ג'יימס מקהנרי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'יימס מקהנרי
James McHenry
ג'יימס מקהנרי
ג'יימס מקהנרי
לידה 16 בנובמבר 1753
באלמינה, אירלנד
פטירה 3 במאי 1816 (בגיל 62)
בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה כנסיית ווסטמינסטר, בולטימור
עיסוק פוליטיקאי, סטטיסטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הפדרליסטית עריכת הנתון בוויקינתונים
מזכיר המלחמה של ארצות הברית ה־3
27 בינואר 179613 במאי 1800
(4 שנים ו-15 שבועות)
תחת נשיאי ארצות הברית ג'ורג' וושינגטון
ג'ון אדמס
חתימה James McHenry Signature.svg עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'יימס מקהנריאנגלית: James McHenry;‏ 16 בנובמבר 17533 במאי 1816) היה רופא צבאי ופוליטיקאי אמריקאי ממוצא סקוטי-אירי. הוא היה אחד מחותמי חוקת ארצות הברית ממרילנד ועל שמו נקרא המבצר "פורט מקהנרי" שבמרילנד. הוא גם ייצג את מרילנד בקונגרס הקונטיננטלי וכיהן כמזכיר המלחמה של ארצות הברית בין השנים 17961800 תחת הנשיאים ג'ורג' וושינגטון וג'ון אדמס.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקהנרי נולד בבאלמינה שבמחוז אנטרים שבאירלנד למשפחה ממוצא סקוטי-אירי. מתוך חשש לבריאותו עקב עומס בלימודיו, שלחה אותו משפחתו ב-1771, בגיל 17, לצפון אמריקה כדי להחלים. מחקרים מודרניים גורסים שהוא נשלח אל המושבות גם כ"חלוץ" כדי לבדוק עבור המשפחה את התכנות ההגירה לשם, ואכן שנה לאחר הגעתו לאמריקה הגיעה אחריו כל המשפחה.

עם הגעתו התגורר מקהנרי לתקופת מה אצל ידיד משפחה בפילדלפיה ולאחר מכן נסע לסיים את לימודיו באקדמיית ניוארק שבניו ג'רזי. עם שובו לפילדלפיה הוא התלמד אצל בנג'מין ראש והיה לרופא.[1]

קריירה רפואית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקהנרי היה לכירורג וככזה הוא שירת במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית. ב-10 באוגוסט 1776, בגיל 23, הוא מונה כמנתח בגדוד החמישי של פנסילבניה שהוצב בפורט וושינגטון שבצפון האי מנהטן. בנובמבר אותה שנה הוא נלקח בשבי כאשר נכבש המבצר על ידי סר ויליאם האו. בהיותו בשבי הוא ראה את הטיפול הרפואי העלוב לו זכו השבויים ויזם את כתיבתם של דוחות, אך אלו לא זכו לאוזן קשבת.

במרץ 1778 הוא שוחרר מהשבי. הוא עשה רושם חיובי על ג'ורג' וושינגטון שבמאי 1779 מינה אותו לשלישו האישי. מקהנרי נכח בקרב מונמאות' ביוני 1778. באוגוסט 1780 הוא הועבר למטהו של מייג'ור גנרל לה פאייט, שם הוא נשאר עד פרישתו מהצבא בסתיו 1781.

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר המלחמה היה מקהנרי אחד משלושת הרופאים (האחרים היו יו ויליאמסון וג'יימס מקקלרג) שהשתתפו בוועידת החוקה שכוננה את חוקת ארצות הברית.

ב-17 בספטמבר 1781 הוא נבחר לסנאט של מרילנד וב-2 בדצמבר 1784 כנציג לקונגרס. לאחר מסע בחירות שנוי במחלוקת הוא נבחר ב-10 באוקטובר 1788 לבית המחוקקים של מרילנד. שנתיים לאחר מכן הוא פרש מהחיים הציבוריים ובילה שנה בעסקי מסחר. ב-15 בנובמבר 1791 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה של חמש שנים בסנאט של מרילנד. לוושינגטון היו קשיים ניכרים בתקופת כהונתו השנייה, שכן חברי הקבינט שלו, אלכסנדר המילטון והנרי נוקס, התפטרו. בנוסף, לאחר שמינה את טימות'י פיקרינג למזכיר המדינה, נותר תפקיד מזכיר המלחמה, פנוי. לאחר שכמה אישים שוושינגטון ראה כראויים למינוי דחו את הצעתו, עלה שמו של ידידו, ג'יימס מקהנרי.

ב-1796 מינה וושינגטון את מקהנרי למזכיר המלחמה ומיד הטיל עליו את המשימה לאפשר את העברתם של עמדות הגבול המערביות משליטתה של בריטניה לשליטת של ארצות הברית, על פי תנאי "הסכם ג'יי" (אנ').

מקהנרי ייעץ לוועדה של הסנאט להימנע מצמצום כוחות הצבא. הוא סייע לארגון מחדש של צבא ארצות הברית לארבעה רגימנטים של חיל רגלים, מחלקת דרגונים וסוללת תותחנים. לזכותו נזקפת הקמתה במרץ 1798 של מחלקת הצי של ארצות הברית, בהתבסס על המלצתו ש"מחלקת המלחמה צריכה לקבל סיוע מנציב לענייני הימיה".

בתקופת ממשלו של הנשיא ג'ון אדמס בשנים 17971801, הוא המשיך את כהונתו כמזכיר המלחמה, שכן אדמס החליט להשאיר את הקבינט הנשיאותי שאך הוקם כפי שאויש מלכתחילה. לא היה תקדים לממשלה החוקתית החדשה. אדמס הבין בהדרגה ששלושה חברים בקבינט הביעו שוב ושוב את התנגדותם כלפיו: מקהנרי, פיקרינג (מזכיר המדינה) ואוליבר וולקוט, הבן (מזכיר האוצר). הם נטו להקשיב לדבריו של אלכסנדר המילטון יותר מאשר לנשיא ובאופן ציבורי הביעו אי הסכמה עם מדיניות החוץ של אדמס, בעיקר ככל שנגע העניין לצרפת. במקום להתפטר מתפקידיהם הם בחרו להישאר בקבינט ולפעול כנגד מדיניותו הרשמית של הנשיא. לא ידוע אם אדמס ידע על חוסר נאמנותם. אף על פי שרבים חיבבו את מקהנרי באופן אישי, וושינגטון, המילטון וולקוט הלינו כנגד חוסר כשרונו.

מקהנרי תרם לבעיותיו של אדמס כראש הרשות המבצעת בשל היעדרויותיו הארוכות והתכופות של הנשיא מהבירה, כאשר הוא משאיר את ענייני המדינה בידיהם של מזכיריו, שקיבלו את האחריות לניהולם מבלי לקבל את הסמכות המתאימה. לאחר ישיבת קבינט סוערת שהתקיימה במאי 1800 ביקש אדמס ממקהנרי להגיש את התפטרותו וב-13 במאי הוא עשה כן. בתחילה שקל אדמס להחליף את מקהנרי בג'ון מרשל, אך כאשר עזיבתו של פיקרינג את מחלקת המדינה השאירה חלל ריק, מינה אותו אדמס לתפקיד זה. כיורשו של מקהנרי נקב אדמס בשמו של סמואל דקסטר. כאשר סירב פיקרינג להתפטר, פיטר אותו אדמס בעצמו. במהלך הבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1800 דרבן מקהנרי את המילטון להטיח את האשמותיו כנגד הנשיא, ולהטיל ספק בנאמנותו ובפטריוטיות של אדמס, וכך לעורר ויכוחים ציבוריים בין המועמדים לנשיאות ובסופו של דבר לסלול את דרכו של תומאס ג'פרסון לבחירה כנשיא הבא.

שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של מקהנרי בבולטימור

ב-1792 רכש מקהנרי שטח אדמה של 95 אקרים ברידג'לי דילייט שבבולטימור וקרא לו "פאייטוויל", על שמו של ידידו המרקיז דה לה פאייט, שם הוא בילה את שנותיו האחרונות. באותה תקופה המשיך מקהנרי בתכתובת עניפה עם ידידיו ועם עמיתיו לתקופת כהונתו בממשלה, במיוחד טימות'י פיקרינג ובנג'מין טלמג', שאיתם הוא החזיק ברעיונות הפדרליסטיים ועקב אחר התקדמות מלחמת 1812.

התקף שיתוק שלקה בו ב-1814 הותיר את מקהנרי עם כאבים קשים ועם חוסר יכולת מוחלט לעשות שימוש ברגליו. שנתיים מאוחר יותר נפטר ג'יימס מקהנרי. עם מותו כתבה עליו רעייתו, פגי לבית קולדוול, שאותה נשא לאישה ב-8 בינואר 1784, את הדברים הבאים:

כאן מגיעים לסיומם חייו של ג'נטלמן נוצרי אדיב, יפה נפש ולהוט רוח. הוא לא היה אדם גדול, אך הוא לקח חלק באירועים גדולים ואנשים חשובים אהבו אותו, בעוד שכל האנשים העריכו את טוב ליבו ואת טוהר נשמתו. תאריו הרמים שאותם יש לזכור הם שהוא היה נאמן לכל תפקיד שמילא ושהוא היה ידיד אישי ונאמן של לפייט, המילטון וושינגטון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יימס מקהנרי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]