ג'ונג יואו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ונג יואו
國立故宮博物院藏仲由像.jpg
לידה 542 לפנה"ס
לו, שושלת ג'ואו עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 480 לפנה"ס (בגיל 62 בערך)
מקצוע פילוסוף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ונג יואוסינית מסורתית: 仲由, בסינית מפושטת: 仲由, בפין-יין: zhòng yóu. 542-480 לפנה"ס), הידוע בכינוי הכבוד שלו דְזְה לוּ (子路) או גִ'י לוּ (季路), היה אחד מהתלמידים הידועים ביותר וההנאמנים ביותר של קונפוציוס.[1][2] מבין תלמידי קונפוציוס, הוא היה שני רק לזָ'אן צְ'יוֹ מבחינת יכולותיו והישגיו בענייני המדינה.[2] הוא היה ידוע בגבורתו ובחוש הצדק שלו, אך קונפוציוס לעיתים קרובות הזהיר אותו מפעולות פזיזות.[1] הוא נהרג במדינת וֵיי תוך הגנה על אדונו, קוֹנְג קְווֵי.[2]

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונג יואו נולד ב-542 לפנה"ס, והיה צעיר בתשע שנים בלבד מקונפוציוס.[3][1] הוא היה יליד אזור בּייֵן (卞) שבמדינת לו, אשר נודע באומץ של אנשיו.[4] הוא היה מאנשי המישורים אשר היו ילידים שמעמדם נבדל מאנשי ג'וֹאוּ תושבי הערים המבוצרות שנבנו לאחר כיבוש השטח בידי השושלת.[5]

כאשר פגש דְזְה לוּ את קונפוציוס לראשונה, הוא היה לבוש בלבוש גס והיה גס רוח כלפי המורה.[4] קונפוציוס, לעומת זאת, קיבל אותו כאחד מתלמידיו הראשונים.[1] כך הוא הפך לאחד התלמידים הקרובים והנאמנים ביותר של המורה,[2] אשר מוזכר רבות במאמרות.[1] אזכוריו במאמרות מציירים דמות אמיצה ופזיזה, חסרת סבלנות ללימוד, אך מוכנה לפעולה. באחת ההרצאות המפורסמות של המורה לדְזְה לוּ, הזהיר אותו המורה שרדיפה אחר הסגולות הטובות ללא לימוד תסתיים בשגיאות, וספציפית עבור דְזְה לוּ, אהבת האומץ תוביל לכשל בציות לפקודות.[1]

דְזְה לוּ שירת כקצין בבית גִ'יסוּן, המשפחה האצילה ששלטה בפוליטיקה של מדינת לו.[2] מאוחר יותר שימש כשופט ראשי של פּוּ (蒲, כיום נפת צָ'אנְגְיְוֵּ'אן), עיר בעלת חשיבות אסטרטגית בסביבת מדינת וֵיי.[6]

בשל פזיזותו של דְזְה לוּ, חשש קונפוציוס שהוא לא ימות מוות טבעי. ואכן מותו היה אלים וחסר תוחלת.[7]

בשנת 480 לפנה"ס, שירת דְזְה לוּ תחת קוֹנְג קְווֵי (孔悝) שהיה ראש משפחת קוֹנְג רבת העוצמה במדינת וֵיי (אין קשר למשפחתו של קונפוציוס).[7][8] הנסיך קְוָאיְקְווֵי (蒯聵), דודו של קוֹנְג קְווֵי מצד אמו, תיכנן הפיכה וכפה על קוֹנְג לסייע לו. קְוָאיְקְווֵי הדיח את הדוכס צ'וּ מוֵיי, שהיה בנו שלו, ועלה לשלטון בוֵיי תחת השם הדוכס גְ'וָאנְג.[8] דְזְה-לוּ שהה אז הרחק מן הבירה, ומיהר כדי להציל את אדונו. מחוץ לשערי העיר הוא נתקל בגָאו צָ'אי, תלמיד אחר של קונפוציוס ששירת בוֵיי. גָאו בדיוק ברח מן המהומה, והציע לדְזְה לוּ לשוב למקום ממנו בא. דְזְה לוּ סירב ונכנס לעיר להתעמת עם קְוָאיְקְווֵי, אך נהרג בידי אנשיו של קְוָאיְקְווֵי.[8]

על פי הקלאסיקה של הטקסים, לאחר מותו של דְזְה לוּ גופו בותר לחתיכות ושומר.[9] כאשר גילה קונפוציוס מה עלה בגורלו, הורה לזרוק את כל האוכל המשומר שהיה בביתו,[10] התמלא בצער ולא יכל לאכול במשך ימים. במהרה חלה ומת בשנת 479 לפנה"ס.[11]

מורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונג יואו הוא אחד מעשרים וארבעה מופתים של כיבוד הורים. על פי האגדה, הוא הגיע ממשפחה עניה ופעמים רבות חיפש צמחי בר כדי לאכול בעצמו, אך היה נושא אורז ליותר מ-100 לי בשביל הוריו. כאשר גדל והפך לפקיד חשוב, הוריו כבר נפטרו. הוא חי חיי פאר, אך התגעגע לימי נעוריו. לעיתים קרובות נאנח: "הלוואי שהייתי יכול לשוב לימים ההם, כשהייתי אוכל צמחי בר ונושא אורז להוריי!".[12]

במקדשים הקונפוציאניים, לוחית רוחו של ג'ונג יואו ממוקמת רביעית מבין תריסר החכמים, במזרח.[3]

במהלך תקופת שושלת טאנג, הקיסר שׂוֵ'אנְדְזונְג העניק לג'ונְג יוּאוּ את תואר האצולה "מרקיז וֵיי". במהלך שושלת סונג הוא קיבל גם את התארים "דוכס חֶנְאֵיי" (河內公) ו"דוכס וֵיי" (衛公).

צאצא של ג'ונְג יוּאוּ החזיק בתואר "דוקטור לחמש הקלאסיקות" (五經博士; Wǔjīng Bóshì).[13]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 1.5 Taylor & Choy 2005, pp. 644–5.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 Confucius 1997, p. 203.
  3. ^ 3.0 3.1 Legge 2009, pp. 114–5.
  4. ^ 4.0 4.1 Chin 2009, p. 78.
  5. ^ Chin 2009, p. 77.
  6. ^ Han 2010, p. 4579.
  7. ^ 7.0 7.1 Chin 2009, p. 81.
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 Han 2010, pp. 4580–2.
  9. ^ de Bary 2011, p. 137.
  10. ^ Keenan 1994, p. 205.
  11. ^ Huang 2013, p. 34.
  12. ^ 百里负米 (בסינית). Today On History. אורכב מ-המקור ב-November 9, 2014. בדיקה אחרונה ב-1 בנובמבר 2014. 
  13. ^ H.S. Brunnert; V.V. Hagelstrom (15 באפריל 2013). Present Day Political Organization of China. Routledge. עמ' 494–. ISBN 978-1-135-79795-9.