ג'ורג' וושינגטון ויליאמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ורג' וושינגטון ויליאמס
George Washington Williams
George W. Williams from History of Negro Troops.jpg
לידה 16 באוקטובר 1849
ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 2 באוגוסט 1891 (בגיל 41)
בלקפול, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מקצוע חייל, פוליטיקאי, עיתונאי, תאולוג, כומר, דיפלומט, סופר, היסטוריון, חוקר ארצות עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד חבר בית הנבחרים של אוהיו עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית בפטיזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ורג' וושינגטון וויליאמסאנגלית: George Washington Williams;‏ 16 באוקטובר 18492 באוגוסט 1891) היה חייל אמריקאי ממלחמת האזרחים, פוליטיקאי, עורך דין עיתונאי וסופר שכתב על ההיסטוריה האפרו-אמריקאית.

בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19, ויליאמס התעניין באירופה ובאפריקה. לאחר שהתרשם מפגישתו עם מלך הבלגים לאופולד השני, נסע בשנת 1890 למדינת קונגו החופשית (שהייתה אז תחת שלטון הבלגים) כדי לראות את התפתחותה. המום מההתעללויות והעבדות הנרחבת, האכזרית שהוטלה על הקונגו, כתב מכתב גלוי לליאופולד בשנת 1890 על סבלם של תושבי האזור בידי סוכני המלך. מכתב זה היווה זרז לסערה בינלאומית נגד המשטר המנהל את קונגו, שגרם למיליוני הרוגים.

חייו ועבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' וושינגטון וויליאמס פונה לבית המחוקקים באוהיו

וויליאמס נולד חופשי בשנת 1849 בבדפורד ספרינגס, פנסילבניה, לשני אפרו-אמריקאים, תומאס, פועל, ואלן רוז וויליאמס.[1] המדינה ביטלה את העבדות לאחר המהפכה האמריקאית. הוא היה הבכור מבין ארבעה ילדים; אחיו היו ג'ון, תומאס והארי לוסום וויליאמס. לבנים היה חינוך מוגבל. במשך תקופה מסוימת גר ויליאמס ב"בית מקלט", שם למד ספרות, שנחשב אז למקצוע מיומן ובעל יתרון. במהלך מלחמת האזרחים האמריקאית, וויליאמס ברח כדי להתגייס בגיל 14 לצבא האיחוד בשם בדוי; הוא נלחם במהלך הקרבות האחרונים.[2]

לאחר המלחמה נסע וויליאמס למקסיקו, שם היה בין האמריקנים שהצטרפו לצבא הרפובליקני בפיקודו של הגנרל אספינוזה, ונלחם להפלת הקיסר מקסימיליאן. הוא קודם לדרגת סגן, למד קצת ספרדית וזכה למוניטין של תותחן טוב. הוא שב לארצות הברית באביב 1867.[2]

בארצות הברית המשיך וויליאמס בקריירה הצבאית שלו והתגייס למשך חמש שנים בצבא. הוקצה לחיל הרגלים העשירי, ששירת בטריטוריה האינדיאנית, הוא נפצע בריאות בשנת 1868. וויליאמס אושפז בבית החולים עד לשחרורו באותה שנה.[3][2]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שחזר לחיים האזרחיים, החליט הוותיק הצעיר ללמוד בקולג'. הוא התקבל לאוניברסיטת הווארד, מכללה שחורה היסטורית בוושינגטון הבירה, אך לא נשאר בה זמן רב. בשנת 1870 החל ויליאמס בלימודים במכון התאולוגי ניוטון ליד בוסטון, מסצ'וסטס. בשנת 1874 הפך וויליאמס לאפרו אמריקאי הראשון שסיים את לימודיו בניוטון.[3]

נישואין ומשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוא פגש את שרה א. סטרט במהלך ביקור בשיקגו בשנת 1873. הם נישאו באביב שלאחר מכן, כשסיים את לימודיו בתאולוגיה בניוטון. נולד להם בן אחד.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום הלימודים הוסמך וויליאמס לשר בפטיסטי, שירת ככומר בוושינגטון הבירה. בעודו שם, בתמיכת רבים ממנהיגי תקופתו, כמו פרדריק דאגלס וויליאם לויד גאריסון, ייסד וויליאמס את "קומונר", כתב עת שבועי. וויליאמס פרסם שמונה גליונות.[4]

וויליאמס עבר עם משפחתו לסינסינטי, אוהיו, שם המשיך לשמש כמטיף. בנוסף, למד משפטים אצל אלפונזו טאפט (אביו של הנשיא וויליאם הווארד טאפט) ונבחן כעורך דין ללשכת עורכי הדין.

הוא הפך לאפרו אמריקאי הראשון שנבחר לבית המחוקקים במדינת אוהיו וכיהן כהונה אחת מטעם סינסינטי בשנים 1880–1881. על פי הביוגרף שלו, ההיסטוריון ג'ון הופ פרנקלין, הוא פגע בבוחריו בכך שהציע הצעת חוק ש"איימה למנוע מבני כנסייה מתודיסטית אפריקאית מקומית את הזכות לקבור את מתיהם במה שהופך לפרבר בלעדי" של עיר הנהר. אף על פי שהצעת החוק נקברה בוועדה, וויליאמס לא נבחר מחדש והקריירה הפוליטית הממלכתית שלו הסתיימה בפתאומיות. הוא פנה לעסוק בעריכת דין. פרנקלין ציין את יכולתו של וויליאמס להתמיד ולהרים מאמצים חדשים לאחר שסגר כמה תחומים.[2]

מועמד לתפקיד מדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשבועות האחרונים של ממשלו, הנשיא צ'סטר ארתור מינה את וויליאמס כ"שר התושב והקונסול הכללי" בהאיטי ובסנטו דומינגו בתחילת 1885, אך הוא לא אושר, מכיוון שהוא לא נחשב כשיר. גרובר קליבלנד, הנשיא שנבחר בשנת 1884, מינה את הדמוקרט ג'ון תומפסון לתפקידים אלה זמן קצר לאחר כניסתו לתפקיד בשנת 1885.[5] תומפסון אושר על ידי הסנאט.

בשנת 1887 הוענק לוויליאמס דוקטור לשם כבוד למשפטים על ידי קולג' סימונס מקנטקי, מכללה שחורה היסטורית, שם נאם בטקס הפתיחה.[6]

בשנת 1888 היה תומפסון נציג לוועידת הנציגויות העולמית בלונדון.[7] אף על פי שלא הצליח להיכנס כציר לוועידת הסחר נגד עבדים באפריקה שנערכה בבריסל באביב 1890, הוא עשה סידורים אחרים לביקור בעיר וביבשת.[2]

היסטוריון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההישג המהותי ביותר של וויליאמס היה כהיסטוריון. הוא כתב היסטוריות פורצות דרך על אפריקאים אמריקאים בארצות הברית: תולדות הגזע השחור באמריקה 1619–1880 פורסם בשנת 1882. הספר נחשב להיסטוריה הכוללת הראשונה של אפרו-אמריקאים, המראה את השתתפותם ותרומתם מהימים הראשונים של המושבות.[2] בנוסף, כתב היסטוריה של כוחות הצבעים של ארצות הברית והשתתפות אפרו-אמריקאית במלחמת האזרחים האמריקאית, היסטוריה של כוחות שחורים במלחמת המרד (1887).

נסיעתו לאירופה ואפריקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1889 ארגן ויליאמס נסיעה לאירופה כדי לכתוב מאמרים כנציג עיתונות הספרות המזוהה של SS McClure. הוא קיבל ראיון לא רשמי עם מלך הבלגים לאופולד השני, ממנו התרשם בתחילה מאוד. הוא החל להתעניין בנסיעה לקונגו החופשית, שהייתה בשליטת המלך ודן בעניינו בפיתוח. וויליאמס קיבל תמיכה נוספת מממשל הנשיא בנג'מין הריסון ונסע לקונגו בשנת 1890. הוא נחרד ממה שגילה, מכיוון שהמלך הפעיל מיליציה פרטית לאכיפת ייצור גומי על ידי הקונגו. וויליאמס מצא עדויות התומכות בשמועות שנפוצו על התעללות קשה נגד עבדים ובני משפחותיהם, שהביאו למצב של עבדות למשפחות רבות, מום פיזי של עובדים שלא יכלו לעמוד ביעדי הייצור ולשיעור גבוה של מקרי מוות.[2]

מסטנלי פולס כתב וויליאמס "מכתב גלוי למלכותו השלווה לאופולד השני, מלך הבלגים וריבון מדינת קונגו החופשית" ב-18 ביולי 1890.[8] במכתב זה הוא גינה את היחס האכזרי והלא אנושי לקונגולזים בידי אירופאים ואפריקאים המפקחים עליהם למען מדינת קונגו החופשית. הוא הזכיר את התפקיד שמילא הנרי מ. סטנלי, שנשלח לקונגו על ידי המלך, בהונאה והתעללות בקונגולזים המקומיים. וויליאמס הזכיר למלך שהפשעים שבוצעו נעשו כולם בשמו, מה שהופך אותו לאשם כמו העבריינים. הוא פנה לקהילה הבינלאומית בבקשה "להתקשר וליצור ועדה בינלאומית שתחקור את ההאשמות... בשם האנושות...".

המלך ותומכיו ניסו להכפיש את וויליאמס, אך הוא המשיך להתבטא על ההתעללויות במדינת קונגו החופשית, ועזר לייצר פעולות בבלגיה ובקהילה הבינלאומית. בסופו של דבר השתלטה ממשלת בלגיה על הפיקוח על מדינת קונגו החופשית וניסתה לשפר את הטיפול בקונגולזים.

מוות באנגליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של ג'ורג' וושינגטון וויליאמס, בית עלמין לייטון, בלקפול, אנגליה

כשנסע חזרה מאפריקה, הוא חלה בקהיר ונסע חזרה ללונדון עם ארוסתו אליס פרייר כשהוא גר בנפרד מאשתו.[1] ויליאמס מת בבלקפול, אנגליה, ב-2 באוגוסט 1891, משחפת וצדרת. הוא קבור בבית העלמין לייטון, בלקפול. בשנת 1975 הונחה מצבה על קברו על ידי היסטוריון אמריקני ותומכים מקומיים, שהנציח את וויליאמס כ"היסטוריון אפרו-אמריקאי".[2]

דמותו הופיעה בסרט "האגדה של טרזן" וגולמה על ידי סמואל ל. ג'קסון.

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Jr, Henry Louis Gates; Higginbotham, Evelyn Brooks (29 באפריל 2004). African American Lives (באנגלית). Oxford University Press. עמ' 890–892. ISBN 978-0-19-988286-1. 
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Berlin, Ira (August 15, 1999), "Soldier, Scholar, Statesman, Trickster" (review of new edition of John Hope Franklin's biography of George Washington Williams), The New York Times. Retrieved October 26, 2018.
  3. ^ 1 2 Blight, David (2001). Race and Reunion: The Civil War in American Memory. Cambridge: Belknap Press of Harvard University Press. עמ' 169. ISBN 9780674417656. 
  4. ^ Chronicling America, Library of Congress.
  5. ^ Civil Service Reform Association (1885). The Civil Service Record. Boston: Civil Service Reform Association. עמ' 103. 
  6. ^ [No Headline] Washington Bee (Washington, DC), June 4, 1887, p. 3. Retrieved November 8, 2016.
  7. ^ Washington, T. Booker, The Story of the Negro: The Rise of the Race from Slavery. New York: Doubleday 1 (1909), pp. 324–325.
  8. ^ "An Open Letter to His Serene Majesty Leopold II, King of the Belgians and Sovereign of the Independent State of Congo (1890)". Apropos of Africa: Sentiments of American Negro Leaders on Africa From the 1800s to the 1950s. London: Frank Cass and Company Limited. 1969.