ג'ורג' ויליאם רנדל

ג'ורג' ויליאם רנדל
George William Rendel
	סר ג'ורג' ויליאם רנדל (השני מימין) בראש הוועדה לרפורמה חוקתית בסינגפור, 1953
לידה	1889
פטירה	6 במאי 1979 (בגיל 90 בערך)
מדינה	הממלכה המאוחדת
השכלה	בית הספר דאונסייד
	1938–1941; (כ־3 שנים)
	1947–1950; (כ־3 שנים)
	1941–1943; (כשנתיים)
פרסים והוקרה
	Knight Bachelor

סר ג'ורג' ויליאם רנדל (באנגלית: George William Rendel;‏ 1889 – 6 במאי 1979) היה דיפלומט בריטי עם שורשים אנגליים ואיטלקיים. רנדל מילא תפקידים דיפלומטיים חשובים בבלקן ובמזרח התיכון. בין השאר, כראש דסק המזרח במשרד החוץ בשנים 1930–1938 הטביע חותם כאחד המעצבים של המדיניות הבריטית בארץ ישראל. אחרי מלחמת העולם השנייה היה פעיל כנציג בריטניה בפורומים שונים של האיחוד האירופי ושל האו"ם. עמד בראש הוועדה שהמליצה על הענקת חוקה חדשה ואוטונומיה לסינגפור.

רקע משפחתי ופרטים ביוגרפיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ורג' ויליאם רנדל נולד כאחד מארבעת ילדיו (שלושה בנים ובת) של מהנדס הספינות ג'ורג וייטוויק רנדל (1833–1902), מנישואיו השניים לאשה איטלקייה מרומא בשם ליצ'יניה פינלי (1846/1847 -1934). לאב, שהתאלמן מאשתו הראשונה, הרייט, היו עוד חמישה ילדים מנישואיו הראשונים. משפחת רנדל הייתה קתולית ומקורה באזור דבון באנגליה אך רבים מבניה התיישבו בוויילס, באירלנד ובאמריקה ^[1]. ג'ורג' ויליאם התייתם בגיל 13 מאביו שנפטר אחרי נכות ממשוכת בשנת 1902 בגיל 69. הוא למד בדאונסייד סקול, מוסד חינוך של הנזירים הבנדיקטינים, ובקווינס קולג' באוקספורד וסיים תואר בהיסטוריה מודרנית ב-1911^[2].

פעילותו בבלקן ובמזרח התיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

התחלת עבודתו הדיפלומטית. פעילותו בבלקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

רנדל התחיל את הפעילותו בשרות הדיפלומטי הבריטי בשנת 1913. שירת בהתחלה בברלין, אחר כך באתונה, ברומא, ליסבון ובמדריד (1917) בימי מלחמת העולם הראשונה. . רנדל כיהן כמזכיר בצירות הבריטית באתונה שמו נודע במיוחד הודות לתזכיר ששלח למשרד החוץ הבריטי ב-20 במרץ 1922, שבו דיווח על טבח שביצעו הטורקים באוכלוסייה היוונית באנטוליה אחרי חתימת הסכם הפסקת האש בעקבות המלחמה בין טורקיה ובין יוון. הוא ציטט, בין השאר, מקורות שדיברו על גירושם מאנטוליה, בין השנים 1914–1922, של כ־500,000 יוונים, מהם רובם "לא שרדו"^[3].

ראש הדסק המזרחי במשרד החוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

שאלת ארץ ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 1938-1930 מילא רנדל את תפקיד ראש הדסק המזרחי במשרד החוץ הבריטי. מתוקף תפקידו שיחק רנדל תפקיד מוביל בעיצוב המדיניות ביחסים עם הערבים ועם היישוב העברי בארץ ישראל, כשבזמנו השפעת משרד החוץ גברה במישור הזה על זו של משרד המושבות. הוא סבר שהמדיניות הבריטית צריכה להשתחרר מעוינותם הגוברת של הלאומנים הערבים, שמקורה בתסכול מהתפקיד ששיחקה בריטניה בהקמת ישות מדינית יהודית בארץ ישראל^[4]. בעקבות הבעיות פוליטיות שהתעוררו עם פריצת המרד הערבי בארץ ישראל בשנת 1936 ובקשר לסוגיות נוספות במדיניות הבריטית במזרח התיכון, הוזמן רנדל על ידי המלך אבן סעוד ובחודשים פברואר-מרץ וביוני-יולי 1937 ערך ביקורים באזור חצי האי ערב והמפרץ הפרסי. הוא ביקר בבושהר שבאיראן^[5], בעיראק, בכווית, בבחריין ובערב הסעודית. התקבל בהזדמנות זו יחד עם אשתו על ידי מלך סעודיה. הוא ניהל התכתבות עם המלך ועם אישים שבחצר המלך כמו יוסוף יאסין וחפיז והבה^[6]. בשיחות עם אבן סעוד ביקש לבדוק את איתנות היחסים בין המלך ובין בריטניה. אשתו של רנדל, ג'רלדין (1884 – 1965), הייתה לאשה הנוצרייה הראשונה שזכתה להתקבל בארמון מלך ערב הסעודית בריאד.

ב-1937, במסגרת מגעיו בנוגע לשאלת ארץ ישראל, העלה רנדל בפני פקיד בכיר אמריקאי טרוניה בנוגע ללחצים שמפעילים יהודי ארצות הברית בעניין חלוקת ארץ ישראל והדגיש שמבחינת בריטניה חשובות גם עמדותיהם של צדדים אחרים, למשל, "רגשותיהם של יהודי ורשה" או של המוסלמים והערבים השכנים^[7]. באותה שיחה הסביר רנדל שהערבים אינם "פראי אדם" כמו האינדיאנים באמריקה אלא "עם בעל תרבות וציוויליזציה שאי אפשר להתייחס אליהם כאל כפראי אדם"^[8].

במכתב אל דיפלומט אמריקאי ב-1 ביוני 1937 הוא העלה אפשרות לערוך שינויים במנדט הבריטי בארץ ישראל. כשהתבקש לנסח את הערותיו לגבי התוכנית של ועדת פיל לחלוקת ארץ ישראל היו לרנדל "ביקורות רציניות" לגבי דו"ח הוועדה (מ-22 ביוני 1937) שהציע את חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות - ערבית ויהודית. חסרונות הדו"ח נגעו לדבריו בנקודות הבאות: המדינה הערבית המוצעת תהיה "חסרת מוצא לים", היהודים יזכו במיטב האדמות, יתעוררו קשיים ביצירת הפרוזדורים, הבריטים יצטרכו לעסוק בשיטור במספר ערים בצפון הארץ, וקשיים סביב סוגיית הכללת המדינה הערבית באמירות עבר הירדן^[9]. בהמשך כששר המושבות אורמסבי-גור המליץ לממשלה הבריטית לאשר את דו"ח פיל, ציין רנדל כי עקרון החלוקה הוא אמנם צודק וצריך להתקבל, אך התנגד לקבלת תוכנית החלוקה כפי שהיא והמליץ לבצע בה שינויים.^[10]. בנוגע לצורך להגביל את עליית היהודים לארץ ישראל, לפי מקורות מסוימים סבר רנדל ב-1937 כי יש חשש שהמהגרים היהודים מגרמניה יהפכו את המקום ל"מושבה רוחנית" של גרמניה^[11]. בניגוד להמלצה החד-משמעית של ועדת פיל להגדיל בשביל יהודי גרמניה הנאצית, שנמצאו בסכנה, את המכסה להגירה לארץ ישראל, כתב רנדל בתזכיר שהגיש לשר החוץ אידן שיש להגביל את ההגירה היהודית :"עלינו להרגיע את הערבים שלא יהיו שוב בסכנה להיהפך למיעוט בארצם הם או להימצא במצב שהאדמות הפוריות היחידות שברשותם תילקחנה מהם ותימסרנה בבעלות מלאה למהגרים זרים"^[12]. בשנת 1938 העביר רנדל את תפקיד ראש דסק המזרח במשרד החוץ הבריטי לידי ס.וו. בקסטר. גם אחרי השואה כשהועלו בפניו דיווחים על פוגרום קיילצה מ 4 ביולי 1946 ורדיפות נוספות נגד שארית הפליטה בפולין, הביע רנדל בהתאם למדיניות הרשמית הבריטית התנגדות לעליית יהודים אלה לארץ ישראל וסבר שהפתרון הוא על ידי שפור מצב היהודים במקום שבהם נמצאים^[13].

בערוב ימיו בשיחה עם ההיסטוריון מרטין גילברט הביע ג'ורג' רנדל צער על שלא עשה יותר כדי למנוע את הקמתה של מדינת ישראל^[14].

שאלת ה"אשורים" בעיראק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-30 פנה לורד רוברט סיסל לג'ורג' רנדל בנוגע לקריאות לעזרה של הנוצרים האשורים שסבלו ממעשי טבח מצד השכנים המוסלמים. רנדל הגיב באומרו שההבטחות שאולי ניתנו ל"אשורים" בימי מלחמת העולם הראשונה הותנו בניצחון מעצמות "ההסכמה" על טורקיה והיו ל"מיתוס ישן נושן". הן נותרו בעלות משמעות "היסטורית" בלבד, מפני שבסופו של דבר כוחות "ההסכמה" לא הצליחו לכפות את תנאיהם על טורקיה באזור המדובר^[15]. רנדל סבר שאין האשורים יכולים להישאר כישות הומוגנית, "מדינה בתוך מדינה" בעיראק המאוחדת המתגבשת^[16]. באותה תקופה הועלו הצעות להעבירם לארצות קרובות כמו סוריה או קפריסין, או רחוקות כמו ברזיל, בורנאו או "סודאן הצרפתית" (מאלי של היום).

בחזרה לבלקן. הפיצוץ באיסטנבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי מלחמת העולם השנייה כיהן רנדל כשגריר בבולגריה עד לניתוק היחסים באביב 1941. בעת כהונתו בסופיה בתקופה רגישה ביותר, הביע רנדל מורת רוח על הפעילות האינטנסיבית מדי לטעמו של השירותים החשאים הבריטים שניסו להכין את השטח למצב שלאחר הכרזת המלחמה. בפברואר 1941 הוברח, בידיעתו של רנדל, מבולגריה לטורקיה, במשאית שנשאה את ארכיון הצירות הבריטית בסופיה, אחד מהמתנגדים למשטר הפרו-נאצי, ד"ר גאורגי מיחוב דימיטרוב, ששיתף פעולה עם שרותי הביון הבריטים^[17].

בסיום משימתו נסע גם ג'ורג' רנדל לאיסטנבול ברכבת עם פמליה של 50 אנשי הצירות. בהגיעו ליעד ב-11 במרץ 1941 פצצה שהוסתרה במטעניו התפוצצה בלובי של המלון "פרה פאלאס" ^[18]^[19] והרגה 6 אנשים בעוד 30 נפצעו. במלון פרצה דליקה. בתו של רנדל, אן, אז בת 21, נדחפה על ידי ההדף אך לא נפצעה. עם ההרוגים נמנו 4 אזרחים טורקים, ביניהם שני סבלים של המלון, ושתי פקידות בריטיות: מזכירתו של רנדל, גרטרוד אליס, שהובלה במצב אנוש, בטעות לבית החולים הגרמני באיסטנבול, שם נפטרה וסטנוגרפית בשם תרז ארמסטרונג^[20]. רנדל עצמו יצא ללא פגע מפני שעם הגעתו עלה מיד לחדרו להציץ במסמכים ונמצא רחוק ממקום הפיצוץ. התברר שהפצצה נמצאה במזוודה של הפרסונל הבריטי. יש סברו כי היה מדובר בניסיונות הביון הגרמני להתנקש בחייו של רנדל^[21]. כשנשאל, רנדל עצמו טען שהיפותזה של פיגוע גרמני או בולגרי "דמיונית מדי כדי להיות אפשרית". מקורות מגרמניה הנאצית טענו שמדובר בפצצות שהחזיקו הבריטים עצמם לצורך ביצוע מעשי חבלה (למשל נגד גשרים) בבולגריה. מזוודה חשודה שנייה של הצירות הבריטית שנמצאה במלון אחר פונתה בחפזון לרחוב על ידי אחד העובדים הבריטים שנזכר בה והיא פורקה על ידי חבלנים טורקים^[22].

השלטונות הטורקיים פתחו בהליכים משפטיים ארוכי שנים נגד הפרסונל הדיפלומטי הבריטי. רנדל עצמו נעצר מיד אחרי הפיצוץ לחקירה ושוחרר אחרי זמן קצר. משרד החוץ הבריטי המליץ לדיפלומטים שנתבעו לא לבקר יותר בטורקיה^[23]. ב-30 ביולי 1941 התמנה רנדל לציר, וב-13 במאי 1942 לשגריר ליד ממשלת יוגוסלביה שיצאה לגלות לונדון. מילא את תפקיד זה עד שנת 1943. אז זכה לתואר אצולה מדי מלך ג'ורג' השישי.

אחרי מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי המלחמה כיהן סר ג'ורג' ויליאם רנדל בשנת 1947 כנציג של בריטניה בוועדת ההסכם עם אוסטריה ואחר כך כשגריר בבריסל ובלוקסמבורג בין השנים 1947–1950 וב-17 במרץ 1948 חתם שם כנציג של בריטניה על הסכם לשיתוף פעולה כלכלי, חברתי, תרבותי ולהגנה עצמית קולקטיבית עם בלגיה, צרפת, לוקסמבורג והולנד שהתרחב ב-1949 לברית נאט"ו^[24]. בתוקף תפקידו התנגד לצירוף ארצות סקנדינביות לנאט"ו. לדבריו הארגון הצפון-אטלנטי חייב להישאר מועדון קטן ואקסקלוסיבי^[25]. כשגריר דן בין היתר עם ממשלת בלגיה בראשותו של ואן זלנד בנושא המיסים על יצוא אורניום^[26].

אחרי שפרש לגמלאות ממדשד החוץ בשנת 1950, בין השנים 1950–1964 עבד רנדל בוועדות או"ם שונות. ב-1951–1952 השתתף במו"ם עם גרמניה לגבי תשלומי חובותיה אחרי המלחמה^[27]. ב-1955 היה חבר בוועדה האירופית בנוגע לחבל הסאר^[28].

"חוקת רנדל"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי 12 שנות משטר חירום בסינגפור בשלהי 1953 הסמיכה הממשלה הבריטית ועדה בראשותו של סר ג'ורג' רנדל להציע רפורמה פוליטית מנהלית במושבה. על סמך מסקנות ועדת רנדל משנת 1953 הוענקה לסינגפור חוקה חדשה (הידועה כ"חוקת רנדל"), הונהגה אוטונומיה, ונערכו בחירות בשנת 1955 שבהם השתתפו לראשונה רבים מהרוב הסיני.

סר ג'ורג' ויליאם רנדל נפטר בשנת 1979. השאיר שתי בנות - אן ורוזמרי. הוא קיבל בשנת 1943 את התואר אביר מפקד של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש^[29].

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

1957 - "החרב והזית" - זכרונות משליחות דיפלומטית ובשרות החוץ 1954-1913

The sword and the olive;: Recollections of diplomacy and the Foreign Service, 1913-1954

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Elie Kedourie, ‘Great Britain, the Other Powers, and the Middle East before and after World War I’, in Uriel Dann (ed.), The Great Powers in the Middle East 1919–1939 (New York, London, 1988), pp. 3–11.
Abraham Ben Zvi, Aharon Klieman (ed) Global Politics, Frank Cass Publishers, Portland, Oregon 2001 ch 6 Proximate Policy makers

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'. ויליאם . רנדל בארכיון הלאומי הבריטי
אוסף הצילומים של סר ג'ורג' ויליאם רנדל מערב הסעודית 1937
סרטון על ביקורו של ג'ורג' רנדל ב בחריין במרץ - אוסף דלייל, 1937
ארכיון מכללת סט. אנתוני באוקספורד
צילומים מערב מהאוסף של ג'ורג' רנדל
Martin Gilbert -The British Policy Towards Jewish Refugees 1933-1946 Myriam Rothschild and John Foster Human Rights Trust 1998
ידיעה על מותו בעיתון "טולדו בלייד" מ 8 במאי 1979
ידיעה על הפיצוץ במלון פרה פאלאס בעיתון "איוונינג לידר" בקורנינג, ניו יורק, 12 במרץ 1941

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ תולדות משפחת רנדל
^ ארכיון של משפחת רנדל בספריה הלאומית של ויילס
^ תקציר רנדל קטע ראשון
^ מילר - בריטניה, ארץ ישראל והאימפריה:שנות המנדט מבוא -ציטוט מאלי כדורי עמ' 7, הערת שוליים 14
^ שבה נמצאה נציגות בריטניה באזור המפרץ הפרסי, שהייתה כפופה למינהל הבריטי בהודו
^ קטע מאת מדאווי אל-ראשיד על "ערב הסעודית ומלחמת פלסתין מעבר להיסטוריה הרשמית", בבלוג של ההיסטוריון מדאווי אל-ראשיד
^ תעודות דיפלומטיות אמריקאיות בנוגע לשאלת ארץ ישראל Foreign Relations US- 1937 - ספריית אוניברסיטת ויסקונסין עמ' 886
^ תעודות דיפלומטיות אמריקאיות בנוגע לשאלת ארץ ישראל Foreign Relations US- 1937 - ספריית אוניברסיטת ויסקונסין עמ' 885
^ [Palestine Report, Preliminary departmental comments on the recommendations of the Royal Commission, 23 June1937, pp.4-6 (PRO FO 371/20807 E 3427 6029. ציטוט מספרו של חיים סימונס "סקירה היסטורית של ההצעות לטרנספר הערבים מארץ ישראל 1947-1895,(באנגלית) קריית ארבע, 2004, עמ' 198 הערות 4,5
^ [3 / Palestine Report, Memorandum from Foreign Office (Rendel Minutes), 28 June 1937, p.2 (un- numbered), (PRO FO371/20807 E 3531 5268).4 / Ibid., pp.4-7 (un-numbered ציטוט לפי ספרו של חיים סימונס - A historical survey of proposals to transfer Arabs from Palestine, Kiryat Arba 2004 עמ' 199 הערות 4,3
^ ,Michael R. Marrus, Robert O.Paxton Vichy France and the Jews Stanford University Press 1995 עמ' 62 הערת שוליים
^ מרטין גילברט - המדיניות הבריטית כלפי הפליטים היהודים 1946-1933
^ Arieh Kochavi Post-Holocaust politics:Britain, United States and the Jewish refugees 1948-1945 University of North Carolina Press, 2001 עמ' 177
^ תום שגב בעיתון "הארץ", 10 ביוני 2011
^ Fisher, J. (2008) Man on the spot: Captain George Gracey and British policy towards the Assyrians, 1917-45. Middle Eastern Studies, 44 (2). pp. 215-235. ISSN 00263206 עמ' 14–15, עמ' 42
^ Fisher, J. (2008) Man on the spot: Captain George Gracey and British policy towards the Assyrians, 1917-45. Middle Eastern Studies, 44 (2). pp. 215-235. ISSN 00263206 עמ' 21
^ פוליטיקאים או פרטיזנים? תסכולי המבצעים המיוחדים הבריטים בבולגריה 1940–1944 ב"אנמנזיס" כרך א, 2006 מס.3
^ כתבה במגזין "טיים" ב-24 במרץ 1941
^ "Evening Leader" 12 במרץ 1941, עמ' 1
^ פרויקט אנדרטות המלחמה הסקוטי
^ ראו עיתון "טולדו בלייד", 1979
^ שם
^ בלוג של דיפלומט בריטי
^ [1]
^ Martin H.Folly -Breaking the Vicious Circle:Britain, the United States,and the Genesis of the North Atlantic Treaty, Diplomatic History vol.12, Issue 1, p. 59-77 January 1988
^ ג'ונתן הלמרייך - המו"ם על המס על יצוא האורניום הבלגי בשנת 1951 עמ' 328 Jonathan E.Helmreich The Negotiation of the Belgian Uranium Export Tax of 1951, Revue belge de philologie et d'histoire, Année 1990, Vol.68 Nr.68-2.p.328
^ באתר רשמי של שווייץ
^ תקציר מעיתון "אינטרנשנל אורגנייזיישן, קיימברידג', 1 בנובמבר 1955
^ קטע עיתון "לונדון גאזט" משנת 1941

[1] תולדות משפחת רנדל

[2] ארכיון של משפחת רנדל בספריה הלאומית של ויילס

[3] תקציר רנדל קטע ראשון

[4] מילר - בריטניה, ארץ ישראל והאימפריה:שנות המנדט מבוא -ציטוט מאלי כדורי עמ' 7, הערת שוליים 14

[5] שבה נמצאה נציגות בריטניה באזור המפרץ הפרסי, שהייתה כפופה למינהל הבריטי בהודו

[6] קטע מאת מדאווי אל-ראשיד על "ערב הסעודית ומלחמת פלסתין מעבר להיסטוריה הרשמית", בבלוג של ההיסטוריון מדאווי אל-ראשיד

[7] תעודות דיפלומטיות אמריקאיות בנוגע לשאלת ארץ ישראל Foreign Relations US- 1937 - ספריית אוניברסיטת ויסקונסין עמ' 886

[8] תעודות דיפלומטיות אמריקאיות בנוגע לשאלת ארץ ישראל Foreign Relations US- 1937 - ספריית אוניברסיטת ויסקונסין עמ' 885

[9] [Palestine Report, Preliminary departmental comments on the recommendations of the Royal Commission, 23 June1937, pp.4-6 (PRO FO 371/20807 E 3427 6029. ציטוט מספרו של חיים סימונס "סקירה היסטורית של ההצעות לטרנספר הערבים מארץ ישראל 1947-1895,(באנגלית) קריית ארבע, 2004, עמ' 198 הערות 4,5

[10] [3 / Palestine Report, Memorandum from Foreign Office (Rendel Minutes), 28 June 1937, p.2 (un- numbered), (PRO FO371/20807 E 3531 5268).4 / Ibid., pp.4-7 (un-numbered ציטוט לפי ספרו של חיים סימונס - A historical survey of proposals to transfer Arabs from Palestine, Kiryat Arba 2004 עמ' 199 הערות 4,3

[11] ,Michael R. Marrus, Robert O.Paxton Vichy France and the Jews Stanford University Press 1995 עמ' 62 הערת שוליים

[12] מרטין גילברט - המדיניות הבריטית כלפי הפליטים היהודים 1946-1933

[13] Arieh Kochavi Post-Holocaust politics:Britain, United States and the Jewish refugees 1948-1945 University of North Carolina Press, 2001 עמ' 177

[14] תום שגב בעיתון "הארץ", 10 ביוני 2011

[15] Fisher, J. (2008) Man on the spot: Captain George Gracey and British policy towards the Assyrians, 1917-45. Middle Eastern Studies, 44 (2). pp. 215-235. ISSN 00263206 עמ' 14–15, עמ' 42

[16] Fisher, J. (2008) Man on the spot: Captain George Gracey and British policy towards the Assyrians, 1917-45. Middle Eastern Studies, 44 (2). pp. 215-235. ISSN 00263206 עמ' 21

[17] פוליטיקאים או פרטיזנים? תסכולי המבצעים המיוחדים הבריטים בבולגריה 1940–1944 ב"אנמנזיס" כרך א, 2006 מס.3

[18] כתבה במגזין "טיים" ב-24 במרץ 1941

[19] "Evening Leader" 12 במרץ 1941, עמ' 1

[20] פרויקט אנדרטות המלחמה הסקוטי

[21] ראו עיתון "טולדו בלייד", 1979

[22] שם

[23] בלוג של דיפלומט בריטי

[24] [1]

[25] Martin H.Folly -Breaking the Vicious Circle:Britain, the United States,and the Genesis of the North Atlantic Treaty, Diplomatic History vol.12, Issue 1, p. 59-77 January 1988

[26] ג'ונתן הלמרייך - המו"ם על המס על יצוא האורניום הבלגי בשנת 1951 עמ' 328 Jonathan E.Helmreich The Negotiation of the Belgian Uranium Export Tax of 1951, Revue belge de philologie et d'histoire, Année 1990, Vol.68 Nr.68-2.p.328

[27] באתר רשמי של שווייץ

[28] תקציר מעיתון "אינטרנשנל אורגנייזיישן, קיימברידג', 1 בנובמבר 1955

[29] קטע עיתון "לונדון גאזט" משנת 1941

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]