ג'ון רייגן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ון רייגן
John Reagan
ג'ון רייגן
לידה 8 באוקטובר 1818
גטלינבורג, טנסי, ארצות הברית
פטירה 6 במרץ 1905 (בגיל 86)
פלסטיין, טקסס, ארצות הברית
שם מלא ג'ון הנינגר רייגן
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
הקונפדרציההקונפדרציה  הקונפדרציה
מקום קבורה בית הקברות איסט היל, פלסטיין, טקסס, ארצות הברית
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין, שופט עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
האחראי על הדואר של קונפדרציית המדינות של אמריקה ה־1
6 במרץ 186110 במרץ 1865
(4 שנים)
תחת נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה ג'פרסון דייוויס
המשרה בוטלה ←
מזכיר האוצר בפועל של קונפדרציית המדינות של אמריקה
27 באפריל 186510 במרץ 1865
תחת נשיא קונפדרציית המדינות של אמריקה ג'פרסון דייוויס
המשרה בוטלה ←
חבר סנאט ארצות הברית מטעם טקסס
4 במרץ 188710 ביוני 1891
(4 שנים ו-14 שבועות)
חבר בית הנבחרים של ארצות הברית מטעם טקסס
4 במרץ 18753 במרץ 1887
(12 שנים)
4 במרץ 18573 במרץ 1861
(4 שנים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון הנינגר רייגןאנגלית: John Henninger Reagan;‏ 8 באוקטובר 18186 במרץ 1905) היה פוליטיקאי אמריקאי מטקסס. כחבר המפלגה הדמוקרטית, התפטר רייגן מכהונתו בבית הנבחרים של ארצות הברית כאשר פרשה טקסס מן האיחוד והצטרפה אל קונפדרציית המדינות של אמריקה ("הקונפדרציה") עם פרוץ מלחמת האזרחים של ארצות הברית. בקבינט של נשיא הקונפדרציה, ג'פרסון דייוויס, הוא שימש כאחראי על הדואר (Postmaster General). לאחר תבוסת הקונפדרציה הוא קרא לשיתוף פעולה עם הממשלה הפדרלית, עמדה שלא זכתה לאהדה בציבור הדרומי. ב-1874 הוא נבחר מחדש לבית הנבחרים.[1][2] בין השנים 18871891 הוא כיהן כחבר בסנאט ארצות הברית וכיושב ראש מועצת הרכבות של טקסס. הוא נמנה עם מייסדי החברה ההיסטורית של טקסס.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייגן כחבר קונגרס צעיר

ג'ון רייגן נולד ב-1818 בגטלינבורג שבטנסי לטימותי ריצ'רד ולאליזבט (לבית לסק) רייגן. בגיל 19 הוא עזב את טנסי והתיישב בטקסס. בין השנים 18391843 הוא עבד במדידה ולאחר מכן עבד בחקלאות במחוז קאופמן עד 1851. במהלך התקופה בה הוא עבד כמודד הוא גם שימש כמורה הפרטי של ילדיו של ג'ון מרי דרסט.

רייגן למד משפטים וקיבל רישיון עריכת דין ב-1846 ופתח משרד בבאפלו, טקסס. באותה שנה הוא נבחר כשופט לאישור צוואות במחוז הנדרסון. ב-1847 הוא נבחר לבית הנבחרים של טקסס, אך הובס בבחירות לכהונה השנייה ב-1849. ב-1848 הוא התקבל ללשכת עורכי הדין ועבד הן בבאפלו והן בפלסטיין, טקסס.[1]

בין השנים 18521857 כיהן רייגן כשופט מחוזי בפלסטיין. מאמציו להביס את תנועת שאינם יודעים דבר הובילו לבחירתו לבית הנבחרים של ארצות הברית ב-1857.

רייגן היה תומך נלהב בעבדות. הוא האמין שביטולה תגרום ללבנים הדרומיים "להשמיד את חלקו העיקרי של הגזע השחור".[3] הוא גם האמין בצורך להגנת העבדות על פי חוקת ארצות הברית כהרחבת הזכות לרכוש פרטי, ולפיכך הוא תמך באיחוד. אך כאשר היה ברור שטקסס תפרוש מהאיחוד, התפטר רייגן מהקונגרס ב-15 בינואר 1861 ושב לביתו.[2]

הוא לקח חלק בוועידת הפרישה של טקסס שהתקיימה באוסטין ב-31 בינואר ונבחר כחבר בקונגרס הזמני של הקונפדרציה. תוך חודש הוא מונה על ידי נשיא הקונפדרציה ג'פרסון דייוויס כאחראי על הדואר (Postmaster General).

מלחמת האזרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבינט הראשון של הקונפדרציה. רייגן שני מימין.

רייגן היה מנהלן מוכשר ועמד בראש המחלקה היחידה בקבינט הקונפדרציה שתוארה כמחלקה שתפקדה כראוי במהלך המלחמה. על אף מעשי האיבה, המשיכה מחלקת הדואר של ארצות הברית לפעול בשטחי הקונפדרציה עד 1 ביוני 1861, אז לקחה הקונפדרציה על עצמה את תפקידיה.[4]

רייגן שלח נציגים לוושינגטון די. סי. עם מכתבי בקשה מראשי מחלקות שונות במחלקת הדואר של ארצות הברית כדי להצטרף אליו ולעבוד עמו. כמעט כולם הסכימו, והביאו עמם העתקים של תיקים, חוזים, ספרי חשבונות ועוד. "למעשה רייגן גנב את משרד הדואר של ארצות הברית", כתב ההיסטוריון ויליאם דייוויס. כאשר הנשיא דייוויס ביקש מחברי הקבינט שלו לדווח על מצב מחלקותיהם, דיווח רייגן שהוא מוכן לעבודה תוך שישה שבועות. דייוויס נדהם.

רייגן קיצץ בהוצאות על ידי ביטול קווי דואר שהשימוש בהם היה מצומצם והצריכו עלויות גבוהות ואילץ את חברות הרכבות שנשאו משלוחי דואר להפחית את תעריפיהן. על אף הבעיות שנגרמו עקב המלחמה, עלה בידה של מחלקת הדואר לרשום רווחים, "מחלקת הדואר היחידה בהיסטוריה של ארצות הברית שמימנה את פעילותה באופן עצמאי", כתב ויליאם דייוויס. רייגן היה חבר הקבינט היחידי שהתנגד למתקפתו של הגנרל רוברט אדוארד לי בפנסילבניה ביוני-יולי 1863. תחת זאת הוא תמך בהצעה להקצות את הגיס הראשון של ארמיית צפון וירג'יניה כדי לתגבר את ג'וזף א' ג'ונסטון במיסיסיפי כדי שהוא יוכל לפרוץ את המצור על ויקסבורג. ההיסטוריון שלבי פוט ציין שכחבר הקבינט היחידי שמוצאו ממדינה השוכנת ממערב לנהר המיסיסיפי, היה רייגן מודע למעשה להשלכות הגורליות של נפילתה של ויקסבורג.

כאשר עזב דייוויס את ריצ'מונד ב-2 באפריל 1865, זמן קצר לפני כניסת ארמיית הפוטומק לעיר בפיקודו של ג'ורג' מיד, ליווה רייגן את הנשיא דייוויס במנוסתו אל הקרוליינות. ב-27 באפריל מינה דייוויס את רייגן כמזכיר האוצר לאחר התפטרותו של ג'ורג' טרנהולם. רייגן כיהן בתפקיד זה בנוסף לתפקידו כאחראי על הדואר עד אשר הוא, הנשיא דייוויס ומושל טקסס, פרנסיס לבוק, נשבו ליד אירווינוויל, ג'ורג'יה ב-10 במאי.[2]

רייגן נכלא יחד עם סגן נשיא הקונפדרציה, אלכסנדר סטיבנס בפורט וורן שבבוסטון, שם הוא בילה 22 שבועות בבידוד. ב-11 באוגוסט הוא כתב מכתב פתוח לתושבי טקסס, בו הוא האיץ בהם לשתף פעולה עם האיחוד, להתכחש להחלטות ועידת הפרישה, לבטל את העבדות ולאפשר לעבדים המשוחררים להצביע. הוא הזהיר אותם מפני משטר צבאי שיוטל עליהם אם הם לא יאמצו מיוזמתם את הצעותיו. בשל כך הוא זכה לגינוי על ידי הטקסנים. מאוחר יותר אותה שנה הוא שוחרר מכלאו ובדצמבר שב לביתו שבפלסטיין.[2]

שובו לחיים הפוליטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רייגן בשנותיו האחרונות

מבחינתם של אלו שחשו שתקופת השיקום הייתה קשה במיוחד, ראיית הנולד של רייגן זכתה לשבחים. הוא נודעי כ"רומאי הזקן", "קינקינטוס של טקסס". הוא היה חלק מהמאמץ המוצלח להדיח את המושל אדמונד דייוויס ב-1874, לאחר שזה האחרון ניסה להישאר בכהונתו באופן בלתי חוקי לאחר שהפסיד בבחירות.

באותה שנה נבחר רייגן מחדש לבית הנבחרים של ארצות הברית, וכיהן בו מ-4 במרץ 1875 ועד 3 במרץ 1887. ב-1875 הוא השתתף בוועידה שניסחה מחדש את חוקת טקסס. בקונגרס הוא תמך ברגולציה של הממשל הפדרלי על הרכבות וסייע להקים את "נציבות הסחר הבין-מדינתית". הוא גם שימש כיושב הראש הראשון של הוועדה לענייני משרדי ונתיבי הדואר.

רייגן נבחר על ידי בית המחוקקים של טקסס לסנאט ארצות הברית וכיהן בו מה-4 במרץ 1887 ועד ה-10 ביוני 1891. הוא התפטר כדי לכהן כיושב הראש של "מועצת הרכבות של טקסס" לבקשתו של ידידו, מושל המדינה ג'ים הוג ושימש בתפקיד זה עד 1903. הוג התמודד על תפקיד המושל על בסיס מצע שדיבר על רגולציה של המדינה על הרכבות.[1][2]

בהיותו מודע לחשיבותה של ההיסטוריה, היה רייגן המייסד של החברה ההיסטורית של טקסס. הוא גם נכח במפגשים של וותיקי הקונפדרציה במדינתו. רייגן כתב את ספר זיכרונותיו "זיכרונות, עם התייחסות מיוחדת לפרישה ולמלחמת האזרחים", שיצא לאור ב-1905.

ג'ון רייגן נפטר מדלקת ריאות בביתו שבפלסטיין מאוחר יותר באותה שנה, והיה אחרון חברי ממשלת הקונפדרציה שנותרו בחיים. הוא נטמן בבית הקברות איסט היל שבפלסטיין.[2]

הנצחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ההיסטוריון בן פרוקטר כלל את רייגן ברשימתו "ארבעת הטקסנים הגדולים של המאה ה-19, יחד עם סם יוסטון, סטיבן אוסטין וג'יימס הוג.
  • מחוז רייגן בטקסס נקרא על שמו.
  • כמה בתי ספר נקראו על שמו, כולל בית ספר יסודי בדאלאס ובתי ספר תיכוניים ביוסטון ובאוסטין. שמו של בית הספר התיכון ביוסטון שונה ב-2016 על ידי מועצת החינוך המחוזית, כאחד משבעה בתי ספר במחוז שקודם לכן הנציחו אישים שהיו קשורים לקונפדרציה.[5] ב-2019 שונה שמו גם של בית ספר באוסטין שנשא את שמו של רייגן.[6]
  • בשטחי קפיטול מדינת טקסס מצוי בניין משרדים הקרוי על שמו של רייגן.
  • פסל בדמותו של רייגן ניצב בקמפוס של אוניברסיטת טקסס באוסטין. ב-21 באוגוסט 2017, כחלק מגל של הסרת אנדרטאות הקונפדרציה בארצות הברית (אנ'), הוסר פסל זה באוסטין. הוכרז על תוכניות להציבו במרכז בריסקו להיסטוריה אמריקאית בצד המזרחי של הקמפוס.[7]
  • בעירו של רייגן, פלסטיין, קיים פארק הקרוי על שמו של רייגן ובו ניצב פסל בדמותו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ון רייגן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]