ג'ורצ'נים
 |
הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־10.06.2025: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
| |
| הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ־10.06.2025: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית. | |
ג'ורצ'נים (במנצ'ורית: ᠵᡠᡧᡝᠨ - ג'ושן, בסינית מנדרינית:女真 נוג'ן) היה עם עתיק דובר שפה טונגוסית שחי תקופה ארוכה במזרח החבל ההיסטורי הנקרא בימינו מנצ'וריה. ב-1635 שינה מנהיגם, החאן הונג טאיג'י את שמם הרשמי למנג'ו, כלומר "מנצ'ורים" ואסר על השימוש בשם "ג'ורצ'ן". המנצ'ורים סיפחו אליהם שבטים שכנים נוספים. השבטים הג'ורצ'נים היו צאצאים לתושבים הקדומים ביותר של מנצ'וריה כמו בני סוּשֶן ויילו[1]. חיו כציידים-לקטים, רועי בקר חצי-נוודים או חקלאים מיושבים. היו תקופות בהן הם היו נעדרים הנהגה מרכזית, ובקשר רופף ביניהם וראשיהם היו תחת חסות של שושלות של עמים שכנים, שילמו להן מס ושימשו כמפקדים תורשתיים של כוחות שומרי גבול. במאות 11-10 נמצאו תחת שליטת החיטאנים. בהתחלת המאה ה-11 שבטיהם אוחדו על ידי וניאן אגודה וב-1114 התקוממו נגד החיטאנים. כתוצאה מכך הקימו הג'ורצ'נים את האימפריה העצמאית ג'ין ששלטה בסין ב-1234-1115 ואשר נכבשה בסוף על ידי המונגולים. בתקופה המונגולית (שושלת יואן) התפרק האיחוד של הג'ורצ'נים לכמה קבוצות שבטיות והם לא מילאו תפקיד משמעותי בתולדות מזרח אסיה עד ל מאה ה-16. הג'ורצ'נים נשארו בני חסות של המונגולים תחת שלטון השושלות יואנג ומינג. בסוף המאה ה-16 והתחלת המאה ה-17 החאן שלהם נורהאצ'י, בן לג'ורצ'נים ג'יאנג'ואו, איחד אותם ביניהם ועם עוד שבטים. בימי נורחאצ'י ובנו הונג טאיג'י קמה שושלת ג'ין המאוחרת שהפכה שהחליפה שם ל"צ'ין" או "צ'ין הגדולה" וב-1644 כבשה את השלטון בסין.
גבולות השטח המאוכלס בג'ורצ'נים היו: במזרח - אזור העיר הונצ'ון, כיום בצומת בין סין העממית, צפון קוריאה וחבל פרימוריה של רוסיה; בצפון - מפגש הנהרות סונגארי (סונגהואה) וחיילונגג'יאנג[1] ; במערב - הקצוות הצפוניים של מחוז ליאונינג של ימינו ;בדרום - הנהר יאלו שהוא גבול לאומי טבעי של סין עם קוריאה.[2]
במאה ה-15 שלטונות שושלת מינג בסין (1644-1368) סיווגו את הג'ורצ'נים בשלוש קבוצות[1], לפי יחסם לשלטון מינג ולעם האן של סין.
- א. ג'ורצ'נים ג'יאנג'ואו (建州) או מאוליאן - חיו בדרום מנצ'וריה והיו מעורבים עם קבוצות סיניות, חיו בקרבת הנהר מודאן, הרי צ'נגבאי וחצי-האי ליאודונג.הם התלבשו בדומה לסינים, חיו מציד ודיג, מחקלאות מיושבת ומסחר בפנינים וג'ינסנג
- ב.ג'ורצ'נים האישי (海西) חי במערב מנצ'וריה והיו נתונים בהשפעה מונגולית חזקה. הם נקראו האי-שי לפי הנהר האישי או סונגהואה וכללו כמה שבטים גדולים ועצמאיים, המחולקים בין רועי בקר חצי נוודים במערב וחקלאים מיושבים במזרח.
- ג.ג'ורצ'נים יֶרֶן או "פראים" (שם תואר שהסינים והקוריאנים נהגו לתת גם לכלל הג'ורצ'נים). אלו חיו מפוזרים בשטחים המיוערים בצפון מנצ'וריה[2] במחוזות הילונגג'יאנג וווסוליג'יאנג, מעבר לעמקי הנהרות ליאו וסונגהואה והתקיימו מציד, דיג, גידול חזירים, וקצת מחקלאות נוודית. רבים מהג'ורצ'רנים ירן דיברו ניב מבודד, בדומה לקבוצות ניבח, נגידל, ננאי ואורוגן ולרבים מקרב האוונקים ונחשבים כיום לקבוצות אתניות נפרדות.
הג'ורצ'נים השאירו חותם בהיסטוריה של סין בזכות הקמת השושלות הקיסריות ג'ין (1234-1115) וצ'ינג (1912-1644) שהנהיגו את האימפריה הסינית. האחרונה, קראה לעצמה זמנית (1636-1616) שושלת ג'ין המאוחרת והוקמה על ידי חאן מקרב הג'ורצ'נים ג'יאנג'ואו, בשם נורהאצ'י (1626-1616) שאיחד את רוב השבטים הג'ורצ'נים וארגן את כל בניהם במסגרת גדודים צבאיים תורשתיים הידועים כ"שמונת הדגלים". הוא נתן חסות גם ליצירת אלפבית לשפתם המבוסס על הכתב המונגולי. ב-1635 כפה בנו, הונג טאיג'י על העם את השם "מנג'ו" כלומר מנצ'ורים, במקום ג'ורצ'ן הנאסר לשימוש.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- Nicola Di Cosmo, Dalizhabu Bao Manchu-Mongol Relations on the Eve of the Qing Conquest: A Documentary History Brill,Leiden 2003
