ג'יינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'יינה
מיקומו של ג'יינה בקבוצת עורב
נתוני תצפית
קבוצת כוכבים עורב
שמות נוספים ג'יינה קורבי, γ בעורב, HD 106625
סוג ענק כחול
בהירות נראית 2.58[1]
סיווג ספקטרלי B8 III[1]
עלייה ישרה 12ʰ 15ᵐ 48.37ˢ מילי-שניות קשת בשנה
נטייה ‏30.95″ ‏32′ ‏17°‏- מילי-שניות קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת 0.78-
מרחק 154 שנות אור
47.22 פארסק[1]
רדיוס 3.6[2] רדיוסי שמש
מסה 4.2[3] מסות שמש
עוצמת הארה פי 176 מהשמש
טמפרטורה 12,130[4] K
מהירות סיבוב 33 קילומטר לשנייה
גיל 160[3] מיליון שנים
מהירות רדיאלית −4.2±2.6 קילומטר לשנייה
תנועה עצמית 161[5] מילי-שניות קשת בשנה
היסט 21.23±0.2 אלפיות של שניות קשת
מערכת
כוכבים נלווים ג'יינה B
ג'יינה B
נתוני תצפית
סוג כוכב הסדרה הראשית כתום או אדום
בהירות נראית 2.58 עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווג ספקטרלי K5-M5 V[6]
עלייה ישרה −158.61±0.15 אלפיות שניית קשת בשנה
נטייה 21.86±0.1 אלפיות שניית קשת בשנה
מאפיינים פיזיים
בהירות מוחלטת −0.79 עריכת הנתון בוויקינתונים
מרחק 154 שנות אור
47.22 פארסק
מסה 0.8[5] מסות שמש
עוצמת הארה 331 עוצמת ההארה
מהירות סיבוב 33 קילומטר לשנייה
מהירות רדיאלית −4.2±2.6 קילומטר לשנייה
היסט 21.23±0.2 אלפיות של שניות קשת
מערכת
כוכבים נלווים ג'יינה A
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גִ'ייֵנָהערבית جناح الغراب الأيمن "גִ'נאח אל-ע'וּראבּ אל-אַיְמַן" - הכנף הימנית של העורב) או γ בעורב הוא הכוכב הבהיר ביותר בקבוצת הכוכבים עורב עם בהירות נראית מדרגה 2.58. מכיוון שגם הכוכב ε בברבור נקרא לפעמים ג'יינה (הכנף [של הברבור]) משתמשים לפעמים בשם גִ'ייֵנָה קוֹרְבִי שמשלב את המילה (המשובשת) "כנף" בערבית עם "של העורב" בלטינית. במרחק זוויתי של כ-2.4 מעלות מדרום-מזרח לכוכב נמצאת הערפילית הפלנטרית NGC 4361 ובמרחק זוויתי של כ-3.5 מעלות ממערב-דרום-מערב לו נמצאות גלקסיות אנטנה (NGC 4038 ו-NGC 4039) שנמצאות בתהליך של התנגשות זו בזו.

תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'יינה הוא ענק כחול מסוג ספקטרלי B8 III שנמצא במרחק של כ-150 שנות אור ממערכת השמש. מסתו גדולה יותר מ-4 פעמים מסת השמש, רדיוסו כ-3.6 רדיוסי שמש וטמפרטורת פניו כ-12,000 קלווין. הוא מאיר בעוצמה של פי 176 מעוצמת ההארה של השמש באור נראה, אך בשל הטמפרטורה הגבוהה של פניו כמחצית מקרינתו היא בתחום העל-סגול כך שעוצמת ההארה הכוללת שלו היא כפול מכך. הספקטרום של ג'יינה מראה כמות חריגה של מתכות שונות ובהן כספית, מנגן, אבץ, זירקוניום וטיטניום ולעומת זה כמות קטנה מהרגיל של ברזל, צורן ומגנזיום.[7] ג'יינה נמצא בסיומו של שלב ההיתוך של מימן להליום בליבתו והוא צפוי להתנפח ולהתקרר עד שיהפוך לענק אדום.

ג'יינה B[עריכת קוד מקור | עריכה]

במרחק של כשניית קשת מג'יינה יש כוכב נוסף עמום בהרבה שנקרא ג'יינה B. בשל עמימותו וקרבתו לג'יינה קשה למדוד את תכונותיו, אך נראה שמדובר בכוכב קטן וקר בהרבה, ככל הנראה כוכב הסדרה הראשית כתום מסוג ספקטרלי K או בננס אדום מסוג ספקטרלי M. מדידות של השינויים במיקום היחסי של בני הזוג מראות שמסתו של בן הזוג היא כ-0.8 מסות שמש והוא מקיף את הכוכב הראשי במרחק של כ-50 יחידות אסטרונומיות ובזמן הקפה של כ-158 שנים.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 SIMBAD: Gienah
  2. ^ R. Hanbury Brown, J. Davis & L. R. Allen: The angular diameters of 32 stars, Monthly Notices of the Royal Astronomical Society, Vol. 167, p. 132 (1974) המרה לרדיוסי שמש מאלפיות שניית קשת על ידי מעבר לרדיאנים, הכפלה במרחק וחלוקה בפעמיים רדיוס השמש
  3. ^ 1 2 M. Janson, M. Bonavita, H. Klahr, D. Lafrenière, R. Jayawardhana & H. Zinnecker: High-contrast Imaging Search for Planets and Brown Dwarfs around the Most Massive Stars in the Solar Neighborhood, The Astrophysical Journal, Vol. 736, Iss. 2, article id. 89, p. 5 (2011)
  4. ^ M. Netopil, E. Paunzen, H. M. Maitzen, P. North & S. Hubrig: Chemically peculiar stars and their temperature calibration, Astronomy & Astrophysics, Vol. 491, Iss. 2, p. 557 (2008)
  5. ^ 1 2 3 M. Janson, M. Bonavita, H. Klahr, D. Lafrenière, R. Jayawardhana & H. Zinnecker: High-contrast Imaging Search for Planets and Brown Dwarfs around the Most Massive Stars in the Solar Neighborhood, The Astrophysical Journal, Vol. 736, Iss. 2, article id. 89, p. 8-9 (2011)
  6. ^ L. C. Roberts Jr., N. H. Turner & T. A. ten Brummelaar: Adaptive Optics Photometry and Astrometry of Binary Stars. II. A Multiplicity Survey of B Stars, The Astronomical Journal, Vol. 133, Iss. 2, p. 547 (2007)
  7. ^ S. J. Adelman, H. Caliskan, A. F. Gulliver & A. Teker: Elemental abundance analyses with DAO spectrograms. XXIX. The mercury-manganese stars 53 Tau, β Tau, γ Crv, and υ Her, Astronomy & Astrophysics, Vol. 447, Iss. 2, p. 688 (2006)