ג'יזרה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Crystal Clear app help index.svg
ערך מחפש מקורות
רובו של ערך זה אינו כולל מקורות או הערות שוליים, וככל הנראה, הקיימים אינם מספקים.

אנא עזרו לשפר את אמינות הערך באמצעות הבאת מקורות לדברים ושילובם בגוף הערך בצורת קישורים חיצוניים והערות שוליים.
אם אתם סבורים כי ניתן להסיר את התבנית, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ג'יזרה
Cizre
Cizre-July2012-01.JPG
מדינה טורקיהטורקיה טורקיה
מחוז דרום-מזרח אנטוליה
נפה שרנק
חבל ארץ כורדיסטן הטורקית
שטח 467.64 קמ"ר
גובה 377 מטרים
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 143,124 (נכון ל־2018)
 ‑ צפיפות 270 נפש לקמ"ר (2012)
קואורדינטות 37°19′49″N 42°11′05″E / 37.33024°N 42.18484°E / 37.33024; 42.18484 
אזור זמן UTC+3
www.cizre.bel.tr

ג'יזרהטורקית: Cizre; בכורדית: Cizîra) היא עיר בנפת שרנק שבכורדיסטן הטורקית, בקרבת משולש הגבולות טורקיה-עיראק-סוריה.

העיר המקורית נבנתה על אי שנוצר מנפתולי נהר החידקל ומכאן שם העיר: ג'יזרה משמעו אי, שטח שנגזר מן היבשה. מצידו האחד של האי זרם הנהר כל ימות השנה ואילו בחלק השני, בו הזרימה איטית, המים קפאו ואיפשרו הליכה על הקרח עד לאי. את האי חיבר גשר אבן גדול שכונה בפי התושבים "הגשר הגדול" (גישרא רוואה). העיר המודרנית התפתחה מעבר לאי בעיקר ממערב לחידקל.

הקיץ באזור מתאפיין בטמפרטורות גבוהות וללא משקעים כלל ואילו בחורף בטמפרטורות עשויות לרדת מתחת לאפס ומשקעים עשויים לרדת כשלג. בעבר יערות צמחו על ההרים שמצפון ובנהר נשטפו ענפים וגזעים ששימשו את תושבי הכפר להסקה. מסביב לכפר משתי גדות החידקל גידלו שפע ירקות ובוסתני פרי.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יזרה נוסדה במאה ה-9 על ידי אל-חסן אבן עומר, אמיר מוסול, על אי מעשה ידי אדם בחידקל.[1] העיר נהנתה ממצבה כמעבר נהר ונמל בנוסף למיקומה בקצה דרך רומית ישנה שחיברה אותה לים התיכון, וכך הפכה למרכז מסחרי ואסטרטגי חשוב בצפון מסופוטמיה.[1] עד המאה ה-12, נוסף לעיר תפקיד אינטלקטואלי ודתי, שכללה גם קהילות נוצריות ויהודיות גדולות.[2][3] במאות השנים שהיו לאחר הקמתה נכבשה על ידי שושלות שונות, כמו השושלת הסלג'וקית, השושלת האיובית והשושלת האילח'אנית. העיר סבלה במאה ה-15 מאירועי ביזה רבים ובסופו של דבר עברה לשליטתה של האימפריה העות'מאנית לאחר 1515.[4]

תחת השלטון העות'מאני, ג'יזרה קפאה ונותרה כמרכז מחוז קטן עד סוף המאה ה-19.[5] דעיכתה של העיר נמשכה, והוחמרה על ידי רצח העם הארמני ורצח העם האשורי ב-1915,[6] ועזיבת אוכלוסייתה היהודית לישראל.[7] היא החלה להתאושש במחצית השנייה של המאה ה-20 באמצעות שיפוץ עירוני, ואוכלוסייתה הייתה בגידול מסיבי כמקום מקלט משנת 1984 ואילך, כאשר רבים נמלטו מהסכסוך הכורדי-טורקי.[8] בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21, העיר הייתה כזירת קרבות בין חמושים כורדים לטורקיה, שהמיטו הרס משמעותי על העיר.[9]

יהודי ג'יזרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוח שיש מעל פתח הכניסה של בית הכנסת שערי אהבה, רח' ארנון 22, זיכרון יוסף, ירושלים

עדות מוקדמת ליהודי העיר תועדה על ידי בנימין מטודלה. הוא תיאר קהילה גדולה בת כ-4000 נפשות במאה ה-11.[10][2] בעיר התקיימה קהילה של יהודים, דוברי ניב של ארמית מודרנית (המכונה "כורדית" בפי יהודי כורדיסטן בארץ). כמו כן התגוררו בעיר נוצרים בני הכנסייה האשורית וכן מוסלמים כורדים. הקהילה היהודית מנתה כמה עשרות משפחות וקיימה קשרי נישואין הדוקים בעיקר עם יהודי זאכו. היהודים עסקו בין היתר במסחר שהתנהל באמצעות דוברות פשוטות שנעו בנהר וכן באמצעות שיירות שנעו ביבשה.

בעיר העתיקה התקיימה שכונה מוגדרת של יהודים שהוקפה בחומה ושערייה נסגרו בימי שבת וחג. בתחילת המאה ה-20 החלה הגירה של יהודי ג'יזרה. חלקם יצאו למסע רגלי ממושך אל ארץ ישראל דרך קמישלי וערי סוריה, אחרים היגרו לזאכו ולמוסול שבעיראק. עד שנות העשרים המאוחרות לא נותרו כלל יהודים בעיר. מבנה בית הכנסת הוסב למסגד. נכון לשנות ה-90 לא נמצאו שרידים של בית הקברות היהודי שהיה סמוך לגדות הנהר.[דרוש מקור]

מרבית יהודי ג'יזרה עלו לארץ ישראל והתיישבו בירושלים. בשכונת זיכרון יוסף עומד עד היום מבנה בית כנסת שנוסד על ידי יהודי ג'יזרה.[דרוש מקור]

מאוזוליאום נח[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזילאום המיוחס לנח, ג'יזרה

המאוזוליאום של נח או קבר נח הוא מאוזוליאום בעיר, אשר יש מאמינים כי הוא מכיל את קבר נח.[11]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יזרה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 Nicolle, David (2013). "The Zangid bridge of Ǧazīrat ibn ʿUmar (ʿAyn Dīwār/Cizre): A New Look at the carved panel of an armoured horseman". Bulletin d'études orientales. 62: 223–264.
  2. ^ 1 2 Gil, Moshe (2004). Jews in Islamic countries in the Middle Ages. Translated by David Strassler. Brill.
  3. ^ Elisséeff, Nur ad-Din (1986). "Ibn ʿUmar, D̲j̲azīrat". Encyclopaedia of Islam, Second Edition. 3. pp. 960–961.
  4. ^ Sinclair, T.A. (1989). Eastern Turkey: An Architectural & Archaeological Survey, Volume III. Pindar Press. ISBN 9780907132349.
  5. ^ Henning, Barbara (2018). Narratives of the History of the Ottoman-Kurdish Bedirhani Family in Imperial and Post-Imperial Contexts: Continuities and Changes (PDF). University of Bamberg Press. Retrieved 16 December 2020.
  6. ^ Elisséeff, Nur ad-Din (1986). "Ibn ʿUmar, D̲j̲azīrat". Encyclopaedia of Islam, Second Edition. 3. pp. 960–961.
  7. ^ Mutzafi, Hezy (2008). The Jewish Neo-Aramaic Dialect of Betanure (Province of Dihok). Otto Harrassowitz Verlag.
  8. ^ Marcus, Aliza (1994). "City in the War Zone". Middle East Report (189): 16–19. doi:10.2307/3013106. JSTOR 3013106.
  9. ^ "YIKILAN KENTLER RAPORU" (PDF) (in Turkish). Union of Chambers of Turkish Engineers and Architects. September 2019. Retrieved 14 April 2020.
  10. ^ Şanlı, Süleyman (2017). "An Overview of Historical Background of Unknown Eastern Jews of Turkey". Mukaddime. 8 (1): 67–82.
  11. ^ "Tomb of Noah". Madain Project. אורכב מ-המקור ב-14 באפריל 2020. נבדק ב-14 באפריל 2020. {{cite web}}: (עזרה)