ג'יין אדמס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'יין אדאמס)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'יין אדמס

ג'יין אדמס, (באנגלית: Jane Addams;‏ 6 בספטמבר 186021 במאי 1935) הייתה חלוצה פעילה בהתיישבות האמריקנית, עובדת סוציאלית, פילוסופית ציבורית, סוציולוגית, סופרת, ומנהיגת בתנועת זכות בחירה לנשים ושלום עולמי. היא ייסדה את בית התמחוי ראשון - האל הראשון (Hull House). בתקופה בה נשיאים אמריקאים כמו תיאודור רוזוולט וודרו ווילסון זיהו עצמם כרפורמים ופעילים חברתיים, אדמס הייתה אחת הרפורמיות הבולטות ביותר[1] בעידן הפרוגרסיבי בארצות הברית (בשנים 1890-1920). היא הסבה את תשומת לבה של אמריקה לחששות של אמהות, בנושאים כמו צרכים של ילדים, בריאות ציבור מקומית ושלום עולמי. אדמס טענה שאם נשים היו אחראיות להובלת הקהילות שלהן, הן היו הופכות אותן למקומות טובים יותר לחיות בהם. לנשים צריכה להיות זכות הצבעה על מנת להשפיע על הקהילות שלהן. אדמס הפכה למודל לחיקוי לנשים מהמעמד בינוני, שהתנדבו לחזק את הקהילות שלהן. היא מזוהה כחלק מהזרם פרגמטיסטי האמריקאי בפילוסופיה.[2] בשנת 1889 היא הייתה אחת ממייסדות בית האל (Hull House), ובשנת 1920 לקחה חלק בהקמת האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות.[3] בשנת 1931 היא הפכה לאישה האמריקנית הראשונה שזכתה בפרס נובל לשלום. אדמס הוכרה כמייסדת מקצוע העבודה הסוציאלית הקהילתית מקיל למארי ריצ'מונד, שהייתה ממייסדות העבודה הסוציאלית הפרטנית.

חיים מוקדמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יין אדמס נולדה בסֶדארוויל, אילינוי,[4] והייתה הצעירה מבין שמונה ילדים שנולדו למשפחה אמידה ומבוססת. המשפחה הייתה ממוצא אנגלי-אמריקאי עם שורשים בניו אינגלנד הקולוניאלית ; אביה היה פעיל פוליטית. שלושה מאחיה מתו בינקות, ואח נוסף נפטר בגיל 16, כך שנותרו רק ארבעה אחים עד שאדמס הגיע לגיל 8.[5] אמה, שרה אדמס[4] (נולדה כוויבר), מתה כאשר אדמס הייתה בת שנתיים.[6]

אדמס בילתה את ילדותה במשחק בחוץ, קריאה בבית, ולמדה בבית הספר של יום ראשון. כשהייתה בת ארבע, היא לקתה בשחפת של עמוד השדרה ומחלת פוטס, שגרמה לעקמומיות בעמוד השדרה ולבעיות בריאות לכל החיים. מחלות אלו הקשו עליה להתחבר עם ילדים אחרים משום שצלעה ולא יכלה לרוץ.[7] כילדה, היא חשבה שהיא "מכוערת", ומאוחר יותר נזכרה שלא רצתה להביך את אביה שהלכו יחד ברחוב.[8]

אדמס העריצה את אביה כשהייתה ילדה, היא התארה זאת בספר הזכרונות שלה, "עשרים שנה בבית האל" (1910). ג'ון יואי אדמס היה איש עסקים. עסקיו כללו מגוון עסקים חקלאיים: טחנות קמח, מפעל צמר, מפעל לקורות ועוד. כמו כן, הוא היה הנשיא של הבנק הלאומי השני של פריפורט. הוא נישא בשנית בשנת 1868, כאשר ג'יין הייתה בת שמונה. אשתו השנייה, אנה הוסטר הולדמן, אלמנתו של טוחן בפריפורט.[9] ג'ון אדמס היה חבר מייסד של המפלגה הרפובליקנית של אילינוי, שימש כסנטור אילינוי (1855-1870), ותמך בחברו אברהם לינקולן במועמדויותיו לסנטור (1854) ולנשיאות (1860). ג'ון אדמס שמר מכתב מלינקולן בשולחן כתיבה שלו, וג'יין אדמס אהבה להסתכל עליו כילדה.[10]

בשנות העשרה שלה, לאדמס היו חלומות גדולים לעשות משהו מועיל בעולם. היא הכירה בקשיים של אנשים עניים מקריאתה בספרים של דיקנס וקבלה השראה מנדיבותה של אמה לעניי סֶדארוויל. היא החליטה להיות רופאה כדי שתוכל לחיות ולעבוד בקרב העניים. זה היה רעיון מעורפל, שטופח על ידי ספרות בדיונית. אדמס הייתה תולעת ספרים.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביה ומשפחתה של אדמס עודד אותה לרכוש השכלה גבוהה, דבר שלא היה מובן מאליו עבור נערה באותם ימים. אדמס הייתה להוטה ללמוד במכללה החדשה לנשים, סמית' קולג' במסצ'וסטס; אבל אביה דרש ממנה ללמוד בסמינר הבנות רוקפורד הסמוך לביתה (כיום אוניברסיטת רוקפורד), ברוקפורד, אילינוי.[11] לאחר שסיימה את לימודיה ברוקפורד בשנת 1881,[11] היא עדיין קיוותה ללמוד בסמית' ולרכוש תואר אקדמי. באותו הקיץ, אביה נפטר באופן בלתי צפוי. כל ילד ירש בערך 50,000 $ (שווה ערך ל-1,230,000$ כיום). לאחר מות האב, המשפחה עברה לפילדלפיה כדי האחיות יוכלו ללמוד רפואה. ג'יין ואליס השלימו את שנתן הראשונה בבית הספר לרפואה לנשים של פילדלפיה,[11] אך הבעיות הבריאותיות של ג'יין, ניתוח בעמוד השדרה[11] והתמוטטויות עצבים, מנעו ממנה את השלמת התואר. היא התמלאה בעצב בגלל תחושת הכישלון. גם אמה החורגת חלתה וכל בני המשפחה ביטלו את תוכניותיהם וחזרו לסֶדארוויל.[12].

בסתיו שאחריו אחיה (החורג) הארי ביצע ניתוח בגבה, כדי לנסות וליישר אותו. לאחר מכן הוא יעץ שלא תמשיך בלימודים ובמקום תטייל. בחודש אוגוסט 1883, היא יצאה למסע של שנתיים באירופה עם אמה החורגת, חלק מהזמן הן היו עם חברים ובני משפחה שהצטרפו אליהם. אדמס החליטה שהיא לא צריכה להיות רופאה כדי לעזור לעניים.[13]

בשובה הביתה, ביוני 1887, החליטה אדמס לגור עם אמה החורגת אדמס, עדיין הייתה מלאה בשאיפות ללא כיוון, שקעה בדיכאון, לא בטוחה לגבי העתיד שלה והרגישה חסרת תועלת באישה צעירה אמידה. היא כתבה מכתבים ארוכים לחברתה מסמינר רוקפורד, אלן גייטס סטאר, בעיקר על הנצרות וספרים, אבל לפעמים גם על ייאושה.[14]

בית חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יין אדמס לקחה השראה ממה שקראה. מוקסמת מחיי הנוצרים הקדמונים ומספרו של טולסטוי "הדת שלי", היא הוטבלה בכנסייה הפרסביטריאנית שבסדארוויל, בקיץ 1886.[15] כשקראה את "חובות של אדם" של ג'וזפה מציני, היא התחילה להאמין ולקחת השראה מהרעיון של דמוקרטיה כאידאל חברתי. ובכל זאת היא חשה מבולבלת לגבי תפקידה כאישה. "שעבוד האישה" של ג'ון סטיוארט מיל גרמו לה לפקפק בלחצים החברתיים שיש על אישה להתחתן ולהקדיש את חייה למשפחה.[16]

בקיץ 1887, אדמס קראה על תנועת הבתים החברתיים (settlement houses). היא החליטה לנוסע לבקר במרכז הראשון של התנועה בלונדון, מרכז טוינבי (Toynbee Hall). היא וכמה חברים, כולל אלן גייטס סטאר, נסעו באירופה מדצמבר 1887 עד סוף הקיץ של 1888. בתחילה אדמס לא סיפרה לאיש על חלומה להקים בית חברתי בארצות הברית; אבל, היא חשה יותר ויותר אשמה שהיא לא עושה דבר להגשים אותו.[17] באמונה כי שיתוף חלומה עשוי לעזור לה לפעול על פיו, היא סיפרה לאלן גייטס סטאר. סטאר אהבה את הרעיון והסכימה להצטרף לאדמס בהקמת בית חברתי.[18]

אדמס וידידה נוספת נסעו ללונדון בלי סטאר, שהייתה עסוקה.[19] הביקור בטוינבי הוֹל שבלונדון, שהיה בית מחסה שנוהל על ידי נשים אמידות. טוינבי הוֹל הרשים מאוד את אדמס ואת סטאר, הן לאור מעשי הצדקה כלפי אוכלוסיות מוחלשות, והן בזכות העובדה כי נוהל על ידי נשים. אדמס תארה ההרגשה בתור "קהילה של אנשי אוניברסיטה, יש להם את מועדוני הבילוי והחברה שלהם בשיתוף האנשים העניים, ובכל זאת, הם מתנהגים באותה דרך שבה הם יחיו במעגל שלהם. בלי שום כוונות נסתרות הכל כל כך פרודוקטיבי - יש ציונים טובים בכיתות ובספריות, נראה מושלם ואדיאלי." חלומה של אדמס על מעמדות חברתיים מעורבבים שיפיקו תועלת הדדית, כפי שעשו חוגים נוצריים עתיקים התגלם כסוג החדש של מוסד.[20]

בחזונה של אדמס בית החברתי הוא מרחב שבתוכו מקיימים קשרים תרבותיים בלתי צפויים ללא הגבלות של תרבות, מעמד, וחינוך. בתים חברתיים ישגשגו כמרכזי אומנויות קהילתיים ומתקני שירות ציבור. הם יניחו את היסודות לחברה אזרחית אמריקאית, מרחב נייטרלי שבתוכו קהילות ואידאולוגיות שונות יכולות ללמוד אחת מהשנייה ומנסות למצוא בסיס משותף לפעולה משותפת. תפקידו של בית החברתי יהיה "מאמץ בלתי פוסק ליצור תרבות ביחד.[21]

בית הָאל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1889[22] אדמס וחברתה מהקולג' והמאהבת שלה אלן גייטס סטאר[23] יסדו ביחד את בית האל, בית חברתי בשיקגו. האחוזה נבנתה על ידי צ'ארלס האל בשנת 1856 נזקקה לתיקונים ושדרוגים. אדמס שלמה בהתחלה עבור כל הוצאות התיקון (הגג של המרפסת, צביעת החדרים, רכישת רהיטים וכו') ועבור רוב עלויות התפעול. עם זאת, היו אנשים נוספים שתמכו בבית מתחילת הפעלתו והתקציב השנתי גדל בקצב מהיר ואדמס הצליחה להפחית את חלקה במימון הבית. מספר נשים עשירות הפכו לתורמות קבועות לבית, ביניהן הלן קלבר, שנהלה את הנכסים של בן דודה צ'ארלס האל, ובסופו של דבר איפשרה להשתמש בבית מבלי לשלם שכר דירה. תורמים אחרים היו לואיז דה קובן בואן, מרי רוזט סמית', מרי וילמארת', ואחרים.[24][25]

אדמס וסטאר היו שתי הדיירות הראשונות של הבית, אשר לימים הפך למעונו של כ -25 נשים. בשיאו,[26] הגיעו לבית האל כ -2,000 איש בשבוע. בית האל היה מרכז למחקר, ניתוחים תצפיתיים, לימוד, דיבייט וגם מרכז עסקי למחיה ולכינון יחסי שכנות טובה. דיירי בית האל חקרו נושאים שונים כגון דיור, מיילדות, עייפות, שחפת, טיפוס הבטן, איסוף אשפה, קוקאין, ונשירה מבתי ספר. הפעילות בבית כללו לימודי ערב למבוגרים, מועדוניות לילדים בוגרים, מטבח ציבורי, גלריית אומנות, חדר כושר, מועדון בנות, בית מרחץ, כריכיה, בית ספר למוזיקה, חוג לדרמה ותיאטרון, דירות, ספרייה, חדרי ישיבות לדיון, מועדונים, לשכת עבודה, וכן חדר אוכל.[27] לימודי הערב למבוגרים היו המבשרות של תוכניות לימודי ההמשך המוצעות כיום על ידי אוניברסיטות וגופים רבים רבות. בנוסף להפעלת שירותים קהילתיים ואירועי תרבות, בית האל הציע הזדמנות לעובדים סוציאליים צעירים לרכישת הכשרה. בסופו של דבר, בית האל הפך לבית התיישבות המורכב מ-13 בניינים, שכללו מגרש משחקים ומחנה קיץ.

היבט אחד של בית האל שהיה חשוב מאוד ג'יין אדמס היה תוכנית האמנות. תוכנית האמנות בבית האל קראה תיגר על שיטת החינוך "המתועש", אשר התאים את הפרט לעבודה או תפקיד ספציפי. אדמס רצתה שהבית יספק מרחב, זמן וכלים כדי לעודד אנשים לחשוב באופן עצמאי. היא ראתה באמנות מפתח לפיצוח הניכור בעיר באמצעות אינטראקציה קולקטיבית, גילוי-עצמי הדדי, שעשוע ודמיון. האמנות הייתה חלק בלתי נפרד מהחזון של הקהילתי שלה, ניתוץ קיבעונות מחשבתיים, איתגור השונות והאינטראקציה שעליה חברה "בריאה" תלויה, תוך התבססות על כתיבה חדשה ומתמשכת של מפגש בין תרבותיות.[27]

בעזרת מימון מאדוארד באטלר, פתחה אדמס גלריית אמנות ומרחב סטודיו. הגלריה הציגה שחזורים של יצירות אמנות מפורסמות כמו גם עבודות של אמנים מקומיים. בתוך הגלריה היו סטודיו ששימש את דיירי בית האל ואת הקהילה כולה. בבית האל היה סניף של הספרייה הציבורית של שיקגו. ככל שבית האל גדל, ומערכת היחסים עם השכונה העמיקה, המקום פחות עסק בסיוע לעניים אלא יותר למרחב לביטוי עצמי וחילופי תרבויות ומפגש לקהילות מגוונות. לילדים ממעמד העובדים הוצעה הדרכה בכל הצורות והרמות של אמנות. אדמס, בעזרת אלן גייטס סטאר, ייסדה את אגודת בתי הספר הציבוריים לאמנות בשיקגו (CPSAS או Chicago Public School Art Society) על מנת להגביר את השימוש באומנות בקרב ילדים. האגודה סיפקה שיעורים ציבוריים תוך שימוש בשחזורים של יצירות אמנות בעלות שם עולמי, שכרה אמנים שילמדו ילדים כיצד ליצור אמנות, וגם לקחה את התלמידים לסיורים למוזיאוני האמנות הרבים של שיקגו.[28]

ג'יין אדמס הייתה מראשוני הגישה הטוענת שניתן לקיים בשכונות עוני חיי תרבות וחברה, ושטיפוח חיי התרבות בשכונות עוני יכול לא רק להפחית שוטטות ואלימות אלא באופן חיובי ואקטיבי לסייע לאוכלוסייה לשמר את התרבות ולנצל את הכוחות החברתיים שלה לשינוי. לאחר עשר שנים היו כבר כמאה בתים חברתיים דומים, ולאחר 20 שנה כ- 400.

אתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטאר ואדמס פתחו שלושה "עקרונות אתיים" לבתים חברתיים: "לימוד על בסיס דוגמה, תרגול שיתוף פעולה ודמוקרטיה סוציאלית, שהיא שוויונית או דמוקרטית, יחסים חברתיים חוצי מעמדות."[29] בית האל הציע תוכנית מקיפה של פעילויות אזרחיות, תרבות, פנאי, חינוך ומשך מבקרים מכל רחבי העולם, כולל ויליאם ליון מקנזי קינג, אז סטודנט לתואר שני מאוניברסיטת הרווארד ולימים ראש ממשלת קנדה. בשנות ה-1890 ג'וליה לת'רופ, פלורנס קלי, ותושבים אחרים של הבית תרמו להפיכתו למרכז עולמי בתחום רפורמות חברתיות. הם השתמשו במתודולוגיות חדשניות כדי ללמוד על צפיפות אוכלוסין, נשירה מבית ספר, טיפוס המעיין, קוקאין, קריאה של ילדים, תמותת תינוקות, ומיילדות. בניסיון לשפר את הסביבה, קבוצת בית האל הפכה למעורבת בקמפיינים עירוניים ומדיניים בנושא תרבות הדיור, שיפור בשירותי הרווחה, דיונים בנוגע להחמרת החקיקה בנוגע להעסקת ילדים, והגנה על נשים עובדות. אדמס הביאה מבקרים בולטים מרחבי העולם, ופיתחה קשרים הדוקים עם אנשי הרוח והנדבנים המובילים בשיקגו. בשנת 1912, היא סייעה למפלגה הפרוגרסיבית החדשה ותמכה בקמפיין לנשיאות של תאודור רוזוולט.

ילדים ונוער[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית האל שם דגש על תפקידם של ילדים בתהליך הקליטה של מהגרים חדשים. אדמס טענה בספרה The Spirit of Youth and the City Streets (רוח נוער ורחובות העיר) שמשחק חיוני לנוער משום שערים הורסות את רוח הנעורים. בית האל הציג מספר רב של תוכניות אמנות ודרמה, כיתות גן, מועדוני נוער, שיעורי שפה, קבוצות קריאה, אולם התעמלות, ומגרש משחקים. כל אלו ואחרים, נועדו לעודד שיתוף פעולה דמוקרטי, פעולה משותפת והורדת ערך האינדיבידואליזם. היא עזרה להעביר את חוקי המפעל הראשונים.

תיעוד ומחלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס ועמיתיה תיעדו את הגאוגרפיה של הטיפואיד ודיווחו כי העובדים העניים סבלו ממנה רבות. היא זיהתה את תאוות הבצע והשחיתות שהובילו לביורוקרטיה העירונית להתעלם מבריאות, תברואה חוקי הבנייה. השילוב בין צדק סביבתי לרפורמה בשלטון המקומי, בסופו של דבר, הביאו לחלוקה שוויונית יותר של תשתיות העיר ושיטות בדיקה מודרניות.[30] אדמס עבדה עם לשכת הבריאות של שיקגו וכיהנה כסגנית הנשיא הראשונה של אגודת גני השעשועים של אמריקה.

יחס לזנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1912 פרסמה אדמס את הספר "מצפון חדש ורוע עתיק", שעסק בזנות. על אף הנושא הספר זה היה פופולרי משום שהוא פורסם בזמן המאבק בעבדות הלבנה. אדמס האמינה כי זנות היא תוצאה של חטיפה בלבד.[31]

אידאלים נשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס ועמיתיה רצו במקור שבית האל יביא את הערכים הגבוהים של תרבות הקולג' להמונים, כולל את עקרונות תנועת היעילות (Efficiency Movment). בחלוף הזמן, מטרת הבית השתנתה מהבאת אמנות ותרבות לשכונה למענה על הצרכים של הקהילה על ידי מתן טיפול לילדים, הזדמנויות חינוכיות, ואזורי כינוס גדולים. בית האל הפך ליותר ממקום עבור הדור החדש של נשות ההשכלה האקדמית, הוא גם הפך לחלק מהקהילה בה היא נוסד, והתפתחות מראה על היסטוריה משותפת.[32]

אדמס קראה לנשים - בעיקר נשים מהמעמד הבינוני עם זמן פנוי וכוחות, כמו גם פילנתרופיות עשירות - לממש את חובתן האזרחית ולהיות מעורבות בנושאים מוניציפליים כביטוי ל"משק בית אזרחי". בכך הרחיבה אדמס את הרעיון של אחריות אזרחית גם לנשים והזמינה אותם לעשייה ציבורית מעבר לתפקידי האמהות. חייהם של נשים סובבים סביב "אחריות, זהירות, וחובה", תחומים אלו ייצגו את מקור הכח של הנשים.[33] רעיון זה היווה את הבסיס לתפקיד המשק עירוני או אזרחי שאדמס הגדירה, ונתן ערך מוסף לתנועה לזכות הבחירה לנשים בה אדמס תמכה. אדמס טענה שנשים, בניגוד לגברים, חונכו על מנת לדאוג לרווחת האדם. הן צריכות לבנות על בסיס תפקידיהן המסורתיים במשק הבית תפקידים אזרחיים. חובות משק אזרחי כללו, למשל, מאמצים להובלת רפומה בנושאים ביוב, אוויר מזוהם, ותנאי עבודה לא בטוחים במפעלים. אדמס הובילה את "מלחמות אשפה"; בשנת 1894 היא הפכה לאישה הראשונה שמונתה למפקחת תברואה של שדרה ה-19 בשיקגו. בעזרתו של מועדון נשי בית האל, תוך שנה יותר מ-1000 הפרות בריאות דווחו לעירייה ואיסוף האשפה תדיר גרם לירידה בשיעורי המוות והמחלות.[34]

לאדמס היו דיונים ארוכים עם הפילוסוף ג'ון דיואי שבהם הם הגדירו מחדש את דמוקרטיה במונחים של פרגמטיזם אקטיביזם אזרחי, תוך שימת דגש יותר על חובת האזרח ופחות על זכויות.[35] אחת מהפרספקטיבות המובילות שייחדו אדמס והקואליציה שלה הייתה הקריאה להרחיב את המבנים והשיטות הדמוקרטיות לחיים החברתיים והכלכליים ולא להגביל אותם לתחום המדיני בלבד. השנייה הייתה קריאתם למוסר חברתי חדש שיחליף את הבלטת היאנדיבידואליות בחברה מודרנית.[36]

אדמס התעמקה בפתולוגיה החברתית של עבדות מין, זנות והתנהגויות מיניות כפויות אחרות בקרב מעמד הנשים העובדות במרכזי תעשייה אמריקאים בין השנים 1890-1910. הפרסונה האוטוביוגרפית של אדמס מבטאת את האידאולוגיה שלה ותומכת בפרסונה הציבורית והפופולרי שלה כמו "אמא לעבודה סוציאלית", במובן זה היא מייצגת את עצמה כאחות ראשית רווקה, שמשרתת את המוני המהגרים הסובלים דרך בית האל, כאילו היו בניה שלה. למרות שלא אמא בעצמה, אדמס הפכה ל-"אמא לאומה," המזוהה עם אמהות במובן של טיפול המגן על בני עמה.[37]

הוראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדמס שמרה על לוח הזמנים הצפוף שלה שכלל הרצאות ציבוריות ברחבי הארץ, בעיקר בקמפוסים.[38] בנוסף לכך, היא הרצתה בקורסים ביחידה ללימודי חוץ של אוניברסיטת שיקגו.[39] היא סירבה להצעות מהאוניברסיטה, להפוך לחברת סגל קבועה על מנת לשמור על התפקיד העצמאי שלה מחוץ לאקדמיה. מטרתה הייתה ללמד מבוגרים שלא למדו במוסדות אקדמיים רשמיים, בגלל מחסור כלכלי ו/או העדר תעודות. יתר על כן, היא לא רצתה מעורבות אוניברסיטאית על הפעילויות הפוליטיות שלה.[40] במהלך השנים השתלמו בבית האל עובדות סוציאליות רבות.

בשנת 1910 הפכה לאשה הראשונה ששמשה נשיאה של הוועדה הלאומית לעבודה סוציאלית, וב-1919 מונתה ליושבת ראש הקונגרס הבינלאומי של נשים, שמקום מושבו בהאג, הולנד. שם פעלה יחד עם אמילי גרין באלץ', והן חיברו במשותף את דו"ח הקונגרס.[41] כפציפיסטית יצאה בגלוי כנגד הצטרפותה של ארצות הברית למלחמת העולם הראשונה, דבר שהביא לגינוי כלפיה מצד אנשי ציבור והעיתונות.

הייתה ממייסדי ליגת הנשים הבינלאומית למען שלום וזכויות אדם. בשנת 1931 זכתה, במשותף עם ניקולס באטלר, בפרס נובל לשלום על פועלה. הייתה זו הפעם הראשונה שאשה אמריקאית זכתה בפרס נובל.

מערכות יחסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך חייה לאדמס היו יחסים רומנטיים עם נשים, למשל עם מרי רוזט סמית' ואלן סטאר. היחסים שלה עם נשים היוו מערך תמיכה עבורה בעבודה החברתית. היא הקפידה והצליחה לשמור על יחסי עבודה תקינים עם הנשים שהגיעו לבית האל והיוותה עבורן דמות להערכה והשראה. קרוב לוודאי שכיום הייתה מוגדרת כלסבית.

בת הזוג הראשונה שלה הייתה אלן סטאר, שעמה היא ייסדה את בית האל. הן הכירו כששתיהן היו סטודנטיות בסמינר רוקפורד לבנות. בשנת 1889, הן ביקרו באולם טוינבי יחד, והחלו בפרויקט בית החברתי.[42]

בת זוגה השנייה הייתה מרי רוזט סמית', שהייתה אחת התורמות לבית האל, וגרה שם יחד עם אדמס.[43] ליליאן פאדרמן, היסטוריונית, כתבה כי אדמס פנתה למרי בתור "יקירתי הנצחית" "מותק" ו-"יקרה מכל", וקבעה באופן חד משמעי כי הן חלקו את האינטימיות של זוג נשוי. ב 1934, כשמרי נפטרה מדלקת ריאות, לאחר ארבעים שנה יחד.[44] נאמר כי, "מרי סמית' נהייתה ונשארה התו הגבוה והברור ביותר במוזיקה שהייתה החיים האישיים של ג'יין אדמס".[45] בבעלותן היה בית קיץ בנמל בר, מיין. כאשר היו רחוקות זו מזו, הן כתבו מכתב אחת לשנייה לפחות פעם ביום - לפעמים פעמיים ביום. אדמס כתבה לסמית', "אני מתגעגעת אליך נורא, שלך עד המוות."[46] המכתבים מראים שהנשים ראו את עצמם כזוג נשוי: "יש היגיון בתכונה של אנשים נשואים להשאר יחד", כתבה אדמס לסמית'.[47]

מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמותה של ג'יין אדמס על גבי בול משנת 1940

בית האל ותנועת השלום מזוהים כעמודי התווך של המורשת של אדמס. בעוד חייה התמקדו בפיתוח הפרט, רעיונותיה ממשיכים להשפיע חברתית, פוליטית וכלכלית בארצות הברית, כמו גם מבחינה בינלאומית.

וילארד מוטלי, אמן דייר בבית האל, חילץ מידע מהתאוריה המרכזית של אדמס על אינטראקציה סימבולית והשתמש בשכונה ובאנשיה כדי לכתוב רב המכר שלו, לדפוק על כל דלת.[48] (Knock on Any Door) (1948)

תפקידה של אדמס כמתקנת חברתית אפשר לה לעתור כנגד הממסד ולשנות את הגאוגרפיה החברתית והפיזית של השכונה שלה בשיקגו. למרות שסוציולוגים אקדמיים עכשוויים הגדירו את התחייבותה בתור "עבודה סוציאלית", המאמצים של אדמס היו שונים בצורה משמעותית מפעילות שבדרך כלל היו מתויגות בתור "עבודה סוציאלית" במהלך אותה תקופת זמן. לפני ההשפעה של אדמס על המקצוע, רוב העבודה הסוציאלית פעלה על בסיס המודל של "מבקר ידידותי", שבו בדרך כלל, נשים עשירות ממעמד ציבורי גבוה בקרו אנשים עניים, ובאמצעות הערכה והתערבות שיטתיות, ניסו לשפר את חייהם. אדמס דחתה את מודל המבקר הידידותי לטובת מודל של תיקון חברתי / תורת בנייה חברתית, ובכך הציגה את היסודות המרכזיים של צדק חברתי ורפורמי עכשווי בתחום העבודה סוציאלית.[49]

אדמס פעלה עם אחרים לקינון בית המשפט הראשון לנוער, רגולצית בדיור ללא צורך במיקור חוץ, יום עבודה של שמונה שעות לנשים, בדיקת בטיחות במפעל, ודמי מחלה בשל תאונות בעבודה. היא תמכה במחקר שמטרתו לקבוע את הסיבות של עוני ופשע, ותמכה בזכות ההצבעה לנשים. היא הייתה חסידה נלהבת של צדק למהגרים ושחורים והפכה לחברה באיגוד הלאומי לקידום אנשים צבעוניים. בין הפרויקטים שחברי בית האל פתחו היו חבר ההגנה למהגרים, האגודה להגנה על הנוער, בית המשפט לנוער הראשון בארצות הברית, ומרפאה פסיכותרפית לנוער.

לכתבים ולנאומים אדמס, עקב הקמתו של חבר הלאומים והיותה שוחרת שלום, היו השפעה על האומות המאוחדות.

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב -10 בדצמבר 2007, חגגו באילינוי את יום ג'יין אדמס הראשון השנתי.[50] את יום ג'יין אדמס יזמה מורה בבית ספר ייעודי בדונגולה, אילינוי, בסיוע של אגף אילינוי של האגודה האמריקנית של נשות האוניברסיטה.[51]
  • בשנת 2007, מדינת אילינוי שנתה את שמו של כביש האגרה הצפון-מזרחי לכביש האגרה לזיכרון ג'יין אדמס.[53]
  • בשנת 2008, נכנסה ג'יין אדמס להיכל התהילה של ההומואים והלסביות שיקגו.[54]
  • בשנת 2012, נכנסה למצעד המורשת, תצוגה ציבורית חיצונית שמציינת את האנשים וההיסטוריה של קהילת הלהט"ב.[55]
  • בשנת 2014, הייתה לאחת מ-20 המכובדים הראשונים שלהם הוענק שלט ברונזה בגודל 90 ס"מ על 90 ס"מ במצעד הגאווה של סן פרנסיסקו (www.rainbowhonorwalk.org) שמביע הערכה לגיבורים ולגיבורות הלהט"ב.
  • בשנת 2015, אדמס הפכה לאחת מ-31 האנשים הבולטים של חודש ההיסטוריה של הלהט"ב השנתי לפי פורום השוויון.[56]
  • מחוץ אילינוי, בית ג'יין אדמס הוא אולם מגורים שנבנה בשנת 1969 במכללה בקונטיקט.
  • בית האל נהרס לשם הקמת הקמפוס שיקגו מאוניברסיטת אילינוי, בשנת 1963, ועבר מקום. בית המגורים בבית האל עצמו נשמר כמוזיאון וכאנדרטה לג'יין אדמס.[57]
  • המכללה לעבודה סוציאלית "ג'יין אדמס" הוא בית ספר מקצועי באוניברסיטת אילינוי בשיקגו.[58]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות ארכיוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Jane Addams Collection, 1838-date (bulk 1880-1935) is housed at Swarthmore College Peace Collection.
  • Jane Addams Papers, 1904-1960 (bulk 1904-1936) is housed at Smith College Sophia Smith Collection.
  • Jan Addams Correspondence, 1872-1935 (inclusive) (23 reels) is housed at Harvard University Radcliffe Institute of Advanced Study. === ביוגרפיות ===
  • Berson, Robin Kadison. Jane Addams: a biography (2004), 140pp.
  • Brown, Victoria Bissell. The Education of Jane Addams: Politics and Culture in Modern America. (2003). 421 pp. excerpt and text search
  • Davis, Allen F. American Heroine: The Life and Legend of Jane Addams (1973), 339pp, solid scholarship but tends toward debunking
  • Diliberto, Gioia. A Useful Woman: The Early Life of Jane Addams. (1999). 318 pp.
  • Elshtain, Jean Bethke. Jane Addams and the Dream of American Democracy: A Life Basic Books: 2002 online edition, by a leading conservative scholar
  • Haldeman-Julius, Marcet. Jane Addams As I Knew Her. Girard, Kansas: Haldeman-Julius Publications, ca. 1936. Marcet was Addams's niece.
  • Knight, Louise W. Citizen: Jane Addams and the Struggle for Democracy. (2005). 582 pp.; biography to 1899 online edition
  • Knight, Louise W. Jane Addams: Spirit in Action. (2010). 334 pp., complete biography aimed at a broader audience.
  • Joslin, Katherine. Jane Addams: A Writer's Life. (2004). 306 pp.
  • Linn, James W. Jane Addams: A biography. (1935) 457 pp, by her admiring nephew

מחקרי התמחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "How Did Changes in the Built Environment at Hull-House Reflect the Settlement's Interaction with Its Neighbors, 1889–1912?" by Kathryn Kish Sklar, Rima Lunin Schultz, Melissa Doak, Marian Horan, and Kerry Lippincott. Women and Social Movements in the United States, 1600-2000
  • Alonso, Harriet Hyman. "Nobel Peace Laureates, Jane Addams And Emily Greene Balch: Two Women Of The Women's International League for Peace and Freedom." Journal Of Women's History 1995 7(2): 6–26.
  • Beauboeuf-Lafontant, Tamara. "Becoming Jane Addams: Feminist Developmental Theory and' The College Woman'" Girlhood Studies (2014) 7#2 pp: 61-78.
  • Beer, Janet and Joslin, Katherine. "Diseases of the Body Politic: White Slavery in Jane Addams' "A New Conscience and an Ancient Evil" and "Selected Short Stories" by Charlotte Perkins Gilman." Journal of American Studies 1999 33(1): 1–18.-
  • Bowen, Louise de Koven. Growing up with Pity. New York: The Macmillan Company, 1926.
  • Brinkmann, Tobias. Sundays at Sinai: A Jewish Congregation in Chicago (2012), on Addams relationship with Chicago Jews.
  • Bryan, Mary Linn McCree, and Allen F. Davis. One Hundred Years at Hull-House (1990), a history of the programs there
  • Craraft, James. Two Shining Souls: Jane Addams, Leo Tolstoy, and the Quest for Global Peace (Lanham: Lexington, 2012).179 pp.
  • Carson, Minal. Settlement Folk: Social Thought and the American Settlement Movement, 1885-1930 (1990)
  • Chansky, Dorothy. "Re-visioning Reform," American Quarterly vol 55 #3 (2003) 515–523 online at Project Muse
  • Curti, Merle. "Jane Addams on Human Nature," Journal of the History of Ideas Vol. 22, No. 2 (Apr., 1961), pp. 240–253 in JSTOR
  • Danielson, Caroline Page. "Citizen Acts: Citizenship and Political Agency in the Works of Jane Addams, Charlotte Perkins Gilman, and Emma Goldman." PhD dissertation U. of Michigan 1996. 331 pp. DAI 1996 57(6): 2651-A. DA9635502 Fulltext: ProQuest Dissertations & Theses
  • Dawley, Alan. Changing the World: American Progressives in War and Revolution (2003)
  • Deegan, Mary Jo. "Jane Addams, the Hull-House School of Sociology, and Social Justice, 1892 to 1935." Humanity & Society (2013) 37#3 pp: 248-258.
  • Deegan, Mary. Jane Addams and the Men of the Chicago School, 1892–1918. (Transaction, Inc., 1988)
  • Donovan, Brian. White Slave Crusades: Race, Gender, and Anti-Vice Activism, 1887-1917. (U of Illinois Press. 2006). 186 pp.
  • Duffy, William. "Remembering is the Remedy: Jane Addams's Response to Conflicted Discourse." Rhetoric Review (2011) 30#2 pp: 135–152.
  • Fischer, Marilyn, et al. eds. Jane Addams and the Practice of Democracy (2009), 230pp; 11 specialized essays by scholars excerpt and text search
  • Foust, Mathew A. "Perplexities of Filiality: Confucius and Jane Addams on the Private/Public Distinction," "Asian Philosophy" (2008) 18(2): 149-166.
  • Grimm, Robert Thornton, Jr. "Forerunners for a Domestic Revolution: Jane Addams, Charlotte Perkins Gilman, and the Ideology Of Childhood, 1900-1916." Illinois Historical Journal 1997 90(1): 47–64.
  • Hamington, Maurice. "Jane Addams," Stanford Encyclopedia of Philosophy (2007) online edition, Addams as philosopher
  • Hamington, Maurice. Embodied Care Jane Addams, Maurice Merleau-Ponty, and Feminist Ethics (2004) excerpt and online search at amazon.com
  • Hamington, Maurice. "Jane Addams and a Politics of Embodied Care," The Journal of Speculative Philosophy v 15 #2 2001, pp. 105–121 online at Project Muse
  • Hamington, Maurice. "Public Pragmatism: Jane Addams and Ida B. Wells on Lynching," The Journal of Speculative Philosophy v. 19#2 (2005), pp. 167–174 online at Project Muse
  • Hansen, Jonathan M. "Fighting Words: The Transnational Patriotism of Eugene V. Debs, Jane Addams, and W. E. B. Du Bois." PhD dissertation Boston U. 1997. 286 pp. DAI 1997 57(10): 4511-A. DA9710148 Fulltext: ProQuest Dissertations & Theses
  • Henderson, Karla A. "Jane Addams: Leisure Services Pioneer". Journal of Physical Education, Recreation & Dance, (1982) 53#2 pp. 42–45
  • Imai, Konomi, and 今井小の実. "The Women's Movement and the Settlement Movement in Early Twentieth-Century Japan: The Impact of Hull House and Jane Addams on Hiratsuka Raichō." Kwansei Gakuin University humanities review 17 (2013): 85-109. online
  • Jackson, Shannon. Lines of Activity: Performance, Historiography, Hull-House Domesticity (2000). 384 pp.
  • Joslin, Katherine. Jane Addams: A writer's Life (2009) excerpt and text search
  • Krysiak, Barbara H. "Full-Service Community Schools: Jane Addams Meets John Dewey.". School Business Affairs, v67 n8 pp. 4–8 Aug 2001.
  • Knight, Louise W. "An Authoritative Voice: Jane Addams and the Oratorical Tradition." Gender & History 1998 10(2): 217–251.
  • Knight, Louise W. "Biography's Window on Social Change: Benevolence and Justice in Jane Addams's 'A Modern Lear.'" Journal Of Women's History 1997 9(1): 111–138.
  • Lissak, R. S. Pluralism and Progressives: Hull-House and the New Immigrants. (1989)
  • Matassarin, Kat. "Jane Addams of Hull-House: Creative Drama at the Turn of the Century". Children's Theatre Review, Oct 1983. v32 n4 pp 13–15
  • Morton, Keith. "Addams, Day, and Dewey: The Emergence of Community Service in American Culture". Michigan Journal of Community Service Learning, Fall 1997 v4 pp 137–49
  • Oakes, Jeannie. Becoming Good American Schools: The Struggle for Civic Virtue in Education Reform. (2000). ISBN 0-7879-4023-2
  • Ostman, Heather Elaine. "Social Activist Visions: Constructions of Womanhood in the Autobiographies of Jane Addams and Emma Goldman." PhD dissertation Fordham U. 2004. 240 pp. DAI 2004 65(3): 934-A. DA3125022 Fulltext: ProQuest Dissertations & Theses
  • Packard, Sandra. "Jane Addams: Contributions and Solutions for Art Education". Art Education, 29, 1, 9–12, Jan 76.
  • Phillips, J. O. C. "The Education of Jane Addams". History of Education Quarterly, 14, 1, 49–68, Spr 74.
  • Philpott, Thomas. L. The Slum and the Ghetto: Immigrants, Blacks, and Reformers in Chicago, 1880–1930. (1991).
  • Platt, Harold. "Jane Addams and the Ward Boss Revisited: Class, Politics, and Public Health in Chicago, 1890–1930." Environmental History 2000 5(2): 194–222.
  • Polacheck, Hilda Satt. I Came a Stranger: The Story of a Hull-House Girl. Chicago, Illinois: University of Illinois Press, 1989.
  • Sargent, David Kevin. "Jane Addams's Rhetorical Ethic." PhD dissertation Northwestern U. 1996. 275 pp. DAI 1997 57(11): 4597-A. DA9714673 Fulltext: ProQuest Dissertations & Theses
  • Scherman, Rosemarie Redlich. "Jane Addams and the Chicago Social Justice Movement, 1889-1912." PhD dissertation City U. of New York 1999. 337 pp. DAI 1999 60(4): 1297-A. DA9924849 Fulltext: ProQuest Dissertations & Theses
  • Schott, Linda. "Jane Addams and William James on Alternatives to War." Journal Of The History Of Ideas 1993 54(2): 241–254. in JSTOR
  • Seigfried, Charlene H. "A Pragmatist Response to Death: Jane Addams on the Permanent and the Transient" "Journal of Speculative Philosophy" (2007) 21(2): 133-141.
  • Shields, Patricia M. 2006. "Democracy and the Social Feminist Ethics of Jane Addams: A Vision for Public Administration". Administrative Theory & Praxis, vol. 28, no. 3, September, pp. 418–443. https://digital.library.txstate.edu/handle/10877/3959
  • Shields, Patricia M. 2011. Jane Addams' Theory of Democracy and Social Ethics: Incorporating a Feminist Perspective. In Women in Public Administration: Theory and Practice. Edited by Maria D'Agostiono and Helisse Levine, Sudbury, MA: Jones and Bartlet.
  • Sklar, Kathryn Kish. "Hull House in the 1890s: A Community of Women Reformers," Signs, Vol. 10, No. 4, (Summer, 1985), pp. 658–677 in JSTOR
  • Sklar, Kathryn Kish. "'Some of us who deal with the Social Fabric': Jane Addams Blends Peace and Social Justice, 1907-1919." Journal Of The Gilded Age And Progressive Era 2003 2(1): 80–96. Fulltext: at History Cooperative
  • Stebner, E. J. The Women of Hull-House: A Study in Spirituality, Vocation, and Friendship. (1997).
  • Stiehm, Judith Hicks. Champions for Peace: Women Winners of the Nobel Peace Prize. Rowman and Littlefield, 2006.
  • Sullivan, M. "Social work's legacy of peace: echoes from the early 20th century." Social Work, Sep93; 38(5): 513–20. EBSCO
  • Toft, Jessica and Abrams, Laura S. "Progressive Maternalists and the Citizenship Status of Low-Income Single Mothers." Social Service Review 2004 78(3): 447-465.

מקורות ראשיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Bryan, Mary Lynn McCree, Barbara Bair, and Maree De Angury. eds., The Selected Papers of Jane Addams Volume 1: Preparing to Lead, 1860-1881. University of Illinois Press, 2002. online excerpt and text search
  • Addams, Jane. "A Belated Industry" The American Journal of Sociology Vol. 1, No. 5 (Mar., 1896), pp. 536–550 in JSTOR
  • Addams, Jane. The subjective value of a social settlement (1892) online
  • Addams, Jane, ed. Hull-House Maps and Papers: A Presentation of Nationalities and Wages in a Congested District of Chicago, Together with Comments and Essays on Problems Growing Out of the Social Conditions (1896; reprint 2007) excerpts and online search from amazon.com full text
  • Kelley, Florence. "Hull House" The New England magazine. Volume 24, Issue 5. (July 1898) pp. 550–566 online at MOA
  • Addams, Jane. "Ethical Survivals in Municipal Corruption," International Journal of Ethics Vol. 8, No. 3 (Apr., 1898), pp. 273–291 in JSTOR
  • Addams, Jane. "Trades Unions and Public Duty," The American Journal of Sociology Vol. 4, No. 4 (Jan., 1899), pp. 448–462 in JSTOR
  • Addams, Jane. "The Subtle Problems of Charity," The Atlantic monthly. Volume 83, Issue 496 (February 1899) pp. 163–179 online at MOA
  • Addams, Jane. Democracy and Social Ethics (1902) online at Internet Archive online at Harvard Library
    • 23 editions published between 1902 and 2006 in English and held by 1,570 libraries worldwide
  • Addams, Jane. Child labor 1905 Harvard Library online
  • Addams, Jane. "Problems of Municipal Administration," The American Journal of Sociology Vol. 10, No. 4 (Jan., 1905), pp. 425–444 JSTOR
  • Addams, Jane. "Child Labor Legislation - A Requisite for Industrial Efficiency," Annals of the American Academy of Political and Social Science Vol. 25, Child Labor (May, 1905), pp. 128–136 in JSTOR
  • Addams, Jane. The operation of the Illinois child labor law, (1906) online at Harvard Library
  • Addams, Jane. Newer Ideals of Peace (1906) online at Internet Archive
    • 13 editions published between 1906 and 2007 in English and held by 686 libraries worldwide
  • Addams, Jane. National protection for children 1907 online at Harvard Library
  • Addams, Jane. The Spirit of Youth and the City Streets (1909) online at books.google.com, online at Harvard Library
    • 16 editions published between 1909 and 1972 in English and held by 1,094 libraries worldwide
  • Addams, Jane. Twenty Years at Hull-House: With Autobiographical Notes, 1910 online at A Celebration of Women Writers online at Harvard Library
    • 72 editions published between 1910 and 2007 in English and held by 3,250 libraries worldwide
  • Addams, Jane. A new conscience and an ancient evil (1912) online at Harvard Library
    • 14 editions published between 1912 and 2003 in English and held by 912 libraries worldwide
  • Addams, Jane; Balch, Emily Greene; and Hamilton, Alice. Women at the Hague: The International Congress of Women and Its Results. (1915) reprint ed by Harriet Hyman Alonso, (2003). 91 pp. online at Harvard Library
  • Addams, Jane. The Long Road of Woman's Memory (1916) online at Internet Archive online at Harvard Library, also reprint U. of Illinois Press, 2002. 84 pp.
  • Addams, Jane. Peace and Bread in Time of War 1922 online edition, online at Harvard Library
    • 12 editions published between 1922 and 2002 in English and held by 835 libraries worldwide
  • Addams, Jane. My Friend, Julia Lathrop. (1935; reprint U. of Illinois Press, 2004) 166 pp.
  • Addams, Jane. Jane Addams: A Centennial Reader (1960) online edition
  • Elshtain, Jean B. ed. The Jane Addams Reader (2002), 488pp
  • Lasch, Christopher, ed. The Social Thought of Jane Addams. (1965).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ John M. Murrin, Paul E. Johnson, and James M. McPherson, Liberty, Equality, Power (2008) p. 538; Eyal J. Naveh, Crown of Thorns (1992) p 122
  2. ^ Maurice Hamington, "Jane Addams" in Stanford Encyclopedia of Philosophy (2010) portrays her as a radical pragmatist and "the first woman 'public philosopher' in United States history".
  3. ^ "Celebrating Women's History Month: The Fight for Women's Rights and the ACLU". ACLU Virginia. 
  4. ^ 4.0 4.1 Kathryn Cullen-DuPont (2000). Encyclopedia of women's history in America. Infobase Publishing. עמ' 4–5. ISBN 978-0-8160-4100-8. 
  5. ^ Linn, James Weber (2000) [1935]. Jane Addams: A Biography. Urbana, Illinois: University of Illinois Press. עמ' 24. ISBN 0-252-06904-8. 
  6. ^ Knight, Louise W. (2005). Citizen: Jane Addams and the Struggle for Democracy. Chicago: University of Chicago Press. עמ' 32–33. 
  7. ^ "Jane Addams and Hull-House". Her childhood: DeVry University. 2001. עמ' 1. 
  8. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 36–37. 
  9. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 24, 45. 
  10. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 30–32, 424n64.. 
  11. ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 Kathryn Cullen-DuPont (2000). Encyclopedia of women's history in America. Infobase Publishing. עמ' 4–5. ISBN 978-0-8160-4100-8. 
  12. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 77–79, 109, 119–120. ISBN 0-226-44699-9. 
  13. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 124–25, 130–31, 138–39. 
  14. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 139–142. 
  15. ^ She was baptized a Presbyterian. Her certificate of baptism is from 1888, but she says that she joined the church slightly earlier: Knight, Louise W. (אוקטובר 2003). Citizen. University of Pennsylvania Press. עמ' 451n46. ISBN 978-0-8122-3747-4. 
  16. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 142–145, 147–48. 
  17. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 152–55, 157. 
  18. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 162–65. 
  19. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 166, 175–76. 
  20. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 169. 
  21. ^ Bilton, Chris (2006). "Jane Addams Pragmatism and Cultural Policy". International Journal of Cultural Policy 12 (2): 135–150. doi:10.1080/10286630600813644. 
  22. ^ Colquhoun, Alan. Modern Architecture. Oxford: University Press, 2002
  23. ^ Morrow, Deana F.; Lori Messinger (2005). Sexual Orientation and Gender Expression in Social Work Practice: Working with Gay, Lesbian, Bisexual, and Transgender People. New York, NY: Columbia University Press. עמ' 9. ISBN 0231127286. 
  24. ^ Brown, Victoria Bissell (פברואר 2000). "Jane Addams". American National Biography online. Oxford University Press. 
  25. ^ Knight, Louise W. Citizen. עמ' 195–96, 219, 224–25, 335, 378. 
  26. ^ Joseph Palermo. "First Wave -- Second Wave -- And Then Came Sarah Palin". LA Progressive. בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2014. 
  27. ^ 27.0 27.1 Lundblad, Karen Shafer (ספטמבר 1995). "Jane Addams and Social Reform: A Role Model for the 1990s". Social Work 40 (5). 
  28. ^ "Jane Addams". Internest Encyclopedia of Philosophy. בדיקה אחרונה ב-3 במאי 2015. 
  29. ^ Knight (2005) p. 182
  30. ^ Platt (2000)
  31. ^ Victoria Bissell Brown. "Sex and the City: Jane Addams Confronts Modernity." Women in America Lecture: Dr. Victoria Brown, Simpson College, Indianola, Indiana, March 5, 2014.
  32. ^ Kathryn Kish Sklar, et al. eds. "How Did Changes In The Built Environment At Hull-House Reflect The Settlement's Interaction With Its Neighbors, 1889-1912?" Women And Social Movements In The United States, 1600-2000 2004 8(4).
  33. ^ Elshtain (2002) p. 157
  34. ^ Eileen Maura McGurty (1998). "Trashy Women: Gender and the Politics of Garbage in Chicago, 1890-1917.". Historical Geography 26: 27–43. ISSN 1091-6458. 
  35. ^ Knight (2005)
  36. ^ Scherman (1999)
  37. ^ Ostman (2004)
  38. ^ Davis, American Heroine, p. 125
  39. ^ Addams is listed as lecturer in the Extension Division of the University of Chicago for several years (e.g. 1902, 1909, 1912). For a copy of the syllabus of one of her courses, see "Survivals and Intimations in Social Ethics," Ely Papers, Wisconsin State Historical Society, 1900. Farrell noted the syllabus of another course in his footnotes; see Beloved Lady, p.83. This was titled "A Syllabus of a Course of Twelve Lectures, Democracy and Social Ethics."
  40. ^ Deegan, Jane Addams and the men of the Chicago school p 28.
  41. ^ עותק סרוק של הדו"ח (אנגלית), באתר ארכיון האינטרנט.
  42. ^ Faderman, Lilian (8 ביוני 2000). To Believe in Women: What Lesbians Have Done For America - A History. Mariner Books. עמ' 120. 
  43. ^ Sarah, Holmes (2000). Who's Who in Gay and Lesbian History. London. 
  44. ^ Faderman, Lilian (8 ביוני 2000). To Believe in Women: What Lesbians Have Done For America - A History. Mariner Books. עמ' 132. 
  45. ^ Brown, Victoria Bissell (2003). The Education of Jane Addams. Philadelphia, PA: University of Pennsylvania Press. עמ' 361. ISBN 0-8122-3747-1. 
  46. ^ Loerzel, Robert (יוני 2008). "Friends—With Benefits?". Chicago Magazine (Chicago Magazine). בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2009. 
  47. ^ Roger Streitmatter, Outlaw Marriages: The hidden histories of 15 extraordinary same sex couples, Beacon Press, 2012
  48. ^ Taylor Street Arhies
  49. ^ "U-M-SSW: Ongoing Magazine". Ssw.umich.edu. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2010. 
  50. ^ "Jane Addams Day". 
  51. ^ http://www.prweb.com/releases/2006/12/prweb489011.htm
  52. ^ "Jane Addams Memorial Park". בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2014. 
  53. ^ "Jane Addams Memorial Tollway (I-90)". Illinois Department of Transportation Website. State of Illinois. 2009. אורכב מ-המקור ב-July 16, 2007. בדיקה אחרונה ב-29 במרץ 2009. 
  54. ^ http://www.glhalloffame.org/index.pl?page=inductees&todo=year
  55. ^ Victor Salvo // The Legacy Project. "2012 INDUCTEES". בדיקה אחרונה ב-29 בנובמבר 2014. 
  56. ^ Malcolm Lazin (20 באוגוסט 2015). "Op-ed: Here Are the 31 Icons of 2015's Gay History Month". Advocate.com. בדיקה אחרונה ב-21 באוגוסט 2015. 
  57. ^ "Jane Addams Hull-House Museum". Uic.edu. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2010. 
  58. ^ https://www.uic.edu/jaddams/college/
  59. ^ "Jane Addams Business Career Center". Cmsdnet.net. בדיקה אחרונה ב-27 באפריל 2010. 
  60. ^ "High School For Academic Careers". schools.nyc.gov. בדיקה אחרונה ב-17 בספטמבר 2011.