לדלג לתוכן

ג'ונו 1

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ונו 1
משגר על כן שיגור
משגר על כן שיגור
ייעוד משגר לוויינים
יצרן קרייזלר
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור LC-5 ו-LC-26A מקייפ קנוורל
שיגורים 6
הצלחות 3
כישלונות 3
שיגור ראשון 1 בפברואר 1958
שיגור אחרון 23 באוקטובר 1959
מטענים ידועים אקספלורר 1
יכולת
מטען ל־LEO 11 ק"ג
מידע נוסף
גובה 21.2 מטרים
קוטר 1.78 מטרים
משקל 29,060 ק"ג
שלבים 4
שלב ראשון Redstone
מספר מנועים 1
סוג מנוע Rocketdyne A-7
דחף 416.2 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 235 שניות
זמן בעירה 155 שניות
דלק LOX/[[ Hydyne]]
שלב שני Baby Sergeant cluster
מספר מנועים 11
דחף 73.4 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 220 שניות
זמן בעירה 6 שניות
דלק מוצק
שלב שלישי Baby Sergeant cluster
מספר מנועים 3
דחף 20 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 236 שניות
זמן בעירה 6 שניות
דלק מוצק
שלב רביעי Baby Sergeant
מספר מנועים 1
סוג מנוע סרג'נט
דחף 6.7 קילו-ניוטון
מתקף סגולי 249 שניות
זמן בעירה 6 שניות
דלק מוצק

ג'ונו 1אנגלית: Juno I) היה משגר לוויינים שיוצר בארצות הברית ושימש לשיגור לוויינים בשנות ה-50. בעזרת המשגר שוגר לחלל לוויין אמריקאי ראשון אקספלורר 1.

המשגר "ג'ונו 1" היה חלק של תוכנית אקספלורר. הוא פותח על ידי צוות בהובלת ורנר פון בראון על בסיס טיל לטיסה תת-מסלולית מדגם Jupiter-C שהיה חלק של סדרת טילים רדסטון. המשגר נבנה בחברת קרייזלר ושיגורים בוצעו באחריות הסוכנות הצבאית לטילים בליסטיים.

השלב הראשון של המשגר נלקח מ-Jupiter-C, השלבים האחרים נלקחו מטיל בליסטי MGM-29 Sergeant.

היסטוריית שיגורים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשגר "ג'ונו 1" שימש ל-6 שיגורים.

השיגור הראשון בוצע ב-1 בפברואר 1958 והיה מוצלח. בעקבות השיגור ארצות הברית הפכה למדינה השנייה אחרי רוסיה ששלחה לוויין לחלל. אחרי הצלחה בשיגור הראשון היה שיגור לא מוצלח. שיגורים השלישי והרביעי היו הצלחות.

באוקטובר 1958 בוצע שיגור אחרון ושימוש במשגר הופסק לטובת משגר ג'ונו 2.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ונו 1 בוויקישיתוף