ג'ון רנדולף פפר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: תבניות שבורות, מונחים שהושארו באנגלית ללא תרגום, קישורים לוויקיפדיה זרה בגוף הערך, עימוד לימין במקום לשמאל של רשימות באנגלית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'ון רנדולף פפר
אין תמונה חופשית
לידה 1958 (בן 61 בערך)
רומא, איטליה
מדינה איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1962 ועד היום
עיסוק צלם, במאי תיאטרון
מקום לימודים אוניברסיטת פרינסטון (היסטוריה של אמנות, 1976)
http://www.johnrpepper.it/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון רנדולף פפר (נולד בשנת 1958) הוא צלם ובמאי תיאטרון.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפר נולד ברומא, איטליה בשנת 1958 לעיתונאי קרטיס ביל פפר (אנ'), כתב צבאי וראש הלשכה ברומא של ניוזוויק מגזין, ולפסלת בוורלי פפר. יש לו אחות אחת, המשוררת Jorie Graham. הוא גדל ברומא, איטליה. הוא למד היסטוריה של האמנות באוניברסיטת פרינסטון (1976) שם היה גם אחד מחבריה הראשונים של "תוכנית הציור של רחוב נסאו 185" וקיבל מלגת ציור ממוזיאון הוויטני בשנת 1975. בשנת 1981 פפר התקבל כ 'במאי שותף' על ידי מכון הסרטים האמריקאי, בלוס אנג'לס. פפר נשוי פעמיים ואב לשני בנים מנישואיו הראשונים.

צילום[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפר החל את הקריירה שלו בתור מתלמד של Ugo Mulas שנתן לו הכשרה פורמלית באמנות של צילום רחוב.

פפר המשיך לעבוד בתחום הצילום (אנלוגי) במשך שלושה עשורים ובמקביל ביים בתיאטרון ובקולנוע. המופע שלו "רומא: 1969 – מחווה לקולנוע האיטלקי הנאו-ריאליסטי" (ארה "ב/צרפת 2008)[1][2] הוביל אותו בחזרה אל מולדתו איטליה, שם יצא ספרו "ללא נייר" (בצרפתית "Sans Papier") בהוצאת Lanterna Magica Edizioni (איטליה 2011)[3] עם תערוכות עוקבות ברומא[4][5][6][7][8], ונציה, סנט פטרסבורג (רוסיה)[9], פריז, פאלרמו (סיציליה)[10].

בשנת 2012 מוזיאון Manège בסנט פטרסבורג (רוסיה) הציג את עבודתו החדשה של פפר[11], אשר פורסם גם כספר תמונות בהוצאת Istituto Superiore Per la Storia della (איטליה) בשנת 2014 בשם "התאדויות" (באנגלית "Evaporations")[12] שהוצגו לראשונה במוזאון הסטודיו פאולו מורלו (פלרמו, איטליה)[13][14] וב- Officina delle Zattere בוונציה (איטליה).

בשנת 2015, במימון המכון האיטלקי לתרבות ומשרד התרבות של רוסיה נפתחה תערוכה נודדת במוזיאון הצילום Rosphoto (סנט פטרסבורג, רוסיה)[15].

במרץ 2015 הציג פפר תערוכה רטרוספקטיבית בגלריית Showcase בדובאי (איחוד האמירויות)[16].

המכון האיטלקי לתרבות והזרוע הרוסית של הארגון United States Mission נתנו חסות לתערוכה הנודדת (2015/2016) של "Evaporations" ברחבי סיביר, רוסיה (ולדיווסטוק, אירקוטסק[17], נובוסיבירסק, אומסק, יקטרינבורג, סמארה[18], מוסקבה[19][20][21]. מנובמבר 2016 ועד ינואר 2017 תערוכתו של פפר Evaporations / Испарения הוצגה ברומא (איטליה) ב-Fondazione Terzo Pilastro e Meditteraneo, 'Museo Palazzo Cipolla'. התערוכה המונומנטלית כללה 52 עבודות בגדלים שבין 120X160 סנטימטרים לבין 3X5 מטרים[22][23][24].

בנובמבר 2017, פפר חנך את התערוכה "מדבריות מיושבות" (באנגלית: Inhabited Deserts) ב La Galerie du Palace בפריז[25]. התערוכה הזו היא התחנה הראשונה של תערוכה נודדת (צרפת, איראן, איחוד האמירויות הערביות, ישראל, רוסיה, איטליה וארצות הברית) של צילומים חדשים בו שואל פפר האם נוכחותו של שינתה את הנוף באופן בלתי נמנע, או אם הקרקע היא למעשה עדיין קרובה במהותה למה שהייתה לפני שהאנושות הגיעה.

תערוכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rome 1969 — Marianne Courteville Gallery (2007, New York City); Galerie Photo4 (2008, Paris); Galleria del Cortile (2009, Rome); Art of Foto Gallery (2016, Saint Petersburg, Russia)[26].
  • Sans Papier — Collegio Degli Armeni (2011, Venice); Galleria del Cortile (2011, Rome); Manege Museum (2012, Saint Petersburg); Galleria Moenia (2013, Todi, Italy).
  • Retrospective exhibition — Showcase Gallery (2015, Dubai, UAE)[27].
  • Evaporations — Studio Gallery di Paolo Morello (2014, Palermo)[28]; Palazzo Esposizioni (2014, Rimini); Rosphoto Museum (2014, Saint Petersburg)[29][30]; Officina delle Zattere — Venice Architecture Biennale (2014, Venice); PhotoMed Photography Festival (2015, Sanary-sur-Mer); Russian State Art Museum (2015, Irkutsk)[31][32]; Gallery of Modern Art ARKA (2015, Vladivostok)[33]; Russian State Art Museum (2015, Novosibirsk)[34][35]; Russian State Art Museum (2015, Omsk); Russian Yekaterinburg Gallery of Modern Art (2015, Yekaterinburg)[36][37]; Gallery of Classic Photography (2016, Moscow)[38][39]; Museum of Modern Art (2016, Samara)[40][41][42]; Fondazione Terzo Pilastro Museo — Palazzo Cipolla (2016 - 2017, Rome)[43][44].
  • Inhabited Deserts — Galerie du Palace (2017, Paris)

קולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

פפר החל את עבודתו בתחום הקולנוע בתור עוזר מנהל עבור במאים רבים, כולל ג'וזף לוסי ('Les Routes du Sud'), ג'ורג' רוי היל ('קצת רומנטיקה" ו "העולם על פי גארפ'), דן קרטיס ('מכסחי השדים'). כמפיק פפר פיתח והביא ל את סרט הקולנוע 'המגפה' (אלבר קאמי) בבימויו של Luis Puenzo עם ויליאם הארט, רוברט דובאל, ראול ג'וליה, Sandrinne Bonnaire וז' אן-מארק באר. מוזיקה על ידי Vangelis (הפצה: Gaumont, צרפת, 1992)[45][46]. הוא ביים את הסרט, 'פרפר לילה' (בצרפתית: 'Papillion de Nuit' (Trinacra Productions, 2001[47][48][49][50][51] שהיה המנצח של 'Prix Mediavision' (2002) בפסטיבל הסרטים Sarlat.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Year Title Notes
1962 Eva actor
1978 French Fried Vacation actor
1978 Roads to the South second assistant director
1978 Struggle for Survival screenwriter, producer
1979 A Little Romance second assistant director
1981 Reborn producer
1982 The World According to Garp second assistant director
1982 A View from the Woods screenwriter, producer
1983 The Winds of War (The Winds Rise) second assistant director
1984 GhostBusters second assistant director
1986 Molly O actor
1987 Specters actor
1989 Fireballs actor
1990 On Course screenwriter, producer
1991 Danny and the Deep Blue Sea producer, film director
1992 The Plague[52] producer, filmmaker
1994 Personne ne m'aime actor
1994 Lie Down with Lions producer
1996 Little Italy producer
2002 Papillons de nuit screenwriter, producer, film director
2002 A Nero Wolfe Mystery (Cop Killer) film director
2002 A Nero Wolfe Mystery (Immune to Murder) film director
2005 Sopra e sotto il ponte producer
2007 12 Noon producer, film director

תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתו של פפר בתיאטרון בניו יורק כוללת את 'קוביסטיק' מאת תום קון[53]', את 'אכזריותה של גברת שנייד' מאת דייוויד סוזדהורף[54], ואת 'Sister Mary Ignatius Explains It All To You' מאת כריסטופר דורנג[55]. הוא היה הבמאי הצעיר ביותר כאשר הציג את 'קולות פנימיים' (באנגלית: "Inner Voices") מאת אדוארדו דה פיליפו בפסטיבל המוזיקה של ספולטו[56]. פפר ביים מחזות בפריז שבצרפת, באירופה וברוסיה. הפקותיו כוללות את 'Retraite de Moscow' ('לסגת ממוסקבה') על ידי וויליאם ניקולסון תיאטרון Montparnasse (בפריז 2008);[57][58][59][60][61] "מתחת למשקוף" (באנגלית: 'Underneath the Lintel' מאת גלן ברגר, בתיאטרון לדרמן, סטוקהולם, שוודיה (2005)[62]; 'Pour En Découdre" על ידי מארק-מישל ז 'ורז'[63][64], 'Danny et la Grande Blu' ("דני והים הכחול העמוק") מאת ג'ון פטריק שיינלי בפסטיבל אביניון (2000)[65] ואז בפריז, בתיאטרון Déjazet עם השחקנית Léa Drucker ומועמדות לפרס מולייר (2001)[66].

פפר היה הבמאי הזר הראשון, שהוזמן לתיאטרון הדרמה Vasilievsky (aka Teatre Satir) בסנט פטרסבורג, רוסיה, מבלי לדבר את השפה הרוסית. הפקתו של "מתילדה יקירתי" מאת ישראל הורוביץ נמצאת עכשיו באופן קבוע ברפרטואר (2012)[67].

בשנת 2016 פתח פפר הפקה חדשה של " דני והים הכחול העמוק" (באנגלית: "Danny and the Deep Blue Sea") באיטליה ("Danny e il Profondo Blu") בתיטרון גריבלדי בפלרמו עם Leonardo Sbragia ו- Laura Anzani[67] ואז במילאנו[68], לפני שהמשיך לנאפולי, סלרנו, רומא, ולסיור באיטליה. גם ב-2016 הוא פתח את ההפקה של סם שפרד True West במכון הרוסי הלאומי לאמנויות הבמה סן פטרסבורג[69]. בשנת 2018 פפר ביים את הבכורה האיטלקית של "ארבעה כלבים ועצם" (באנגלית: "Four Dogs and a Bone")[70] מאת ג'ון פטריק שיינלי עם אדפטציה על ידי Enrico Vanzina. הבכורה הייתה בתיאטרון Vittorio Alfieri ב- Naso, סיציליה, ולאחר מכן עברה הרצה מוצלחת ברומא בתיאטרון OFF/OFF.

הופעות תיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1983: Sister Mary Ignatius Explains It All For You (By Christopher Durang: Central Casting (New York)
  • 1983: Cubistique (By Tom Cone, Théâtre Matrix (New York))[71]
  • 1983: Differente People, Differente Rooms (By Wendy Kesselman)[72]
  • 1986: The Cruelties of Mrs. Schnayd (By David Suehsdorf: New York Theatre Studio/T.O.M.I.)[73]
  • 1986: Inner Voices(By Eduardo de Filippo: American Premiere: Spoleto Festival (USA)[74]
  • 1999: The Weir (By Conor McPherson, Royal Court, The Players Club, N.Y.)
  • 2000: Danny and the Deep Blue Sea (Original production April 2000 : Théâtre le Proscenium: Paris)[75]
  • 2000: Danny and the Deep Blue Sea (Reprise, June 2000: Théâtre Golovine: Avignon Festival)[76]
  • 2000: Danny and the Deep Blue Sea (Reprise February 2001: Théâtre Dejazet: Paris)[77]
  • 2002: Pour En Découdre (By Marc Michel Georges, Original production September 2002: Ciné 13 Théâtre – Paris)[78][79]
  • 2002: Pour En Découdre (By Glenn Berger, Original production, Teatre Le Lucernaire, Paris, France)
  • 2002: Four Dogs and a Bone (By John Patrick Shanley, Original production July 2003 – Théâtre Golovine – Avignon Festival)
  • 2002: The Actor's Nightmare (By Christopher Durang: Central Casting New York)
  • 2002: A Schtick Is Born (By Sherry Nehmer and Daniel Harris, The Silver Lining – New York)
  • 2002: Fifth of July (By Landorf Wilson, The Hangar Théâtre (New York))
  • 2002: Tea and Sympaphy (By W. Somerset Maugham, Production Italienne)
  • 2002: The Workingman (By Tom Walmsley), Théâtre Matrix New York)
  • 2005: Underneath the Lintel (By Glenn Berger, Original production, TeatreStudio Leederman, Stockholm)[80]
  • 2007: The Retreat from Moscow(By William Nicholson, Original production, January 2007, Théâtre Montparnasse, Paris)[81]
  • 2012: My Dear Mathilde (By Israel Horovitz, Original production, Théâtre Satir on Vasilevski Island, Saint Petersburg, Russia)[82][83][84][85][86][87][86][88]
  • 2016: Danny and the Deep Blue Sea (By John Patrick Shanley, Original production, February 2016: Théâtre Garibaldi, Palermo, Italia)[89]
  • 2016: True West (By Sam Shepard, Original production, May 2016, Théâtre Academy Drammatique Nationale de Russie, Saint Petersburg, Russia)[90][91][92]
  • 2016: Danny and the Deep Blue Sea (By John Patrick Shanley, Reprise: March 2016, Teatro Il Delfino, Milan, Italy)[93]
  • 2017: Danny and the Deep Blue Sea (By John Patrick Shanley, Reprise: April 2017, Teatro Sala Uno, Rome, Italy)
  • 2017: Danny and the Deep Blue Sea (By John Patrick Shanley, Reprise: April 2017, Teatro Asoli, Naples, Italy)
  • 2018: 4 Dogs and a Bone (By John Patrick Shanley, Reprise: February 2018, Teatro Alfieri, Naso, Italy)
  • 2018: 4 Dogs and a Bone (By John Patrick Shanley, Reprise: March 2018, Teatro Off / Off, Rome, Italy)[94][95]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Sans Papier. Roberta Semeraro. Italy: Lanterna Magica. ISBN 978-88-97115-16-8.
  • Evaporations/Испарения. Elizabeth Ferrer. Italy: Istituto Superiore Per la Storia della Fotografia. ISBN 978-88-87928-19-8.
  • Inhabited Deserts. Kirill Petrin.
  • The Melodies and Passion of the Mediterranean by Marina Jigarkhanyan, Manège Museum catalogue, 2011.
  • Cities and People by Marina Jigarkhanyan, Manège Museum catalogue, 2012.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Mallet, Caroline (October 2008). "Néo Réalisme Italien". Réponsephoto (n.199).
  2. ^ Benoit, Laurent; Molly Mine (October 2008). "John R. Pepper". Actualités.
  3. ^ Semeraro, Roberta (2011). Sans Papier. Italy: Lanterna Magica Edizioni. ISBN 978-88-97115-16-8.
  4. ^ Cerasa, Giuseppe (March 24, 2011). "Giochi fra adoloscenti nelle foto di John Pepper". la Repubblica (in Italian).
  5. ^ "John Pepper in Bianco e Nero". Corriere della Sera. March 23, 2011.
  6. ^ Gantz, Menachem (March 2011). "In the Courtyard". Yedioth Ahronot, Tel Aviv, Israel.
  7. ^ Ladune, Benoit (October 2011). "Street Blues". Photographic Magazine, France.
  8. ^ "Alla Ricerca di...". Cinemagazine. March 2011.
  9. ^ Jigarkhanyan, Marina (2011). The Melodies and Passion of the Mediterranean. Russia: Manége Museum.
  10. ^ Trovato, Simonetta (September 3, 2011). "Pepper, Piccoli Mondi Fuori dal Mondo". Giornale di Sicilia.
  11. ^ Jigarkhanyan, Marina (2012). Cities and People. Russia: Manége Museum.
  12. ^ Elizabeth Ferrer, "Evaporations", Istituto Superiore Per la Storia della Fotografia (Italy), ISBN 978-88-87928-19-8
  13. ^ Paola Nicita, la Repubblica, March 22, 2014
  14. ^ Antonella Filippi, Giornale di Sicilia, March 22, 2014
  15. ^ Irina Bilik, The Saint Petersburg Photographer, Russia, 2014
  16. ^ "Pick of the week", Time Out, Dubai, March 4, 2015
  17. ^ "Nevzorov Vladimir, Ifo-Foto magazine, #1/2016".
  18. ^ "Otzovik Magazine, April 8, 2016; Novaya Gazeta Povolzh'ya, April 8th, 2016".
  19. ^ "Цвет отнимает силу у истинного снимка..." 365mag.ru. May 24, 2016.
  20. ^ "Джон Р. Пеппер, "Испарения"". classicgallery.ru. May 16, 2016.
  21. ^ "Джон Р. Пеппер, "Испарения"". foto-video.ru. May 18, 2016.
  22. ^ "John Pepper: il fotografo di strada come artista dell'assoluto". ASCA (news agency). December 21, 2016.
  23. ^ "Roma, "Evaporations": Pepper in mostra a palazzo Cipolla". December 21, 2016.
  24. ^ ""Evaporations", oltre 50 foto di John R. Pepper in mostra a Roma". December 21, 2016.
  25. ^ "John R. Pepper : Inhabited Deserts". loeildelaphotographie.com. November 6, 2017.
  26. ^ "Вечный город глазами подростка". spbvedomosti.ru. 19 במאי 2016. 
  27. ^ "John Pepper's Pop-up Exhibition". www.timeoutdubai.com. 8 במרץ 2015. 
  28. ^ "John R. Pepper - Evaporations". www.paolomorellostudio.com. 22 במרץ 2014. 
  29. ^ "Джон Пеппер: «Путь для меня всегда важнее результата»". www.rosphoto.org. 17 ביוני 2014. 
  30. ^ ""Испарение"". spbphotographer.ru/. 17 ביוני 2014. 
  31. ^ "Он ловит краткий миг и вставляет его в рамку". baikvesti.ru. 17 באוגוסט 2015. 
  32. ^ "Фотовыставка Джона Пеппера открылась в Иркутске". 7ka.tv. 13 באוגוסט 2015. 
  33. ^ "John R. Pepper «Evaporations». Путешествующая по России выставка фотографии". arkagallery.ru. 24 ביוני 2015. 
  34. ^ "В Новосибирском художественном музее - персональная выставка итальянского фотографа Джона Р. Пеппера "Испарение"". pressagenda.com. 29 בספטמבר 2015. 
  35. ^ "Море со всего мира покажут в Сибири". mors-novosibirsk.sibnet.ru. 2 באוקטובר 2015. 
  36. ^ "Итальянский фотограф представит в Екатеринбурге выставку о людях и воде". tass.ru. 16 בדצמבר 2015. 
  37. ^ "Фотопроект "ИСПАРЕНИЯ" открыт!". www.uralgallery.ru. 16 בדצמבר 2015. 
  38. ^ "18.05.–27.07.2016. МОСКВА. ДЖОН Р. ПЕППЕР. «ИСПАРЕНИЯ»". www.foto-video.ru. 16 במאי 2016. 
  39. ^ "Джон Пеппер. «Испарения»". classicgallery.ru/. 18 במאי 2016. 
  40. ^ "7 апреля в музее Модерна состоялось открытие выставки Джона Р. Пеппера". 8 באפריל 2016. 
  41. ^ "В Самаре открылись две новые классные выставки". novayasamara.ru. 8 באפריל 2016. 
  42. ^ "В Самаре пройдет выставка итальянского фотографа Джона Пеппера «Испарения»". www.samru.ru. 31 במרץ 2016. 
  43. ^ "Evaporations: Pepper a Palazzo Cipolla". www.romatoday.it. 16 בדצמבר 2016. 
  44. ^ ""Evaporations": Pepper in mostra a palazzo Cipolla". roma.repubblica.it. 21 בנובמבר 2016. 
  45. ^ Van Gelder, Laurence (October 20, 1989). "Buddy Movies". New York Times.
  46. ^ Parent, Denis (March 1992). "La Peste de Luis Puenzo". Studio Magazine: 108.
  47. ^ Bertholon, Delphine (January 2002). "Papillon de Nuit". Cahiers du Cinema (n. 564).
  48. ^ "Papillions de Nuits". Le Canard Enchainé. January 16, 2002.
  49. ^ "Le Figaro" (n. 1854). Paris. January 16, 2002.
  50. ^ "Papillions de Nuit". Le Monde. Paris. January 16, 2002.
  51. ^ "Telerama Magazine, France". January 23, 2002.
  52. ^ "The Plague and another screen projects (The New York Times)". 20 באוקטובר 1989. 
  53. ^ Stasio, Marylin (January 8, 1983). "Triple-threat Treat". New York Post.
  54. ^ Gussow, Mel (February 13, 1986). "Theatre: Cruelties of Mrs. Schnayd". The New York Times.
  55. ^ Driscoll, Richard (July 23, 1983). "Director maintains a madcap pace on Ithaca's summer stages". The Ithaca Journal.
  56. ^ Thompson, Jay (May 26, 1986). "Well Polished 'Voices' is Shining Success". The Evening Post. Charleston SC.
  57. ^ Beaumont, Monique (February 28, 2007). "La Retraite del Russie". L'Action Francaise.
  58. ^ Libiot, Eric (March 1–7, 2007). "La Retraite de Russie". L'express (n. 2904).
  59. ^ Kuttner, Héléne (February 22–28, 2007). "Divrorce á l'Anglaise". Paris Match (n. 2904).
  60. ^ Nerson, Jacques (February 8–14, 2007). "L'amour de L'aube au Crépuscule". Le Nouvel Observateur (n. 2205).
  61. ^ Thomas, Bernard (February 14, 2007). "La Berenzina". Le Canard Enchainé.
  62. ^ Ring, Lars (November 13, 2005). "Multilayered Cultural Thriller". Svenska Dagbladet. Stockholm.
  63. ^ Pascaud, Fabienne (November 2–8, 2002). "Pour En Découdre". Télérama (n. 2632).
  64. ^ Dalbard, Agnés (September 28, 2002). "Pour En Découdre: attention, couple en furie!". Le Parisien.
  65. ^ "Avignon, Danny et la Grande Bleue". Telerama (n. 2632). June 25–30, 2000.
  66. ^ Jener, Jean Luc (April 19–25, 2000). "A Ne Pas Manquer". Le Figaro (Scope).
  67. ^ 67.0 67.1 Valdesi, G. (June 21, 2016). "'Il Corpo a Corpo di Due Anime Perse' Trovato, Simonetta, Il Gironale di Sicilia". La Republica. 'Una Notte in un Bar del Bronx…'
  68. ^ Mazucca Giancarlo, Giornale,. "'ln Cerca d'Amore nel più Ruvido Bronx, 11-03-16".
  69. ^ "Vinogradova Polina, June 2016, 'Nevskiy Teatral Magazine'".
  70. ^ ""Quattro cani per un osso" di John Patrick Shanley, uno spettacolo di John R. Pepper". www.criticalminds.it. March 10, 2018.
  71. ^ "Triple Threat Treat (New York Post 1983)". 8 בינואר 1983. 
  72. ^ "Differente People/ Differente Rooms (New York Post, Mimi Leahey)". 2 ביוני 1983. 
  73. ^ "Theatre: The Cruelties of Mrs. Schnayd". 13 בפברואר 1986. 
  74. ^ "Well-Polished 'Voices' Is A Shining Success (The Evening Post)". 26 במאי 1986. 
  75. ^ "Danny et la grand bleue - Théâtre le Proscenium". flactuatnet. 3 במאי 2000. 
  76. ^ "On se leve tous pour Danny". www.lefigaro.fr/. 28 באפריל 2000. 
  77. ^ "Lea Drucker (Jalouse)". 3 במרץ 2001. 
  78. ^ "Pour en découdre". www.theatreonline.com. 13 בספטמבר 2002. 
  79. ^ "Pour en découdre (Par Joseph AGOSTINI)". www.theatrotheque.com. 10 בנובמבר 2002. 
  80. ^ "Un Thriller historico-culturel (Svenska Dagbladet)". 13 בנובמבר 2005. 
  81. ^ "La Retraite de Russie (L'Action Francaise)". 28 בפברואר 2007. 
  82. ^ "Моя дорогая Матильда". 6 ביוני 2013. 
  83. ^ "Моя дорогая Матильда". 
  84. ^ "Квартирный вопрос по-парижски". 30 באפריל 2013. 
  85. ^ "Моя дорогая Матильда". 29 באפריל 2013. 
  86. ^ 86.0 86.1 "Режиссер Джон Пеппер представит премьеру в Петербурге". 30 באפריל 2013. 
  87. ^ "На сцене Театра сатиры сегодня премьера – «Моя дорогая Матильда» Пеппера". 30 באפריל 2013. 
  88. ^ "«Моя дорогая Матильда»". 
  89. ^ "Danny e il profondo blu ('Giornale di Sicilia', Palermo)". 11 במרץ 2016. 
  90. ^ "Уроки актерской свободы". spbvedomosti.ru. 1 ביוני 2016. 
  91. ^ "В петербургском театре "На Моховой" представили премьеру спектакля по пьесе Сэма Шепарда". tvkultura.ru. 18 במאי 2016. 
  92. ^ "Постановку об американской мечте "Истинный Запад" показали студенты РГИСИ". lenta.co. 16 במאי 2016. 
  93. ^ "Danny e il profondo blu ('IL GIORNO' MILANO)". 11 במרץ 2016. 
  94. ^ "QUATTRO CANI PER UN OSSO di J.P. Shanley, regia di J.R. Pepper". www.accreditati.it. 11 במרץ 2018. 
  95. ^ Daniele Poto (11 במרץ 2018). "Fibrillante "Quattro cani per un osso" al Teatro Off Off di Roma". www.lazionauta.it.