ג'יימס בריידי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יימס בריידי
James Scott Brady
James Brady 1986.jpg
לידה 29 באוגוסט 1940
סנטרליה, אילינוי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נרצח 4 באוגוסט 2014 (בגיל 73)
אלכסנדריה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין
עיסוק דובר, יועץ תקשורת, פוליטיקאי
מפלגה המפלגה הרפובליקנית
בן או בת זוג שרה בריידי (19734 באוגוסט 2014) עריכת הנתון בוויקינתונים
דובר הבית הלבן ה־17
20 בינואר 198130 במרץ 1981[א]
(10 שבועות)
תחת הנשיא רונלד רייגן
פרסים והוקרה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'יימס (ג'ים) סקוט בריידיאנגלית: James Scott Brady; ‏29 באוגוסט 19404 באוגוסט 2014) היה יועץ תקשורת, דובר ופעיל חברתי אמריקאי ששימש כדובר הבית הלבן במהלך כהונתו של נשיא ארצות הברית, רונלד רייגן.

בשנת 1981 נפצע בריידי קשות בראשו מקליע שירה המתנקש ג'ון הינקלי ג'וניור במהלך ניסיון ההתנקשות בנשיא ארצות הברית רונלד רייגן. הפציעה הותירה אותו עם שיתוק חלקי כתוצאה מהפציעה, שריתקה לכיסא גלגלים. הוא סבל עד סוף ימיו מנזק מוחי ובעיות בדיבור.[1][2][3] לאחר הירי היה בריידי לאחד מהפעילים הבולטים בהיסטוריה של ארצות הברית במאבק על הפיקוח והגבלת המכירה של כלי נשק. "חוק בריידי" הנקרא על שמו, שיזם וקידם ביחד עם רעייתו שרה ו"קמפיין בריידי", אושר בבית הנבחרים והסנאט ונחתם על ידי נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון ב-1993.[4]

בשנת 1996 הוענקה לו מדליית החירות הנשיאותית על ידי הנשיא קלינטון.[2] לאחר מותו באוגוסט 2014, נקבע כי המוות יוגדר בצעד חריג כרצח, שנגרם כתוצאה מהשלכות הירי שספג בריידי, 33 שנים קודם לכן.[5]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי (מאחורי שולחנו של הנשיא, מימין) במהלך פגישה של הנשיא רונלד רייגן עם צוות הבית הלבן. נוכחים: ראש הסגל, ג'יימס בייקר וסגנו מייקל דיוור והיועץ לנשיא, אדווין מיס, 21 בינואר 1981
הנשיא רונלד רייגן ורעייתו ננסי משוחחים עם דובר הבית הלבן, בריידי באחד ממסדרונות הבית הלבן, 18 בפברואר 1981

בריידי נולד בסנטרליה, אילינוי ב־29 באוגוסט 1940, בנם היחיד של הרולד ודורותי.[6][7] בריידי גדל בסנטרליה ובתיכון היה רץ, שיחק פוטבול וטניס, נחל הצלחה כשחיין והיה חבר בתנועת הצופים לבנים בארצות הברית, שם אף הגיע בשנת 1955 לדרגה הבכירה ביותר של צופה נשר.[8][9][10][11] כבר כילד היה בריידי רפובליקני מושבע, כשהיה בן 12 בבחירות 1952 לנשיאות ארצות הברית היה נוהג לחלק תעמולה של המועמד הרפובליקני לנשיאות, דוויט אייזנהאואר בעירו, סנטרליה.[12] הוא למד באוניברסיטת אילינוי שם היה פעיל בתנועת הרפובליקנים הצעירים (אנ'). הוא סיים את לימודיו ב־1962 עם תואר בתקשורת ומדע המדינה ובסוף השנה החל לימודיו בבית הספר למשפטים של האוניברסיטה.[13] בקיץ 1962 נשלח להתמחות במחלקת ההגבלים העסקיים של מחלקת המשפטים של ארצות הברית מטעם האוניברסיטה.[14] בריידי עזב את לימודי המשפטים ולבסוף סיים דוקטורט במינהל ציבורי באוניברסיטת דרום אילינוי בקרבונדייל, אילינוי (אנ') ואז שב לוושינגטון די. סי.[7]. הוא החל את דרכו בשירות הציבורי כחבר בצוות משרדו של סנאטור אילינוי אוורט דירקסן (מטעם המפלגה הרפובליקנית) בין השנים 1961 ל־1962.[13][14] בשנת 1964 הוא היה מנהל הקמפיין של המועמד לקונגרס מטעם המחוז ה־23 של אילינוי, ויין ג'ונס. בין השנים 1966 ל־1968 שימש כמנהל יחסי הציבור של ההסתדרות הרפואית של מדינת אילינוי ובין 1968 ל־1969 כיהן כמנהל המשרד בשיקגו של חברת הייעוץ הפוליטי הוותיקה "Whitaker and Baxter". בין 1969 ל־1973 שימש כסגן נשיא בכיר של חברת הייעוץ ויחסי הציבור "James and Thomas Advertising and Public Relations". במסגרת עבודתו בחברה ניהל בשנת 1970 קמפיין נוסף באותו מחוז, הפעם עבור המועמדת הרפובליקנית, פיליס שלאפלי.[15][16]

בריידי כיהן בתפקידים שונים בממשליהם של הנשיאים ניקסון ופורד. הוא שימש כיועץ תקשורת לבית הנבחרים של ארצות הברית; עוזר מיוחד למזכיר השיכון והפיתוח העירוני של ארצות הברית, ג'יימס לין בין השנים 1973 ל־1975; עוזר מיוחד למנהל משרד הניהול והתקציב בין השנים 1975 ל־1976; עוזר למזכיר ההגנה של ארצות הברית, דונלד רמספלד בין השנים 1976 ל־1977 ובשנת 1977 התמנה לחבר בצוותו של הסנטור ויליאם רות' (מטעם המפלגה הרפובליקנית, דלאוור).[14][13][15][17] בשנת 1979 הוא שימש כדובר למתמודד בבחירות המקדימות מטעם המפלגה הרפובליקנית לנשיאות ארצות הברית, ג'ון קונלי.[8][18]

קונלי הסיר את מועמדותו מהמרוץ והעביר את תמיכתו לרייגן וכאשר שהה בריידי בטיידווטר אין (אנ') שלחופי מדינת מרילנד בחוף המזרחי, קיבל טלפון מפרופ' אדווין מיס (התובע הכללי של ארצות הברית לעתיד), מקמפיין הבחירות של המועמד הרפובליקני לנשיאות בבחירות 1980 לנשיאות ארצות הברית, רונלד רייגן, שהציע לו להתמנות למנהל יחסי הציבור של הקמפיין. בריידי קיבל את ההצעה.[8]

בריידי לדעת רבים שהכירו ועבדו עימו ובראשם הנשיאים רייגן וקלינטון ניחן בחוש הומור מפותח.[19][20][21] בשלב מסוים ההומור הזה כמעט עלה לו בקריירה. ב־7 באוקטובר 1980, כחודש לפני הבחירות לנשיאות ובעת ששימש כמנהל יחסי הציבור של המועמד לנשיאות רונלד רייגן, נאם רייגן בעצרת בחירות בסטובנוויל, אוהיו (אנ')[22] וטען כי:

Trees cause more pollution than automobiles do[ב]

אמירה שנויה במחלוקת זו אמנם זכתה ללעג רב, אך מדעני סביבה רבים אישרו כי לה בסיס עובדתי מסוים.[ג][23] באחת מטיסות הקמפיין בדרך לביקור בטנסי, עבר המטוס מעל שרפת יער בהרי הסמוקי (אנ'). בריידי שזיהה את ההזדמנות הביט מהחלון, הצביע על השריפה והכריז בקול "Killer trees"[ד] לצחוקם של הכתבים המלווים את הקמפיין על המטוס וברמיזה לאמירתו מעוררת המחלוקת של רייגן על העצים. כתב עיתון הניו־יורק טיימס שליווה אותם בטיסה והיה עד לאמירתו של בריידי, פרסם זאת בעיתון. כתוצאה מכך הושעה בריידי מקמפיין הבחירות של רייגן וסיכויו להתמנות לתפקיד דובר הבית הלבן אם רייגן ינצח בבחירות נראה לרבים בתקשורת האמריקאית כאבוד. לאחר כשבוע שב בריידי אל הקמפיין והוריד פרופיל.[19][4][12]

עם היבחרו של רייגן לנשיאות, מינה אותו לדובר משרד הנשיא הנבחר. במהלך תקופה זו כשבין בחירתו לכניסתו לתפקיד, דווח כי רייגן הציע את תפקיד דובר הבית הלבן לשלושה אנשים וכולם דחו את ההצעה. לבסוף התפקיד ניתן לבריידי.[19][6] באותה התקופה התרוצצו שמועות רבות אודות דעתה של הגברת הראשונה, ננסי רייגן על מראו הפיזי של בריידי. על פי השמועות הגברת רייגן חשבה כי בריידי אינו צעיר ונאה מספיק בשביל תפקיד דובר הבית הלבן הכולל תדרוכים תכופים והופעה בפני מצלמות הטלוויזיה של כלי התקשורת. במהלך ניסיון של הנשיא רייגן להדוף את הטענות כי בריידי לא היה בחירתו הראשונה לתפקיד דובר הבית הלבן, נשאל על ידי אחד הכתבים האם לדעתו "בריידי נאה מספיק?", רייגן זעם על השאלה וניסה להגן על רעייתו מפני השמועות. הוא הוסיף כי רעייתו ננסי "לא יכלה להיות מאושרת יותר ולדעתה בריידי נאה לחלוטין".[19][6] לאחר כניסתו של רייגן לתפקיד ב־20 בינואר 1981, נכנס בריידי לתפקידו כדובר הבית הלבן ה־17.[8] כאשר נכנס למשרדו החדש בבית הלבן, גילה על שולחנו מתנה מקודמו בתפקיד ג'ודי פאוול שניתנה לו על ידי קודמו בתפקיד רון ניסן, דוברו של הנשיא ג'רלד פורד ששרד שני ניסיונות התנקשות. המתנה הייתה אפוד מגן עליו השאיר פאוול פתק בו רשם: [ה]"Dear Jim, It's not the bullets that get you in this job, it's the ants and the gnats", משפט שעתיד להיות ההפך המוחלט מן המציאות.[24]

ניסיון ההתנקשות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – ניסיון ההתנקשות ברונלד רייגן
בריידי (בחליפה כחולה, משמאל התמונה) והנשיא רונלד רייגן, שניות לפני שנורו על ידי המתנקש, ג'ון הינקלי ג'וניור, 30 במרץ 1981

ב־30 במרץ 1981, 69 ימים לאחר כניסתו של רייגן לתפקיד הנשיא, עזבו רונלד רייגן וצוותו (וביניהם דובר הבית הלבן, בריידי), את מלון וושינגטון הילטון בוושינגטון די. סי. לאחר נאום שנשא רייגן בפני חברי ה־AFL-CIO (פדרציית העבודה האמריקאית וקונגרס הארגונים התעשייתיים (אנ')). עם עזיבתם, שם יועצו הבכיר של רייגן מייקל דיוור לב לשאלות רבות שהפנו עיתונאים מאזור הקהל המתוחם בצד. דיוור סימן לבריידי לגשת לשם ולטפל בזה – כאשר בשעה 2:27 בצהריים (שעון החוף המזרחי (אנ')) פתח החמוש ג'ון הינקלי ג'וניור בן ה־25 שעמד בין העיתונאים באש לעברו של רייגן מתוך מחשבה שירי שכזה ירשים את השחקנית ג'ודי פוסטר אליה פיתח אובססיה לאחר שצפה בסרט "נהג מונית" של הבמאי מרטין סקורסזה לפחות 15 פעמים.[25][8][26] עלילת הסרט עוסקת בין היתר בניסיונו של נהג המונית טרוויס ביקל (המגולם על ידי רוברט דה נירו) להרשים אישה צעירה בשם בטסי (מגולמת על ידי סיביל שפרד) שעובדת עבור קמפיין של מועמד לנשיאות ארצות הברית. כדי למשוך את תשומת לבה מנסה ביקל להתנקש בסנאטור האמריקאי שהיא עובדת עבורו אך כשמבחין בו איש השירות החשאי בורח מבלי שהצליח להשלים את משימתו. לאחר שבטסי דוחה אותו הוא מכיר יצאנית-קטינה בת 12 אותה גילמה פוסטר שבורחת אל מוניתו מפני הסרסור שלה, ביקל לא מספיק לנסוע והסרסור הגיע אל המונית והחזירה בחוזקה משם. משם מפתח ביקל רצון עז להצילה וכך עושה לבסוף, ועל כך זוכה לתהילה והערכה גדולה מהתקשורת וכן גם מבטסי.[27][28] הינקלי היה משוכנע שיזכה להערכתה של פוסטר וכך סוף סוף יהיה בן זוגה אם יתנקש ברייגן כמו שניסה ביקל לעשות לסנאטור.[29][30][31] הניסיון להתנקש בסנאטור בסרט מבוסס חלקית על מעשהו של ארתור ברמר שהתנקש בחייו של המועמד הדמוקרטי לנשיאות, ג'ורג' וואלס ב-1972 והשאיר אותו מרותק לכיסא גלגלים עד יום מותו.[32] הקליע הראשון מבין השישה שנורו מאקדחו של הינקלי, פגע בראשו של בריידי שהלך במקביל לנשיא רייגן שניגש לרכב הנשיאותי בעודו מנופף לשלום. בריידי קרס לקרקע כאשר פניו מופנות אל המדרכה.[6]

השירות החשאי והשוטרים ריתקו את היורה לקרקע ועצרו אותו. הינקלי ירה כ־6 קליעים בקליבר 0.22 אינץ' (5.588 מ"מ) מאקדח תופי "Röhm RG-14" (אנ') לעבר רייגן ופמלייתו.[33] בריידי נפגע מקליע שחדר לראשו דרך מרכז הגבה השמאלית, המשיך דרך קצה האונה המצחית השמאלית ונכנס לתוך האונה המצחית הימנית עד שהגיע לבסוף לאזור שמעל אוזנו הימנית. הנשיא רייגן, סוכן השירות החשאי טימותי מקארתי ושוטר משטרת מחוז קולומביה, תומאס דלהאנטי, נפצעו גם הם מהירי. לאחר הירי מיהרו ריק אהרן (אנ'), יועץ תקשורת בכיר לרייגן וסוכן השירות החשאי אל בריידי שהיה שרוע על הקרקע. הם ניסו לסייע לבריידי שדימם בכבדות מראשו. אהרן רכן אל בריידי ואמר: "ג'ים, אל תזוז – אנחנו הולכים לדאוג לך. האם אתה שומע אותי?", בריידי נאנק: "כן". כאשר החל הפינוי לבתי החולים צעק בחור בחולצת רוגבי: "האיש הזה עולה על האמבולנס הראשון" – כאשר הוא מצביע על דלהאנטי שנורה בעורפו. אהרן שמע זו וצעק: "לא! – הוא עולה ראשון (בריידי). הוא פצוע ראש." אהרן ניצח בוויכוח שנוצר והפרמדיק ניגש לבריידי. הוא נדהם מחומרת הפציעה ובריידי הועלה אל האמבולנס. התכנון המקורי של נהג האמבולנס היה להסיעו לבית החולים מד-סטאר וושינגטון (אנ'), כ־6.4 ק"מ (4 מיל) מזירת הירי במלון וושינגטון הילטון. אהרן התעקש כי יסיעו את בריידי לבית החולים האוניברסיטאי הקרוב יותר לזירה, פחות מ־1.6 ק"מ (מיל אחד). בדיעבד טען מנתחו של בריידי, ד"ר ארתור קוברין כי בריידי "לא היה שורד את הנסיעה לבית החולים מד סטאר וושינגטון". בזכות ההתעקשות של אהרן ושל אחד מאנשי השירות החשאי, הגיע בריידי לחדר הטיפול הנמרץ בפחות מעשר דקות, ובכך למעשה ניצלו חייו. לבסוף בריידי, רייגן ומקארתי נלקחו שלושתם לבית החולים האוניברסיטאי ג'ורג' וושינגטון (אנ') בוושינגטון די. סי., שם טופל בריידי במצב אנוש.[8]

בריידי שהיה בסכנה ממשית לחייו הוכנס לחדר הניתוח שניות אחר הנשיא רייגן, שהוקף בטבעת אנשי השירות החשאי לבושי חלוקים רפואיים וחמושים ברובי עוזי. במהלך הניתוח של בריידי גילו הרופאים כי הקליע שנורה לראשו של בריידי התפוצץ בתוך חלל הראש וחלקיו המפוזרים (כתוצאה מהתפוצצותו) נהדפו לחזית ותחתית הגולגולת, תוך שהם גורמים להיווצרותם של סדקים בחלקים אלו של הגולגולת. פיצוץ הקליע בתוך חלל ראשו של בריידי והסדקים שנוצרו בעקבותיו, היוו מאוחר יותר את המקור למחסור בחמצן ובנוזל המוח והשדרה החיוניים כל כך לתפקוד תקין של המוח. לאחר החקירה של ה־FBI, התגלה כי הינקלי השתמש בקליעים המתפוצצים בעת הפגיעה במטרה, הנקראים "Devastator" (בתרגום חופשי לעברית: משמידן/הרסן), שהם למעשה קליעים שראשם נקדח החוצה והוחלף במכל הטעון בעופרת אזיד (אנ'), כימיקל רעיל ונפיץ במיוחד.[8][34] לאחר מכן הסתבר שמששת הקליעים שנורו ופגעו בנשיא רייגן, באיש השירות החשאי, טים מקארתי ושוטר מחוז קולומביה, תומאס דלהאנטי, הקליע היחיד שהתפוצץ בסופו של דבר היה זה שנורה בראשו של בריידי.[8]

זירת ההתנקשות שניות לפני הירי (משמאל לימין): יועץ התקשורת ריק אהרן, סוכן השירות החשאי שהציל את חייו של רייגן כשדחף אותו אל הרכב הנשיאותי בעת הירי, ג'רי פר, ג'יימס בריידי, הנשיא רונלד רייגן, היועץ מייקל דיוור, שוטר לא מזוהה, שוטר מחוז קולומביה תומאס דלהאנטי וסוכן השירות החשאי, טים מקארתי. מימין התמונה ניתן לראות את קהל העיתונאים אליו התבקש בריידי לגשת ובו המתין היורה הינקלי ג'וניור.

גל דיווחים כוזבים על מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי (בחליפה הכחולה), שרוע על הקרקע לאחר שנורה על ידי המתנקש ג'ון הינקלי ג'וניור. מעליו רוכן ריק אהרן (בחליפה האפורה הבהירה), 30 במרץ 1981

הניתוח ארך מספר שעות והשמועות על מותו של בריידי לא איחרו לבוא. שלושת כלי התקשורת הגדולים בארצות הברית, ABC, NBC ו־CBS דיווחו בטעות על פטירתו של בריידי.[35] במהלך הניתוח, כשהרופאים עדיין מטפלים בבריידי, שמע המנתח הפלסטי, ג'ק פישר במקלט הרדיו כי כלי התקשורת מדווחים על מותו של בריידי. הוא הכניס ראשו לתוך חדר הניתוח ובישר לד"ר קוברין על החדשות:

Hey, the radio just said your patient is dead[ו]

קוברין השיב לו[36] בהומור כי:

Well, no one has told that to Brady or me[ז]

היועץ לביטחון לאומי, ריצ'רד אלן (שני משמאל) הכריז בטעות על מותו של בריידי בחדר המצב של הבית הלבן

הבלבול שנוצר והמידע השגוי באמצעי התקשורת, הובילו אף את היועץ לביטחון לאומי של הנשיא רייגן, ריצ'רד אלן להכריז בחדר המצב של הבית הלבן בו התכנסה צמרת הממשל האמריקאי לאחר ניסיון ההתנקשות על מותו של בריידי.[35] בהקלטה מהחדר הוא נשמע מדווח לנוכחים כי:

we've just, we just learned Jim Brady has died...We better just have a moment of prayer and silence for Jim Brady who died[ח]

CBS

בתגובה לשמועות הרבות ששררו, השיב עוזר דובר הבית הלבן, לארי ספיקס כי דיווח זה שגוי וכי בריידי נמצא "במצב קריטי". הרשתות נאלצו לתקן עצמן ולהתנצל.[25][35] העיתונות הכתובה ובראשה "וושינגטון פוסט" ביקרה את שלושת הערוצים הגדולים על הולכת הציבור האמריקאי שולל והטעייתו בדיווחיהם במהלך האירוע ואחריו.[25] השפעה מאוחרת להתנהלות כלי התקשורת האמריקאים במהלך ניסיון ההתנקשות וההכרזה על מותו של בריידי, הגיעה באוקטובר 1981 כאשר מגיש חדשות רשת ABC פרנק ריינולדס (אנ') דרש מכתבת הרשת שלו בקהיר לבדוק שוב את הידיעה אודות הירצחו של סאדאת בהזכירו את הדיווח השגוי על מות בריידי כמה חודשים קודם לכן, זאת על אף שבמקרה הזה הידיעה הסתמכה על דוברו האישי של סאדאת וכן על מקורות בכירים נוספים בצמרת המצרית.[37]

לאחר הירי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי מבקר בבית הלבן לרגל פתיחתו המחודשת של חדר תדרוך העיתונאים. זהו ביקורו הראשון בבית הלבן מאז פציעתו בניסיון ההתנקשות. בתמונה: בריידי לוחץ את ידו של הנשיא רייגן וביניהם הגברת הראשונה, ננסי רייגן אוחזת במספריים לאחר שגזרה את הסרט החגיגי המסמל את הפתיחה המחודשת, 9 בנובמבר 1981

האזור שנפגע בצורה הכי פחות משמעותית במוחו של בריידי היה ההמיספרה השמאלית, וזאת למזלו של בריידי, שידו החזקה מבין השתיים – היא יד ימין (ההמיספרה השמאלית אחראית על עיצוב האישיות של האדם ועל האינטליגנציה וכן על השליטה המוטורית על החלק הימני של הגוף). אך בעקבות הפגיעה המשמעותית בהמיספרה הימנית של המוח האחראית על השליטה המוטורית בחלק השמאלי של הגוף, איבד כל שליטה על ידו השמאלית וכמעט כל שליטה על רגלו השמאלית. הפגיעה המוחית, פגעה גם ביכולתו של בריידי לדכא ולשלוט על רגשותיו בעת שהוא מדבר. לפרקים קולו היה עולה טון והיה נדמה לעיתים כי הוא חצי צוחק – חצי בוכה. בריידי שהה בבית החולים כשמונה חודשים ובמהלכן החל לעבור הליך שיקומי ארוך.[16] עקב העובדה שחצי גופו השמאלי היה למעשה משותק, נאלץ בריידי להתנייד בעזרת כיסא גלגלים, אך בשנים הראשונות הצליח ללכת ולעמוד על רגליו בעזרת מקל הליכה ותמיכה בו בחצי גופו השמאלי (בדרך כלל על ידי רעייתו, שרה).[15] אף על פי שבריידי שרד, הפציעה הותירה אותו גם עם השנים עם בעיות כגון עיוורון, בעיות בדיבור ובעיות בזיכרון ובחשיבה, כמו כישלון בזיהוי אנשים.[16][38][39]

ב־25 באפריל 1981, השתתפה רעייתו של בריידי, שרה בסעודה השנתית של תא כתבי הבית הלבן בבית הלבן. היא זכתה למחווה בדמות תשואות ומחיאות כפיים סוערות מקהל הנוכחים שנעמד על רגליו.[8] ב־4 ביולי 1981 עזב בריידי לראשונה את בית החולים כדי להשתתף בחגיגות יום העצמאות האמריקאי בבית הלבן.[8] ב־9 בנובמבר 1981, כשבעה חודשים לאחר ניסיון ההתנקשות, שב בריידי לביקור במשרד דובר הבית הלבן, שם התקבל בתשואות על ידי עובדי המשרד, כתבי הבית הלבן והנשיא רייגן. ב־23 בנובמבר 1981 עזב סופית את בית החולים ושב הביתה, בדיוק בזמן לחג ההודיה. סמוך ליום השנה לירי ועם פתיחת משפטו של היורה ג'ון הינקלי ג'וניור, חלה התדרדרות במצבו לאחר שהצטברות של קרישי דם ברגלו הובילה לזיהום בריאותיו שהקשה על נשימתו ולמחלה במערכת העיכול שגרמה לבריידי לבחילות תכופות. בעקבות החמרה במצבו הובהל בשנית לבית החולים האוניברסיטאי ג'ורג' וושינגטון, שם טופל במשך כארבעה שבועות.[8]

משפטו של ג'ון הינקלי ג'וניור[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת המעצר של ג'ון הינקלי ג'וניור שצולמה על ידי ה־FBI לאחר מעצרו בעקבות ניסיון ההתנקשות ברייגן, 30 במרץ 1981
אקדח ה־Röhm RG-14 ששימש את הינקלי ג'וניור בניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן ו6 קליעים בקליבר 5.6 מ"מ. האקדח הוא חלק מתצוגה בספרייה הנשיאותית והמוזיאון על שם רונלד רייגן.

לקראת סוף אפריל 1982 החל משפטו של היורה, ג'ון הינקלי ג'וניור. במהלך המשפט צוטט בריידי באומרו על היורה הינקלי ג'וניור:

have no feeling toward him one way or the other, except for pity.[ט]

גזר הדין קבע כי הינקלי לא אשם מחמת אי-שפיות והוא נשלח לאשפוז בבית החולים הפסיכיאטרי, סנט אליזבת' (אנ') בדרום מערב וושינגטון די. סי., שם שהה עד לשנת 2016. הוא שוחרר לחופשי כשנתיים לאחר מותו של בריידי, ב־10 בספטמבר 2016.[40] עם מתן גזר הדין ב־21 ביוני 1982, הגיש עורך הדין, ג'ייקוב שטיין בשם הזוג בריידי תביעה אזרחית בגובה 46 מיליון דולר כנגד הינקלי. בכך הצטרף לשוטר מחוז קולומביה לשעבר, תומאס דלהאנטי שנפצע גם הוא בכתפו, שתבע את הינקלי ב־12 מיליון דולר.[41] תביעה נוספת בגובה 100 מיליון דולר הוגשה ביולי 1982 כנגד החברות שייצרו והרכיבו את הרובה בו השתמש היורה, הינקלי.[8][42] באפריל 1986 דחה בית משפט פדרלי את התביעה כנגד החברות בטענה כי אין בסיס לטענות עורכי דינו של בריידי.[42] בשנת 1995 הסכים הינקלי לשלם לבריידי, דלהאנטי ומקארתי שנפצעו מיריות אקדחו את הרווחים שקיבל ממכירת סיפור חייו כפשרה בעניין תביעת הפיצויים.[7]

השילוב שבין המשפט ותוצאותיו לנסיגה הרפואית עמה התמודד בריידי, נתן את אותותיו. על פי דברי ד"ר קוברין: "בריידי איבד כוח ומשקל והרגיש אומלל, לאחר שראה כי האדם שלא אכפת לו מאף אחד (בהתכוונו ליורה הינקלי), עלול לצאת לחופשי". שמונה ימים לאחר מתן גזר הדין אושפז בריידי פעם נוספת עם פלביטיס. הוא עבר הליך כירורגי קבוע בבית החולים, בו שאבו הרופאים את עודפי נוזל המוח שהפעילו לחץ על מוחו. תוצאות הניתוח גרמו לשינוי דרמטי חיובי. בריידי הגיב יותר לסביבתו, דיבר יותר ואף התבדח יותר ממקודם.[8] עם השנים ולאחר שיקום ארוך טווח חזר אליו כמעט כל תפקודו הקוגניטיבי.[43]

ביולי 1982 השיק הנשיא רייגן ביחד עם רעייתו ננסי את "קרן בריידי" שמטרתה לספק סיוע כספי לאנשי ממשל שנפגעו כתוצאה ממעשי התנקשות.[44] ב־20 בנובמבר 1982, כשנה וחצי לאחר הירי, שב רשמית בריידי למשרד דובר הבית הלבן.[8] בשל הפציעה, בריידי לא היה מסוגל להמשיך לעבוד בפועל כדובר הבית הלבן, אך נותר בתפקיד מבחינה רשמית לפחות, עד סוף ממשל רייגן, כאשר לארי ספיקס ומרלין פיצווטר (אנ') ממלאים את התפקיד בפועל על תקן "דובר בפועל" או "סגן דובר".[45][46] משום כך המשיך להחזיק בתואר "דובר הבית הלבן" ובמשכורת השנתית כיועץ התקשורת הנשיאותי.[12] בכל יום שישי מרגע החזרה לעבודתו בבית הלבן, היה נערך מעין טקס קבוע בו היה ממלא מקומו מפנה את חדר דובר הבית הלבן עבור בריידי שהיה קורא את הדואר והמכתבים, עונה עליהם ואף מקבל פני אורחים, אך לא עסק בדיברור הממשל והיה מבודד למעשה מן האירועים המעסיקים את הנשיא רייגן ואת התקשורת.[47]

באמצע שנות השמונים (בסביבות 1985) לימד ממשל וכלכלה באוניברסיטת דרום אילינוי בקרבונדייל, אילינוי.[9] עם השנים ושיפור ניכר במצבו הקוגניטיבי החל בריידי להגיע כל שישי לבית הלבן שם ענה על מאות המכתבים שהמשיכו להגיע אל משרד הדובר.[24] ב־20 בינואר 1989 עם השבעתו של הנשיא ג'ורג' הרברט ווקר בוש לנשיאות, סיים רשמית את תפקידו כדובר הבית הלבן.[14]

פעילותו למען הפיקוח על כלי נשק[עריכת קוד מקור | עריכה]

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי (מימין) ורעייתו, שרה (נואמת, במרכז) בחזית בית המשפט העליון של ארצות הברית במסגרת קמפיין בריידי, 28 בפברואר 1997
בריידי בוושינגטון די. סי., 2000

לג'ון הינקלי ג'וניור בן ה־25 שירה בבריידי היה עבר של הסתבכויות בכל הנוגע להחזקת נשק. בשנים 1979 ו־1980 רכש בסך הכל כשישה אקדחים. 3 בדאלאס, 2 בלאבק ועוד אחד נוסף, כולם בבתי עבוט. ב־9 באוקטובר 1980 נעצר על ידי משטרת נאשוויל, טנסי לאחר ששוטר הבחין בקנה אקדח לאחר שהינקלי ג'וניור עבר בגלאי המתכות בטרם ניסה לעלות על טיסה של חברת התעופה אמריקן איירליינס מנאשוויל לניו יורק בנמל התעופה הבינלאומי של נאשוויל כשהוא נושא בכליו 3 אקדחים. באותו היום שהה הנשיא ג'ימי קרטר בנאשוויל, וכמו הינקלי ג'וניור פניו היו מועדות לניו יורק. אך הרשויות האמריקאיות סבורות כי ככל הנראה יעדו של הינקלי ג'וניור היה בעצם רייגן, שביטל את ביקורו בנאשוויל יומיים קודם לכן.[48] הינקלי ג'וניור הודה בעבירה פחותה בחומרתה והורשע בהחזקת נשק בתוך רכוש עירוני ונקנס ב־50 דולר וב־12.5 דולר נוספים בשל עלויות המשפט ושוחרר לדרכו.[48] 4 ימים לאחר מכן וכשישה חודשים לפני ניסיון ההתנקשות רכש את אקדח ה־Röhm RG-14 בקליבר 5.6 מ"מ ואקדח נוסף תמורת 47 דולר עבור כל אחד מהם מבית העבוט "רוקי" בדאלאס, טקסס בבעלותו של יצחק גולדשטיין בן ה־70 (שהרשומות מראות כי ביצע את המכירה של כלי הנשק בצורה חוקית ובהתאם לחוקי הנשק הפדרליים הנהוגים בזמנו).[48][49][50] בבקשת הרכישה שמילא בטרם קיבל לידיו את אקדח התופי, הוא מילא מידע כוזב אודות מקום מגוריו. כדי לספק למוכר "הוכחה" כי הוא אכן מתגורר שם הוא הראה לו רישיון נהיגה ישן של טקסס. מעשה זה מהווה למעשה עבירה פלילית. בנוסף על כל אלו שיקר שוב כאשר השיב הינקלי ג'וניור בשלילה בטופס הרכישה לשאלה האם נשלח אי פעם למוסד פסיכיאטרי והאם השתמש בסמים או הורשע בעבר, כל אלו על אף שכן היה נתון לטיפול פסיכיאטרי ליד בית הוריו בדנוור וטופל בואליום והורשע בעבירת החזקת נשק בתוך רכוש עירוני.[48][51] הינקלי היה חבר במשך כשנה אחת במפלגה הנאצית האמריקנית עד שסולק ב־1979 על פי מנהיגי המפלגה כי היה קיצוני מדי וחשדו כי מדובר בסוכן סמוי שהוחדר לשם.[51][52][53] מאז קבע בית המשפט כי הינקלי ג'וניור לא אשם מטעמי אי-שפיות ושלח אותו לאשפוז בבית חולים פסיכיאטרי, הודה הינקלי ג'וניור בראיונות שהעניק לכלי התקשורת כי אם הייתה קיימת תקופת המתנה בין רכישת הנשק לקבלתו הוא מאמין כי הוא "לא היה ממשיך במאמציו לירות בנשיא רייגן" וכי המציאות בה אין חיוב לקיום תקופת המתנה על פי חוק בעת רכישת נשק – "מעלה שאלות רציניות בכל הנוגע לחוקי הנשק".[54] רעייתו של בריידי, שרה טענה כי תקופת המתנה ובדיקת רקע בטרם רכישת הנשק קבועות בחוק פדרלי, הייתה מונעת את מכירת הנשק להינקלי ג'וניור ובכך גם את פציעתו של בריידי. מכיוון שהייתה חושפת את עברו המפוקפק של הינקלי ג'וניור שלא עומד בקריטריונים הקבועים כיום בחוק לרכישת נשק ובכך מונעת את מכירת הנשק. כפי שהעיד גם הייתה כנראה גורמת לו לחדול ממאמציו לירות בנשיא רייגן.[10][55]

תחילת הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקיץ 1985, במהלך ביקור של משפחת בריידי בעיר הולדתו של ג'יימס באילינוי, חבר של המשפחה נתן לבנם בן ה־6 של הזוג בריידי, סקוט נסיעה בטנדר שלו. סקוט מצא והרים אקדח טעון שמצא במושב, במחשבה כי מדובר בצעצוע. הוא ניגש לאימו שרה עם האקדח וכיוון אותו לעברה. היא חילצה ממנו בזהירות את האקדח ואף אחד לא נפגע הפעם, אך שרה מעידה כי זהו הרגע בו החליטה להצטרף לוועד המנהל של ארגון "HCI‏ (Handgun Control Inc)", (ארגון ללא מטרות רווח ששם לו למטרה להיאבק באלימות הנגרמת מכלי נשק ולמען פיקוח על הנשק)[56] ולצאת למאבק ביחד עם בעלה ג'יימס כדי למנוע ממשפחות נוספות לחוות טרגדיה כמו שחוותה משפחתה שלה.[57] ג'יימס עצמו קיבל הצעה להצטרף לתנועת המאבק לפיקוח על הנשק כבר ב־1982, אך נאלץ לדחות את ההצעה, כי שימש עדיין רשמית כדוברו של הנשיא רייגן, חבר מוצהר באיגוד הרובאים הלאומי (NRA), אותה מטרה ששמה לה שרה להילחם כנגדה.[10] כך נשאר למעשה מנוע למשך שארית כהונתו של הנשיא רייגן, בא בעת שרעייתו שרה הפכה לאחת הפעילות הבולטות במאבק למען הפיקוח על הנשק. המטרה הראשונה ששמה לה לנגד עינייה הייתה להיאבק בחוק הגנת בעלי נשק 1986 (אנ') של הנשיא רייגן, שעדכן וביטל חלק מסעיפי חוק הפיקוח על הנשק (1968) (אנ') של הנשיא לינדון ג'ונסון ותואר כידידותי יותר ללובי הנשק בארצות הברית.[43][58] היא הופיעה ברשתות הטלוויזיה ונאמה, תוך שהיא משתלחת בחברי הקונגרס "חסרי האופי שאין להם את האומץ להיאבק למען מה שצודק". למרות מאמציה החוק עבר ונחתם על ידי הנשיא רונלד רייגן ב־19 במאי 1986.[10] בשנת 1988 נחלה בריידי הצלחה ראשונה בהעברת חוק מדינתי האוסר על מכירת אקדחים זולים, קטנים יחסית, בקליבר נמוך ואיכות נמוכה (כמו האקדח ששימש את הינקלי בניסיון ההתנקשות ברייגן) במדינת מרילנד, אקדחים שזכו לכינוי "ספיישל ערב שבת" (Saturday Night Special (אנ')). החקיקה המוצלחת שעברה ברוב של 95 מול 41 בבית הנציגים של מרילנד וברוב של 35 מול 10 בסנאט של מרילנד היוותה לדבריו של יושב ראש בית הנציגים של מרילנד, הדמוקרטי רוי קלייטון מיטשל ג'וניור "צעד ראשון, צעד ענק קדימה".[59][60]

חוק בריידי[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – חוק בריידי
הנשיא ביל קלינטון חותם על "חוק בריידי למניעת אלימות באמצעות אקדחים" ולצידו מביט, ג'יימס בריידי, 30 בנובמבר 1993

הצעת "חוק בריידי למניעת אלימות באמעות אקדחים" עלתה לראשונה בקונגרס האמריקאי ה-100 ב-4 בפברואר 1987 על ידי חבר הקונגרס אד פייגן והסנאטור הווארד מצנבאום מאוהיו. ההחלטה המקורית דרשה תקופת המתנה של שבעה ימים בין הגשת הבקשה לרכישת האקדח ועד שהוא יימסר לרוכש. ביוני 1988 ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית אישרה את החוק בהצבעה קולית כתיקון ל"חוק הכולל למניעת שימוש בסמים" (1988), במה שנודע כ-"תיקון בריידי".[61] על אף זאת, בהצבעה בבית הנבחרים לא עבר התיקון.[62] הצמד פיאן ומצנבאום העלו את החוק בשנית בקונגרס ה-101 ב-4 בינואר 1989. גרסה זו קבעה כבר כי תקופת ההמתנה שהגרסה המקורית דרשה תבוטל ברגע שתצא אל הפועל מערכת לאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני של רוכשי אקדחים פוטנציאליים.[63] לאחר סיום תפקידו כדובר הבית הלבן ב־20 בינואר 1989 הצטרף בריידי לרעייתו שרה ששימשה כיו"ר ארגון "HCI‏ (Handgun Control Inc)". בנובמבר 1989 התייצב בריידי בפני ועדת המשפט של הסנאט של ארצות הברית וקרא בעדותו לפניה להחלת תקופת המתנה על רוכשי כלי נשק.[64][21][43] שם נאמר לו כי תקופה שכזו תיצור חוסר נוחות אצל הרוכשים. בריידי השיב:

I need help getting out of bed, help taking a shower and help getting dressed, and — damn it — I need help going to the bathroom; I guess I’m paying for their convenience

ב-24 ביולי 1990 ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית אישרה את החוק פעם נוספת, אך הפעם החוק לא הגיע בכלל להצבעה בבית הנבחרים, בין היתר משום שניסיונות של תומכי החוק לצרפו ל"חוק השליטה בפשע" (1990), שהם היו סבורים שישיג את תמיכת רוב חברי בית הנבחרים, כפי שהיה בסופו של דבר, לא צלחו. בנוסף יושב ראש בית הנבחרים, טום פולי רמז כי חקיקה זו היא מעוררת מחלוקת מידי מכדי שיוכל להעלותה להצבעה, ועם סופו של הקונגרס ה-101, תמה גם האפשרות להעלות את החוק להצבעה. עם התגברות התמיכה הציבורית בחוק, העלו הצמד מצנבאום ופיאן את החוק בקונגרס ה-102.[63] הפעם הצליח בריידי להביא לתמיכתו של רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית לשעבר, שהיה חבר ב־NRA והיה ידוע כתומך בזכות של כל אמריקאי לשאת נשק בחוק.[65] רייגן התבטא בעד החוק בפומבי בעת קבלת תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון ביום השנה העשירי לניסיון ההתנקשות בו:

I want to tell all of you here today something that I'm not sure you know. You do know that I'm a member of the NRA and my position on the right to bear arms is well known, but I want you to know something else and I'm going to say it in clear unmistakable language: I support the Brady Bill and I urge the congress to enact.

הוא סבר כי "חוק בריידי" יספק מנגנון אכיפה חיוני שיביא לסיום "מערכת הכבוד" (מדיניות שסומכת על כוונת האזרחים לכבד את החוקים בלי השגחה ופיקוח) שנקבעה ב"חוק הפיקוח על הנשק" (1968).[66] רייגן לא היה היחיד שהביע את תמיכתו ב"חוק בריידי". אליו הצטרפו הנשיאים לשעבר ג'ימי קרטר, ג'רלד פורד וריצ'רד ניקסון ששניים מהם (קרטר ופורד) אף קראו פומבית לקונגרס האמריקאי לאסור את הייצור של כלי נשק ברמה ואיכות צבאית, שאחר כך נמכרים לידי אזרחים אמריקאים.[55][67] מנגד, המתנגדים ל"חוק בריידי" טענו כי הוא מנוגד לתיקון השני לחוקת ארצות הברית המגן על הזכות של תושבי ארצות הברית לשאת נשק.[68]

ועדת המשפט של בית הנבחרים אישרה פעם נוספת את החוק והפעם החוק עבר גם לראשונה בהצבעה בבית הנבחרים ב-8 במאי 1991.[69] כעת עבר החוק לאישור הסנאט כחלק מ-"חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" שהועלה על ידי הסנאטור הדמוקרטי מדלאוור, ג'ו ביידן ב-6 ביוני 1991. במקביל איגוד הרובאים הלאומי (NRA) התחיל במאמצים כבירים לבלום את אישורו הסופי של החוק. לאחר שמאמצים אלו עלו בתוהו, במאמץ אחרון לבלימת החוק, הסנאטור הרפובליקני טד סטיבנס מאלסקה הציע בשעות הבוקר המוקדמות של 28 ביוני 1991 תיקון חלופי ל"חוק בריידי" שנודע כ-"תיקון סטיבנס" שנועד להחליף את "חוק בריידי" ב"חוק בדיקות מידיות". חוק זה לא היה ישים מבחינה טכנולוגית משום שלא הייתה קיימת בזמנו שום מערכת המסוגלת לבצע בדיקה מיידית לרוכש הנשק בטרם הקנייה. בכך למעשה היה משאיר את המצב על כנו ובולם את מאמציהם של תומכי "חוק בריידי" ותקופת ההמתנה. למזלם של תומכי "חוק בריידי" תיקון זה לא עבר בסנאט. לאחר ש-"תיקון סטיבנס" נכשל בסנאט, בצהרי אותו היום הודיעו הסנאטורים הווארד מצנבאום (אחד מנותני החסות של החוק) ורוברט דול (ממתנגדי החוק) כי הגיעו לפשרה שלפיה שבעת ימי תקופת ההמתנה שקבע הנוסח המקורי של "חוק בריידי" ישונו לחמישה "ימי עסקים" וכן כי תקופת ההמתנה תבוטל ברגע שתצא אל הפועל מערכת לאומית לבדיקה מיידית של רקע עברייני. גרסה זו שהייתה שונה במעט מהגרסה המקורית של החוק עברה בסנאט ומשם לוועדת שעה שתפקידה ליישב את ההבדלים בין הגרסאות השונות של "חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" (ש"חוק בריידי" נכלל בתוכו) שעברו בשני בתי הקונגרס בנוסחים שונים. הוועדה הגישה את הדוח שלה וכעת היה על שני בתי הקונגרס לאשרו. בית הנבחרים אישר את דוח הוועדה ב-26 בנובמבר 1991 וכעת היה על הסנאט לאשרו. הסנאטורים לא הצליחו להגיעו לסיום הדיון על הדוח ומתנגדי החוק ניצלו זאת והתחילו בפיליבסטר מתמשך שלא איפשר את אישור החוק עד לסיום כהונת הקונגרס ה-102.[63]

טקס החתימה על חוק בריידי בבית הלבן, 30 בנובמבר 1993

אחד המכשולים המשמעותיים בדרך לאישור החוק היה שמתנגדיו ניסו לקשור אותו בחוק פשע כולל ולא כנושא עצמאי. לכן ארגון "HCI‏ (Handgun Control Inc)" בהובלת הזוג בריידי החל בקמפיין שזכה לתהודה רבה בדרישה לפצל בין "חוק בריידי" ל"חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק" במטרה להעבירו במהירות עד לסיום כהונת הקונגרס ה-102 בתחילת חודש אוקטובר. ב-1 בספטמבר 1992 פצח הארגון בקמפיין לאומי ובראשו הסיסמה: "Free the Brady Bill" ("שחררו את חוק בריידי").[70] מסיבות עיתונאים נערכו ב-13 מדינות ובראשם הדרישה מהקונגרס לפצל בין החוקים ולהעביר את חוק בריידי במהירות. ארצות הברית הייתה בעיצומה של מערכת הבחירות לנשיאות ארצות הברית והמועמד הדמוקרטי לנשיאות, ביל קלינטון מיהר לתמוך ביוזמה. המועמד הרפובליקני והנשיא המכהן, ג'ורג' בוש בחר שלא להגיב. על אף שהקמפיין נכשל, הוא הוביל לכך שנושא הפיקוח על הנשק הפך לנושא מרכזי במערכת הבחירות לנשיאות. בנוסף בעקבות קמפיין זה, לראשונה היה לתומכי הפיקוח על הנשק נשיא שהביע תמיכה במאבק שלהם, לאחר שקלינטון נבחר לנשיא ארצות הברית בנובמבר אותה השנה.[63]


עם כינוסו של הקונגרס ה-103 בשנת 1993 לחוק בריידי היו תומכים רבים מבעבר. ב-22 בפברואר 1993 הוצג החוק בבית הנבחרים, הפעם על ידי חבר בית הנבחרים הדמוקרטי, צ'אק שומר מניו יורק. שבוע לפני כן ב-17 בפברואר 1993, הצהיר הנשיא קלינטון בנאומו בפני שני בתי הקונגרס כי "אם יעבירו את "חוק בריידי", הוא יחתום גם יחתום על החוק". הייתה זו הפעם הראשונה שנשיא מכהן מצהיר כי יחתום על חוק שכזה. בנוסף לראשונה, "חוק בריידי" הועלה לבדו, לא כחלק מחוק כולל אחר כפי שהיה בפעמים הקודמות. ב-4 בנובמבר 1993 אישרה בפעם האחרונה ועדת המשפט של בית הנבחרים של ארצות הברית את החוק. ב-10 בנובמבר עבר החוק בבית הנבחרים. ב-20 בנובמבר 1993 אושר החוק בסנאט. ועדת השעה שכונסה הגיעה להסכמות על הנוסח הסופי של החוק ב-22 בנובמבר וב-24 בנובמבר אישר הסנאט את דוח הוועדה פה אחד.[63][71]

החוק נחתם על ידי נשיא ארצות הברית, ביל קלינטון ב-30 בנובמבר בטקס בנוכחותם של בריידי ומשפחתו בחדר המזרחי בבית הלבן והחוק נכנס לתוקפו רשמית ב-28 בפברואר 1994.[63] במעמד החתימה הסביר בריידי בהומור האופייני לו את הסיבה למאבק שלו ושל רעייתו למען הפיקוח על הרכישה והחזקת כלי הנשק בארצות הברית:

Twelve years ago, my life was changed forever by a disturbed young man with a gun. Until that time, I hadn’t thought much about gun control or the need for gun control. Maybe if I had, I wouldn’t have been stuck with these damn wheels[י]

חוק איסור נשק חצי-אוטומטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשיא ביל קלינטון חותם על חוק איסור נשק חצי-אוטומטי כחלק מ"חוק בקרת פשעי אלימות ואכיפת החוק", 13 בספטמבר 1994

המשך פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך ממשל קלינטון נרקמו יחסים קרובים בין הזוג בריידי לזוג קלינטון. בריידי המזוהה במשך שנים עם המפלגה הרפובליקנית, אף נאם בוועידת המפלגה הדמוקרטית בשנת 1996 ביחד עם רעייתו שרה לקראת הבחירות לנשיאות ארצות הברית באותה השנה.[55] מאז החלת בדיקות הרקע על רוכשי נשק פוטנציאליים ב-28 בפברואר 1994 ועד 31 בדצמבר 2015, בוצעו מעל 197 מיליון בדיקות רקע מתוקף חוק בריידי ובעקבותם נמנעו מעל 3 מיליון רכישות של כלי נשק (כ-1.5% מסך בקשות הרכישה) על ידי אנשים שלא עמדו בקריטריונים של חוק בריידי לרכישת נשק על פי משרד הסטטיסטיקות המשפטיות של מחלקת המשפטים של ארצות הברית.[72][21] על אף זאת, לא ידוע האם בדיקות הרקע גרמו לירידה באלימות באמצעות כלי נשק מכיוון שהן חלות רק על מוכרי נשק ברישיון ולא על יחידים, שעל פי חוקרים מהווים את המקור לכלי הנשק של פושעים רבים. ניסיונות להרחבת חובת בדיקות הרקע גם על מקרים כאלו נכשלו פעם אחר פעם; לדוגמה הצעה שכזו הועלתה על ידי מחוקקים מהמפלגה הדמוקרטית והמפלגה הרפובליקנית ובתמיכת הנשיא אובמה ב־2013 לאחר הטבח בבית הספר היסודי סנדי הוק, אך נפלה באפריל ברוב של 56 תומכים מול 46 מתנגדים (כשש קולות מהרוב הדרוש – 60).[21][73][74]

מפגינות אוחזות בכרזות של "קמפיין בריידי" בהפגנה מחוץ לקפיטול בדרישה לחייב את תעשיית הנשק לתת דין וחשבון, 11 ביוני 2019

הזוג בריידי המשיך להוביל את ארגון "HCI‏ (Handgun Control Inc)", כאשר בשנת 2001 החליט חבר הנאמנים של הארגון לשנות את שמו לאות כבוד לפעילותם ארוכת השנים של הזוג בריידי ל-"קמפיין בריידי למניעת אלימות באמצעות נשק".[75][76] ב-1 באוקטובר 2001 הארגון התאחד עם ארגון "צעדת מיליון האמהות" שפעל גם הוא באותו הנושא וקיבל תמיכה רבה מהציבור.[77]

פעילות למען אנשים בעלי מוגבלויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לפעילותו למען פיקוח על כלי נשק היה בריידי פעיל גם למען אנשים בעלי מוגבלויות. בריידי, שהיה משותק בפלג גופו השמאלי כתוצאה מניסיון ההתנקשות, הצטרף בשנת 1989 לארגון האמריקאי על מוגבלות (NOD) ושימש כסגן יושב הראש. במהלך כהונתו היה מהתומכים הבולטים בחקיקת חוק האמריקאים עם מוגבלויות (1990), כיום יש הטוענים כי סיפורו הייחודי ומאמר הדעה שפרסם בעיתון "הניו-יורק טיימס" ב-29 באוגוסט 1989 תרמו תרומה חשובה לתמיכה הרפובליקנית ולאישור החוק.[78][79][80][81] מחליפו בתפקיד היה השחקן האמריקאי שידוע בזכות גילום דמותו של "סופרמן", כריסטופר ריב שהיה משותק גם הוא, כתוצאה מנפילה מסוס בתחרות רכיבה.[82][15] בנוסף כיהן בריידי ביחד עם רעייתו שרה כנשיא כבוד של קרן פגועי הראש הלאומית וכדובר של הקרן, תפקיד שבמסגרתו חרש את ארצות הברית לאורכה ולרוחבה והופיע בתשדירי שירות בטלוויזיה.[83][15][14] החל משנת 1988 מחולק "פרס ההישג המקצועי על שם ג'יימס בריידי" מטעם איגוד פגועי המוח של אילינוי (BIAIL) לאנשים או ארגונים שפעלו להעלאת המודעות ושיפור חייהם של האנשים המתמודדים עם פגיעת מוחית.[84][85][86]

הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1982 בריידי קיבל תואר דוקטור במשפטים לשם כבוד ממקנדרי קולג' שבלבנון, אילינוי. בשנת 1983 הוענק לו פרס "צופה הנשר הנכבד" מתנועת הצופים לבנים של ארצות הברית.[11] בשנת 1989 זכה במדליית האזרחים הנשיאותית (אנ').[87] שרה וג'יימס בריידי קיבלו כל אחד תואר דוקטור במדעי הרוח לשם כבוד מטעם אוניברסיטת דרקסל בשנת 1993. בשנת 1994 קיבלו ג'יימס ושרה את פרס סמואל רוג'ר הורצ'ו עבור השירות הציבורי המשמעותי ביותר של אזרח פרטי, פרס המוענק מדי שנה על ידי קרן ג'פרסון וכן את פרס צלחת הזהב מאת האקדמיה האמריקאית להישגים.[88][89] בשנת 1996 קיבל בריידי את מדליית החירות הנשיאותית מהנשיא ביל קלינטון, העיטור האזרחי הגבוה של ארצות הברית.[4] באותה השנה הוענק לזוג בריידי "פרס מרגרט צ'ייס סמית" מאת איגוד מזכירי המדינה הלאומי (NASS) המאגד את מזכירי כל המדינות והטריטוריות של ארצות הברית.[90]

בשנת 2000, נקרא על שמו חדר תדרוך העיתונאים בבית הלבן, "חדר תדרוך העיתונאים על שם ג'יימס ס. בריידי" כהוקרה על פועלו למען אנשים בעלי מוגבלויות ופועלו למען הפיקוח על הנשק בארצות הברית.[91][14]

בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי (מימין למטה, על כיסא גלגלים) ורעייתו שרה (בפינה הימנית ביותר, חולצה ורודה) בחדר תדרוך העיתונאים על שם ג'יימס ס. בריידי בבית הלבן, במהלך מפגש דוברי הבית הלבן לשעבר שארגן נשיא ארצות הברית ג'ורג' ווקר בוש, 2 באוגוסט 2006

התאוששותו של בריידי לאחר הירי הומחזה בסרט הטלוויזיה של רשת HBO משנת 1991 – "ללא אזהרה – סיפורו של ג'יימס בריידי" (Without Warning: The James Brady Story), כאשר את דמותו של בריידי מגלם השחקן בו ברידג'ס.[92][93] באחת מן הסצנות נראה בריידי כשהוא חובט ברעייתו באזור השדיים עם מקל ההליכה. בראיון לסוכנות AP מתעקש בריידי כי מעולם לא הכה את אשתו וכי סצנה זו מציגה אותו "מרושע" יותר ממה שהוא. הוא כינה עצמו "חתלתול". על אף שהיא מציגה אותו ככזה לא ביקש כי יחתכו אותה בעריכה.[15] בסצנה נוספת נראה כאשר הוא מרטיב במכנסיו, סצנה שהעיד כי גרמה לו לאי נוחות ומבוכה רבה, אך הדגיש בראיון כי זוהי אכן בעיה אמיתית ונפוצה אצלו משום שהחלק שאחראי על השליטה ביציאת השתן במוח נפגע והושבת לצמיתות בעקבות הירי.[15] על גילום דמותו של בריידי בסרט, זכה ברידג'ס בפרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן ראשי מצטיין במיני-סדרה או בסרט ובפרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה.[94]

בסינגל הבכורה של הראפר אמינם, "Just Don't Give A Fuck" כחלק מאלבומו השני "The Slim Shady LP" משנת 1998 קיים אזכור לבריידי בתחילת הבית השני: "Slim Shady, brain dead like Jim Brady".[95][96]

דמותו של בריידי גולמה גם על ידי ג'ון קונולי בסרט של רשת הטלוויזיה האמריקאית שואוטיים "ביום בו נורה רייגן" (אנ').[97] מייקל קול גילם אותו בסרט הטלוויזיה של ערוץ נשיונל ג'אוגרפיק, "להרוג את רייגן" (אנ') משנת 2016. [98]

הפרק הרביעי של העונה הראשונה בסדרת הטלוויזיה "האמריקאים" מתרחש ביום ניסיון ההתנקשות ברייגן כשהדמויות הראשיות מנסות להבין מה קורה. הפרק מתאר את הדיווחים הכוזבים בתקשורת אודות פטירתו של בריידי, בטרם ההבהרה על ידם כי הוא למעשה בין החיים.

דמותו המצוירת של בריידי הופיעה פעמיים בתוכנית איש משפחה. בעונה 6 פרק 9 ("Back to the Woods") מופיע בריידי בקטע מעבר של סטואי. בקטע אדם מנסה לספר לחבריו בדיחה על כך שרכש אקדח והחל לירות בקהל אנשים. בעת שהוא מספר את הבדיחה לפתע מגיח בריידי.[99] בסצנה נוספת שנחתכה לבסוף מפרק 6 של עונה 8 ("Quagmire's Baby"), העוסק ברדיו שפיטר קונה במכירת חצר של קוואגמייר, אז הוא מגלה כי הוא יכול לתקשר דרכו עם הרוח של נשיא ארצות הברית לשעבר, רונלד רייגן. בסצנה שנחתכה לבסוף מגיע פיטר עם הרדיו אל ביתו של בריידי וטוען בפניו כי הוא חייב לרייגן 20 דולר על הסופרבול של שנת 1978 (סופרבול XII). מהרגע הזה מתפתח מרדף קומי בין פיטר והרדיו רדוף רוחו של רייגן ובין בריידי רכוב על כיסא הגלגלים שלו וברקע השיר "HEYYEYAAEYAAAEYAEYAA", גרסה משנת 2005 לשיר "What's Up?" (אנ') של להקת 4 נון בלונדס שהודבקה לקטע אנימציה של הדמות הי-מן מסדרת האנימציה הי-מן ושליטי היקום והפכה לתופעת אינטרנט.[100][101][102]

מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריידי (על כיסא הגלגלים) לוחץ את ידו של נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, לאחר שזה עצר לבקר במהלך מפגש בין בריידי ורעייתו, שרה לדובר הבית הלבן ג'יי קרני במשרדו באגף המערבי של הבית הלבן במלאת 30 שנים לניסיון ההתנקשות, 30 במרץ 2011

בשנים שלאחר ניסיון ההתנקשות היה בריידי נתון להליך שיקומי ארוך שכלל בין היתר רכיבה טיפולית על סוסה בשם ברני. הוא היה לוקח "בית מרקחת" של תרופות, כך תיאר זאת, כדי להתמודד ולהתגבר על ההשפעות המתמשכות והכאב היומיומי שלא עזבו מרגע הירי של הינקלי ג'וניור ועד מותו.[15] הוא היה מתעייף מכל כמה צעדים ולכן היה מרותק לכיסא הגלגלים רוב הזמן (לעיתים הלך מספר צעדים בתמיכה של רעייתו שרה), הוא סבל מנפיחות תמידית ברגלו השמאלית וידו השמאלית המשותקת הסווה לו כאב תמידי גם כן.[15] להשפעות הפיזיות איתם התמודד נלוותה גם התמודדות נפשית לא פשוטה. בראיון לסוכנות AP הודה בריידי כי למצב שהירי הותיר אותו בו נלווה הרבה כעס ותסכול; אדם חיוני ושמח שבבת אחת נאלץ לשוב וללמוד את הפעולות הכי בסיסיות של האדם, ממש כמו תינוק. הוא מספר כי כל פעם בה ראה את סרטון ההתנקשות בטלוויזיה הרגיש כאילו הוא חווה מחדש את האירוע, כאילו הוא שם באותו אירוע בצהריי ה־30 במרץ 1981 ששינה את חייו מהקצה אל הקצה. הוא אומר שאם היה באפשרותו היה "לוקח כל תיעוד של תקרית זו, מכניס אותם לכבשן צמנט, שופך בנזין ומשליך לשם סיגריה דולקת".[15][12]

אך כשנשאל בריידי בראיון לאקדמיית לינקולן באילינוי בשנת 1995, מה נתן לו את הכוחות להמשיך ולא לוותר, הוא הציע למראיין להסתכל על החלופה לכך באומרו: "לא הייתי מוכן שיחפרו בור, יזרקו אותי פנימה ויכסו אותי בעפר. אני לא מהאנשים שאומרים כשיגיע זמני למות, אמות". או כמו שתיאר זאת ד"ר קוברין שטיפל בבריידי לאחר הפציעה לרעייתו של בריידי, שרה: "לבעלך יש רצון עצום לחיות והוא הצליח."[103]

בריידי הלך לעולמו ב־4 באוגוסט 2014 באלכסנדריה, וירג'יניה והוא בן 73.[104] ארבעה ימים לאחר מכן קבע משרד הפתולוג הראשי של מדינת וירג'יניה כי מותו של בריידי מוגדר כרצח, שנגרם כתוצאה מהשלכות הירי שספג בשנת 1981. לאחר קביעה זו הועלו תהיות האם ניתן להעמיד לדין את הינקלי שנקבע במשפט שלאחר הירי כי הוא איננו אשם מחמת אי שפיות באשמת רצח, 33 שנים לאחר הירי.[105][106] לבסוף החליט משרד התובע הכללי בוושינגטון כי הינקלי לא יועמד לדין בגין מותו של בריידי משום שנמצא במשפט שנערך לו לאחר הירי לא אשם מטעמי אי שפיות.[107][108]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הזוג ג'יימס ושרה בריידי בבית הלבן, 17 בינואר 1984
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – שרה בריידי

בריידי התחתן עם סו בה בשנת 1960 ולהם בת משותפת, מליסה.[8][109] הזוג התגרש בשנת 1968.[17] ביולי 1973 התחתן בריידי עם שרה ג'יין קמפ, מורה בבית ספר ציבורי בוירג'יניה ובתו של סוכן FBI שעבד בעבר עם בריידי, אותה הכיר במסיבת קוקטייל של הוועדה הרפובליקנית הלאומית.[110] בשנים שקדמו לנישואיהם החלה שרה לעבוד במגוון תפקידים במפלגה הרפובליקנית.[12] לזוג בן יחיד, ג'יימס "סקוט" בריידי ג'וניור.[8][109]

עוד מילדותו בסנטרליה, אילינוי ובמשך שנים (לאחר שאומץ על ידי כתבי הבית הלבן) דבק בו הכינוי "הדוב" (The Bear) או "פו הדב" (Pooh-bear) בשל פניו העגולות והעליזות ושיערו הדליל, את רעייתו היה מכנה "רקון".[6][15][21]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Thumbs Up: The Life and Courageous Comeback of White House Press Secretary, Jim Brady - מולי דיקנסון, 1987

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס בריידי בוויקישיתוף

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מבחינה רשמית שימש כדובר הבית הלבן עד ל־20 בינואר 1989, אך לא תידרך בפועל את העיתונות לאחר שנפצע בניסיון ההתנקשות בנשיא רייגן.
  2. ^ עצים גורמים לזיהום רב יותר ממכוניות
  3. ^ במזג אוויר חם, העצים משחררים לאוויר פחמימנים אורגניים נדיפים (טרפן ואיזופרן) שתי מולקולות הקשורות להיווצרות ערפיח פוטוכימי. במזג אוויר חם מאוד, היווצרות של מולקולות אלו מואצת. עם זאת מומחים מדגישים כי "הרע האמיתי" בסיפור הזה הוא אכן המכוניות ולא העצים. העצים הופכים את הפחמן הנפלט מאגזוזי המכוניות לחמצן ובכך תועלתם עולה בהרבה על נזקם לסביבה.
  4. ^ עצים רוצחים
  5. ^ בתרגום לעברית: "ג'ים היקר, בעבודה הזו הקליעים הם לא מה שיפגעו בך, אלא דווקא החרקים והנמלים". בהתכוונו כי בעבודתו של דובר הבית הלבן, כדוריו של יורה הם לא מה שיפגע בך, אלא כתבי הבית הלבן אותם מכנה חרקים ונמלים.
  6. ^ היי, ברדיו דיווחו כרגע כי המטופל שלך נפטר
  7. ^ טוב, אף אחד לא סיפר זאת לבריידי או לי
  8. ^ התוודענו כרגע כי ג'ים בריידי נפטר...בואו נקיים דקת דומייה ותפילה לג'ים בריידי שנפטר
  9. ^ איני חש דבר כלפיו מלבד רחמים
  10. ^ לפני שתיים עשרה שנים, חיי השתנו לעד בגלל איש צעיר ומופרע עם אקדח. עד אז, לא הקדשתי מחשבה לנושא הפיקוח על הנשק או על הנחיצות שלו. אולי אם הייתי מקדיש לכך מחשבה, לא הייתי תקוע עם הגלגלים (כיסא הגלגלים) הארורים האלו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Davis, Patti (24 במרץ 2011). "Freedom Is Too Good for Hinckley". Time (באנגלית). ISSN 0040-781X. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2020. 
  2. ^ 1 2 "Shot Reagan spokesman James Brady dies at 73". BBC News (באנגלית). 4 באוגוסט 2014. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2020. 
  3. ^ James Scott Brady | American government official, Encyclopedia Britannica (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 Todd S. Purdum, Remembering James S. Brady, Politico (באנגלית)
  5. ^ By Mary Kay Mallonee CNN, James Brady's death ruled a homicide, police say - CNNPolitics, CNN
  6. ^ 1 2 3 4 5 Carroll, Maurice (31 במרץ 1981). "Reagan's Press Secretary Has Served As A Longtime Spokesman For G.O.P. (Published 1981)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-2 בנובמבר 2020. 
  7. ^ 1 2 3 James Barron, Wounded press secretary James S. Brady fought gun law battle from wheelchair, The Sydney Morning Herald, ‏2014-08-05 (באנגלית)
  8. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 15 16 Mollie Dickenson, From the Archives: James Brady’s Long Journey Back | Washingtonian (DC), March 1983 issue of Washingtonian, ‏מרץ 1983 (באנגלית)
  9. ^ 1 2 Lincoln Academy of Illinois video archive, 1995 Interview with James S. Brady, Youtube, ‏1995
  10. ^ 1 2 3 4 Elaine Woo, Sarah Brady, gun control advocate and widow of James Brady, dies at 73, Los Angeles Times, ‏2015-04-03 (באנגלית)
  11. ^ 1 2 Bryan Wendell, Remembering Distinguished Eagle Scout James S. Brady, Bryan on Scouting, ‏11 באוגוסט 2014 (בAmerican English)
  12. ^ 1 2 3 4 5 The Associated Press, Reagan press secretary Brady, 73, dies, The Denver Post, ‏2014-08-04 (באנגלית)
  13. ^ 1 2 3 Dean J. Champion, The American Dictionary of Criminal Justice: Key Terms and Major Court Cases, Scarecrow Press, 2005, ISBN 978-0-8108-5406-2. (באנגלית)
  14. ^ 1 2 3 4 5 6 Gregg Lee Carter, Guns in American Society: A - L, ABC-CLIO, 2002, ISBN 978-1-57607-268-4. (באנגלית)
  15. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 Carolyn Skorneck The Associated Press, Brady Still `The Bear' Decade Later, Greensboro News and Record, ‏11 בינואר 1992 (באנגלית)
  16. ^ 1 2 3 Scott Simon (26 במרץ 2011). "Jim Brady, 30 Years Later radio interview". NPR Radio. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2020. 
  17. ^ 1 2 James Brady, IMDb
  18. ^ Jim Brady biodata, bradycampaign.org; retrieved August 7, 2014.
  19. ^ 1 2 3 4 George E. Condon Jr , National Journal, Through Trying Times, James Brady Never Lost Trademark Wit, The Atlantic, ‏2014-08-04 (באנגלית)
  20. ^ Remembering James Brady, 73, spokesman for Reagan and gun control, PBS NewsHour, ‏2014-08-04 (באנגלית)
  21. ^ 1 2 3 4 5 Valerie J. Nelson, James Brady dies at 73; former Reagan spokesman, gun-control advocate, Los Angeles Times, ‏2014-08-04 (בAmerican English)
  22. ^ Robert Walters, "The Southeast Missourian", Does Reagan still fear 'killer trees'?, news.google.com, ‏1 באפריל 1983
  23. ^ Do trees pollute the atmosphere?, the Guardian, ‏2004-05-13 (באנגלית)
  24. ^ 1 2 Gamarekian, Barbara; Times, Special To the New York (5 בנובמבר 1987). "Washington Talk: Profile: James S. Brady; A Strong Bear Can Lift A Shadow (Published 1987)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2021. 
  25. ^ 1 2 3 Carrie Hagen, The Media Learned Nothing After Misreporting the Reagan Assassination Attempt, Smithsonian Magazine (באנגלית)
  26. ^ John W. Hinckley, Jr. Biography, web.archive.org, ‏2011-01-19
  27. ^ Taxi Driver (1976) - IMDb, בדיקה אחרונה ב-7 בפברואר 2021 
  28. ^ All about the John Hinckley case, by Denise Noe, web.archive.org, ‏2007-02-08
  29. ^ Williams, Christian (1 באפריל 1981). "The Obsession of John Hinckley Jr.". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-7 בפברואר 2021. 
  30. ^ Taxi Driver: Its Influence on John Hinckley, Jr., web.archive.org, ‏2007-03-02
  31. ^ The Assassin Next Door: He Shot Reagan So Jodie Foster Would Love Him & Now He's Free in Va., PEOPLE.com (באנגלית)
  32. ^ All about the John Hinckley case, by Denise Noe, web.archive.org, ‏2007-02-08
  33. ^ Memories of the attempted Reagan assassination | Miller Center, millercenter.org, ‏2017-03-29 (באנגלית)
  34. ^ Altman, Lawrence K.; M.d (25 במאי 1982). "THE DOCTOR'S WORLD (Published 1982)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2020. 
  35. ^ 1 2 3 Schwartz, Tony (31 במרץ 1981). "TV Networks Quickly Supply Vivid Documentation Of Assassination Attempt (Published 1981)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-29 באוקטובר 2020. 
  36. ^ Victor Cohn (23 בנובמבר 1981). "James Brady and his odyssey". The Washington Post. עמ' A1. 
  37. ^ אילן כפיר, רצח סאדאת חשף מחדל אמריקני, מעריב, ‏21 באוקטובר 1981
  38. ^ Erika Check Hayden (11 בינואר 2011). "Anatomy of a brain surgery". Nature Publishing Group. doi:10.1038/news.2011.9. בדיקה אחרונה ב-11 בינואר 2011. 
  39. ^ Herald-Journal journalist, He knows reward of perseverance, news.google.com, ‏1 בנובמבר 1997 (באנגלית)
  40. ^ John Hinckley Jr. leaves DC mental hospital for Virginia, Associated Press, ‏2016-09-10 (באנגלית)
  41. ^ Kamen, Al; report, Washington Post Staff Writer; Washington Post special correspondent Douglas A. Vaughn also contributed to this (27 בפברואר 1982). "Brady Sues Hinckley for $46 Million". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-30 באוקטובר 2020. 
  42. ^ 1 2 TIMES STAFF WRITER, Court Rejects James Brady's Suit Against Maker of Hinckley's Gun, Los Angeles Times, ‏1986-04-22 (באנגלית)
  43. ^ 1 2 3 Meagan Day, Even shooting the President can’t get lasting gun control laws passed, Medium, ‏2016-08-01 (באנגלית)
  44. ^ The James S. Brady Presidential Foundation, formally established by..., UPI (באנגלית)
  45. ^ Former Reagan White House Spokesman Larry Speakes Dies, www.nhpr.org (באנגלית)
  46. ^ Marlin Fitzwater, William Allen White, ‏2013-08-06 (באנגלית)
  47. ^ מרלין סימונס, כתבת ה-"לוס אנג'לס טיימס", וושינגטון: הדובר המשועמם, מעריב, ‏12 באוקטובר 1984
  48. ^ 1 2 3 4 Frank Kelly, Pawnshop owner's life threatened, UPI, ‏31 במרץ 1981 (באנגלית)
  49. ^ Times, Special to the New York (14 באפריל 1981). "It's Business As Usual At The Shop In Dallas Where Hinckley Bought Gun (Published 1981)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2020. 
  50. ^ Violence Policy Center, Where'd They Get Their Guns?, VPC, ‏2001 (באנגלית)
  51. ^ 1 2 Knight, Athelia; Henry, Neil; Neumann, Washington Post Staff Writers; Also contributing to this article were Washington Post staff writers Jonathan (1 באפריל 1981). "Love Letter Offers Clue To Motive in Shooting". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2020. 
  52. ^ King, Wayne; Times, Special To the New York (13 באפריל 1981). "HINCKLEY INQUIRY STUDIES ALLEGED NAZI 'FLIRTATION' (Published 1981)". The New York Times (באנגלית). ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-13 בנובמבר 2020. 
  53. ^ From the Newsweek archives: A profile of Reagan's would-be assassin John W. Hinckley Jr., Newsweek, ‏2016-07-27 (באנגלית)
  54. ^ Joseph P. Tartaro, Hinckley An Expert On Gun Control?, The Buffalo News, ‏26 באוגוסט 1989 (באנגלית)
  55. ^ 1 2 3 Democratic Convention Evening Session | C-SPAN.org, www.c-span.org (באנגלית)
  56. ^ The Brady Plan, Brady (באנגלית)
  57. ^ Sarah and James Brady - Reflections on Working Toward Peace, www.scu.edu
  58. ^ "Opinion | Gun-Law Murder, Again (Published 1985)". The New York Times (באנגלית). 22 בנובמבר 1985. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2021. 
  59. ^ Steve Almasy CNN, Sarah Brady, widow of James Brady, dies - CNNPolitics, CNN
  60. ^ Tom Stuckey, Maryland Legislature Approves Saturday Night Special Ban, AP NEWS, ‏12 באפריל 1988
  61. ^ Congressional Record - House, House Of Representatives 22598, Congressional Record, ‏7 בספטמבר 1988
  62. ^ James B. Jacobs, Kimberly A. Potter, Keeping Guns out of the Wrong Hands: The Brady Law and the Limits of Regulation, Journal of Criminal Law and Criminology, ‏1995
  63. ^ 1 2 3 4 5 6 Richard M. Aborn, The Battle Over The Brady Bill and the Future of Gun Control Advocacy, Fordham Urban Law Journal, ‏1995
  64. ^ יואל אסתרון, עדותו של בריידי, חדשות, ‏1 בדצמבר 1989
  65. ^ Kitty Kelley, The Family: The Real Story of the Bush Dynasty, Knopf Doubleday Publishing Group, 2004-09-14, ISBN 978-0-385-51405-7. (באנגלית)
  66. ^ Ronald Reagan (29 במרץ 1991). "Why I'm for the Brady Bill". The New York Times. ISSN 0362-4331. בדיקה אחרונה ב-11 באוגוסט 2016. Ronald Reagan, In Announcing Support For The Brady Bill Yesterday, Reminded His Audience He Is A. Member Of The National Rifle Association 
  67. ^ Reagan Official blog, Ronald Reagan on Gun Control | NRA, www.reagan.com, ‏15 במאי 2018
  68. ^ Brady Bill signed into law - HISTORY, www.history.com
  69. ^ רויטרס, ארה"ב החליטה לפקח על מכירת נשק לאזרחים, חדשות, ‏10 במאי 1991
  70. ^ שרה בריידי, Brady Bill must be freed from Crime Bill, Chino Valley Review, ‏16 בספטמבר 1992
  71. ^ Charles E. Schumer, H.R.1025 - 103rd Congress (1993-1994): Brady Handgun Violence Prevention Act, www.congress.gov, ‏1993-11-30
  72. ^ Bureau of Justice Statistics (BJS) - Background Checks for Firearm Transfers, 2015 - Statistical Tables, www.bjs.gov
  73. ^ What’s in Obama’s Gun Control Proposal, archive.nytimes.com (באנגלית)
  74. ^ Ted Barrett and Tom Cohen, Senate rejects expanded gun background checks, CNN, ‏18 באפריל 2013
  75. ^ Independent Lens . GUNS & MOTHERS, PBS, ‏12 באוקטובר 2003
  76. ^ History of Brady, Brady (בAmerican English)
  77. ^ Linda Wilson Fuoco, What happend to Million Mom chapter?, Pittsburgh Post-Gazette, ‏24 ביולי 2002
  78. ^ "James Brady advocated for access, too". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-17 ביוני 2021. 
  79. ^ Brewster Thackeray, James Brady, Also a Noted Disability Advocate, ENDependence Center of Northern Virginia, ‏4 באוגוסט 2014
  80. ^ The Minnesota Governor's Council on Developmental Disabilities, ADA: The Final Push, mn.gov, ‏1 במאי 2015
  81. ^ Our History, National Organization on Disability (בAmerican English)
  82. ^ Ex-Press Aide Brady Takes Position With Disability Agency, Los Angeles Times, ‏1989-03-13 (באנגלית)
  83. ^ United States Congress Senate Committee on Labor and Human Resources Subcommittee on the Handicapped, Education and Rehabilitation of Persons with Head Injuries: Hearing Before the Subcommittee on the Handicapped of the Committee on Labor and Human Resources, United States Senate, One Hundredth Congress, Second Session on Examing the Tragedies Surrounding Head Injuries and Focusing on Education and Rehabilitation of Persons with Such Injuries, April 12, 1988, U.S. Government Printing Office, 1988. (באנגלית)
  84. ^ NeuroRestorative Receives James Brady Award from Brain Injury Association of Illinois, NeuroRestorative (באנגלית)
  85. ^ James Brady Professional Achievement Award Winners, www.pathintl.org
  86. ^ Theresa Pape, DrPH, MA, earns James Brady Award from the Brain Injury Association of Illinois, www.rehab.research.va.gov
  87. ^ Coalliance RUART00235.pdf Page 4, web.archive.org, ‏2015-04-30
  88. ^ S. Roger Horchow Award, Jefferson Awards, ‏24 בנובמבר 2010
  89. ^ Golden Plate Awardees, Academy of Achievement (בAmerican English)
  90. ^ NASS Margaret Chase Smith American Democracy Award, NASS (באנגלית)
  91. ^ "President Barack Obama on the Passing of James Brady". Imperial Valley News.com. בדיקה אחרונה ב-8 באוגוסט 2014. 
  92. ^ Without Warning: The James Brady Story (TV Movie 1991) - IMDb, בדיקה אחרונה ב-10 בינואר 2021 
  93. ^ Vick, Karl (16 ביוני 1991). "James Brady, After the Bullet: HBO film follows press secretary's struggles since the Reagan shooting". Los Angeles Times. בדיקה אחרונה ב-4 בספטמבר 2017. 
  94. ^ Beau Bridges - Awards, IMDb
  95. ^ מילים לשיר Just Don't Give A Fuck - Eminem, שירונט (בhebrew)
  96. ^ Imgur, Jim Brady Eminem Reference, Imgur (באנגלית)
  97. ^ Laura Fries, Laura Fries, The Day Reagan Was Shot, Variety, ‏2001-12-05 (באנגלית)
  98. ^ de Moraes, Lisa (23 במאי 2016). "Kyle More Cast As John Hinckley Jr. In Adaptation Of Bill O'Reilly's 'Killing Reagan' For NatGeo". Deadline Hollywood. בדיקה אחרונה ב-31 באוקטובר 2020. 
  99. ^ James Brady, Family Guy Wiki (באנגלית)
  100. ^ Family Guy, Family Guy - James Brady Chase – YouTube, www.youtube.com, ‏15 בנובמבר 2009
  101. ^ Quagmire's Baby, Family Guy Wiki (באנגלית)
  102. ^ He-Man Sings / HEYYEYAAEYAAAEYAEYAA, Know Your Meme
  103. ^ Lincoln Academy of Illinois video archive, 1995 Interview with James S. Brady, Youtube, ‏1995
  104. ^ "James Brady, Reagan spokesman and anti-gun activist, dies at 73". CBS News. 4 באוגוסט 2014. 
  105. ^ By Mary Kay Mallonee CNN, James Brady's death ruled a homicide, police say - CNNPolitics, CNN
  106. ^ Peter Herman (8 באוגוסט 2014). "James Brady's death ruled homicide by Virginia medical examiner". The Washington Post. 
  107. ^ "John Hinckley Won't Face Murder Charges in James Brady's Death". nbcnews.com. 2 בינואר 2015. 
  108. ^ Volokh, Eugene. "‘Hinckley won’t face murder charge in death of James Brady, prosecutors say’". Washington Post (באנגלית). ISSN 0190-8286. בדיקה אחרונה ב-7 בפברואר 2021. 
  109. ^ 1 2 Remembering James Brady: "A Legend at the White House", whitehouse.gov, ‏2014-08-04 (באנגלית)
  110. ^ Brady Campaign to Prevent Gun Violence, James S. Brady American Hero - YouTube, www.youtube.com, ‏6 בנובמבר 2014