ג'ונתן פרייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ונתן פרייס
Jonathan Pryce
ג'ונתן פרייס, 2007
ג'ונתן פרייס, 2007
לידה 1 ביוני 1947 (בן 71)
ויילסויילס פלינטשייר, ויילס, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ויילס עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים פרס אוליבייה
מפקד במסדר האימפריה הבריטית
פרס עולם התיאטרון (1977)
פרס טוני לשחקן מומלץ במחזה (1977)
פרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזמר (1991) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק שחקן טלוויזיה, שחקן קולנוע, שחקן תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ונתן פרייסאנגליתJonathan Pryce; נולד בשם ג'ון פרייס ב-1 ביוני 1947) הוא שחקן וזמר ולשי. הוא למד באקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה. בשנות השבעים של המאה העשרים היה שחקן בתיאטרון. זכייתו בפרס על תפקידו במחזה "המלט" בתיאטרון רויאל קורט הובילה לתפקידים בקולנוע ובטלוויזיה. הפריצה הגדולה שלו על המסכים הייתה בסרט הפולחן של טרי גיליאם "ברזיל" משנת 1985.

פרייס זכה לשבחי הביקורת על היותו שחקן רבגוני.[1] הוא השתתף בסרטים עתירי תקציב כמו "אוויטה", "מחר לנצח", "שודדי הקאריביים", "העולם החדש", "ג'י. איי.ג'ו כוח המחץ", "ג'י איי ג'ו: סוגרים חשבון" כמו גם בסרטים עצמאיים ובהם "גלנגרי גלן רוס" ו"קרינגטון". גם בתיאטרון הייתה לו קריירה פוריה, והוא זכה בשני פרסי טוני: הראשון ב-1977 בהופעת הבכורה שלו בברודוויי במחזה "Comedians", והשני ב-1991 על תפקידו כ"המהנדס" במחזמר "מיס סייגון".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בשם ג'ון פרייס בכפר כרמל שבפלינטשייר, למרגרט אלן (שם נעורים ויליאמס) ולאייזק פרייס, שהיה בעבר כורה פחם, ואחר כך ניהל חנות מכולת יחד עם אשתו. פרייס התחנך ב"הוליוול גראמר סקול", בגיל 16 החל ללמוד בקולג' לאמנות, ואחר כך הוכשר להוראה ב"אדג' היל קולג'" (כיום אוניברסיטת אדג' היל) באורמסקירק. בעת לימודיו השתתף בהפקת תיאטרון בקולג'. כשהצטרף לאיגוד השחקנים הבריטי (Equity) השתמש בשם הבמה ג'ונתן פרייס מכיוון שבאיגוד השחקנים אין אפשרות שיותר משחקן אחד יהיה רשום באותו שם.

אחד המורים שלו שהתרשם ממנו שלח בשמו טופס הרשמה לאקדמיה המלכותית לאמנות הדרמה, ופרייס קיבל מלגת לימודים ל-RADA.[2][3] בעודו לומד ב-RADA עבד לפרנסתו כסוכן מכירות מדלת לדלת של ציורי קטיפה (אנ').[4] פרייס היה חלק מ"גל חדש" של שחקנים שיצאו באותה עתה מהאקדמיה. בין האחרים היו ברוס פיין, ג'ולייט סטיבנסון, אלן ריקמן, אנטון לסר, קנת בראנה ופיונה שו.

על אף שנאמר לו שהוא אינו יכול לשאוף ליותר מאשר לשחק את הנבלים בסדרת הדרמה "Z-Cars",[5] אחרי סיום לימודיו הצטרף פרייס ללהקת התיאטרון "Everyman Theatre Liverpool Company" והפך להיות המנהל האמנותי של התיאטרון, והמשיך לשחק עם הרויאל שייקספיר קומפני ובתיאטרון "נוטינגהאם פלייהאוס".[6]

עבודתו של פרייס בליברפול זיכתה אותו בחברות באיגוד השחקנים בעיר. הופעת הבכורה שלו על המסך הייתה בשנת 1972 בתפקיד קטן בסדרת המדע בדיוני הבריטית "Doomwatch" בפרק "אש וגופרית". אחר כך כיכב בשני סרטי טלוויזיה שביים סטיבן פרירס, "Daft as a Brush" ו-"Playthings". אחרי עבודתו בתיאטרון אברימן הצטרף פרייס לבמאי סר ריצ'רד אייר בנוטינגהאם פלייהאוס וכיכב במחזה "הקומיקאים" מאת טרוור גריפיתס, בתפקיד גת'ין פרייס שנכתב במיוחד עבורו. ההפקה עברה מאוחר יותר לתיאטרון אולד ויק שבלונדון, וב-1976 שיחק באותו תפקיד בברודוויי בהפקה שביים מייק ניקולס. על הופעתו זו זכה פרייס ב-1977 בפרס טוני לשחקן הטוב ביותר במחזה, שהוא פרס הטוני הראשון שלו. באותה תקופה הופיע גם בסרט הקולנוע הראשון שלו, בתפקיד ג'וזף מאנסי בסרט הדרמה "מסע הארורים", בכיכובה של פיי דאנאוויי. הוא לא נטש את במת התיאטרון ובשנים 1978 ו-1979 שיחק עם הלהקה השייקספירית המלכותית בתפקיד פטרוצ'יו ב"אילוף הסוררת" ובתפקיד אוקטביוס קיסר במחזה "אנטוניוס וקלאופטרה".[7][8]

שנות השמונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1980 זכה פרייס בפרס אוליבייה על הופעתו בתפקיד הראשי במחזה "המלט" בתיאטרון רויאל קורט, וזכה לשבחי הביקורת. באותה שנה גילם את זרניוופ, תפקיד קטן אך מרכזי, בפרק ה-12 בסדרת תסכיתי הרדיו "מדריך הטרמפיסט לגלקסיה". אותו תפקיד גילם פרייס שוב בתסכית "The Quintessential Phase" ששודר ב-2005. עוד ב-1980 הופיע בסרט הקולנוע "זכוכית שבורה".

ב-1983 גילם פרייס את מר דארק המרושע בעיבוד הקולנועי לספרו של ריי ברדבורי "Something Wicked This Way Comes". עוד באותה שנה השתתף בסרט "The Ploughman's Lunch" לפי תסריט של איאן מקיואן, ובסרט "Martin Luther, Heretic". אז הגיעה פריצת הדרך הגדולה שלו כששיחק בתפקיד הראשי, סם לאורי בסרטו של טרי גיליאם "ברזיל" מ-1985.[9] אחר כך הופיע פרייס במותחן ההיסטורי "The Doctor and the Devils" אף הוא ב-1985 ובסרט "ירח דבש מכושף" שביים ג'ין ויילדר (1986). בתקופה זו המשיך פרייס להופיע על במת התיאטרון ובלט בהופעתו כטריגונין בהפקה הלונדונית של "השחף" מאת אנטון צ'כוב. בשנים 1986 ו-1987 שיחק בתפקיד הראשי בהפקה של הלהקה השייקספירית המלכותית למחזה "מקבת'" לצדה של שינייד קיוזאק בתפקיד ליידי מקבת.[10] עוד ב-1986 כיכב בסרט הקולנוע "ג'ק פלאש המקפץ".

ב-1988 עבד פרייס שוב עם גיליאם בסרט "הרפתקאות הברון מינכהאוזן" בתפקיד הורשיו ג'קסון. הסרט נכשל בקופות כאשר ההפקה עלתה יותר מ-40 מיליון דולר, והתקציב המקורי היה 23.5 מיליון.[11] בשנה לאחר מכן השתתף פרייס בשלושה הפרקים הראשונים של תוכנית האלתורים "של מי השורה הזאת בכלל?" לצדם של פול מרטון וג'ון סשנס. בנוסף שיחק במחזה "הדוד וניה" שוב מאת צ'כוב בתיאטרון וודוויל.[12]

שנות התשעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי שהופיע בסדרה של תפקידים חשובים על הבמה, בהם וניה ומקבת', פרייס ראה את פטי לופון בהפקה המקורית של "עלובי החיים" בלונדון והחליט שהוא רוצה להשתתף במחזמר. הוא זכה להצלחה כשהופיע בתפקיד "המהנדס" במחזמר "מיס סייגון" בווסט אנד. פרייס קיבל שבחים על הופעתו וזכה בפרס אוליביה ובפרס וריאטי קלאב.[13] אולם כשההפקה הועברה לברודוויי לא איפשר איגוד השחקנים האמריקאי (AEA) לפרייס לגלם את "המהנדס", בנימוק שליהוק של שחקן לבן בתפקיד של דמות אסיאתית הוא עלבון לקהילה האסיאתית.[14] מפיק התיאטרון קמרון מקינטוש החליט לבטל את ההפקה בניו יורק, ואמר שלא יאפשר התקפה על חופש הביטוי האמנותי.[15] כשהבינו ב-AEA שהביטול יביא להפסד מקומות עבודה רבים, ולאחר שפרייס קיבל תמיכה רבה מקהילת השחקנים (צ'רלטון הסטון וג'ון מלקוביץ' איימו לבטל את חברותם באיגוד אם לא יותר לפרייס להופיע), החליטו להתפשר עם מקינטוש ולאפשר לפרייס להשתתף בהפקה. ב-1991 זכה פרייס בפרס טוני על הופעתו במחזמר.[16] באותה תקופה כיכב פרייס במיני סדרה "Selling Hitler" של ITV בתפקיד גרד היידמן. שנה אחר כך חזר פרייס להופיע על הבמה בלונדון בהופעת צדקה ברויאל פסטיבל הול לצדן של איליין פייג' ושל ליליאן מונטיבצ'י בהפקה המחודשת של המחזמר "Nine" שנעשה בהשראתו של פדריקו פליני.

ב-1993 השתתף פרייס בסדרה "Mr. Wroe's Virgins" של ה-BBC לצידן של קאתי בורק ומיני דרייבר, ובסרט הטלוויזיה "ברברים בשער" שביים דני בויל בהפקת HBO גילם את הנרי קרוויס. על תפקיד זה היה מועמד לפרס אמי ולפרס גלובוס הזהב.[17] עוד ב-1993 כיכב פרייס לצדם של ריבר פיניקס וג'ודי דייוויס בסרט הקולנוע הבלתי גמור "Dark Blood". ההפקה הופסקה בגלל מותו של פיניקס ממנת יתר של סמים.[18] באתר האינטרנט האישי של הבמאי ג'ורג' סלויצר, שמחזיק בזכויות היוצרים של הסרט, אפשר לראות את פרייס ופיניקס בצילומים מתוך הסרט.[19] בין השנים 1993 ל-1997 היה פרייס הדובר של מותג מכוניות היוקרה אינפיניטי בסדרה של פרסומות בטלוויזיה האמריקאית, בעיקר עבור דגמי "Infiniti J30" ו-"Infiniti Q45". באחת מפרסומות אלו הופיע פרייס לצדה של זמרת הג'אז ננסי וילסון במועדון לילה בפראג.[20] ב-1994 גילם פרייס את פייגין בהפקה מחודשת של המחזמר "אוליבר!",[21] וכיכב לצדה של אמה תומפסון בסרט הקולנוע "קרינגטון" (1995), העוסק ביחסים האפלטוניים שבין הסופר לייטון סטרצ'י והציירת דורה קרינגטון. על תפקידו כסטרצ'י זכה פרייס בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל הקולנוע בקאן של שנת 1995.[22]

ב-1996 כיכב פרייס בסרט המוזיקלי הראשון שלו "אוויטה" לצדם של מדונה ושל אנטוניו בנדרס. ב"אוויטה" הוא גילם את דמותו של נשיא ארגנטינה חואן פרון. פסקול הסרט זכה להצלחה בינלאומית. הוא כלל יותר מ-30 שירים בעיקר בביצועיהם של מדונה, בנדרס ופרייס, ובהם שירי הסולו של פרייס "She Is A Diamond" ו-"On The Balcony Of The Casa Rosada". אחרי כן גילם פרייס את אליוט קארבר בסרט הג'יימס בונד "מחר לנצח" (1997). בשאר שנות התשעים המשיך פרייס לגלם נבלים, וגילם את המתנקש בסרט "רונין" (1998), את הקרדינל המושחת בסרט "סטיגמטה" (1999) ועבור הקומיק ריליף שיחק בתפקיד המאסטר בספיישל "דוקטור הו" בפרק "Doctor Who and the Curse of Fatal Death".

באותה תקופה שר פרייס בהוליווד בול יחד עם זמרת האופרה לזלי גארט קטעים נבחרים מתוך המחזמר "גבירתי הנאווה". ב-1998 השתתף בקונצרט גאלה "היי, מר מפיק!" של קמרון מקינטוש והופיע שוב בתפקיד פרופ' הנרי היגינס, מ"גבירתי הנאווה" ובתפקיד "המהנדס" מתוך "מיס סייגון".[23]

שנות האלפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרייס בפסטיבל הקולנוע של מאר דל פלאטה ב-2007

בתחילת שנות האלפיים שיחק פרייס במגוון סרטי קולנוע כגון "The Affair of the Necklace" ‏(2001),‏ " Unconditional Love" ‏(2002), "מה שבחורה רוצה" (2003) והפרויקט הכושל של טרי גיליאם "האיש שהרג את דון קיחוטה". ב-2001 זכה פרייס להצלחה רבה על במת התיאטרון בלונדון בהפקה של "גבירתי הנאווה" בתפקיד הנרי היגינס.[24] מרטין מק'קוצ'ון שגילמה את אלייזה דוליטל חלתה, ומחליפתה הייתה אלכסנדרה ג'יי שחלתה אף היא שעות אחדות לפני ההופעה. המחליפה שלה הייתה קרי אליס. פרייס שהיה נסער בגלל השינויים התכופים הציג את אליס לקהל במילים "זו היא אלייזה הראשונה שלכם, השנייה שלי היום, והשלישית השבוע". במהלך 14 חודשים שיחקו לצדו ארבע שחקניות שגילמו את אלייזה. למרות הקושי ההצגה הייתה מועמדת לארבעה פרסי אוליבייה לשנת 2001: פרס השחקנית הטובה ביותר למרטין מק'קוצ'ון, הפקה מצוינת של מחזמר, הכוריאוגרפיה הטובה ביותר, והשחקן הטוב ביותר במחזמר לפרייס. מק'קוצ'ון זכתה בפרס על אף ששיחקה במחזה פחות פעמים מהמחליפות שלה, פרייס עצמו לא זכה בפרס שאותו קיבל פיליפ קוואסט.

ב-2003 שיחק פרייס במחזה "A Reckoning" מאת המחזאי האמריקאי וזלי מור. בהצגה כיכבה לצידו פלורה מונטגומרי, ולאחר הצגת הבכורה בתיאטרון סוהו תואר המחזה בדיילי טלגרף כ"אחד המחזות האמריקאים העוצמתיים והפרובוקטיביים ביותר מאז 'אוליאנה' של דייוויד מאמט".[25] ב-2003 השתתף פרייס בסרט "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" בו גילם את ות'רבי סוואן, המושל של ג'מייקה. אחר כך הופיע פרייס בסרטים כגון "לילה ויום" (2004) הסרט המוזיקלי השני שלו על חייו של קול פורטר. קווין קליין ופרייס שרו בסרט גרסת כיסוי של השיר "Blow, Gabriel, Blow". עוד שיחק בסרט "האחים גרים" (2005), הסרט השלישי של פרייס עם טרי גיליאם בכיכובם של מאט דיימון והית' לדג'ר; ובסרט "העולם החדש" (2005) שבו היה לו הופעת קמע כמלך ג'יימס הראשון. ב-2005 היה פרייס מועמד שוב לפרס אוליבייה על ההפקה של "The Goat or Who Is Sylvia?" כשלצדו מככבת אשתו קייט פאהי. פרייס קיבל ביקורות משבחות על הופעתו במחזה, אבל הפרס ניתן לריצ'רד גריפית'ס.[26][27]

ב-2006 דיבב פרייס בסרט האנימציה הצרפתי "רנסאנס". הוא חזר וגילם את המושל ות'רבי סוואן בסרטי ההמשך של שודדי הקאריביים, "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" ו"שודדי הקאריביים: סוף העולם" (גם ב-2006). שני הסרטים צולמו באותה עת אך יצאו לאקרנים בהפרש של שנה.[28] ב-2006 חזר פרייס להופיע בברודוויי והחליף את ג'ון ליתגו בתפקיד לורנס ג'יימסון בגרסה המוזיקלית של "נוכלים עם סגנון". ב-2007 שודרה ב-BBC הסדרה "Sherlock Holmes and the Baker Street Irregulars" כשפרייס מככב בתפקיד הראשי.[6] מספטמבר 2007 ועד יוני 2008 גילם פרייס את דמותו של שלי ליווין בהפקה מחודשת בווסט אנד של המחזה "גלנגרי גלן רוס" מאת דייוויד מאמט, ההצגה הועלתה בתיאטרון אפולו שבלונדון. עוד הופיע ב-BBC בסדרה הקומית "Clone" בתפקיד ד"ר ויקטור בלנקינסופ, וכיכבו לצדו סטיוארט מקלפלין ומארק גאטיס. ב-2009 שיחק בתפקיד הראשי במחזה "Dimetos" מאת את'ול פוגארד בתיאטרון דונמאר ורהאוס, ובהמשך אותה שנה חזר לליברפול ושיחק בתפקיד דייווד במחזה "מנהל הבית" מאת הרולד פינטר שביים כריסטופר מורהאן. ב-2010 הועברה ההפקה ללונדון טרפלגר סטודיוס. בטלוויזיה השתתף בסדרה "חזרה לקרנפורד" (2009) בתפקיד מר בוקסטון, והיה מועמד לפרס אמי לשחקן המשנה טוב ביותר במיני סדרה על תפקידו זה.

ב-2015 הצטרף פרייס לצוות השחקנים של העונה החמישית של סדרת הטלוויזיה של HBO "משחקי הכס" בתפקיד הדרור העליון.[29] עוד ב-2015 שיחק בתיאטרון הגלוב בתפקיד שיילוק במחזה "הסוחר מוונציה". בתו פיבי שיחקה לצדו בתפקיד ג'סיקה, הבת של שיילוק.

ב-2017 החל לשחק במיני-סדרת המתח "טאבו" של רשת ה-BBC בכיכובו של טום הארדי.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1972 כשעבד בתיאטרון אברימן פגש פרייס את השחקנית קייט פאהי (Kate Fahy) והם נישאו ב-1974. בני הזוג מתגוררים בלונדון. נולדו להם שלושה ילדים: פטריק (יליד 1983), גבריאל (יליד 1986) ופיבי (ילידת 1990).[30][31]

ב-2006 הוענק לפרייס דוקטורט של כבוד מאוניברסיטת ליברפול. הוא חבר כבוד ב"קולג' המלכותי של ויילס למוזיקה ודרמה" (אנ'),[32] ושל "מכון ליברפול לאמנויות הבמה" (אנ').[33]

ב-2009 הוענק לפרייס תואר מפקד מסדר האימפריה הבריטית (CBE).[34]

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שנה שם שם באנגלית תפקיד הערות
1979 Comedians גתין פרייס בסדרת "Play for Today" של ה-BBC
1980 Loophole
זכוכית שבורה Breaking Glass קן
1982 Praying Mantis כריסטיאן מאגני
1983 Something Wicked this Way Comes מר דארק מועמדות לפרס סאטורן לשחקן המשנה הטוב ביותר
The Ploughman's Lunch ג'יימס פנפילד
Martin Luther, Heretic מרטין לותר
1985 ברזיל Brazil סם לאורי
1986 ירח דבש מכושף Haunted Honeymoon צ'ארלס אבוט
ג'ק פלאש המקפץ Jumpin' Jack Flash
1987 לכוד באש Man on Fire מייקל
1988 Consuming Passions מר פאריס
הרפתקאות הברון מינכהאוזן The Adventures of Baron Munchausen הורישו ג'קסון
1989 הסיפור שלי עם רייצ'ל The Rachel Papers נורמן
1991 Selling Hitler גרד היידמאן (אנ')
1992 גלנגרי גלן רוס Glengarry Glen Ross ג'יימס לינגק פרס פסטיבל הקולנוע הבינלאומי של ואיאדוליד לשחקן הטוב ביותר
1993 Dark Blood הארי
ברברים בשער Barbarians at the Gate הנרי קרביס מועמדות לפרס אמי לשחקן המשנה במיני-סדרה או בסרט
מועמדות לפרס גלובוס הזהב לשחקן משנה הטוב ביותר
1994 A Business Affair אלק בולטון
הטרול בפארק הקסום A Troll in Central Park אלן דיבוב
1995 קרינגטון Carrington לייטון סטראצ'י
1996 אוויטה קולונל חואן פרון
1997 התחדשות Regeneration / Behind the Lines ד"ר ויליאם ריברס מועמדות לפרס ג'יני לשחקן הטוב ביותר
מועמדות לפרס הקולנוע הבריטי העצמאי להופעה הטובה ביותר של שחקן בריטי
מחר לנצח Tomorrow Never Dies אליוט קרבר
1998 רונין Ronin סימוס או'רורק
1999 סטיגמטה Stigmata הקרדינל האוסמן מועמדות לפרס בלוקבסטר אנטרטיינמנט
Deceit מארק
Doctor Who and the Curse of Fatal Death המאסטר מערכון קומיק רליף
2001 התכשיט The Affair of the Necklace הקרדינל לואי דה רואן
כלת הרוח Bride of the Wind גוסטב מאהלר
Very Annie Mary ג'ק פיו
2002 Unconditional Love ויקטור פוקס
2003 שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה Pirates of the Caribbean: The Curse of the Black Pearl המושל ות'רבי סוואן
מה שבחורה רוצה What a Girl Wants אליסטר פיין
2004 לילה ויום De-Lovely גבריאל
2005 האחים גרים - למבוגרים בלבד The Brothers Grimm ג'נרל ואווארין דלטומב
העולם החדש The New World המלך ג'יימס
2006 שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת Pirates of the Caribbean: Dead Man's Chest המושל ות'רבי סוואן
רנסאנס Renaissance פול דלנבאך דיבוב
2007 שודדי הקאריביים: סוף העולם Pirates of the Caribbean: At World's End המושל ות'רבי סוואן
Sherlock Holmes and the Baker Street Irregulars שרלוק הולמס
2008 Leatherheads CC Frazier
Command & Conquer: Red Alert 3 פילדמרשל רוברט בינגהם משחק וידאו
My Zinc Bed ויקטור קווין
סיפורים לפני השינה Bedtime Stories מרטי ברונסון
2009 קונספירציה הדרגתית Echelon Conspiracy מיולר
ג'י. איי.ג'ו כוח המחץ G.I. Joe: The Rise of Cobra
2011 היסטריה Hysteria ד"ר רוברט דלרימפל
2013 ג'י איי ג'ו: סוגרים חשבון G.I. Joe: Retaliation נשיא ארצות הברית / זארטן
2014 תקשיב פיליפ Listen Up Philip אייק צימרמן
2014 הגאולה The Salvation מאיור קין
2015 וולף הול Wolf Hall הקרדינל תומאס וולזי
2015 האישה בזהב Woman in Gold ויליאם רנקוויסט
2015 משחקי הכס Game of Thrones הדרור העליון
2017 טאבו Taboo סטיוארט סטריינג' סדרת טלוויזיה
2017 האיש שהמציא את חג המולד The Man Who Invented Christmas ג'ון דיקנס, אביו של צ'ארלס
2017 האישה The Wife פרופ' ג'ו קסלמן

תפקידים בתיאטרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ונתן פרייס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ WW News Desk (20 November 2005). "Jonathan Pryce Confirmed To Step Into 'Dirty Rotten Scoundrels'". BroadwayWorld.com.
  2. ^ "Jonathan Pryce Biography". Tribute.ca.
  3. ^ (16 August 2002). "I always wanted to be a pop star...". The Guardian. Retrieved 9 December 2007.
  4. ^ (8 October 2007). "Why Jonathan Pryce is right for Mamet". The Daily Telegraph.
  5. ^ (10 July 2001). "Life with lots of Doolittles". The Daily Telegraph.
  6. ^ 6.0 6.1 "Jonathan Pryce is Sherlock Holmes". BBC.co.uk.
  7. ^ The RSC Shakespeare – Plot summaries, The Taming of the Shrew. Retrieved 18 June 2008.
  8. ^ The RSC Shakespeare – Plot summaries, Antony and Cleopatra. Retrieved 18 June 2008.
  9. ^ "Entertainment Weekly's Top 50 Cult Movies (Brazil #13)". FilmSite.org. Retrieved 26 November 2007.
  10. ^ The RSC Shakespeare – Plot summaries, The Tragedy of Macbeth. Retrieved 18 June 2008.
  11. ^ "The Adventures of Baron Munchausen". Box Office Mojo. Retrieved 6 November 2007.
  12. ^ (18 March 2003). "Work with Martine again? I think not". Daily Telegraph. Retrieved 15 June 2008.
  13. ^ O'Keefe, Robert (20 September 1999). "Miss Saigon 10th Anniversary show 1990 Review". London Theater Guide Online. Retrieved 26 November 2007.
  14. ^ Rothstein, Mervyn (8 August 1990). "Union Bars White in Asian Role; Broadway May Lose 'Miss Saigon'". The New York Times.
  15. ^ Rich, Frank (10 August), 1990). "Jonathan Pryce, 'Miss Saigon' and Equity's Decision (page 3)". The New York Times. Retrieved 6 November 2007.
  16. ^ Rothstein, Mervyn (19 September 1990). "Dispute Settled, 'Miss Saigon' Is Broadway Bound". The New York Times. Retrieved 6 November 2007.
  17. ^ Nellie Andreeva "Trio elemental for HBO's 'Zinc'", Hollywood Reporter (AP), 21 June 2007
  18. ^ "Dark Blood". RiverPhoenix.org. Retrieved 6 November 2007.
  19. ^ Videos". George Sluizer's official website. Retrieved 19 November 2007.
  20. ^ Meredith, Robyn (13 June 1996). "The Media Business: Advertising;Infiniti chooses artsy ads with musings about the meaning of life to sell its luxury cars.". The New York Times. Retrieved 6 November 2007.
  21. ^ Jones, Kenneth (10 March 2006). "Playbill.com's Brief Encounter with Jonathan Pryce". Playbill. Retrieved 9 December 2007.
  22. ^ "Festival de Cannes: Carrington". festival-cannes.com. בדיקה אחרונה ב-2 בספטמבר 2009. 
  23. ^ "Hey, Mr. Producer! The Musical World of Cameron Mackintosh". IMDb.com. Retrieved 6 January 2008.
  24. ^ Thomas, Rebecca (22 March 2001). "Fair Lady's luvverly show". BBC News. Retrieved 10 November 2007.
  25. ^ Connema, Richard. "American Premiere of Wesley Moore's A Reckoning is a Challenging Father/Daughter Confrontation". Talkin' Broadway. Retrieved 15 June 2008.
  26. ^ Clover, Brian (19 April 2004). "The Goat or Who is Sylvia?". Curtain Up. Retrieved 19 January 2008.
  27. ^ Loveridge, Lizzie (4 February 2004). "The Goat or Who is Sylvia?". Curtain Up. Retrieved 19 January 2008.
  28. ^ Chapter 7 – Return to The Bahamas". Pirates of the Caribbean, Full Production Notes. Retrieved 10 November 2007.
  29. ^ "Game of Thrones season five cast announced at Comic Con!". Watchers On The Wall. 25 ביולי 2014. בדיקה אחרונה ב-10 באוקטובר 2014. 
  30. ^ Jonathan Pryce Film Reference bio Retrieved 28 October 2007
  31. ^ "Jonathan Pryce: 'Why I walked out on my wife for another woman'". The Mail Online. 17 בינואר 2010. בדיקה אחרונה ב-7 ביוני 2015. 
  32. ^ Honorary Fellows of the Royal Welsh College of Music and Drama
  33. ^ LIPA Companions
  34. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 59090. p. 8. 13 June 2009.