ג'יין קמפיון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יין קמפיון
Jane Campion
ג'יין קמפיון, 2010
ג'יין קמפיון, 2010
לידה 30 באפריל 1954 (בת 68)
ולינגטון, ניו זילנד
מדינה ניו זילנד עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1982–הווה (כ־40 שנה) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • אוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון
  • אוניברסיטת סידני
  • Australian Film Television and Radio School
  • המכללה לאמנות ועיצוב צ'לסי
  • מכללת סידני לאומנויות עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אליס אנגלרט עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר (1993)
פרס אוסקר לבימוי הטוב ביותר (2022)
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'יין קמפיוןאנגלית: Jane Campion; נולדה ב-30 באפריל 1954) היא תסריטאית, מפיקה ובמאית קולנוע מניו זילנד, זוכת פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר ולבימוי הטוב ביותר. נכון לשנת 2021 היא האישה הראשונה שזכתה בפרס דקל הזהב עבור בימוי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמפיון נולדה בוולינגטון, ניו זילנד. היא סיימה את לימודיה באוניברסיטת ויקטוריה ב-1975, שם למדה אנתרופולוגיה, וב-1979 סיימה את לימודיה באוניברסיטה לאמנויות בסידני, שם למדה ציור. את קריירת הבימוי שלה החלה בתחילת שנות ה-80 בבית הספר לקולנוע, טלוויזיה ורדיו באוסטרליה.

ב-1982 ביימה את הסרט הקצר הראשון שלה "Peel ", עליו זכתה בפרס דקל הזהב לסרט קצר בפסטיבל הקולנוע בקאן 1986. היא זכתה בפרסים נוספים גם על סרטיה הקצרים "Passionless Moments"‏ (1983)‏ ו"A Girl's Own Story" ‏(1984). ב-1989 ביימה את הסרט באורך מלא הראשון שלה "Sweetie", עליו זכתה בפרסים בינלאומיים. קמפיון זכתה להכרה, על סרטה הביוגרפי והפסיכולוגי על המשוררת ג'נט פריים, "מלאך אצל שולחני" משנת 1990.

ב-1993 זכתה להכרה בינלאומית על סרטה "הפסנתר" שהיה מועמד לשמונה פרסי אוסקר וזכה בשלוש מהם, שמתוכם פרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר לקמפיון. בנוסף גם זכתה בפרס המכון האוסטרלי לקולנוע לבמאי הטוב ביותר. קמפיון היא אחת מארבע הנשים היחידות שהיו מועמדות אי פעם לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר, כשהשלוש האחרות הן לינה ורטמילר, סופיה קופולה וקתרין ביגלו. כמו כן זכתה בפרס דקל הזהב והייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס זה (והיחידה, נכון ל-2016).[1]

לאחר מכן עבודותיה של קמפיון נטו לקיטוב קיצוני מעבודותיה הקודמות. ב-1996 ביימה את הסרט "דיוקנה של גברת" המבוסס על ספרו בעל אותו השם של הנרי ג'יימס, בכיכובם של ניקול קידמן, ג'ון מלקוביץ', ברברה הרשי ומרטין דונובן. ב-1999 ביימה את הסרט "עד שיצא עשן" בכיכובם של הרווי קייטל וקייט וינסלט. ב-2003 ביימה את המותחן הארוטי "תשוקה חותכת", המבוסס על רב המכר של סוזנה מור, וסיפקה למג ראיין אפשרות להיפטר מתדמיתה המוכרת על המסך.

ב-2006 שימשה קמפיון כמפיקה בפועל בסרט התעודה "Abduction: The Megumi Yokota Story".

ב-2013 יצרה וכתבה את המיני-סדרה "קצה האגם" בשיתוף עם הכותב האוסטרלי ג'רארד לי. היא ביימה את הסדרה עם הבמאי גארת' דייוויס. הסדרה הופקה בהפקה משותפת של ארצות הברית, אנגליה וניו זילנד. הסדרה צולמה בניו זילנד בכיכובם של אליזבת מוס, דייוויד ונהם והולי האנטר. הסדרה זכתה לשבחים רבים. הסדרה הייתה מועמדת ל-8 פרסי אמי.

בשנת 2021 ביימה את הסרט "כוחו של הכלב", ועל כך זכתה בפרס אוסקר[2] ובפרס גלובוס הזהב.[3]

פילמוגרפיה נבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Soft Fruit‏ (2000)
  • Abduction: The Megumi Yokota Story‏ (2006)
  • כוחו של הכלב (2021)

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ellen Cheshire. Jane Campion. London: Pocket Essentials, 2000
  • V. W. Wexman. Jane Campion: Interviews. Roundhouse Publishing. 1999

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'יין קמפיון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]