ג'ון ק' פמברטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון קליפורד פמברטון
John Clifford Pemberton
ג'ון ק' פמברטון
ג'ון ק' פמברטון
לידה 10 באוגוסט 1814
פילדלפיה, פנסילבניה, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
פטירה 13 ביולי 1881 (בגיל 66)
פנלין (אנ'), פנסילבניה, ארצות הברית ארצות הבריתארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות לורל היל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה האקדמיה הצבאית של ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות ארצות הבריתארצות הברית צבא ארצות הברית
קונפדרציית המדינות של אמריקהקונפדרציית המדינות של אמריקה צבא הקונפדרציה
שנות הפעילות 18371861 צבא ארצות הברית
1861 – 1865 צבא הקונפדרציה 
דרגה מייג'ור (ארצות הברית 19) מייג'ור (צבא ארצות הברית)
לוטננט ג'נרל (צבא הקונפדרציה)
תפקידים בשירות
מפקד ארמיית מיסיסיפי (צבא הקונפדרציה)
פעולות ומבצעים
מלחמות הסמינול
מלחמת מקסיקו - ארצות הברית
מלחמת האזרחים האמריקנית
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון קליפורד פמברטוןאנגלית: John Clifford Pemberton) היה קצין מקצועי בצבא ארצות הברית, אשר לחם במלחמות הסמינול (אנ'), ושרת בהצטיינות במלחמת מקסיקו - ארצות הברית. פמברטון היה גנרל בצבא הקונפדרציה בזמן מלחמת האזרחים האמריקנית, ונודע בעקבות התבוסה שלו במערכת ויקסבורג, אשר הגיעה לשיא במצור על ויקסבורג ובכניעתו של פמברטון וחיל המצב שלו בקיץ 1863 לגנרל יוליסס גרנט מן האיחוד.

שנים מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פמברטון נולד בפילדלפיה, פנסילבניה. הוא החל ללמוד באקדמיה הצבאית של ארצות הברית בווסט פוינט בשנת 1833, וסיים ארבע שנים אחר כך, כלוטננט שני (אנ'), מדורג 27 מתוך 50 צוערים.[1] הוא הוצב בגדוד הארטילריה ה-4, והשתתף במלחמת הסמינול השנייה (אנ') בשנים 1837–1838, בפלורידה. בשש השנים שלאחר מכן שירת באזורים שונים בצפון ארצות הברית, וקודם לדרגת לוטננט ראשון (אנ').[2]

מלחמת ארצות הברית–מקסיקו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1845–1846 השתתף פמברטון עם גדוד הארטילריה ה-4 בכיבוש הצבאי של טקסס, ולאחר מכן נשלח עם גדודו למקסיקו, עם תחילת מלחמת ארצות הברית–מקסיקו. הוא נלחם בקרב פאלו אלטו (אנ') ב-8 במאי 1846 ובקרב רסקה דה לה פלמה (אנ') יום למחרת. בסתיו 1846 הוא לחם בקרב מונטריי (אנ') וקודם לדרגת ייצוג קפטן בזכות הצטיינותו בקרב.[2]

פמברטון לחם בפעולות הצבא במקסיקו בשנת 1847, והשתתף במצור על ורה-קרוז (אנ') במרץ, בקרב סרו-גורדו (אנ') באפריל, ובמספר היתקלויות נוספות. באוגוסט הוא השתתף בכיבוש סן אנטוניו ובקרב צ'ורובוסקו (אנ'); בספטמבר הוא לחם בהצטיינות בקרב מולינו דל ריי (אנ') וקודם לדרגת ייצוג מייג'ור בעקבות זאת. לאחר מכן השתתף בהסתערות על מצודת צ'פולטפק ובקרב על מקסיקו סיטי (אנ'), בו נפצע. בין השנים 1846–1849 שימש שליש אישי של בריגדיר ג'נרל ויליאם ג' וורת' (אנ'), והיה קצין מטה באותה דיוויזיה עם יריבו לעתיד במלחמת האזרחים, יוליסס גרנט.[1][2]

לאחר מלחמת מקסיקו – ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1848 נשא פמברטון לאשה את מרת'ה ת'ומפסון מנורפוק, וירג'יניה.

לאחר מלחמת ארצות הברית–מקסיקו שירת פמברטון עם גדוד הארטילריה ה-4 במשימות שונות ברחבי ארצות הברית. הוא קודם לדרגת קפטן בשנת 1850. בין היתר לחם בסכסוכי גבול ופעולות איבה מול שבטים אינדיאנים בפלורידה (1849–1850, 1856-1857), במשימות ספר בקנזס (1857–1858), ומרד המורמונים (אנ') ביוטה (1858).[2]

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת מלחמת האזרחים ב-1861 בחר פמברטון להתפטר מתפקידו בצבא ארצות הברית ולהצטרף לקונפדרציה, וזאת למרות מוצאו מצפון ארצות הברית והעובדה ששני אחיו הצעירים לחמו בעבור האיחוד. התפטרותו נכנסה לתוקף ב-29 באפריל 1861. החלטתו נבעה במידה רבה מהשפעתה של אשתו ילידת וירג'יניה, ומשנות שירות רבות בדרום ארצות הברית בשנים שלפני המלחמה.[3] הוא מלא מספר תפקידי מטה בווירג'יניה, וב-15 ביוני 1861 קודם לדרגת בריגדיר ג'נרל וקיבל פיקוד על הבריגדה ה-10 מאזור נורפוק, וירג'יניה, עליה פיקד עד נובמבר 1861.[1]

פמברטון קודם לדרגת מייג'ור ג'נרל ב-14 בינואר 1862, והוצב בראש פיקוד קרוליינה הדרומית וג'ורג'יה, פיקוד שהמטה שלו שכן בעיר צ'ארלסטון. פמברטון עמד בראש הפיקוד החל מ-14 במרץ ועד 29 באוגוסט. כתוצאה מאופיו המחוספס, הצהרותיו שהיה מפנה את האזור כדי לא לסכן את חייליו המועטים,[4] ואי האמון שרחשו לו עקב היותו צפוני במוצאו, עתרו מושלי שתי המדינות לנשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס על מנת להעבירו מתפקידו. דייוויס חיפש מפקד לפיקוד המיסיסיפי שרק הוגדר, ותפקיד לגנרל פ.ג.ט. בורגארד; מכיוון שכך הוא שלח את פמברטון מערבה למיסיסיפי והציב את בורגארד הפופולרי בצ'ארלסטון.[5]

ויקסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצעי גרנט כנגד ויקסבורג, אפריל-יולי 1863.
  הקונפדרציה
  האיחוד

ב-10 באוקטובר 1862 קודם פמברטון לדרגת לוטננט ג'נרל[1] והוצב בראש פיקוד המיסיסיפי ומזרח לואיזיאנה. משימתו העיקרית של פיקוד זה הייתה להגן על עיר המבצר ויקסבורג, מיסיסיפי, ועל נהר המיסיסיפי. ג'פרסון דייוויס נתן לו את ההוראות הבאות למילוי המשימה: "...ראה בהגנה מוצלחת על מדינות אלה מטרה ראשונה ועיקרית של פיקודך." פמברטון הגיע למטהו בג'קסון, מיסיסיפי, באמצע אוקטובר 1862.[6]

כוחותיו מנו כ-50,000 איש בפיקוד מייג'ור ג'נרל ארל ואן דורן ומייג'ור ג'נרל סטרלינג פרייס; כ-24,000 מתוכם היו מוצבים כחיל מצב קבוע בוויקסבורג ובפורט האדסון, לואיזיאנה.[5] כוחות אלה היו במצב גרוע, שרידים של המפלה הקשה בקרב קורינת' השני, במיסיסיפי. אל מול פמברטון התייצב עמיתו מזמן מלחמת מקסיקו - ארצות הברית, מייג'ור ג'נרל יוליסס גרנט וארמיית הטנסי שלו, אשר מנתה בתחילת המערכה כ-44,000 איש.

בדצמבר 1862 פתח גרנט במערכת ויקסבורג, והחל בניסיונות לכבוש את עיר המבצר ששלטה על נהר המיסיסיפי. במשך ארבעה חודשים ביצע גרנט שבעה ניסיונות כושלים להגיע אל ויקסבורג. כוחותיו של פמברטון הצליחו לסכל את חלקם, וחלקם נכשל עקב תנאי השטח הקשים. פמברטון הפך שאנן עקב כישלונותיו החוזרים של גרנט, וסדרת פעולות הטעיה של גרנט גרמה לפמברטון לפספס את המאמץ המרכזי של גרנט באפריל 1863 – צליחה של נהר המיסיסיפי ממערב למזרח בנקודה דרומית לוויקסבורג. הארמייה של גרנט החלה בהתקדמות אגרסיבית אל עבר ג'קסון בירת מיסיסיפי וניצחה בשני קרבות בדרך לשם. באותה הזמן מונה מפקד חדש לזירה: גנרל ג'וזף א' ג'ונסטון (אנ') הגיע לג'קסון ב-13 במאי, יום לפני שהסתערו עליה גייסותיו של גרנט, ופינה אותה מייד. פמברטון קידם את כוחותיו מוויקסבורג מזרחה לכיוון ג'קסון על מנת לחבור עם כוחותיו של ג'ונסטון בניסיון לשתף פעולה כנגד גרנט. אולם, פקודות סותרות של ג'ונסטון, חוסר החלטיות של פמברטון, והזנחת המודיעין בדבר מקום המצאו של יריבו גרנט, גרמו לכך שכוחותיו של פמברטון התנגשו ללא תכנון בכוחותיו של גרנט וספגו תבוסה מוחצת בקרב צ'מפיון היל ב-16 במאי. פמברטון נסוג לעבר נהר ביג בלאק, שם ספג מפלה קשה נוספת ב-17 במאי.[7] ב-18 במאי נסוג פמברטון אל תוך ביצורי ויקסבורג. ג'ונסטון, מפקד הזירה, שלח הודעה לפמברטון וביקש ממנו להקריב את העיר ולהציל את חייליו. פמברטון סרב, מכיוון שהצעה זו עמדה בסתירה להוראת ג'פרסון דייוויס המפקד העליון - "להגן על ויקסבורג בכל מחיר." (פמברטון, במקור מצפון ארצות הברית, חשש כנראה גם מגינוי ציבורי אם ינטוש את ויקסבורג.) לאחר ששתי התקפות גדולות (ב-19 ו-22 במאי) על ביצורי הקונפדרציה נהדפו תוך ספיגת אבדות כבידות, החליט גרנט להטיל מצור על העיר.[8][9]

תחריט עץ המתאר את גנרל האיחוד יוליסס גרנט (משמאל) ואת גנרל הקונפדרציה ג'ון ק' פמברטון דנים בתנאי הכניעה של חיל המצב בוויקסבורג; 3 ביולי 1863.

לאחר שישה שבועות של מצור, בערב ה-2 ביולי, ביקש פמברטון מארבעת מפקדי הדיוויזיות שלו חוות דעת האם אנשיהם בכושר מתאים לנסות לפרוץ את המצור ולנסות להימלט. כל ארבעת מפקדי הדיוויזיות הצביעו נגד, וביום למחרת ביקש פמברטון מכוחות האיחוד הפסקת אש על מנת לדון בתנאי כניעה. בבוקר ה-4 ביולי נכנע פמברטון עם חיל המצב שלו לגרנט; תנאי הכניעה, שבתחילה היו "כניעה ללא תנאי", סוכמו כך שחיילי הקונפדרציה קיבלו שיחרור על תנאי:[א][10]

...[חיילי הקונפדרציה] יורשו לצעוד אל מעבר לקווינו, הקצינים יורשו לקחת אקדח וביגוד, קציני מטה, שדה ופרשים יורשו לקחת סוס אחד. החוגרים יורשו לקחת רק את בגדיהם, ולא אף רכוש אחר.[10]

הכוח שנכנע לגרנט כלל 2,166 קצינים ו-27,230 חיילים, וכן 172 תותחים וכמעט 60,000 רובים. ב-9 ביולי נכנע חיל המצב בפורט האדסון, מוצב הקונפדרציה האחרון על המיסיסיפי, לכוחותיו של מייג'ור ג'נרל נת'ניאל פ' באנקס מן האיחוד. בכך עברה השליטה על נהר המיסיסיפי לכול אורכו לידי האיחוד, והנהר חזר להיות נתיב מסחר ואספקה חשוב. שטח הקונפדרציה בותר לשניים — טקסס, ארקנסו ולואיזיאנה נותקו למעשה מן הקונפדרציה, ונותרו כך עד תום המלחמה. מערכת ויקסבורג הייתה ניצחון אסטרטגי חשוב לאיחוד ומכה אסטרטגית קשה לקונפדרציה.[10]

לאחר ויקסבורג[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הכניעה, הוחלף פמברטון בשבוי מן האיחוד ב-13 באוקטובר 1863, וחזר לריצמונד, שם שהה כשמונה חודשים ללא תפקיד. בתחילה חשב גנרל ברקסטון בראג להיעזר בשירותיו, אולם לאחר שנועץ בקצינים הבכירים של הקונפדרציה הוא המליץ לג'פרסון דייוויס שזה "לא יהיה רצוי". לבסוף פנה פמברטון לדייוויס ישירות, וביקש ממנו להחזירו לשירות "בכל תפקיד שבו לדעתך אוכל להביא תועלת." דייוויס ענה לו שאמונו בו לא התערער, והוסיף:[11]

חשבתי ואני עדיין חושב שנהגת נכון בכך שסיכנת את הצבא על מנת להגן ולו על חלק מנהר המיסיסיפי. לו היית מצליח, לא היו מטילים בך אשמה; אילו לא היית מנסה, מעטים היו מגינים על דרך פעולתך.[11]

ההיסטוריון סטיבן א' וודסוורת' (Steven E. Woodworth) כתב על פמברטון כי "הייתה לו חזקה מוצקה על התואר האדם השנוא ביותר בדרום, בוודאי השנוא ביותר שלבש מדים של הקונפדרציה." אפילו חברו, גנרל הדרום ריצרד טיילור (Richard Taylor), כתב אחרי המלחמה כי חלקים רבים מן הציבור האמינו כי "הוא הצטרף לדרום במטרה ברורה לבגוד בו, וזאת הוכח מעל לכל ספק על ידי העובדה כי הוא נכנע ב-4 ביולי, יום קדוש ליאנקים." [12][13]

פמברטון התפטר מתפקידו כגנרל ב-9 במאי 1864, ושלושה ימים אחר כך הציע לו דייוויס מינוי כקצין ארטילריה בדרגת לוטננט קולונל.[1] פמברטון שירת כקצין ארטילריה עד תום המלחמה, עדות לנאמנותו למטרת הקונפדרציה.[11]

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה, בין השנים 1866–1876, התגורר פמברטון בחווה שלו בוורנטון, וירג'יניה (Warrenton), ואז עבר חזרה לפנסילבניה. הוא נפטר בפנסילבניה חמש שנים אחר כך ונקבר בבית הקברות לורל היל (אנ') בפילדלפיה. פסל של פמברטון הוצב בפארק הצבאי הלאומי ויקסבורג.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון ק' פמברטון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שחרור על תנאי משמעו שחיילי הקונפדרציה הבטיחו לא לשאת נשק מול ארצות הברית עד אשר יוחלפו בשבוי מן האיחוד, ובתמורה יורשו לעזוב את ויקסבורג.
  1. ^ 1 2 3 4 5 Eicher, p. 423.
  2. ^ 1 2 3 4 "Military biography of John C. Pemberton". www.library.ci.corpus-christi.tx.us. אורכב מ-המקור ב-June 18, 2008. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2017. 
  3. ^ "US National Park Service biography of Pemberton". www.nps.gov. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2017. 
  4. ^ "Civil War Home biography of Pemberton". www.civilwarhome.com. בדיקה אחרונה ב-20 בינואר 2017. 
  5. ^ 1 2 Foote, Vol. I, pp. 776-778.
  6. ^ Ballard, p. 87.
  7. ^ Ballard, ch. 10.
  8. ^ Foote, Vol. II, ch. 4, sec. 3
  9. ^ Ballard, ch. 11-12.
  10. ^ 1 2 3 Foote, Vol. II, pp. 606-613.
  11. ^ 1 2 3 Foote, Vol. II, pp. 645.
  12. ^ Woodworth, p. 218.
  13. ^ David Zimring, To live and Die in Dixie: Native Northerners Who Fought for the Confederacy, Univ Tennessee Press, 2014, ISBN 978-1621901068; p. 262.