ג'ורג' סטובס

ג'ורג' סטובס
George Stubbs

דיוקן עצמי
לידה	24 באוגוסט 1724 ליברפול, הממלכה המאוחדת
פטירה	10 ביולי 1806 (בגיל 81) לונדון, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד
זרם באמנות	הרומנטיקה
יצירות ידועות	Whistlejacket

ג'ורג' סטובס (באנגלית: George Stubbs‏; 25 באוגוסט 1724 – 10 ביולי 1806) היה צייר אנגלי, שנודע בעיקר בזכות ציורי הסוסים שלו.

ביוגרפיה

סטובס נולד בליברפול, בנו של מעבד עורות, ג'ון סטובס, ואשתו מרי. המידע על חייו עד גיל 35 לערך הוא דל, ומסתמך כמעט לחלוטין על פרטים שכתב אוזיאס האמפרי, אמן חבר, בספר הזיכרונות הבלתי פורמלי של האמפרי, שלא נועד לפרסום, והתבסס על סדרת שיחות פרטיות שניהל עם סטובס בסביבות 1794, בעת שסטובס היה בן 70, והאמפרי 52.

סטובס עבד במקצועו של אביו עד גיל 15 או 16, אז ביקש מאביו להיות צייר. בסופו של דבר נעתר אביו לבחירת בנו בקריירה, בתנאי שיוכל למצוא מנטור מתאים. סטובס פנה לצייר ולחרט של לנקשייר המלט וינסטנלי, והתחבר אליו לזמן קצר ביחסי חניכה, ככל הנראה לא יותר ממספר שבועות. לאחר שהפגין את יכולותיו והסכים לבצע עבודות העתקה, היה לסטובס גישה והזדמנות ללמוד את אוסף האמנות באחוזה בה התגורר אז וינסטנלי. עם זאת, עד מהרה הוא עזב לאחר שנכנס לסכסוך עם האמן המבוגר בדבר התמונות שהוא יכול להעתיק.

במהלך הקריירה שלו, סטובס יצר שבע עשרה יצירות בנושא אריה שעוקב אחר סוס או תוקף אותו, דוגמה אחת היא "אריה שתוקף סוס" (1765). לאחר מכן הוא היה הפך לאמן אוטודידקט. הייתה לו תשוקה לאנטומיה מילדותו, ובסביבות 1744 עבר להתגורר ביורק שבצפון אנגליה כדי להמשיך בשאיפתו ללמוד את הנושא אצל מומחים. ביורק, בין השנים 1745–1753, עבד כצייר פורטרטים, ולמד אנטומיה אנושית אצל המנתח צ'ארלס אטקינסון, בבית החולים במחוז יורק, אחת מיצירותיו הראשונות ששרדו היא סט איורים לספר לימוד על מיילדות מאת ג'ון ברטון, שפורסם בשנת 1751.

בשנת 1754 ביקר סטובס באיטליה. ארבעים שנה אחר כך הוא אמר לאוזיאס האמפרי כי המניע שלו לנסוע לאיטליה היה, "לשכנע את עצמו שהטבע תמיד עדיף על האמנות בין אם היא יוונית ובין אם רומאית, ולאחר שאישש אמונה זו הוא החליט על שובו הביתה". בשנת 1756 הוא שכר בית חווה בכפר הורקסטו, לינקולנשייר, ובילה 18 חודשים בניתוח סוסים, בסיוע רעייתו השותפה מרי ספנסר. הוא עבר ללונדון בשנת 1759 לערך ובשנת 1766 פרסם את הספר "האנטומיה של הסוס". הרישומים המקוריים נמצאים כעת באוסף האקדמיה המלכותית לאמנויות.

עוד לפני פרסום ספרו, הבחינו אנשי אצולה מובילים כי רישומיו של סטובס מדוייקים יותר מאלה של ציירי סוסים קודמים כמו ג'יימס סימור, פיטר טילמנס וג'ון ווטון. בשנת 1759 הזמין ממנו הדוכס השלישי מריצ'מונד שלוש תמונות גדולות, והקריירה שלו זינקה. בשנת 1763 הוא הפיק עבודות עבור כמה דוכסים ומכובדים אחרים והצליח לקנות בית במרילבון, אזור אופנתי של לונדון, שם התגורר במשך כל חייו.

עבודתו המפורסמת ביותר היא ככל הנראה Whistlejacket, ציור של סוס גזעי המתנשא על רגליו האחוריות, בהזמנת המרקיזה השנייה של רוקינגהם, שנמצאת כעת בגלריה הלאומית בלונדון. זה ושני ציורים אחרים שבוצעו לרוקינגהאם הם עם רקע פשוט. לאורך שנות ה-60 של המאה ה-18 הוא הפיק מגוון רחב של פורטרטים אישיים וקבוצתיים של סוסים, מלווים לפעמים בכלבים. לעיתים קרובות הוא צייר סוסים עם בעליהם, אותם צייר תמיד כיחידים. הוא המשיך לקבל גם עבודות על דיוקנאות של אנשים, כולל כמה דיוקנאות קבוצתיים. בין השנים 1761 ל-1776 הציג באגודת האמנים של בריטניה, אך ב-1775 עבר לאקדמיה המלכותית לאמנויות שהוקמה באותה העת, אך כבר הייתה יוקרתית יותר.

סטובס צייר גם בעלי חיים אקזוטיים יותר, כולל אריות, נמרים, ג'ירפות, קופים וקרנפים.

ציורו של הקנגורו היה הצצה ראשונה לחיה זו עבור בריטים רבים מהמאה ה-18. הוא התעסק בנושא של אריה שמאיים על סוס פרא והפיק כמה וריאציות בנושא זה. עבודות אלה ואחרות התפרסמו באותה תקופה באמצעות חריטות של עבודותיו של סטובס, והן הופיעו במספר הולך וגדל לאורך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-18.

סטובס צייר גם תמונות היסטוריות, אך אלה נחשבות פחות טובות. מסוף שנות ה-60 של המאה ה-18 הוא הפיק עבודות על אמייל. בשנות ה-70 פיתח ג'וזיה וודווד סוג חדש וגדול יותר של לוח אמייל לבקשת סטובס. סטובס קיווה להשיג הצלחה מסחרית עם ציוריו באמייל, אך המיזם הותיר אותו בחובות.

בשנים אלה צייר לראשונה דיוקנאות בודדים של כלבים, תוך שהוא מקבל מספר גדל והולך של עבודות לצייר סצנות ציידים עם חבורות הכלבים שלהם. הוא נשאר פעיל עד זקנתו. הוא הפיק סדרה פסטורלית בשם היימקרס וקוצרים, ובתחילת שנות ה-90 הוא נהנה מחסותו של הנסיך מוויילס, אותו צייר על סוסים בשנת 1791.

הפרויקט האחרון שלו, שהחל בשנת 1795, היה תערוכה אנטומית השוואתית מבנה גוף האדם עם מבנה של נמר ועוף שכיח, שחמשה- עשר תחריטים ממנו הופיעו בין השנים 1804–1806. הפרויקט נקטע עם מותו של סטובס בגיל 81 ב-10 ביולי 1806 בלונדון. הוא נקבר בבית הקברות של כנסיית מרילבון, כיום גן ציבורי.

בנו של סטובס ג'ורג' טאווני סטובס היה חרט ויצר דפוס.

מורשת

סטובס נותר דמות משנית באמנות הבריטית עד אמצע המאה העשרים. היסטוריון האמנות בזיל טיילור ואספן האמנות פול מלון התלהבו שניהם מיצירתו של סטובס. בזיל טיילור הוזמן בשנת 1955 על ידי הוצאת פליקן פרס לכתוב את הספר ציור בעלי חיים באנגליה - מברלו עד לנדסייר, שכלל קטע גדול על סטובס.

בשנת 1959 מלון וטיילור נפגשו לראשונה והתקשרו על רקע הערכתם לסטובס. הקשר הוביל את מלון להקים את קרן פול מלון לאמנות בריטית עם טיילור כמנהל.

לבסוף צבר מלון את האוסף הגדול ביותר של ציורי סטובס בעולם שיהפוך לחלק מאוסף האמנות הבריטי הגדול יותר שלו שיהפוך למרכז ייל לאמנות בריטית.

האוסף המלכותי הבריטי מכיל 16 ציורים של סטובס.

שני ציורים של סטובס נקנו על ידי המוזיאון הימי הלאומי בגריניץ', לונדון, לאחר פנייה פומבית לגיוס 1.5 מיליון ליש"ט הנדרשים. שני הציורים, הקונגורו מניו הולנד ודיוקן כלב גדול צוירו שניהם בשנת 1772. המתארים קנגורו ודינגו בהתאמה, הם התיאורים הראשונים של בעלי חיים אוסטרליים באמנות המערבית.

גלריה

• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 
• 

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ורג' סטובס בוויקישיתוף

• ג'ורג' סטובס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'ורג' סטובס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)