לדלג לתוכן

ג'ונייד אל-בגדאדי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ונייד אל-בגדאדי
جنید بغدادی
ג'ונייד מרצה בנוכחות א-סקטי, מזמין נוער נוצרי לקבל עליהם את האסלאם. ציור מאת ג'אמי (אנ')
ג'ונייד מרצה בנוכחות א-סקטי, מזמין נוער נוצרי לקבל עליהם את האסלאם. ציור מאת ג'אמי (אנ')
לידה 830
בגדאד, בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 909 (בגיל 79 בערך)
בגדאד, בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה בית עבאס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מסגד השייח' ג'ונייד אל-בגדאדי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים בגדאד עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית אסלאם סוני עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ונייד אל-בגדאדיערבית: الجنيد البغدادي; נולד בין השנים: 827-822, מת בין השנים: 910-908; 298-215 בלוח המוסלמי) היה מיסטיקן ממוצא פרסי ואחד המפורסמים מבין ראשוני הפילוסופים ואנשי הדת הסופיים. אף על פי שלא כתב הרבה, תורתו, מכתביו ושיחותיו השפיעו על תלמידים רבים, הוא מצוטט תדיר על ידי סופרים מאוחרים יותר, נחשב כדמות מרכזית בתאולוגיה הסופית והוא מופיע כאחד הנדבכים בשושלת הרוחנית של מסדרים סופיים רבים.[1]

ג'ונייד נולד, חי, לימד ונפטר בבגדאד וזכה בחייו להערכה רבה ובפי תלמידיו וחסידיו הוא נקרא "אדון העדה" (سيد الطائفة).[2][3]

שמו המלא היה אבו אל-קאסם אל-ג'ונייד בן מוחמד בן אל-ג'ונייד אל נהאוואנדי אל־בגדאדי אל-ג'זאז אל-קווארירי (בערבית: أبو القاسم الجنيد بن محمد بن الجنيد النهاوندي البغدادي الخزَّاز القواريري). השמות האחרונים של שמו נהאוואנדי - כי מקור המשפחה מהעיר נהאוונד שבפרס,[4] אל־בגדאדי - מקום חייו, אל־ג'זאז - בני משפחתו עסקו בייצור כלי זכוכית[5] (ובין היתר:) אל-קווארירי - בקבוקים.

אל-ג'ונייד חי בבגדד, במאה התשיעית כשהעיר הייתה בירת הח'ליפות העבאסית ואחד המרכזים החשובים של תור הזהב האסלאמי. בבגדד תורגמו לערבית כתבים יווניים, פרסיים ואחרים והמלומדים המוסלמים נחשפו לפילוסופיה היוונית. השיטה של "חקירה רציונלית" השפיעה על התאולוגיה המוסלמית ובכלל זה על חקירת נושא המונותאיזם, מהות האל, אחדותו, והאפשרות להכירו.[3]

ילדותו ולימודיו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונייד התייתם בגיל צעיר והתחנך אצל דודו סרי א-סקטי (אנ') שהיה מלומד מוסלמי. כבר בגיל צעיר התגלה ג'ונייד כתלמיד מבריק. כשהיה בן שבע, דודו לקח אותו לחאג' ונכנסו למסגד הנביא. היו שם 400 שייח'ים שדנו במושג "הודיה" (בערבית: شكرבתעתיק עברי: שֻקֻר) וכל אחד מהם הציג את השקפתו. לבקשת דודו, הביע ג'ונייד את דעתו: "הודיה פירושה שאין להפר את דְּבר האלוהים באמצעות הטוב שהוא העניק לך ולא להפוך את הטוב שהוא מעניק לך, למקור של אי ציות." השייח'ים הסכימו פה אחד שזו ההגדרה הטובה ביותר. א-סקטי שאל את ג'ונייד כיצד הגיע להבנה הזו וג'ונייד ענה: "מהישיבה בחברתך".[5][6]

ג'ונייד סירב לבקשות שידריך ויטיף את משנתו ובמענה ל-30 מלומדים גדולים בדורו שהמריצו אותו לכך, הוא אמר: "בזמן שהמורה נמצא, אין זה מתאים לתלמיד ללמד" והתכוון לדודו - מורו, סרי א-סקטי. אחר שבחלומו נגלה אליו מוחמד וציווה עליו להטיף, והוא קיבל את רשותו של א-סקטי, הוא החל לעשות זאת.[7]

כל תלמיד (מוּריד (אנ')) היה חייב להקפיד על:[6]

  1. טהרה לפני פולחן.
  2. צום.
  3. שתיקה.
  4. הסתגרות.
  5. זיכר, לבד ובקבוצה.
  6. חיבור מלב אל לב עם השייח', המלמד שלו.
  7. הימנעות ממחשבות ודחפים לא טהורים.
  8. כניעה ללא תנאי לרצונו של אללה ואיסור הטלת ספק כלשהו במצוותיו.

פרישות כאמצעי להכרת האל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

כשהתבגר, בילה ג'ונייד את רוב זמנו בתפילה, פרש מענייני עולם, והקדיש את מחשבותיו רק לאלוהים. לדבריו, אנשים צריכים "לוותר על הרצונות הטבעיים, למחוק תכונות אנושיות, לא לפעול לפי מניעים אנוכיים, לטפח תכונות רוחניות, להתמסר לידע אמיתי, לעשות את הטוב ביותר בהקשר של 'הנצח', לאחל טוב לכלל הקהילה, להיות נאמן לאלוהים וללכת בעקבותיו של הנביא בענייני השריעה". על פי ג'ונייד (וכן מלומדים סופיים נוספים) הדרך היחידה להגיע להיכרות עם האל היא מצב של פנאא (אנ'), דהיינו ביטול והכחדת כל ביטוי של העצמי, של האגו.[8][9] על האדם לתרגל סגפנות ( בערבית: زهد - זֻהֻד) התרחקות מהחברה, עבודת האל בדבקות (בערבית: عبادة - עבאדה ), זיכר הזכרת אללה, נאמנות (בערבית: إخلاص - אִחְ'לָאס), ומוראקבה התבוננות פנימית.

על פי ג'ונייד, הבדל בין אדם המגיע לפנאא לבין הנביאים הוא שדברי הנביאים הם תוצאה של נוכחות ישירה בפני אללה, בעוד שדבריו של מי שמגיע לפנאא, מבוססים על רמזים הנוגעים ל"חזוֹנות" ומידע אמיתי ניתן להפיק רק מראייה בפועל ולא מקבלת רמזים.[7]

באסלאם הסוני המושג "תָּווחִיד" (توحيد) מתייחס לאחדותו של האל ואין בלתו (כמוזכר בשהאדה). ג'ונייד, כמלומדים סופים אחרים, טען שמצב פנאא הוא הדרך היחידה להכיר את האל ולהגיע לאיחוד רוחני עמו. מכיוון שאנשים שונים זה מזה, כל אדם עשוי לתפוס ולהבין את האיחוד הרוחני עם אלוהים, באופן סובייקטיבי, כפי ש"המים מקבלים את צבע הכוס". לכל אדם יש יכולת קליטה והבנה מסוימת, לקבל את ההתגלות האלוהית וזו "תהיה צבועה" על ידי טבעו של אותו אדם".

מצב פיכחות

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם אינו יכול להיות במצב מתמשך של פנאא וקליטה חסרת אנוכיות של אלוהים, אלא הוא מוצא את עצמו מוחזר לחושיו על ידי אלוהים, כפי שאדם מתפכח משכרותו.[10]

הסורג (ד'ריח (אנ')) מעל קברו של ג'ונייד. מאחור, הסורג מעל קברו של סירי סקטי

פטירתו וקברו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ונייד מת בבגדאד. על פי המסורת הוא היה צלול ומת תוך כדי הזכרת שמותיו של אללה, אותם מנה עם המסבחה שבידו.[11] הוא נקבר בבית הקברות א-שייח' מערוף (ער') בשכונת א-שונזיה (ער'), ליד קברו של דודו, מורו, א-סקטי. מעל הקברים נבנה מסגד השייח' ג'ונייד אל-בגדאדי (ער'). המסגד שופץ מספר פעמים ושיפוץ בשנת 1980 הוא הורחב ושטחו 2,500 מטר מרובע.

משנתו של ג'ונייד עוררה ביקורת בעולם המוסלמי. בנוסף לביקורות על הסופיות, הדורשת התנזרות, סגפנות והכנעה מוחלטת עד כדי ניתוק מהחיים, היו שביקרו את גישתם של ג'ונייד ונוספים, לגבי האפשרות ש"תווחיד" מתייחס גם לאפשרות שאדם יהיה באיחוד, ולו רק רוחני, עם אללה (ראו גם: אל-חוסיין בן מנסור אל-חלאג').

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ The Sufism of al-Junayd— Self Forgotten, Self Fulfilled, Shanti Sadan (באנגלית)
  2. ^ الجنيد بن محمد وآراؤه العقدية والصوفية (عرض ومناقشة) (עמ' 11), alhesn.net, ‏2009-2008 (באנגלית)
  3. ^ 1 2 Seyyed Hossein Nasr, The Garden of Truth, Harper One, 2008, עמ' 174-173
  4. ^ عادل نويهض, المفسرين الجزء الأول/page/n141/mode/2up معجم المفسرين, 1988, עמ' 143
  5. ^ 1 2 Ttalain #the • 7 Years Ago, HISTORY AL JUNAIDY ALBAGDADY RA, Steemit, ‏2018-05-05 (באנגלית)
  6. ^ 1 2 Master Junaid's Teachings, sunnirazvi.net
  7. ^ 1 2 Mohammed, Imam Junayd al-Baghdadi, Dar al Zahra, ‏2020-12-16 (באנגלית)
  8. ^ Raza Rumi, Fana: When the ego gets annihilated, Raza Rumi, ‏2008-09-17 (באנגלית)
  9. ^ Fana | Meaning, Sufism, & Islam | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
  10. ^ Karamustafa, Ahmet (2007). Sufism: The Formative Period. University of California Press. ISBN 978-0-520-25269-1.
  11. ^ Hazrat Junaid's last moment, sunnirazvi.net