ג'וסטיניאנו פרטיצ'יפאציו
| לידה |
המאה ה־8  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
829 ונציה, הרפובליקה של ונציה | ||||
| מדינה |
הרפובליקה של ונציה | ||||
| שושלת פרטיצ'יפאציו | |||||
|
| |||||
| |||||
  | |||||
ג'וסטיניאנו פרטיצ'יפאציו (באיטלקית: Giustiniano Participazio; בלטינית: Agnellus Iustinianus Particiacus - אגנלוס יוסטיניאנוס פרטיקיאקוס; נפטר בשנת 829) היה הדוכס ה-11 של ונציה שבאיטליה.
ג'וסטיניאנו נשא בתואר דוג'ה משנת 827 ועת מותו.
קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וסטיניאנו מונה להיפאטוס ופרוטוסבאסטוס על ידי הקיסר הביזנטי לאון החמישי. בעת שהותו בקונסטנטינופוליס (ככל הנראה לצורך קבלת התארים) כאשר אביו, הדוג'ה אגנלו פרטיצ'יפאציו מינה את אחיו הצעיר ג'ובאני פרטיצ'יפאציו לדוג'ה לצידו, ולימים גם את האח הקטן אגנלו פרטיצ'יפאציו השני. בדרכו של ג'וסטיניאנו אל העיר צרו עליו כוחות מטעם אביו בהיותו בסן סוורו. כוחותיו של ג'וסטיניאנו גברו, והוא כבש את ונציה, הגלה את אביו ואחיו, וירש את מקומו של אביו כדוג'ה בשנת 827.
לבקשת הקיסר הביזנטי מיכאל השני השתתפו כוחות ונציאנים במתקפה על סיציליה. הצלחת המתקפה הביאה כבוד ועושר לוונציה.
בתקופת כהונתו של ג'וסטיניאנו נמשך המאבק הדתי בין פטריארך גראדו ופטריארך אקווילה על השליטה בקהילות של איסטריה. ג'וסטיניאנו חיזק את הכנסייה בוונציה. על פי המסורת הוונציאנית, ביקר מרקוס הקדוש בעיר, ורבים מתושבי ונציה עלו לרגל לקברו באלכסנדריה שבמצרים. על פי המסורת הוונציאנית הורה ג'וסטיניאנו לסוחרי בואונו די מאלאמוקו ורוסטיקי די טורצ'לו לשחד את הנזירים המצריים ששמרו על גופתו של הקדוש ולגנוב אותה לוונציה.
המסורת מספרת כי הגופה הוחבאה בין נתחי חזיר על מנת לעבור את המוכסים המוסלמים, והגיעה לוונציה ב-31 בינואר 828.
ג'וסטיניאנו הורה על הקמת הקפלה הדוכסית המוקדשת למרקוס הקדוש בו יקברו שרידי הגופה - לימים בזיליקת מרקוס הקדוש.
בהיעדר ילדים, הורה ג'וסטיניאנו לאחיו ג'ובאני לשוב אל העיר, ומינה אותו אחראי להקמת הבזיליקה. לאחר מותו של ג'וסטיניאנו ירש ג'ובאני את כיסאו.