ג'יימס רייט
 | |
| לידה |
13 בדצמבר 1927 מרטינס פארי, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
25 במרץ 1980 (בגיל 52) ניו יורק, ארצות הברית |
| מדינה |
ארצות הברית |
| תחום כתיבה | שירה |
| שפות היצירה |
אנגלית |
| הושפע מ |
תיאודור רות'קה |
| השכלה |
|
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ג'יימס ארלינגטון רייט (באנגלית: James Arlington Wright; 13 בדצמבר 1927 – 25 במרץ 1980) היה משורר אמריקאי, זוכה פרס פוליצר לשירה לשנת 1972.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ראשית חייו וחינוך
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'יימס רייט נולד וגדל במרטינס פרי (אנ'), אוהיו, עיר תעשייתית קטנה שנפגעה קשות מהשפל הגדול. אביו עבד במפעל זכוכית ואמו במכבסה, והמשפחה התמודדה עם קשיים כלכליים משמעותיים לאורך שנות ילדותו. בגיל 16 סבל מהתמוטטות עצבים, וסיים את לימודיו בתיכון באיחור של שנה, ב-1946.[1]
לאחר סיום לימודיו, התגייס לצבא ארצות הברית והשתתף בכיבוש יפן. עם שחרורו החל ללמוד בקניון קולג' (אנ') באוהיו באמצעות הסיוע שניתן לחיילים משוחררים. כסטודנט למד אצל המשורר ג'ון קרואו רנסום, ופרסם שירים בכתב העת הספרותי קניון ריוויו (אנ'). הוא סיים את לימודיו כחבר בפי בטא קפא בשנת 1952. לאחר מכן, בילה שנה בווינה במסגרת תוכנית פולברייט. עם חזרתו לארצות הברית השלים תואר שני (ב-1954) ותואר דוקטור (ב-1959)[2] באוניברסיטת וושינגטון, שם למד אצל המשוררים תיאודור רותקה וסטנלי קוניץ.[3]
קריירה
[עריכת קוד מקור | עריכה]רייט הופיע לראשונה בזירה הספרותית בשנת 1956 עם "הקיר הירוק", קובץ שירים פורמליסטי שזכה בפרס היוקרתי למשוררים צעירים של ייל.[4]
במהלך שנות ה-60 וה-70 התבסס רייט כאחד הקולות המרכזיים בשירה האמריקאית, ושיריו נכללים באנתולוגיות בולטות של המאה ה-20.[5]
בשנת 1971 יצא לאור אוסף שיריו, אשר זיכה אותו בשנת 1972 בפרס פוליצר לשירה.[6]
רייט תרם תרומה משמעותית לתחום התרגום. הוא תרגם ופרסם משירתם של משוררים אירופאים ודרום אמריקאים חשובים, בעיקר משוררי מודרניזם וסוריאליזם, לעיתים קרובות בשיתוף פעולה עם רוברט בליי.[7] תרגומיו פורסמו בעיקר בכתב העת המשפיע "שנות החמישים" (לימים "שנות השישים"), וכן באנתולוגיות ואוספים ספרותיים שונים.[8] בין המשוררים אותם תרגם: הרמן הסה, ריינר מריה רילקה, היינריך היינה, תיאודור שטורם, גאורג טראקל, פבלו נרודה, ססאר ואייחו, ופדריקו גארסיה לורקה.[9] למעשה היה רייט אחד המתרגמים המשמעותיים של שירה אירופית ואמריקו־לטינית לקוראים בשפה האנגלית, וקידם את הבנתה והערכתה בקרב הקוראים האמריקאים.[10]
במהלך הקריירה האקדמית שלו, שימש מרצה לספרות אנגלית ולכתיבה יוצרת באוניברסיטת מינסוטה, במכללת מקלסטר (אנ') במינסוטה ובמכללת האנטר בניו יורק, בעיקר משנות ה-50 המאוחרות ועד מותו ב־1980.[11]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב-1952 נישא לליברטי קרדולס, גם היא ילידת מרטינס פרי, ולזוג נולדו שני בנים. ב-1962 התגרשו.[12]
ב-1967 נישא לאדית' אן ראנק, אותה הכיר במסגרת עבודתו במכללת האנטר.[8]
בנו של רייט, פרנץ רייט, היה גם הוא משורר מוערך וזכה בפרס פוליצר לשירה בשנת 2004. יחד, ג'יימס ופרנץ הם זוג ההורה־ילד היחיד שזכה בפרס פוליצר באותה קטגוריה.[8]
רייט נהג לעשן כל חייו, ואובחן בסוף 1979 כחולה בסרטן הלשון. הוא נפטר מספר חודשים לאחר מכן, בגיל 52, בבית החולים קלווארי בברונקס.[13] ספר השירים האחרון שהשלים, "המסע הזה", יצא לאור ב-1982.[14]
שירתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]שירתו של רייט בראשית דרכו הייתה קונבנציונלית יחסית בצורתה, ובנויה במשקל ובחריזה מסורתיים.[15]
בתחילת שנות ה־60, בהשפעת משוררים בעלי זיקה סוריאליסטית כמו פבלו נרודה ורוברט בליי (שהיה שותפו האמנותי), חל שינוי חד בשירתו.[16] רייט נטש את הפורמליזם ופיתח שירה קצרה וחופשית, מלאת דמיון ובהירה מאוד בעוצמתה. פרסום הספר "הענף לא ישבר" ב-1963 ביטא באופן המובהק ביותר את המפנה בסגנון כתיבתו.[17] הספר נחשב פורץ דרך במעבר לשירה פשוטה, אישית ורגשית, עם שפה יומיומית ודימויים חדים, והשפיע על תזוזת השירה האמריקאית משירה מובנית ומרוחקת לשירה לירית-וידויית ואנושית יותר.
שירתו של רייט עוסקת לעיתים קרובות בדמויות מודרות וב"אאוטסיידר" האמריקאי, החי בשולי החברה.[18] כמי שגדל בעיר פועלים ענייה, הוא עיצב בשירתו תיאורים עדינים של נופי המערב התיכון האמריקאי – נופים קודרים של מציאות פוסט־תעשייתית.[8] מבחינה צורנית, חדשנותו של רייט באה לידי ביטוי לא רק בתוכן אלא גם במבנה השיר, במיוחד באופן שבו השתמש בכותרות, בפתיחות ובסיומים כדי ליצור רגעי גילוי פתאומיים ואפקט רגשי דרמטי ומפתיע.[15]
רייט סבל מדיכאון והפרעה דו-קוטבית, ונאבק באלכוהוליזם כל חייו.[19] במהלך חייו חווה משברים נפשיים חריפים, אושפז בבית חולים פסיכיאטרי וטופל בשוק חשמלי.[20] מצבי רוחו הקודרים והתמקדותו בסבל רגשי היו חלק בלתי נפרד מחייו ומוקד מרכזי בשירתו.[21][22] דווקא על רקע סערותיו הפנימיות, שיריו מצליחים לעיתים להביע אופטימיות, פיוס, ואמונה ביכולת האנושית למצוא חסד וגאולה, גם במצבי ייאוש וכאב.[21]
מאז מותו, קנתה שירתו קהל מעריצים. המשוררת מרי אוליבר כתבה את "שלושה שירים לג'יימס רייט" עם מותו,[23] ומאות סופרים מתאספים מדי שנה במרטינס פרי, אוהיו כדי לחלוק לו כבוד במסגרת פסטיבל השירה על שם ג'יימס רייט (אנ').
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ↑ Christopher Benfey, The Ohioan, New Republic 203, 1990-09-03, עמ' 38–40
- ↑ James A. Wright, Cleveland Public Library
- ↑ Benfey, Christopher, The Ohioan, The New Republic Vol. 203 Issue 10, 1990, עמ' 38-40
- ↑ Kirsch, Adam (2005-08-01). "Primal Ear". The New Yorker. ISSN 0028-792X.
- ↑ James Wright (1927-1980), Annenberg Learner
- ↑ "James Wright, The Art of Poetry No. 19". Vol. Summer 1975, no. 62. 1975. ISSN 0031-2037.
- ↑ James Wright, The Poetry Foundation
- 1 2 3 4 James Wright Biography, PoetrySoup.com
- ↑ Scott LaClaire, on James Wright: A Life in Poetry by Jonathan Blunk – The Georgia Review, 2018-07-11
- ↑ So Much Secret Labor: James Wright and Translation – Tim Tibbitts – Literary Matters, 2025-07-24
- ↑ "James Wright | Poet, Pulitzer, Vietnam | Britannica". Encyclopedia Britannica.
- ↑ Biography of James Wright — PoetAndPoem.com, poetandpoem.com
- ↑ Pace, Eric (1980-03-27). "James Wright, Poet, Is Dead at 52; Winner of the Pulitzer Prize in '72; Crickets and Ghosts Life-Affirming Quality Liked to Visit Lake Posthumous Collection Due". The New York Times. ISSN 0362-4331.
- ↑ Book Reviews, Sites, Romance, Fantasy, Fiction, Kirkus Reviews
- 1 2 James Wright 101, The Poetry Foundation
- ↑ Walter Kalaidjian, "Many of Our Waters: The Poetry of James Wright", boundary 2 9, 1981, עמ' 101–121 doi: 10.2307/303038
- ↑ Academy of American Poets, The Branch Will Not Break, poets.org
- ↑ James Wright | Poetry in Voice, poetryinvoice.ca
- ↑ Mark Jarman, Two Citizens: The Life and Work of James Wright, The Hudson Review 71, 2018, עמ' 149–157
- ↑ James Wright, W. Whitman Books
- 1 2 Staff, The Resurrections of James Wright, Poetry Northwest, 2017-11-27
- ↑ Academy of American Poets, James Wright, poets.org
- ↑ Mary Oliver, Three Poems for James Wright, Ploughshares 8, 1982, עמ' 29–32