ג'יימס פורטר (מושל טנסי)

ג'יימס פורטר
James D. Porter
לידה	7 בדצמבר 1828; פריז, טנסי, ארצות הברית
פטירה	18 במאי 1912 (בגיל 83); פריז, טנסי, ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות העירוני, פריז, טנסי, ארצות הברית
שם מלא	ג'יימס דייוויס פורטר
מדינה	ארצות הברית
מפלגה	המפלגה הוויגית, המפלגה הדמוקרטית
חתימה
	4 ביולי 1893 – 14 במרץ 1894; (8 חודשים ו־10 ימים)
תחת נשיא ארצות הברית	גרובר קליבלנד
	→ פטריק איגן אדוארד ה. סטורבל ←
	20 במרץ 1885 – 17 בספטמבר 1887; (שנתיים ו־5 חודשים)
תחת נשיא ארצות הברית	גרובר קליבלנד
	→ ג'ון דייוויס ג'ורג' ל. ריבס ←
	18 בינואר 1875 – 16 בפברואר 1879; (4 שנים)
	→ ג'ון בראון אלברט מרקס ←
	1859–1861; (כשנתיים)
	1859–1861; (כשנתיים)
שירות ביטחוני
השתייכות	צבא הקונפדרציה

ג'יימס דייוויס פורטר (באנגלית: James Davis Porter;‏ 7 בדצמבר 1828 – 18 במאי 1912) היה עורך דין, קצין בצבא הקונפדרציה, איש חינוך, איש עסקים, דיפלומט ופוליטיקאי אמריקאי מטנסי, איש המפלגה הוויגית ולאחר מכן המפלגה הדמוקרטית, שכיהן בין השאר כחבר בית הנבחרים של טנסי בשנים 1859–1861, כמושל טנסי ה-20 בשנים 1875–1879, כעוזר מזכיר המדינה של ארצות הברית בשנים 1885–1887, וכשגריר ארצות הברית בצ'ילה בשנים 1893–1894.

ראשית חייו

ג'יימס פורטר נולד בעיר פריז שבטנסי, כבנם של ד"ר תומאס קנדי פורטר ושל ג'רלדין (לבית הורטון) פורטר.^[1] הוא למד באוניברסיטת נאשוויל, שם הוא קיבל תואר בוגר אוניברסיטה ב-1846 ותואר מוסמך אוניברסיטה ב-1849. הוא למד משפטים באוניברסיטת קמברלנד ובעיר הולדתו בהדרכתו של עורך הדין המקומי ג'ון ה. דאנלופ, וב-1851 התקבל ללשכת עורכי הדין והחל לעסוק במקצוע בפריז.^[2]

ראשית הקריירה ומלחמת האזרחים

ב-1859 נבחר פורטר לבית הנבחרים של טנסי מטעם המפלגה הוויגית. ב-1861 הוא הגיש את "החלטות פורטר". החלטות אלו קבעו שבמקרה של מלחמה בין מדינות הדרום לבין האיחוד, טנסי תיישר קו עם המדינות הפורשות.^[2] בראשית מאי אותה שנה, לאחר קרב פורט סאמטר, יושמו החלטות אלו, וטנסי חתמה על ברית צבאית עם הקונפדרציה.

עם פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית, הוצב פורטר כשליש הכללי תחת פיקודו של גדעון ג'. פילו (אנ'), וסייע לארגן את הארמייה הזמנית של טנסי.^[2] לאחר שארמייה זו סופחה לצבא הקונפדרציה, הוצב פורטר תחת פיקודו של הגנרל בנג'מין פ. צ'טהאם. כראש המטה של צ'טהאם, השתתף פורטר בקרב בלמונט (אנ'), קרב שילה, קרב צ'יקמוגה, קרב מיסונרי רידג' (אנ') ובמערכה על אטלנטה (אנ').^[3]

לאחר המלחמה שב פורטר לעיסוקו בעריכת דין בפריז. ב-1870 הוא היה נציג לוועידת החוקה של טנסי, שבה נכתב נוסח חוקת המדינה שמהווה את הבסיס לנוסח החוקה הנוכחי, ושימש כחבר בוועדת המשפט של הוועידה.^[3] לאחר הוועידה נבחר פורטר כשופט בבית המשפט בסבב ה-12 של טנסי.^[1] כמי שמלכתחילה היה חבר במפלגה הוויגית, הצטרף פורטר לאחר המלחמה לשורות המפלגה הדמוקרטית, שהייתה אז מפלגת הרוב בקרב ציבור הלבנים במדינות הדרום.^[4]

מושל טנסי

ב-1874 נבחר פורטר כמועמד הדמוקרטים למשרת מושל טנסי. בבחירות הכלליות הוא ניצח בקלות את מועמד המפלגה הרפובליקנית הוראס מיינרד ביחס קולות של 105,061 מול 55,847.^[4] ב-1876 הוא נבחר לתקופת כהונה שנייה בהפרש קולות דומה מול כמה מועמדים, ביניהם הדמוקרט המתון דורסי ב. תומאס, והרפובליקני ויליאם פ. יארדלי, האפרו-אמריקאי הראשון בטנסי שהיה מועמד למשרת המושל.^[4]^[5]

כמו קודמו בתפקיד, ג'ון בראון, עסק פורטר במשך רוב תקופת כהונתו כמושל בטיפול בחוב המדינתי שיצא משליטה. לאחר שהמדינה כשלה בפירעון איגרות החוב שלה ב-1875, המשיך פורטר לטעון שעל המדינה לשלם את חובותיה במלואן כדי להגן על דירוג האשראי שלה. המשבר הפיננסי של 1873 הפחית באופן משמעותי את ההכנסות ממיסים, והתברר שפירעון מלא של החוב היה בלתי אפשרי. יורשיו של פורטר בתפקיד שאפו לפירעון חלקי בלבד.^[4]

פורטר תמך בחינוך הציבורי בטנסי. כאשר הודיעה קרן החינוך פיבודי (אנ') על כוונתה להקים בית מדרש למורים בנאשוויל, הפעיל פורטר את השפעתו שבית מדרש זה יהיה חלק מאוניברסיטת נאשוויל.^[4]

במהלך תקופת כהונתו של פורטר כמושל, הוקם בנאשוויל בית הספר לרפואה הראשון בדרום שיועד לאפרו-אמריקאים, הקולג' הרפואי מהארי (אנ'), שהיה בלתי תלוי במדינה ונתמך באופן פרטי כחלק מהקולג' המרכזי של טנסי (אנ'), מוסד אקדמי שמבחינה היסטורית יועד לאוכלוסייה השחורה והוקם על ידי הכנסייה המתודיסטית הצפונית.

פורטר חתם על חוק שכונה "חוק ארבעת המילים", שהיה צורה מוקדמת ועקיפה לחוק היובש, ועל פיו נאסרה צריכת אלכוהול במרחק של ארבעה מילים (6.4 ק"מ) מכל בית ספר.^[4] המספר המצומצם של בתי הספר באזור גרם לכך שהם נבנו כמעט בכל קהילה, כולל באלו הקטנות, וכך הוא למעשה הוציא אל מחוץ לחוק את צריכת האלכוהול בכל המדינה למעט באזורים המאוכלסים בדלילות.

המשך הקריירה

בשנים 1880–1884 שימש פורטר כנשיא חברת הרכבות נאשוויל, צ'טנוגה וסנט לואיס.^[6] הוא גם היה חבר במועצת המנהלים של חברת הפחם, הברזל והרכבות של טנסי.^[7]

ב-1885 מונה פורטר על ידי הנשיא גרובר קליבלנד כעוזר מזכיר המדינה של ארצות הברית, תפקיד בו הוא שירת תחת מזכיר המדינה תומאס בייארד. ב-1893, בתקופת נשיאותו השנייה של קליבלנד, מונה פורטר כשגריר ארצות הברית בצ'ילה. הוא שירת בתפקיד עד לחילופי הממשל באביב 1894.^[6]

את שנותיו האחרונות העביר פורטר בקידום וגיוס כספים לאוניברסיטת נאשוויל בה למד ולפיבודי קולג'. ב-1883 הוא מונה כחבר בחבר הנאמנים של קרן החינוך של פיבודי, וב-1890 היה לנשיא מועצת הנאמנים של אוניברסיטת נאשוויל.^[2]

ב-1901 היה פורטר לנגיד אוניברסיטת נאשוויל, וב-1902 לנשיא פיבודי קולג'.^[6] הוא קידם את בניית אולם הזיכרון לקונפדרציה (אנ').^[8] בהמשך העשור הוא פיקח על פירוק אוניברסיטת נאשוויל והעברת נכסיה לקרן פיבודי לצורך הקמת פיבודי קולג'. הקרן בחרה למקם את הקולג' בקמפוס של אוניברסיטת ואנדרבילט, וכך גרמה להתמרמרותו של פורטר. ב-1909 הוא התפטר ממועצת הנאמנים של הקרן.^[6]

ב-1899 פרסם פורטר ספר בשם "היסטוריה צבאית של טנסי, מלחמת 1865-1861", שהיה לכרך השמיני בסדרה בת 12 הכרכים של קלמנט אוונס (אנ') "היסטוריה צבאית של הקונפדרציה" (Confederate Military History).^[9] הוא גם היה פעיל בחברה ההיסטורית של טנסי, ובחלק מהזמן שימש כנשיאה.^[6]

חיים אישיים

ב-1851 נשא פורטר לאישה את סוזאנה דאנלופ, בתו של מדריכו בלימודי המשפטים ג'ון ה. דאנלופ. לשניים נולדו שישה ילדים, מתוכם שלושה נפטרו בצעירותם.^[4]

ג'יימס פורטר נפטר בפריז, טנסי ב-18 במאי 1912. הוא נטמן בבת הקברות העירוני.

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1484-1485

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס פורטר בוויקישיתוף

ג'יימס פורטר באתר אגודת המושלים הלאומית (באנגלית)
ג'יימס פורטר באתר The Political Graveyard (באנגלית)
ג'יימס פורטר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[מסמכים-1] ¹ ² Finding Aid for Governor James D. Porter Papers Archived 2013-07-12 at the Wayback Machine, Tennessee State Library and Archives, 1964.

[רוסיטר-2] ¹ ² ³ ⁴ Rossiter Johnson, The Twentieth Century Biographical Dictionary of Notable Americans, Vol. VIII (Boston: The Biographical Society, 1904).

[נשיאים-3] ¹ ² Presidents of Peabody College: James Davis Porter Archived 2010-06-13 at the Wayback Machine, Jean and Alexander Heard Library Special Collections and University Archives, 12 September 2012. Originally published in The Peabody Record, October 1901.

[פיליפ-4] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ Phillip Langsdon, Tennessee: A Political History (Franklin, Tenn.: Hillsboro Press, 2000), pp. 198-203.

[5] Lewis Laska, William F. Yardley, Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.

[אנציקלופדיה-6] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ Christopher Losson, "James Davis Porter," Tennessee Encyclopedia of History and Culture, 2009.

[7] John Benhart, Appalachian Aspirations: The Geography of Urbanization and Development in the Upper Tennessee River Valley, 1865-1900 (Knoxville, Tenn.: University of Tennessee Press, 2007), p. 31.

[8] Simpson, John A. (2003). Edith D. Pope and Her Nashville Friends: Guardians of the Lost Cause in the Confederate Veteran. Knoxville, Tennessee: University of Tennessee Press. p. 102.

[9] James Davis Porter, Confederate Military History Volume VIII: Tennessee, in Clement Anselm Evans (ed.), Confederate Military History: A Library of Confederate States History,, Confederate Publishing Company, 1899.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]