ג'ו ג'יטסו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ו ג'יטסו
柔術
Jiu jitsu kanji.jpg
"ג'ו ג'יטסו" בקאנג'י
Jujitsu sacrifice throw edited.jpg
ארץ מקור יפןיפן  יפן
מייסד לא ידוע. פותחה לאורך השנים על ידי סמוראים ואזרחים
סגנון משולב, גראפלינג וסטרייקינג
ספורט אולימפי לא
אימון ג'ו-ג'וטסו ביפן, בסביבות 1920

גּ'וּ גּ'יטְסוּ (או גּ'וּ גּ'וּטְסוּ או ג'ו ג'יצו ביפנית: 柔術 (מידעעזרה)) הוא שם של אמנות לחימה יפנית בה עשו שימוש הסמוראים. משמעות המילים ג'ו ג'יטסו היא "תורת הנסיגה", כלומר: על ידי כניעה מדומה מגיעים לניצחון.[1] כמו כן טכניקת הג'ו ג'יטסו מהווה חלק נכבד מהסילבוס של אמנויות לחימה נוספות, ביניהן קרב מגע ודניס הישרדות.

ראוי להבדיל בין הג'ו ג'יטסו, ששימשה כאמור את הסמוראי "איש הצבא", ובין הנין ג'וטסו, שיטת לחימתם של הנינג'ה - "סוכני החרש", "המרגלים" ו"אנשי הלוחמה הזעירה", בתקופה הפיאודלית ביפן.

שיטת הג'ו-ג'יטסו מתמקדת גם בלחימה בכלי נשק, נעילות מפרקים, הטלות ובריחים, או חבטות שונות.

להבדיל מאמנויות לחימה אחרות כמו קראטה, ג'ודו או אייקידו להן יש אב מתווה-דרך ממנו התפתחה השיטה, אין מקור רשמי שידוע שממנו התפתח הג'ו ג'יטסו. בכתבים עתיקים שנמצאו באזורים שונים בסין נראים תרשימי טכניקות שונות המזכירות את הטכניקות של הג'ו ג'וטסו אך המופע הראשון הידוע של השיטה היה בשנת 1650, על ידי רופא יפני שחי בסין, והציג את השיטה במעמד 10 סמוראים. במשך למעלה מ-200 שנה נשמרה השיטה בסוד בחוג מצומצם של כת הסמוראים. בסוף המאה התשע-עשרה, סטודנט יפני בשם קאנו הוציא מהשיטה את התרגילים המסוכנים ושיווה לה אופי ספורטיבי, ואז התפשטה אמנות הלחימה הזו ברחבי יפן.[1]

כלי הנשק המרכזי של הסמוראי הייתה החרב היפניתקטאנה. תורת הלחימה בחרב נקראה קן ג'יטסו ("טכניקת חרב") והיא לימדה שימוש נכון בחרב, שליפה וחיתוך מהיר ללא מעצורים. תנועות הלחימה היו מעגליות ונועדו ללחימה בטווח בינוני – טווח החרב. לעיתים נתקלו סמוראים אלה במקרים בהם לא יכלו לשלוף את החרב מפאת הטווח הקצר וכך מבסיס הלחימה בחרב התפתחו טכניקות שונות ללחימה בטווח קצר ללא נשק המבוססות על תנועות מעגליות, יציאה מטווח התקפות היריב וניצול תנועתו כנגדו. עם השנים התפתחו בריחים וחניקות שנועדו לניטרול סופי ומיידי של התוקף. אומנות הג'ו ג'יטסו נקראת גם "אומנות אם" כיוון שממנה צמחו והתפתחו שיטות לחימה אחרות (לדוגמה: ג'ו ג'יטסו ברזילאי, ג'ודו, ואף חלקים מהנין ג'וטסו) המבוססות על אותם עקרונות בסיסיים של ניצול תנועה וחוסר שימוש בכוח של המגן כנגד התוקף.

ההבדל העיקרי בין הג'ו ג'יטסו לבין שיטות הלחימה שהתפתחו ממנו הוא בכך שהג'ו ג'יטסו המסורתי אינו מגביל את עצמו לסוג אחד של לחימה, אלא משלב קרבות עמידה, הטלות מסוגים שונים, בריחים ונעילות בעמידה, ולחימה על הקרקע. לשם השוואה, הג'ודו, למשל, כולל בעיקר הטלות (עם מעט לחימה על הקרקע), אך אוסר שימוש באגרופים ובבעיטות. קראטה, לעומת זאת, מתמחה בבעיטות ואגרופים, אך מוגבל בהטלות ובלחימה על הקרקע, וג'ו ג'יטסו ברזילאי מתמקד כמעט באופן בלבדי בלחימה על הקרקע. לוחמי ג'ו ג'יטסו משלמים לעיתים על היותם רב-תחומיים ביכולת מוגבלת בכל תחום בנפרד.

ג'ו ג'יטסו מודרני בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המאה ה-19 נדד הג'ו ג'יטסו והגיע לאירופה על ידי מורים יפנים. בשנת 1961 הביא יהודה ואז דיאס את הג'ו ג'יטסו מאירופה לישראל, ופתח את ההתאחדות הבינלאומית לג'ודו בישראל.

עם השנים התפתחו מספר ארגונים מרכזיים לג'ו ג'יטסו בארץ, אשר חלקם אף מסונפים לארגונים בינלאומיים.

בשנת 1990 הוקמה "ההתאחדות העולמית לג'ו-ג'יטסו בישראל" שהוא גוף הפועל תחת "ההתאחדות העולמית לג'ו-ג'יטסו".

בתחילת שנות ה-90 הוקם "איגוד הג'ו ג'יטסו בישראל".

בשנת 2000 הוקם "ארגון הג'ו ג'יטסו והקובודו בישראל"/האקדמיה הישראלית לג'ו ג'יטסו מסורתי ומודרני.

בנוסף קיימים בישראל מספר מועדונים וארגונים של ג'ו ג'יטסו ברזילאי, וכן מספר ארגונים המלמדים שיטות לחימה הדומות מאוד לג'ו ג'יטסו, ואשר ההבדל ביניהן לבין הג'ו ג'יטסו קטן יותר, לעיתים, מאשר ההבדל בין הארגונים השונים של הג'ו ג'יטסו.

התאחדות הג'ו ג'יטסו בישראל חברה בהתאחדות אילת - ארגון הגג של ענפי הספורט בישראל, שאינם אולימפיים. אלוף ישראל הנוכחי בג'ו ג'יטסו הוא הלל פלוסר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ו ג'יטסו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 יוסף אבירם, מאיר בניהו, עמנואל גיל, רפאל פנון, אנציקלופדיה לספורט ולתרבות הגוף, עם עובד, 1959, כרך ראשון, עמ' 241