ג'ורג' וייז

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

ג'ורג' סניוויס וייזאנגלית: George Schneiweis Wise;‏ 1906, פינסק, פלך מינסק, רוסיה (רוסיה הלבנה) – 2 ביולי 1987, מיאמי ביץ', פלורידה) היה תעשיין ויזם עסקי, פילנתרופ ומחנך יהודי-אמריקאי ונשיאהּ הראשון של אוניברסיטת תל אביב.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייז (שנייווייס) נולד ב-1906 בעיירה פינסק שברוסיה הלבנה, באימפריה הרוסית. עלה לארץ ישראל, והיה חבר בקיבוץ גן שמואל, אבל לאחר מכן חלה בשחפת, ולכן בשנת 1926 היגר לארצות הברית. סיים את לימודי התואר הראשון באוניברסיטת פורמן (אנ') בגרינוויל שבדרום קרוליינה. בהמשך קיבל מאוניברסיטת קולומביה, שבה לימד וחקר, תואר מוסמך, ולאחריו תואר דוקטור בסוציולוגיה בשנת 1950. עבודת הדוקטורט שלו עסקה בנשיאה של ונצואלה במחצית השנייה של המאה ה-19, אנטוניו גוסמן בלנקו (Antonio Guzman Blanco), וכותרתהּ: Antonio Guzman Blanco: A Study of Caudillismo (בתרגום חופשי לעברית: "אנטוניו גוסמן בלנקו: דמותו של קַאוּדִייִסְמוֹ"),[1]

וייז היה ידוע בתמיכתו במוסדות חינוך בישראל: בין היתר שימש יושב ראש ועד חבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים משנת 1953 ועד 1962, וסייע בגיוס כספים לבניית הקמפוס החדש שלה. ג'ורג' וייז הציע את מועמדותו לנשיאות אך נתקל בהתנגדות ולכן העביר את כל מרצו להקמת אוניברסיטת תל אביב, שמאוחר יותר שימש כנשיאהּ הראשון. וייז שימש כפרופסור מחקר (Distinguished Professor) ליחסים בינלאומיים באוניברסיטת מיאמי, והיה חבר בוועד חבר הנאמנים שלה. בשנים 19691972 כיהן כנשיא לשכת המסחר ישראל-אמריקה.[2]

במקביל לקריירה אקדמית, ייסד וייז שתי חברות להפקת חדשות מודפסות: George S. Wise & Company ו-Inter-American Paper Corporation. כמו כן היה פעיל בתעשיית הנייר במקסיקו. בהיותו ציוני נלהב, היה ממייסדי "כלל ישראל" ו"החברה האמריקנית לפיתוח", ושירת בהן כיושב ראש ונשיא במשך שנים רבות.

ב-2 ביולי 1987 נפטר וייז מהתקף לב במרכז הרפואי הר סיני (Mount Sinai) במיאמי ביץ', בגיל 81.

נשיא אוניברסיטת תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1963 הביא מרדכי נמיר את וייז לביקור באוניברסיטת תל אביב בת ה-7 (נוסדה ב-1956), והצליח לגייס אותו למענה; ב-3 בנובמבר של אותה שנה נתמנה וייז לנשיא האוניברסיטה, ושימש בתפקיד זה עד 1971. וייז הרים תרומה משמעותית ביותר לאוניברסיטה הצעירה: הוא הרחיב את הסגל האקדמי, גייס מדענים צעירים ותיאם פעולות לפיתוחה ולגיוס כספים. תחילת כהונתו סימנה את קץ הוויכוח בדבר הצורך באוניברסיטה בתל אביב.[3] בשנים הראשונות לכהונתו, הוקמו הפקולטה לרפואה והמחלקה לפיזיקה, אשר הובילה פעילות מדעית בינלאומית והובילה להקמתו של מצפה הכוכבים במצפה רמון בסוף שנות השישים. אל לימודי המדעים המדויקים באוניברסיטה הצטרפו סטטיסטיקה ומדעי המחשב. בסוף שנת 1964 הוקמה הפקולטה למדעי החברה.

מוקדם יותר באותה שנה יזם וייז רה-ארגון של מבנה האוניברסיטה, וקבע את מבנהָ עד היום. אחד מן השינויים המהותיים היה הקמתו של הסנאט - מועצה המורכבת מכל הפרופסורים מן המניין ומנציגי הפרופסורים החברים והמרצים. בנוסף, הוגדרו מחדש סמכויות הרקטור והדיקנים, הוקמו מועצות פקולטה, אושרו תקנון המינויים והדרגות של הסגל האקדמי ומונה מנכ"ל ראשון לאוניברסיטה. באותה העת פעל בשיתוף עם נמיר לרישום האוניברסיטה – שעד אז הייתה במעמד של חברה עירונית – כעמותה עצמאית. סיום שנתו הראשונה כנשיא האוניברסיטה צוין בטקס חגיגי לחנוכת קמפוס האוניברסיטה החדש ברמת אביב, במעמד נשיא המדינה זלמן שזר, ראש הממשלה לוי אשכול, שרים, חברי כנסת, שופטים, מדענים ומנהיגים.[3]

תחת שרביטו הפכה ב-1965 "השלוחה בתל אביב" של האוניברסיטה העברית ללימודי משפטים לפקולטה החדשה למשפטים של אוניברסיטת תל אביב, נפתח ב-1966 בית הספר למוסמכים במינהל עסקים, הוקם מכון לחקר המזרח התיכון ואפריקה, ובשנת 1969 נרכש המחשב הראשון ולאחריו גם המיקרוסקופ האלקטרוני הראשון.[3]

וייז יזם את הקמת חבר הנאמנים של האוניברסיטה, במטרה להעמיק את הבסיס הכלכלי שלה. החבר, שהורכב מאנשי אקדמיה ומאנשי עסקים, התכנס לראשונה באוקטובר 1967. ב-2 בנובמבר 1969 קיבלה האוניברסיטה הכרה מלאה מטעם המועצה להשכלה גבוהה, והפכה לתאגיד לפי חוק המועצה להשכלה גבוהה. עם פרישתו מנשיאות האוניברסיטה בשנת 1971, נבחר וייז לנגיד האוניברסיטה לכל ימי חייו. בסיום כהונתו היו באוניברסיטה תשע פקולטות, ולמדו בה 12,000 סטודנטים.

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייז זכה הן בחייו והן לאחר מותו לתוארי כבוד רבים. ממשלת מקסיקו העניקה לו פעמיים את עיטור מסדר הנשר האצטקי (Orden del Águila Azteca, אגילה אצטקה) – העיטור הרם ביותר המוענק במקסיקו לזרים, על תרומתו לקידום הכלכלה, התרבות והמדע במדינה. ממשלת צרפת העניקה לו את אות המצוינות על הישגים תרבותיים ואינטלקטואליים.

ד"ר וייז זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר-אילן, בשנת 1976[4]. בשנת 1986, הוענק לו תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב (שהוענק גם לאשתו), וכן זכה לתואר דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת חיפה,[5] ובשנת 1977 קיבל תואר דוקטור לשם כבודמשפטים) מאוניברסיטת מיאמי.[6]

על שמו ועל שם רעייתו פלורנס נקראו הפקולטה למדעי החיים ובניין הסנאט באוניברסיטת תל אביב, ומצפה הכוכבים במצפה רמון. כן נקראת על שמו "מדליית ג'ורג' ס' וייז לשיתוף-פעולה אקדמי בינלאומי" של אוניברסיטת תל אביב, "הקרן להשתלמות בתר-דוקטורית ע"ש ג'ורג ס. וייז בפקולטה למדעי החיים" באוניברסיטת תל אביב ועוד.

ספר יובל[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Festschrift in Honor of Dr. George S. Wise; editorial board: Haim Ben-Shahar (chairman) et al., Tel Aviv: Tel Aviv University – Publication Department,‪ 1981.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ המונח קַאוּדִייִסְמוֹ (Caudillismo) מתייחס לתופעה חברתית ופוליטית שהתקיימה במדינות אמריקה הלטינית במאה ה-19, שבה הנהגה בלתי-מוסדית בידי מנהיג עממי פוליטי-צבאי כריזמטי – "קאודִייוֹ" (Caudillo) – מובילה קבוצה חברתית החותרת לשינוי המצב הקיים, מבחינה פוליטית, כלכלית או חברתית.
  2. ^ Past Presidents, באתר לשכת מסחר ישראל-אמריקה.
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 תולדות האוניברסיטה, באתר הארכיון לתולדות אוניברסיטת תל אביב.
  4. ^ מקבלי תואר דוקטור לשם כבוד, אוניברסיטת בר-אילן
  5. ^ מקבלי התואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה, אוניברסיטת חיפה
  6. ^ The University of Miami, History and Traditions.