהיה פתוח לזרם הרפורמה החדש בלימודים שנבע מהרנסאנס. פישר קיבל תואר בוגר אוניברסיטה ב-1487. ב-1491 המשיך לתואר מוסמך אוניברסיטה ונבחר לעמית (Fellow) בקולג' שלו.

כמו כן, ב-1491 קיבל פישר היתר אפיפיורי (Dispensation) להיות מוסמך לכמורה אף על פי שהיה מתחת לגיל הקאנוני. ב-17 בדצמבר 1491 הוסמך לכמורה, ומונה לכומר (ויקאר) נומינלי של נורת'אלרטון , יורקשייר.

ב-1494 ויתר על משרה זו (בנפיקיום) כדי להפוך לפרוקטור של האוניברסיטה, ושלוש שנים לאחר מכן מונה למתדיין ראשי. בערך באותו זמן הוא גם מונה לכומר אישי ומוודה של מרגרט בופורט, רוזנת ריצ'מונד ודרבי, אימו של הנרי השביעי, מלך אנגליה.

ב-5 ביולי 1501, הוא קיבל תואר דוקטור לתאולוגיה קדושה ו-10 ימים לאחר מכן נבחר לסגן הקנצלר של האוניברסיטה. בהנחייתו של פישר, הפטרונית שלו ליידי מרגרט הקימה את סנט ג'ון קולג' ואת כרייסט קולג' באוניברסיטת קיימברידג', ואת הקתדרה על שם ליידי מרגרט ללימודי דת בשתי האוניברסיטאות, אוקספורד וקיימברידג'. פישר עצמו הפך ליושב הראשון של הקתדרה בקיימברידג'. מ-1505 עד 1508 הוא היה גם נשיא קווינס קולג' בקיימברידג'. בסוף יולי 1516 הוא שהה בקיימברידג' לפתיחת סנט ג'ון קולג' וקידש את הקפלה.

האסטרטגיה של פישר הייתה לגייס כספים ולמשוך לקיימברידג' מלומדים מובילים מאירופה, תוך קידום לימודם לא רק של סופרי לטינית קלאסית ויוונית, אלא גם של עברית. הוא שם משקל רב על מחויבות לעבודה בקהילה, ומעל לכל על הטפה עממית, מצד העמיתים שקיבלו מלגה. לפישר היה חזון לו הקדיש את כל משאביו ומרצו האישיים. אף על פי שנתקל מדי פעם בהתנגדות, הוא הצליח לנהל את כל האוניברסיטה, אחת משתיים בלבד באנגליה, תוך הגייה והוצאה לפועל של פרויקטים ארוכי טווח.

המוסדות שהקים פישר הוקדשו גם לתפילה למען המתים, במיוחד באמצעות מוסדות צ'אנטרי . כאיש קפדן וסגפן, פישר היה ידוע כמי שמניח גולגולת אנושית על המזבח במהלך המיסה ועל השולחן במהלך הארוחות.

ארסמוס אמר על ג'ון פישר: "הוא האיש היחיד בתקופה זו שאין שני לו ביושרת חייו, בלמדנותו ובגדולת נפשו".

בישוף

בבולה אפיפיורית מ-14 באוקטובר 1504, מונה פישר לבישוף רוצ'סטר , על פי דרישתו המפורשת של הנרי השביעי. רוצ'סטר הייתה אז הדיוקסיה הענייה ביותר באנגליה ובדרך כלל נחשבה לצעד ראשון בקריירה אפסיקופלית. אף על פי כן, פישר נשאר שם, ככל הנראה מבחירתו שלו, במשך 31 שנות חייו הנותרות.

במקביל, כמו כל בישוף אנגלי בתקופתו, היו לפישר תחומי אחריות ממלכתיים מסוימים. אלה כללו במיוחד את תפקידו הנוגע לאוניברסיטת קיימברידג', שהוא המשיך לשמור במסגרתו על עניין רב בנעשה בה. בשנת 1504 הוא נבחר לקנצלר האוניברסיטה. לאחר שנבחר מחדש מדי שנה במשך 10 שנים, קיבל פישר בסופו של דבר מינוי לכל החיים. בתקופה זו נאמר עליו גם ששימש כמורה פרטי למלך לעתיד, הנרי השמיני. כמטיף, המוניטין שלו היה כה גדול עד שמונה לשאת את הספד ההלוויה למלך הנרי השביעי ולליידי מרגרט, שניהם מתו בשנת 1509; הטקסטים הללו קיימים עד היום. מלבד החלק שמילא במוסדותיה של ליידי מרגרט, פישר סיפק הוכחה נוספת לקנאותו ללמידה בכך ששכנע את ארסמוס לבקר בקיימברידג'. זה האחרון מייחס זאת (במכתביו, Epistulae" 6:2") להגנתו של פישר, שבזכותו התקדמו לימודי היוונית בקיימברידג' ללא ההפרעות הממשיות שהיו מנת חלקם באוקספורד.

אף על פי שזכה לפרסום והיה ידוע ביכולת הרהיטות, לא חלף זמן רב לפני שפישר נקלע לעימות עם המלך החדש, תלמידו לשעבר. המחלוקת פרצה סביב כספים שהשאירה ליידי מרגרט, סבתו של המלך, למימון מוסדות בקיימברידג'.

בשנת 1512 מונה פישר לאחד מנציגי אנגליה בוועידת לטראנו החמישית , שהייתה מכונסת אז, אך נסיעתו לרומא נדחתה, ולבסוף בוטלה.

התנגדות ללותרניזם

ג'ון פישר היה "התאולוג הראשון שאבחן את ההצדקה באמצעות אמונה בלבד כדוגמה המכוננת של הרפורמציה הפרוטסטנטית".

פישר הוזכר גם, אף על פי שללא כל הוכחה משכנעת, כמחברו האמיתי של החיבור המלכותי נגד מרטין לותר שכותרתו "Assertio septem sacramentorum" (הגנה על שבעת הסקרמנטים), שפורסם ב-1521, ואשר זיכה את המלך הנרי השמיני בתואר "Fidei Defensor" (מגן האמונה). לפני תאריך זה גינה פישר התנהלויות פסולות שונות בכנסייה, ודחק בצורך לבצע רפורמות משמעתיות.

בשנת 1523, פרסם פישר תגובה בת 200,000 מילים לחיבורו של מרטין לותר (Assertionis Lutheranae Confutatio - הפרכת טענותיו של לותר). לותר השמיט חלק מהחומרים הפרובוקטיביים יותר מגרסתו הגרמנית, מה שגרם לתפיסה שפישר (ובשנה שלאחר מכן, ארסמוס) הבין לא נכון את לותר. לותר לא הגיב לפישר.

בסביבות 11 בפברואר 1526, בפקודת המלך, הוא נשא דרשה מפורסמת נגד לותר בחצר קתדרלת סנט פול הישנה בלונדון, כחלק ממופע שבו כמה לותרנים היו אמורים להתכחש לאמונתם בפומבי וספרים לותרניים מוחרמים היו אמורים להישרף. בהקדמה לגרסה האנגלית המודפסת של הדרשה, הציע פישר להיפגש בחשאי עם כל לותרני כדי "לשמוע את עומק דעתו, והוא ישמע שוב את דעתי, אם ירצה בכך: ואני בוטח באדוננו, שלבסוף נסכים כך, שאו שהוא יעשה אותי ללותרני, או שאני אשכנע אותו להיות קתולי, וללכת בעקבות תורתה של כנסיית המשיח". המאבק נגד תורות המנוגדות לדוגמה הכנסייתית העסיק יותר ויותר את פישר בשנותיו האחרונות.

בשנת 1529 נקרא פישר לאמת מול תומאס היטון , חסיד של ויליאם טינדייל שנעצר בחשד לכפירה, כי רישומי הראיונות וההודאות הישירות שלו בפני הארכיבישוף ויליאם וורהאם היו נכונים, ולשכנע את היטון לחזור בו מהכפירה. משנכשל בכך, הוסגר היטון לידי הרשויות החילוניות והוצא להורג בהעלאה על המוקד בגין כפירה. ויליאם טינדייל, שחי אז מעבר לים, טען שהיטון עונה על ידי הארכיבישופים, אולם ההיסטוריון הפרוטסטנטי ג'ון פוקס, שהקפיד להפיץ טענות מסוג זה, אינו טוען זאת.

הגנה על קתרין מאראגון

כאשר ניסה הנרי לבטל את נישואיו לקתרין מאראגון, הפך פישר לתומכה הראשי של המלכה. ככזה, הוא הופיע בשמה של המלכה בחצר נציגי האפיפיור, שם הדהים את הקהל בישירות שפתו ובהצהרתו כי, בדומה ליוחנן המטביל, הוא מוכן למות למען אי-התרת הנישואין. למשמע הדברים, הנרי השמיני זעם כל כך עד שחיבר נאום לטיני ארוך לנציגים בתשובה לנאום הבישוף. העותק של פישר למסמך זה עדיין קיים, עם הערותיו בכתב יד בשוליים שמראות עד כמה לא חשש מכעסו של המלך. העברת התיק לרומא הביאה את מעורבותו האישית של פישר לקיצה, אך המלך מעולם לא סלח לו על מה שעשה.

מתקפתו של הנרי על זכויות הכנסייה

בנובמבר 1529, "הפרלמנט הארוך" של תקופת שלטונו של הנרי החל החל לכרסם בזכויות היתר של הכנסייה הקתולית. פישר, כחבר הבית העליון, בית הלורדים, הזהיר מיד את פרלמנט כי צעדים כאלה יכולים להסתיים רק בהרס מוחלט של הכנסייה הקתולית באנגליה. בית הנבחרים, דרך הדובר שלו, התלונן בפני המלך שפישר זלזל בפרלמנט, כנראה בהנחייתו של הנרי מאחורי הקלעים. הנרי זימן את פישר אליו ודרש הסבר. משזה ניתן, הצהיר הנרי שהוא מרוצה, והותיר לבית הנבחרים להכריז שההסבר אינו מספק, כך שהוא הופיע כריבון נדיב, במקום כאויבו של פישר.

שנה לאחר מכן, ב-1530, הפגיעות המתמשכות בכנסייה הניעו את פישר, כבישוף של רוצ'סטר, יחד עם הבישופים של באת' ואלי, לערער לכס הקדוש. הדבר העניק למלך את ההזדמנות לה חיכה, וצו האוסר ערעורים כאלה פורסם מיד, ושלושת הבישופים נעצרו. כליאתם, לעומת זאת, נמשכה כנראה רק כמה חודשים שכן בפברואר 1531, התכנסה מועצת הכנסייה, ופישר היה נוכח. זו היה האירוע שבו אולצו אנשי הכמורה, בעלות של 100,000 ליש"ט, לרכוש את חנינת המלך על שהכירו בסמכותו של הקרדינל תומאס וולזי כנציג האפיפיור; ובאותו זמן להכיר בהנרי כראש העליון של הכנסייה באנגליה, שבה התוספת של הסעיף "ככל שחוק האלוהים מתיר" נעשתה הודות למאמציו של פישר.

דייסה מורעלת וכדור תותח

כמה ימים לאחר מכן, מספר בני ביתו של פישר חלו לאחר שאכלו דייסה שהוגשה לבני הבית ושניים מתו: עם זאת פישר צם באותו יום. הנרי השמיני עבר דרך הפרלמנט חוק רטרואקטיבי שאפשר להוציא את הטבח, ריצ'רד רוז , ללא משפט פומבי, להורג על ידי המדינה בהרתחה בחיים בגין פשע ההרעלה.

בהזדמנות אחרת ב-1530, כדור תותח שנורה מעבר לתמזה פגע בביתו של פישר, והחטיא אך במעט את חדר העבודה שלו. נפוצו שמועות שזו הייתה אזהרה או ניסיון התנקשות מצד משפחת בולין.

תככים עם קיסר האימפריה הרומית הקדושה

פישר גם עסק בפעולות חשאיות כדי להפיל את הנרי. כבר ב-1531 החל לתקשר בחשאי עם דיפלומטים זרים. בספטמבר 1533 בתקשורת סודית דרך שגריר האימפריה הרומית הקדושה אסטאס שאפווי הוא עודד את קרל החמישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לפלוש לאנגליה ולהדיח את הנרי בשילוב עם התקוממות מבית.

"העניין הגדול של המלך"

ערך מורחב – העניין הגדול של המלך

ג'ון פישר מאת חרארד פאלק , על פי אדריאן ואן דר וורף , 1697.

האירועים נעו כעת במהירות. במאי 1532, התפטר סר תומאס מור מתפקיד הקנצלר וביוני, דרש פישר בפומבי נגד ביטול הנישואין של הנרי לקתרין מאראגון. באוגוסט מת ויליאם וורהאם , הארכיבישוף מקנטרברי, ותומאס קרנמר הוצע מיד על ידי הנרי לאפיפיור כמחליפו. בינואר של השנה שלאחר מכן, הנרי עבר בחשאי טקס נישואין עם אן בולין. הסמכתו של קרנמר לבישוף התקיימה במרץ 1533, ושבוע לאחר מכן, פישר נעצר. נראה שמטרת המעצר הזה הייתה למנוע ממנו להתנגד לביטול הנישואין שקרנמר הכריז עליו במאי, או להכתרתה של אן בולין שבאה בעקבותיו ב-1 ביוני, שכן פישר שוחרר שוב לחופשי תוך שבועיים מהאירוע האחרון, ללא הגשת כתב אישום נגדו.

בסתיו של 1533 נערכו מספר מעצרים בקשר למה שנקרא ההתגלויות של "העלמה הקדושה מקנט", אליזבת ברטון , אך מכיוון שפישר חלה אנושות בדצמבר, ההליכים נגדו נדחו לזמן מה. עם זאת, במרץ 1534 הוצג בפרלמנט ועבר חוק מיוחד להפקעת זכויות (Bill of Attainder) נגד פישר ואחרים על שותפות בעניין העלמה מקנט. בעקבות כך נידון פישר להחרמת כל רכושו האישי ולהיכלא בהתאם לרצון המלך. לאחר מכן הוענקה לו חנינה בתשלום קנס של 300 ליש"ט.

ירושה ועליונות

אותו מושב של הפרלמנט העביר את חוק הירושה הראשון, שעל פיו כל מי שיידרש לעשות כן חויב להישבע שבועת ירושה, המכירה בצאצאיהם של הנרי ואן כיורשים חוקיים לכס המלכות, תחת עונש של אשמה בהסתרת בגידה (Misprision of treason). פישר סירב להישבע ונכלא במצודת לונדון ב-26 באפריל 1534. מספר מאמצים נעשו כדי לגרום לו לשנות את דעתו, אך ללא השפעה, ובנובמבר הוא הואשם בהסתרת בגידה בפעם השנייה, רכושו הוחרם החל מ-1 במרץ הקודם, וכס הבישופות של רוצ'סטר הוכרז פנוי החל מ-2 ביוני שלאחר מכן. הוא היה אמור להישאר במצודה למעלה משנה, ואף על פי שהותר לו לקבל אוכל ושתייה שנשלחו על ידי חברים, וכן משרת, נמנע ממנו כומר, אפילו עד הסוף ממש. מכתב ארוך קיים, שנכתב מהמצודה על ידי פישר לתומאס קרומוול, המדבר על חומרת תנאי מאסרו.

בדומה לתומאס מור, האמין הבישוף פישר, שמכיוון שהחוק הרשיע רק את אלה שדיברו בזדון נגד תוארו החדש של המלך, יש ביטחון בשתיקה. עם זאת, ב-7 במאי הוא נפל למלכודת שהוטמנה לו על ידי ריצ'רד ריץ', שעתיד היה להעיד שקר כדי להשיג את הרשעתו של תומאס מור. ריץ' אמר לפישר שלמען מצפונו של המלך הוא מעוניין לדעת, בסודיות מוחלטת, את דעתו האמיתית של פישר. פישר, שוב, הצהיר שהמלך אינו הראש העליון של הכנסייה האנגלית.

חשמנות ומות קדושים

אתר הנצחה במקום ההוצאה להורג הפומבית בגבעת מצודת לונדון

במאי 1535, האפיפיור החדש שנבחר פאולוס השלישי מינה את פישר לקרדינל-כומר של בזיליקת סן ויטאלה ברומא, כנראה בתקווה לגרום להנרי להקל על תנאי מאסרו של פישר. ההשפעה הייתה הפוכה לחלוטין: הנרי אסר על הכנסת כובע הקרדינל לאנגליה, והצהיר שהוא ישלח את הראש לרומא במקום זאת.

ביוני הוצאה ועדה מיוחדת למשפטו של פישר, וביום חמישי, 17 ביוני, הוא הועמד לדין באולם וסטמינסטר בפני בית משפט של שבעה עשר, כולל תומאס קרומוול, תומאס בולין, רוזן וילטשייר הראשון, אביה של אן בולין, ועשרה שופטים. האישום היה בגידה, בכך שהכחיש שהמלך הוא הראש העליון של הכנסייה באנגליה. מכיוון שנשללה ממנו משרתו כבישוף רוצ'סטר על ידי חוק הפקעת הזכויות, הוא זכה ליחס של אדם פשוט (Commoner), ונשפט על ידי חבר מושבעים. העדות היחידה הייתה זו של ריצ'רד ריץ'. ג'ון פישר נמצא אשם ונידון לתלייה, גרירה וביתור בטייברן.

עם זאת, התמרמרות ציבורית הלכה וגאתה בקרב תושבי לונדון שראו אירוניה מבשרת רעות בהקבלות בין הרשעתו של פישר לבין זו של הקדוש המגן שעל שמו הוא נקרא, יוחנן המטביל, שהוצא להורג על ידי המלך הורדוס אנטיפס על קריאת תגר על חוקיות נישואיו של הורדוס לגרושתו של אחיו הרודיאס. מתוך חשש שג'ון פישר יחיה עד יום החג של הקדוש המגן שלו, זה של הולדת יוחנן המטביל ב-24 ביוני, ושימשוך אהדה ציבורית רבה מדי, המלך המתיק את העונש לעריפת ראש, שתבוצע לפני 23 ביוני, ערב חג הולדת יוחנן המטביל.

מגדל הפעמון, שבו הוחזק ג'ון פישר בתקופת מאסרו יחד עם תומאס מור, אף על פי שנכלאו בו בנפרד.

הוא הוצא להורג בגבעת מצודת לונדון ב-22 ביוני 1535. להוצאה להורג הייתה השפעה הפוכה מזו שהתכוון אליה הנרי השמיני, שכן היא יצרה הקבלה נוספת לזו של מות הקדושים של יוחנן המטביל, שראשו נערף גם כן; מותו התרחש גם ביום חגו של סנט אלבן , הקדוש המעונה הראשון של בריטניה.

פישר פגש את המוות באומץ שקט ומכובד שהרשים עמוקות את הנוכחים. גופתו זכתה ליחס אכזרי במיוחד, כנראה בהוראת הנרי, כשהיא הופשטה והושארה על הגרדום עד הערב, אז נלקחה על רומחים והושלכה עירומה לקבר פשוט בחצר הכנסייה כנסיית כל הקדושים שליד המצודה. לא נישאה תפילת הלוויה. שבועיים לאחר מכן, גופתו הונחה לצד זו של סר תומאס מור בקפלה של כנסיית סנט פיטר אד וינקולה בתוך מצודת לונדון. ראשו של פישר ננעץ על מוט על גשר לונדון אך מראהו האדמומי והחי עורר תשומת לב כה רבה עד כי לאחר שבועיים, הוא הושלך לתמזה, ואת מקומו תפס זה של סר תומאס מור, שהוצאתו להורג, גם היא בגבעת המצודה, התרחשה ב-6 ביולי.

אדיקות קתולית מסבירה באופן שגרתי את הגלימות בצבע השני שעוטים קרדינלים כסימן לנכונותם לשפוך את דמם למען הבשורה הנוצרית. זוהי מחשבה מרוממת: אך למעשה, לאורך כל ההיסטוריה בת אלף השנים של מוסד החשמנות, רק חבר אחד בקולגיום הקדוש מת אי פעם מוות קדושים. האיש הזה היה ג'ון פישר. (...)

— Eamon Duffy

מכתביו

• Treatise concernynge ... the seven penytencyall Psalms (London, 1508)
• Sermon ... agayn ye pernicyous doctrin of Martin Luther (London, 1521)
• Assertionis Lutheranae Confutatio (Confutation of the Lutheran Assertions) (1523)
• Defensio Henrici VIII (Cologne, 1525)
• De Veritate Corporis et Sanguinis Christi in Eucharistia, adversus Johannem Oecolampadium (Cologne, 1527)
• De Causa Matrimonii ... Henrici VIII cum Catharina Aragonensi (Alcalá de Henares, 1530)
• The Wayes to Perfect Religion (London, 1535)
• A Spirituall Consolation written ... to hys sister Elizabeth (London, 1735)

לקריאה נוספת

• "The English Works of John Fisher, Bishop of Rochester (1469–1535): Sermons and other Writings, 1520–1535," edited by Cecilia A. Hatt, Oxford University Press, 2002.
• B. Bradshaw & Eamon Duffy (ed.) "Humanism, Reform and the Reformation: The Career of Bishop John Fisher," Cambridge University Press, 1989.
• MacNabb, Vincent (2015). St. John Fisher. Mediatrix Press. ISBN 978-1953746337.
• Vincent Nichols, "St John Fisher: Bishop and Theologian in Reformation and Controversy", Alive Publishing, 2011.
• E. E. Reynolds, "Saint John Fisher," Wheathampstead: Anthony Clarke, 1972.
• Richard Rex, "The Theology of John Fisher," Cambridge University Press
• Edward Surtz, "The Works and Days of John Fisher," Boston: Harvard University Press, 1967.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ון פישר בוויקישיתוף

• ג'ון פישר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ון פישר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

• St. John Fisher, in the Catholic Encyclopedia

הערות שוליים

ערך זה כולל קטעים מתורגמים מהמהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה, הנמצאת כיום בנחלת הכלל