ג'ורג'ו סטרלר

ג'ורג'ו סטרלר
Giorgio Strehler

ג'ורג'ו סטרלר
לידה	14 באוגוסט 1921 ברקולה, איטליה
פטירה	25 בדצמבר 1997 (בגיל 76) לוגאנו, שווייץ
מדינה	איטליה, ממלכת איטליה
תקופת הפעילות	1941–1997 (כ־56 שנים)
מקום לימודים	Accademia dei Filodrammatici
פרסים והוקרה	מדליית גתה (1988) honorary doctor of the Sorbonne Nouvelle University (1998) פרס ויארג'יו-ורסיליה הבינלאומי (1975) אביר הצלב הגדול של מסדר ההצטיינות של הרפובליקה האיטלקית (4 במרץ 1982) פרס התאטרון האירופי (1990) פרס פרידריך גונדולף (1991) אות מסדר ההצטיינות במדעים ואמנויות של גרמניה (1992) דוקטור לשם כבוד של האוניברסיטה האוטונומית של ברצלונה אביר בלגיון הכבוד בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו
פרופיל ב-IMDb

ג'ורג'ו סטרלר (באיטלקית: Giorgio Strehler; ‏14 באוגוסט 1921 - 25 בדצמבר 1997) היה במאי תיאטרון ואופרה איטלקי.

ביוגרפיה

סטרלר נולד בברקולה, טריאסטה. אביו נפטר בהיותו בן שלוש. סבו מצד אביו, אולימפיו לובריץ', נהפך עבורו לדמות אב. אולימפיו היה אחד מנגני הקרן יער הטובים ביותר של זמנו ואמרגן של התיאטרון הלירי ג'וזפה ורדי. כשהיה בן שבע, סבו הלך לעולמו והוא עבר למילאנו ביחד עם אמו וסבתו. מילאנו הייתה ביתו של ג'ורג'ו במשך כל חייו.

כילד, ג'ורג'ו לא גילה עניין רב בתיאטרון. הוא חשב שלא הייתה לתיאטרון השפעה רבה על רגשותיהם של האנשים כמו שהייתה לסרטים. דעותיו השתנו בליל קיץ חם אחד, כשהיה בדרכו לקולנוע. הוא הבחין בפרסומת למיזוג אוויר שהציב תיאטרון אודיאון. הוא הגיע למקום כדי להתקרר מהחום וצפה בהצגה של הקומדיה Una delle ultime sere di Carnevale פרי עטו של קרלו גולדוני, אותה הציגה להקת תיאטרון מוונציה. הוא ביקר שם מדי ערב בימים הבאים כדי לראות עוד מחזות של גולדוני. סטרלר שניצתה בו ההתלהבות לתיאטרון נרשם והתקבל לבית הספר לתיאטרון Accademia dei Filodrammatici. הוא זכה בכל פרסי בית הספר והשלים את חינוכו הפורמלי בעזרת מורים פרטיים.

בתקופת המלחמה סטרלר שהה בגלות בשווייץ. הוא ביים את הצגת הבכורה העולמית של המחזה "קליגולה" מאת אלבר קאמי בCompagnie des Masques בז'נבה. לאחר המלחמה התמנה למבקר התיאטרון של העיתון מילאנו סרה, אולם הוא העדיף לעשות תיאטרון מאשר לכתוב עליו. בתקופה זו ייסד את תיאטרון פיקולו במילאנו ביחד עם פאולו גראסי. התיאטרון נחנך ב-19 במאי 1947 באודיטוריום של קולנוע ברולטו בהצגת "בשפל" של מקסים גורקי. כמה ימים לאחר מכן הם העלו את ההפקה הבלתי נשכחת "אלקינו: משרתם של שני אדונים" בנוסח הקומדיה דל'ארטה, שנהייתה ההפקה שהציגה במשך הזמן הארוך ביותר בתיאטרון האיטלקי. באותה השנה ביים את האופרה "לה טרוויאטה" בלה סקאלה, הראשונה בהפקות אופרה רבות שביים.

ג'ורג'ו סטרלר התמקד בתיאטרון שהיה רלוונטי תרבותית. הוא לא היה מעוניין "לתת מחווה לתרבות" או "להציג רק הסחות דעת... הרהורים פסיביים". במקום זאת סטרלר וגראסי הסכימו שהתיאטרון הוא "מקום שבו אנשים מתאספים על מנת להאזין לאמירות אותן הם יכולות לקבל או לדחות".

מקורות השפעה

בשנות החמישים סטרלר ביים מספר מחזות מאת ברטולט ברכט שאיתו פיתח חברות קרובה וחלק עמו אותן דעות פוליטיות. ב-1956 ברכט נכח בהפקה של "אופרה בגרוש". כששב לברלין כתב: "...תודה לך על ההפקה המצוינת של "אופרה בגרוש" שלי, שבוצעה בידי במאי גדול. אש ורעננות, קלות ודיוק, אפיינו את ההפקה הזאת מרבות אחרות שראיתי... זהו מקור שמחה וכבוד עבורי ועבור התיאטרון שלך... בברלינר אנסמבל שהיו עדים להפקה הראשונה של היצירה הזאת."

ניתן להבחין בבירור באהבתו של סטרלר לויליאם שייקספיר (קוריולנוס, הסערה, המלך ליר, הלילה השנים עשר, מקבת'), לואיג'י פיראנדלו (אנריקו) ואנטון צ'כוב (גן הדובדבנים, פלטונוב). אולם הוא תמיד שב לגולדוני וחזר והעלה אותם מחזות עשור אחר עשור.

הוא יצר את תפקיד במאי התיאטרון (המונח נטבע בשנת 1929) באיטליה בעצמו. עד שהגיע, מחזות הוצגו בעיקר בידי להקות נודדות, שחיו בתוך עצמן, ביימו את עצמן ומעולם לא שמעו על מנהל אמנותי. הוא גם שם דגש על סופרים איטלקים, אם כי מועטים במספר. סטרלר נהג לאמר "התיאטרון האיטלקי הפיק קומץ מחברים דרמטיים חשובים - ניקולו מקיאוולי, קרלו גולדוני, לואיג'י פיראנדלו - אולם מספר עצום של שחקנים. בין 1500 ל-1700, לכל חצר מלוכה שכיבד את עצמו הייתה להקת של שחקנים איטלקים."

בתחילה נרשם לבית הספר למשפטים באוניברסיטת מילאנו ותכנן להיהפך לעורך דין פלילי "מקצוע שדמיינתי שהיה קרוב מאוד לתיאטרון". אבל המלחמה פרצה והכול השתנה.

הוא השפיע על שלושה דורות של שחקנים ועורר השראה ברחבי תבל. השפעתו בעולם דובר האנגלית הייתה מועטה יחסית היות שהאנגלי שבפיו הייתה דלה והוא לא ביים מחזות רבים בשפה זו. ממשלת צרפת העניקה לו את תואר לגיון הכבוד והוא זכה בתואר במאי של כבוד בידי מידי "איחוד תיאטרוני אירופה" בפריז ב-1985. פרויקט התיאטרון הפאן-אירופאי הראשון. הוא כיהן כנשיא חבר השופטים בפסטיבל קאן ב-1982.

סטרלר השקיע הרבה במימד החזותי של הפקותיו. מעצב התפאורה לוציאנו דמיאני ואחריו אציו פריג'ריו היו שותפיו במשך שנים רבות, בתיאטרון ובאופרה.

הוא הלך לעולמו בלוגאנו, שווייץ. בהלוויה במילאנו נכחו אזרחים ואנשי רוח רבים. התהלוכה נמשכה למעלה מיומיים. אפרו הוטמן בבית הקברות בטריאסטה.

כביש לפני תיאטרון Politeama Rossetti בטריאסטה הוקדש לג'ורג'ו סטרלר ב-10 באוקטובר 2005.

הפקות אופרה ידועות

• "ז'אן ד'ארק על המוקד", מאת ארתור הונגר, לה סקאלה, מילאנו (1946).
• "לולו" מאת אלבן ברג, ונציה (1949).
• La favola del figlio cambiato מאת ג'אן פרנצ'סקו מאליפיירו, ונציה (1952).
• "מלאך האש" מאת סרגיי פרוקופייב, ונציה (1955).
• "מעשה בחייל" מאת איגור סטרווינסקי, פיקולה סקאלה, מילאנו (1957).
• Un cappello di paglia di Firenze מאת נינו רוטה, פיקולה סקאלה, מילאנו (1958).
• "עלייתה ונפילתה של העיר מהגוני" מאת קורט וייל, פיקולה סקאלה, מילאנו (1964).
• "החטיפה מן ההרמון" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט, פסטיבל זלצבורג (1965).
• "אבירות כפרית" מאת פייטרו מסקאני, לה סקאלה, מילאנו (1966).
• "פידליו" מאת בטהובן, פירנצה (1969).
• "סימון בוקנגרה" מאת ג'וזפה ורדי, לה סקאלה, מילאנו (1971), האופרה של וינה (1984).
• "נישואי פיגארו" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט, פריז (1973), מילאנו (1980).
• "חליל הקסם" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט, פסטיבל זלצבורג (1974).
• "מקבת'" מאת ורדי, לה סקאלה, מילאנו (1975).
• "פלסטף" מאת ורדי, לה סקאלה, מילאנו (1980).
• "דון ג'ובאני" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט, מילאנו (1987).
• "כך עושות כולן" מאת וולפגנג אמדאוס מוצרט, תיאטרון פיקולו, מילאנו (1998) (הערה: סטרלר נפטר במהלך החזרות האחרונות).

הפקות תיאטרון ידועות

• "ריצ'רד השני" מאת ויליאם שייקספיר (1948).
• "יוליוס קיסר" מאת ויליאם שייקספיר (1953).
• "קוריולנוס" מאת ויליאם שייקספיר (1957).
• Power Games (עיבוד ההנריאדה הראשונה של ויליאם שייקספיר, 1965).
• "המלך ליר" מאת ויליאם שייקספיר (1972).
• "הסערה" מאת ויליאם שייקספיר (1978).
• "ארלקינו" בכל גרסאותיו, ההצגה האיטלקית העתיקה והידועה ביותר (החל מ-1947).
• The Trilogy of Holiday ‏(1954).
• "משרתם של שני אדונים" מאת קרלו גולדוני (1964).
• Il campiello מאת קרלו גולדוני (1975).
• "פלאטונוב" מאת אנטון צ'כוב (1959).
• "גן הדובדבנים" מאת אנטון צ'כוב (1955, 1974).
• The Mountain Giants מאת לואיג'י פיראנדלו (תיאטרון פיקולו, מילאנו, 1947. תיאטרון ליריקו/תיאטרון פיקולו, מילאנו, 1994, במילאנו, וינה ובורגתיאטר).
• As You Desire Me מאת לואיג'י פיראנדלו (‏1988 עד היום).
• El nost Milan (‏1955 ו-1979) ‏ ו-Egoist ‏(1960) מאת ברטולאצי.
• "בית ברנרדה אלבה" מאת פדריקו גארסיה לורקה (1955).
• The Storm מאת יוהאן אוגוסט סטרינדברג, תיאטרון פיקולו, מילאנו (1980).
• "ביקור הגברת הזקנה" מאת פרידריך דירנמאט (1960).
• "אופרה בגרוש" מאת ברטולט ברכט (1956).
• "הנפש הטובה מסצ'ואן" מאת ברטולט ברכט (1958,‏ 1981 ו-1996).
• "חיי גליליאו" מאת ברטולט ברכט (1963).
• Das Spiel der Mächtigen, פסטיבל זלצבורג, 1974, בורגתיאטר, וינה, 1975.
• Trilogie der Sommerfrische ‏(Trilogia della villegiatura), מאת קרלו גולדוני, בורגתיאטר, וינה, 1974.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג'ו סטרלר בוויקישיתוף

• ג'ורג'ו סטרלר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ג'ורג'ו סטרלר, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ג'ורג'ו סטרלר, באתר Discogs (באנגלית)
• ג'ורג'ו סטרלר, באתר DNCI
• ג'ורג'ו סטרלר, באתר תיאטרון פיקולו (באיטלקית)