ג'ו אסטיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ג'ו אסטיל
Jo Estill
לידה 25 באפריל 1921
דונורה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 9 בדצמבר 2010 (בגיל 89)
סנטה רוזה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Josephine Antoinette Vadala עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג׳וזפין אנטואנט אסטיל (אנגלית: Josephine Antoinette Estill‏; 25 באפריל 1921 – 9 בדצמבר 2010) הייתה זמרת,[1] מורה לפיתוח קול[2][3][4] [5] וחוקרת קול[6] אמריקאית. אסטיל ידועה בעיקר בזכות המחקר שלה ופיתוח שיטת ההדרכה הקולית של אסטיל, מתודה לפיתוח מיומנויות קוליות המבוססת על פירוק פיזיולוגי לגורמים, במטרה להשיג שליטה על מנגנונים ספציפיים בתהליך יצירת הקול.[7][1]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג׳וזפין אנטואנט ואדאלה נולדה בדונורה, פנסילבניה, שבארצות הברית. היא שרה באופן מקצועי ברדיו בפיטסבורג בשנים 1939–1940, ובהוליווד ב־1940–1947. לאחר שהתחתנה עם תומאס אסטיל מקולורדו ספרינגס, ערכה במהלך שנת 1953 סיבוב הופעות של קונצרטי ליד באירופה כולל הופעות בהאג, אמסטרדם, קופנהגן, אוסלו, לונדון, ציריך, ז׳נבה ופריז.[8] במשך 13 השנים הבאות הופיעה אסטיל כסולנית בקולורדו ספרינגס, קולורדו, עם מקהלת האקדמיה של חיל האוויר, התזמורת הסימפונית של קולורדו ספרינגס והאופרה של קולורדו ספרינגס[9]

ב־1969 אסטיל סיימה לימודי תואר ראשון במדעי הרוח באוניברסיטת קולורדו, וב־1971 קיבלה תואר שני בחינוך למוזיקה מאוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב בקליבלנד, אוהיו. במהלך לימודיה באוניברסיטת קייס ווסטרן ריזרב, למדה אסטיל קורסי בחירה בנושאי קול וקלינאות תקשורת, וכך נחשפה לראשונה למדעי הקול.[9]

בשנת 1972, מונתה אסטיל לשמש כמדריכה קולית במחלקת אף־אוזן־גרון, במרכז הרפואי אפסטייט שבסירקיוז, ניו יורק. בתפקיד זה, שמילאה עד לשנת 1979, עבדה אסטיל תחת ד״ר ריי קולטון, וד״ר דוד ברואר, שניים מחוקרי הקול המובילים בארצות הברית באותה תקופה. בתקופה זו החלה במחקר החלוצי שלה[2] בנושא ”ששת איכויות הקול”: ”דיבור” (speech), ”פלסט” (falsetto), ”יבבה” (sob), ”טוואנג” (twang), ”אופרה” (opera) ו”צעקה” (belt).[10] קולטון, ברואר ואסטיל הציגו מאמרים רבים על מחקריהם בכנסים בנושא ’טיפול בקול המקצועי’ של קרן הקול.[9]

ב־1980–1984, נרשמה אסטיל לתוכנית לדוקטורט בדיבור ושמיעה באוניברסיטת ניו יורק. היא השלימה את כל חומרי הלימוד, אך עזבה מבלי להגיש את עבודת הדוקטורט.[9]

תחומי העניין של אסטיל ומחקרי הקול שלה הובילו לפיתוח שיטת ההדרכה הקולית של אסטיל[1] ובשנת 1991 ייסדה את חברת ’שיטות פיתוח הקול של אסטיל’ במטרה להגן על קניינה הרוחני ולהסדיר תהליך הסמכה אחיד של מדריכים.

ב־10 בספטמבר 2004 אוניברסיטת מזרח אנגליה העניקה לאסטיל תואר דוקטור לשם כבוד (LittD).[11][12]

ב־9 בדצמבר 2010, אסטיל נפטרה בסנטה רוזה, קליפורניה.[13]

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטיל חקרה תכונות שונות המקושרות לסגנונות שירה שונים באמצעים מדעיים ובסיוע מכשור וטכניקות רפואיות כדוגמת אֶלֶקְטְרוֹמִיוֹגְרַפְיַה, ניתוח אותות קול, צילומי רנטגן ואנדוסקופיה של בית הקול, מדידות אקוסטיות ושיטות דימות של מיתרי הקול כגון וידאוסטרובוסקופיה. מחקרה הוביל אותה לפיתוח סדרה של תרגילים קוליים לפיתוח השליטה של הזמר על מבנים קוליים וקבוצות שרירים מסוימות במערכת הקול.[1] [6] [14] הקלטות וידאו אנדוסקופיות שערכה אסטיל בגרונות של זמרים במהלך ביצוע הדגימו יכולות שליטה ספיציפיות על מנגנונים מסוימים בתהליך יצירת הקול. לדוגמה, טכניקת ’צחוק שקט’ הגורמת לנסיגה של המיתרים המדומים.[15][16][17] תרגילים מסוג זה ועוד רבים אחרים נכללים בשיטת ההדרכה של אסטיל והם שינו את הבנת הטכניקות שבכלים אלה במהלך הדרכות קוליות קודם לכן.

ג'ו כל־כך מחוייבת לחשיפת מסתרי הקול שהיא הסכימה ש־12 מחטים יוכנסו לפיה, גרונה ומיתרי הקול שלה, וסירבה שירדימו אותה, כדי שהקריאות תהיינה מדוייקות. זאת הייתה הפעם הראשונה והיחידה שמחקר מעין זה התבצע.

— ריצ'ארד ליפטון, טקס הענקת תואר לשם כבוד של ג'ו אסטיל, 2004

השפעתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטיל העבירה קורסים וסדנאות רבים אודות שיטתה בכל רחבי העולם. לדוגמה, היא הוזמנה להציג בלונדון בפני העמותה לחקר הקול ואיגוד הקול הבריטי[2] ובקורסים שארגנה ג׳יליאן קייס.[18] השפעתה של אסטיל ניכרת במיוחד בחוגי התיאטרון בבריטניה, שם זכו אומצו שיטותיה במהירות וזכו לפופולריות.[19]

אני סבורה שאנו נבין את מלוא היקפו של מודל האימון של ג'ו... רק כשנכנס לעיצומו של המילניום הבא.

— ג'יליאן קייס, 'השחקן ושירתו' Singing and the Actor, A&C Black 200 page x

סופרים ומבצעים רבים הכירו באסטיל ובשיטתה, ששיפרה את עבודתם. ביניהם: ג׳יליאן קייס,[20][21][22][23] דיירדר טראנדל (Deirdre Trundle), [24] מרי מקדונלד קלימק (Mary McDonald Klimek), [25] דונה סוטו־מורטיני (Donna Soto-Morettini), [22][26] ג׳ואן לאדר (Joan Lader), [27] לייזה אולסון (Lise Olson), [28] דיין צ׳לפין (Dane Chalfin)[5] וקלי בלאקהרסט (Klea Blackhurst). [29]

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ספריה ומאמרים שפרסמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Estill, J; Colton, RH (ביוני 1979). "The identification of some voice qualities". The Journal of the Acoustical Society of America. New York: American Institute of Physics for the Acoustical Society of America. 65 (S1): S115. doi:10.1121/1.2016966. ISSN 0001-4966. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Colton, RH; Estill, J (ביוני 1979). "Perceptual aspects of some voice qualities". The Journal of the Acoustical Society of America. New York: American Institute of Physics for the Acoustical Society of America. 65 (S1): S115. doi:10.1121/1.2016967. ISSN 0001-4966. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Colton, Raymond H; Estill, Jo A (1981). "Elements of Voice Quality: Perceptual, Acoustic, and Physiologic Aspects". In Lass, Norman J (ed.). Speech and language: advances in basic research and practice. Vol. 5. New York: Academic Press. pp. 311–403. ISBN 0-12-608605-2. OCLC 604614015.
  • Estill, Jo (במרץ 1988). "Belting and Classic Voice Quality: Some Physiological Differences". Medical Problems of Performing Artists. Philadelphia: Hanley & Belfus. 3 (1): 37–43. ISSN 0885-1158. OCLC 12567861. נבדק ב-2010-10-15. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Yanagisawa, Eiji; Estill, Jo; Kmucha, Steven T; Leder, Steven B (1989). "The Contribution of Aryepiglottic Constriction to "Ringing" Voice Quality—A Videolaryngoscopic Study with Acoustic Analysis". Journal of Voice. New York: Raven Press. 3 (4): 342–350. doi:10.1016/S0892-1997(89)80057-8. ISSN 0892-1997. OCLC 52279265. נבדק ב-2010-10-15.(הקישור אינו פעיל)
  • Yanagisawa, Eiji; Kmucha, Steven T; Estill, Jo (בינואר 1990). "Role of the Soft Palate in Laryngeal Functions and Selected Voice Qualities. Simultaneous velolaryngeal videoendoscopy". Annals of Otology, Rhinology, and Laryngology. St. Louis: Annals Publishing Company. 99 (1): 18–28. ISSN 0003-4894. OCLC 1481398. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Kmucha, Steven T; Yanagisawa, Eiji; Estill, Jo (1990). "Endolaryngeal Changes During High-Intensity Phonation Videolaryngoscopic Observations". Journal of Voice. New York: Raven Press. 4 (4): 346–354. doi:10.1016/S0892-1997(05)80052-9. ISSN 0892-1997. OCLC 52279265.(הקישור אינו פעיל)
  • Yanagisawa, Eiji; Estill, Jo (בינואר 1991). "Supraglottic Contributions to Pitch Raising: Videoendoscopic Study with Spectroanalysis". Annals of Otology, Rhinology, and Laryngology. St Louis: Annals Publishing Company. 100 (1): 19–30. ISSN 0003-4894. OCLC 1481398. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Honda, Kiyoshi; Hirai, Hiroyuki; Estill, Jo; Tohkura, Yoh'ichi (1995). "Contribution of Vocal Tract Shape to Voice Quality: MRI Data and Articulatory Modeling". In Fujimura, Osamu; Hirano, Minoru (eds.). Vocal Fold Physiology: Voice Quality Control. Vocal Fold Physiology Series. San Diego: Singular Publishing Group. pp. 23–38. ISBN 1-56593-379-6. OCLC 30979398.
  • Estill, Jo; Fujimura, Osamu; Sawada, Masashi; Beechler, Kerrie (1996). "Temporal Perturbation and Voice Qualities". In Davis, Pamela J; Fletcher, Neville H (eds.). Vocal Fold Physiology: Controlling Complexity and Chaos. Vocal Fold Physiology Series. San Diego: Singular Publishing Group. pp. 237–252. ISBN 1-56593-714-7. OCLC 34281786.
  • Citardi, Martin J; Yanagisawa, Eiji; Estill, Jo (ביולי 1996). "Videoendoscopic Analysis of Laryngeal Function During Laughter". Annals of Otology, Rhinology, and Laryngology. St. Louis: Annals Publishing Company. 105 (7): 545–549. ISSN 0003-4894. OCLC 1481398. {{cite journal}}: (עזרה)
  • Steinhauer, Kimberly M; Estill, Jo (באפריל 2008). "The Estill Voice Model: Physiology of Emotion". In Izdebski, Krzysztof (ed.). Emotions in the Human Voice: Volume II Clinical Evidence. Emotions in the Human Voice Series. San Diego: Plural Publishing. ISBN 978-1-59756-118-1. {{cite book}}: (עזרה)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 Harris et al. 1998, p. 171.
  2. ^ 1 2 3 Chapman 2006, p. 256.
  3. ^ Shewell 2009, p. 143.
  4. ^ Houseman 2002, p. 11.
  5. ^ 1 2 Calvi 2007.
  6. ^ 1 2 Chapman 2006, p. 73.
  7. ^ Shewell 2009, p. 335.
  8. ^ The Gazette 2003.
  9. ^ 1 2 3 4 Lipton 2004.
  10. ^ Kayes 2004, p. 154.
  11. ^ University of East Anglia 2009.
  12. ^ Mountview Academy of Theatre Arts 2009.
  13. ^ Halverson 2010.
  14. ^ Newham 1998, p. 68.
  15. ^ Shewell 2009, p. 337.
  16. ^ Harris et al. 1998, p. 177.
  17. ^ Colton 2006, p. 398.
  18. ^ Melton 2007, p. 99.
  19. ^ Kayes 2000, p. x.
  20. ^ Kayes 2000, p. vii.
  21. ^ Kayes 2004, p. v.
  22. ^ 1 2 Soto-Morettini 2006, p. xv.
  23. ^ Melton 2007, pp. 97–99.
  24. ^ Trundle 2005.
  25. ^ McDonald Klimek 2008, p. 95.
  26. ^ Soto-Morettini 2006, pp. xvi–xvii.
  27. ^ Melton 2007, p. 30.
  28. ^ Olson 2001, p. 33.
  29. ^ Blackhurst 2002, p. 7.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ו_אסטיל&oldid=37173220"