ג'יי ניקסון
_(52976934813).jpg) | |||||||
| דיוקנו הרשמי של ניקסון | |||||||
| לידה |
13 בפברואר 1956 (בן 69) דה סוטו, מיזורי, ארצות הברית | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | ג'רמיה וילסון ג'יי ניקסון | ||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||
| מקום מגורים |
| ||||||
| השכלה | אוניברסיטת מיזורי | ||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, משפטן | ||||||
| מפלגה |
 המפלגה הדמוקרטית | ||||||
| פרסים והוקרה |
פרס צופה הנשר הנכבד  | ||||||
| חתימה |
 | ||||||
|
governor | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
ג'רמיה וילסון "ג'יי" ניקסון (באנגלית: Jeremiah Wilson "Jay" Nixon; נולד ב־13 בפברואר 1956) הוא עורך דין ופוליטיקאי אמריקאי, שכיהן כמושל ה־55 של מדינת מיזורי בין השנים 2009 ל־2017. ניקסון, חבר המפלגה הדמוקרטית, שימש קודם לכן כתובע הכללי ה־40 של מיזורי בשנים 1993–2009, וכחבר הסנאט המדינתי בין 1987 ל־1993.
ניקסון נולד וגדל בעיר דה סוטו ולאחר מכן למד באוניברסיטת מיזורי, שם השלים לימודי תואר ראשון במדע המדינה. את דרכו הפוליטית החל בגיל 30, כאשר נבחר לסנאט של מדינת מיזורי כנציג מחוז ג'פרסון. לאחר ניסיון כושל להיבחר אל הסנאט של ארצות הברית, נבחר לתפקיד התובע הכללי של מיזורי ב־1992, ונבחר מחדש ב־1996. חרף כישלון נוסף בהתמודדות לסנאט האמריקאי, נבחר שוב לתובע הכללי ב־2000 וב־2004, וכיהן בסך הכול כיהן ארבע קדנציות – התקופה הארוכה ביותר שבה כיהן אדם כלשהו בתפקיד זה במדינה.
בבחירות 2008 נבחר ניקסון למושל מיזורי בניצחון סוחף על פני חבר הקונגרס הרפובליקני קני האלסהוף (אנ'), וב־2012 נבחר לכהונה שנייה. בשנת 2016 תם שירותו בתפקיד בעקבות הגבלת כהונה, והוחלף על ידי אריק גרייטנס הרפובליקני. נכון לשנת 2025, ניקסון הוא הדמוקרטי האחרון שכיהן כמושל מיזורי. לאחר פרישתו מהחיים הציבוריים הצטרף למשרד עורכי הדין "דוד בנט" (Dowd Bennett) בסנט לואיס.
ראשית חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניקסון נולד וגדל בעיר דה סוטו שבמדינת מיזורי. אמו, בטי ליאה ניקסון (לבית וילסון), הייתה מורה ויו"ר מועצת החינוך המקומית, ואביו, ג'רמיה "ג'רי" ניקסון, כיהן כראש העירייה. אחד מאבות-אבותיו מצד אביו, אייברהם ג'ונאס (אנ'), היה מהמתיישבים היהודים הראשונים במדינת אילינוי וחבר קרוב של נשיא ארצות הברית לשעבר אברהם לינקולן (אחת מהאימהות של סבתותיו מצד אביו הייתה יהודייה, אף שניקסון עצמו מזדהה כמתודיסט).
אביו של ניקסון היה נינו של צ'ארלס הנרי ג'ונאס, אחיו של הסנאטור הדמוקרטי בנג'מין פ. ג'ונאס (אנ') מלואיזיאנה, וכן נינו של ג'יימס אוסקר ניקסון, אחיו של חבר הקונגרס ג'ון ת. ניקסון (אנ') מניו ג'רזי. אחד מאבות־אבותיו הנוספים מצד אביו, ג'ון אינסקיפ, כיהן כראש עיריית פילדלפיה בראשית המאה ה־19 (בשנים 1800–1801 ו־1805–1806).
ניקסון השלים בהצטיינות לימודי תואר ראשון במדע המדינה באוניברסיטת מיזורי[1]. במהלך לימודיו עבד בעבודות בנייה שונות, ובהמשך השלים לימודי תואר שני במשפטים מבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מיזורי[2].
בסנאט של מיזורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1986, לאחר תקופה של עיסוק בעריכת דין בעיר הולדתו, התמודד ניקסון על מושב בסנאט של מיזורי במחוז בחירה שחלש על מחוז ג'פרסון. הוא זכה בניצחון מפתיע בבחירות המקדימות של המפלגה הדמוקרטית מול שני פוליטיקאים ותיקים מהאזור, ובבחירות הכלליות הביס את יריבו הרפובליקני לארי קלהאן עם 64% מהקולות. כשנפתח מושב חדש של האספה הכללית של מיזורי ב־7 בינואר 1987, היה ניקסון הסנאטור החדש היחיד[3]. תשעה ימים לאחר השבעתו לתפקיד הגיש את הצעת החוק הראשונה שלו – יוזמה שתאפשר לבתי ספר לרכוש אנטנות לוויין לשם שיפור שידורים חינוכיים[4]. מאוחר יותר באותה שנה זכה בפרס מטעם הוועידה המשפטית של מיזורי כהוקרה על פעילותו כ"מחוקק בולט".
באפריל 1987 הביע ניקסון עניין בהתמודדות לסנאט של ארצות הברית בבחירות 1988. אחדים מבכירי המפלגה הדמוקרטית במיזורי ראו בו מועמד ראוי, בעיקר לאור ההישג המרשים בבחירות לסנאט המדינתי, אך אחרים מתחו ביקורת על ניסיונו הפוליטי המועט. ב־6 באוקטובר הכריז ניקסון רשמית על מועמדותו[5]. הוא זכה לתמיכת הוועדה הלאומית לשמירה על הביטוח הלאומי והבריאות (NCPSSM), תמיכה שעוררה ביקורת מצד מתנגדיו שטענו כי הארגון נוקט הפחדות ומפיץ דיסאינפורמציה – טענות שזכו לתהודה בעיתונות המקומית[6]. ניקסון הפסיד בבחירות הכלליות לסנאטור הרפובליקני המכהן ג'ון דנפורת' בפער גדול, כאשר במהלך מסע הבחירות הוציא דנפורת' פי חמישה יותר ממנו, בעיקר דרך ועדות פעולה פוליטיות[7].
בשנת 1989 יזם ניקסון הצעת חוק שהייתה מחייבת מעסיקים שבהם לפחות 25 עובדים לאפשר חופשת לידה לעובדות הרות. הסנאט דחה את ההצעה ברוב של 17 מול 16. ניקסון הגיש את ההצעה מחדש ב־1990, ובפעם הזאת היא עברה בסנאט אך המושל ג'ון אשקרופט הטיל עליה וטו[8]. באותה שנה נבחר ניקסון מחדש לסנאט המדינתי לאחר שניצח את ריצ'רד פורד, רפובליקני מהעיירה סידר היל.
התובע הכללי של מיזורי
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
בספטמבר 1991 הכריז ניקסון על כוונתו להתמודד על תפקיד התובע הכללי של מדינת מיזור[9]. במהלך מערכת הבחירות המקדימות במפלגה הדמוקרטית, יריבו מייק וולף – פרופסור למשפטים שתמודד מולו על המועמדות – האשים את ניקסון כי ניצל את קשריו הפוליטיים על מנת להביא לסגירת תלונה על הונאת צרכנים בשנת 1988 בידי התובע הכללי ויליאם ל. ובסטר. ניקסון הכחיש את הטענה, וטען כי וולף "נשמע כמו מועמד נואש"[10]. בסופו של דבר זכה ניקסון במועמדות הדמוקרטית וניצח בבחירות הכלליות את דייוויד סטילמן, מועמד המפלגה הרפובליקנית[11].
בתפקידו כתובע הכללי ייסד ניקסון את המחלקה להגנת הסביבה, שתפקידה לאכוף את חוקי הסביבה של מיזורי. עורכי הדין במחלקה זו נקטו פעולות משפטיות נגד זיהום אוויר, מים, וקרקע, ופעלו לשמירה על אינטרסים חקלאיים של המדינה. תביעות שהגישה המחלקה הובילו לניקוי אתרים מזוהמים ולפיצויים בסך מיליוני דולרים שהועברו למדינה. על פעילותו הנמרצת זכה ניקסון להכרה לאומית: כתב העת "Barrister" כלל אותו ברשימת 20 עורכי הדין הצעירים הבולטים בארצות הברית, וארגון ה־"Jaycees" במיזורי בחר בו כאחד מעשרת הצעירים הבולטים במדינה. עוד לפני שמונה לתובע הכללי, זכה להוקרה על פעילותו הסביבתית מטעם פדרציית השימור של מיזורי.
בשנת 1998 ניסה ניקסון להתמודד בשנית לסנאט של ארצות הברית, אך הפסיד בבחירות הכלליות לסנאטור הרפובליקני המכהן קיט בונד. במהלך כהונתו ניהל את מעורבותה של מיזורי בהסדרים המשפטיים ששמו קץ לחובת הדֶסֶגְרֶגַצְיָה בהסעות הציבוריות לבתי הספר של סנט לואיס וקנזס סיטי. ניקסון התנגד לתוכניות האינטגרציה הגזעית במדינה בטענה שהן מעמיסות על תקציב המדינה. מדיניותו זו הייתה לצנינים בעיני מנהיגים אפרו-אמריקאים, שמיאנו לתמוך מעתה ואילך[12]. לפי סקרי דעת קהל, בונד זכה בתמיכתם של כשליש מהבוחרים האפרו-אמריקאים בבחירות 1998 לסנאט האמריקאי[13].
בשנת הבחירות של 2000, פנה ניקסון לבית המשפט בבקשה למנוע מאדוארד ג'וזף מיינלי השלישי, המתמודד על תפקיד השריף במחוז ג'פרסון, להופיע בפתקי ההצבעה כמועמד מטעם המפלגה הדמוקרטית. הוא טען כי הרשעתו של מיינלי בשנת 1980 בתקיפה עם כוונה להרוג מונעת ממנו להתמודד למשרה ציבורית לפי חוקי המדינה. השופט מ. א. ויליאמס, שגם היה השופט שדן בתיקו של מיינלי, קיבל את טענת ניקסון והורה על הסרת שמו מהקלפיות. באותה שנה טען ניקסון בפני בית המשפט העליון של ארצות הברית בעד השבת המגבלות על תרומות הבחירות במיזורי במסגרת התיק "ניקסון נגד שרינק", ולבסוף פסק ההרכב לטובתו.
בשנת 2003 הגיש ניקסון תביעות ייצוגיות נגד שתי חברות מחוץ למדינה – "EchoStar" ו־"Xentel" – בטענה שערכו שיחות טלמרקטינג לאזרחים במיזורי בניגוד לחוק "רשימת לא להתקשר" של המדינה[14]. שנה לאחר מכן, חייב בית משפט את Xentel לשלם 75 אלף דולר לקופת המדינה. אף על פי שהחברה העבירה את הסכום, היא המשיכה להתקשר לתושבים, וב־2008 נאלצה להסדיר את התביעה ולשלם 80 אלף דולר נוספים[15].
ב־20 בפברואר 2009 פרסם מרכז המודיעין של מיזורי (MIAC) דו"ח בשם "תנועת המיליציה המודרנית", שנועד ליידע את משטרת המדינה על קבוצות שעשויות להיות מקושרות למיליציות מקומיות. לפי הדו"ח, הקבוצות כללו נוצרים לבנים, תומכי מועמדים נשיאותיים ממפלגות שלישיות כגון רון פול, בוב בר וצ'אק בולדווין (אנ'), וכן קבוצות המתנגדות בין היתר להגירה בלתי חוקית לארצות הברית ולפדרל ריזרב. לאחר מכתב משותף שפרסמו פול, בר ובולדווין ובו גינו את הדו"ח, פרסמו ניקסון והמרכז התנצלות, והצהירו שהדו"ח יוסר מאתרי המדינה הרשמיים.
מושל מיזורי
[עריכת קוד מקור | עריכה]בחירות 2008
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2005 הגיש ניקסון מסמכים לוועדת האתיקה של מיזורי והכריז על כוונתו להתמודד על תפקיד מושל מיזורי. בסקר של מכון "Research 2000" שנערך בינואר 2006, הוביל ניקסון בתמיכת דעת הקהל על פני המושל הרפובליקני המכהן מאט בלאנט בפער של שמונה אחוזים. בלאנט הודיע ב־22 בינואר 2008 כי לא יתמודד על כהונה שנייה. עד למועד הסופי להגשת מועמדות, ב־25 במרץ 2008, נרשמו שלושה מועמדים דמוקרטים וחמישה רפובליקנים.
ניקסון זכה במועמדות הדמוקרטית ב־5 באוגוסט, באותו היום בו נבחר קני האלסהוף (אנ') למועמד המפלגה הרפובליקנית. סקרים שפורסמו טרם הבחירות הראו שניקסון מוביל בעקביות על האלסהוף, ויומיים לפני הבחירות עמד הפער ביניהם על 20%. בבחירות שהתקיימו ב־4 בנובמבר גבר ניקסון על האלסהוף בפער של 19%. הבחירות נערכו במקביל אל הבחירות לנשיאות ארצות הברית 2008 – בהן ניצח ניקסון בפער ניכר, אך מועמד המפלגה הדמוקרטית לנשיאות, ברק אובמה, הפסיד במיזורי ליריבו רפובליקני ג'ון מקיין.
כהונתו הראשונה (2009–2013)
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ניקסון הושבע לתפקידו ב־12 בינואר 2009, בטקס שנערך בהובלת נשיאת בית המשפט העליון של מיזורי לורה דנוויר סטית'.
ניקסון נכנס לתפקידו בעיצומו של המשבר הכלכלי העולמי, ולשם התמודדות עמו התמקד ביצירת מקומות עבודה, בהשקעה בחינוך ובחיזוק כלכלת מיזורי תוך שמירה על איזון בתקציב המדינה[16]. בינואר 2009 הציע לשמור על רמת המימון הקיימת לאוניברסיטאות הציבוריות, בתמורה לכך שאלה לא יעלו את שכר הלימוד – הצעה שזכתה לרוב לתגובות חיוביות. בנוסף, ניקסון נשא ונתן על הקפאת שכר הלימוד לארבעה מחזורים שונים עבור סטודנטים במוסדות ההשכלה הגבוהה הציבוריים במדינה.
ביולי 2009 נסע ניקסון לעיראק בעקבות הזמנה ממחלקת ההגנה של ארצות הברית, כדי לפגוש חיילים אמריקאים. מטעמי ביטחון לא נמסר באיזו בסיס צבאי שהה, פרט לכך שביקר בכוויית[17]. באותו חודש נסע גם לגרמניה, ושב למיזורי ב־22 ביולי[18].
עם כניסתו לתפקיד החל ניקסון בקיצוצים תקציביים באופן כמעט מידי, ובמהלך כהונתו ביצע קיצוצים חוזרים ונשנים בתקציבים שאישרה האספה הכללית של מיזורי. בשנת 2010 כינתה אותו סוכנות הידיעות AP "קוצץ התקציבים הראשי" של מיזורי, על מאמציו לצמצם את ההוצאות ולהתאים את גודל הממשל לצורכי המדינה. חלק מהגבלות התקציב שהטיל עוררו ביקורת ציבורית: ב־2011 הגיש מבקר המדינה טום שווייץ' (אנ') תובענה ייצוגית נגד ממשל ניקסון בטענה שלמושל אין סמכות חוקתית להגביל את ההוצאה התקציבית. בית המשפט העליון של מיזורי דחה את התביעה ב־2013, אך בשנה העוקבת העבירה האספה הכללית של מיזורי תיקון עשירי לחוקת המדינה, שאושר במשאל עם, ושהעניק למחוקקים סמכות לבטל הגבלות תקציביות של המושל.
ניקסון זכה לשבחים על טיפולו באסון הטורנדו בעוצמה EF-5 שפקד את העיר ג'ופלין ב־22 במאי 2011[19]. הוא הורה למשמר הלאומי של מיזורי לטפל באסון הטבע[20]. באותה שנה זכה לתואר "מפקד העל של אסונות הטבע" מסוכנות הידיעות "AP".
מתוך שאיפה להחיות את תעשיית הרכב של מיזורי, ייסד ניקסון צוות משימה ייעודי ויזם כינוס מיוחד של האספה הכללית ב־2011 כדי לאשר את "חוק משרות הייצור של מיזורי". ב־21 באוקטובר 2011 הודיעה חברת פורד כי תשקיע 1.1 מיליארד דולר אמריקאי במפעל ההרכבה שלה בקנזס סיטי, ותוסיף 1,600 משרות חדשות במקום. ב־4 בנובמבר אותה שנה הודיעה ג'נרל מוטורס על השקעה בת 380 מיליון דולר במפעל שלה בפרוור ונצוויל (Wentzville) הסמוך לסנט לואיס. מערכת העיתון "St. Louis Post-Dispatch" כתבה במאמר מערכת כי ”הגורם המרכזי להחלטתן של פורד וג'נרל מוטורס להרחיב את פעילותן במדינה היה חבילת התמריצים שקידמו המושל הדמוקרטי ג'יי ניקסון וראשי בית הנבחרים והסנאט – שניהם רפובליקנים, רון ריצ'רד וצ'ארלי שילדס – במושב החקיקה המיוחד של השנה דאשתקד[21].”
כהונתו השנייה (2013–2017)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בנובמבר 2012 נבחר ניקסון לכהונתו השנייה כמושל, אחרי שהתמודד על בסיס מצע של אחריות תקציבית ושיתוף פעולה בין-מפלגתי. יריבו הרפובליקני היה דייב ספנס, עליו גבר עם 54.77% מקולות הבוחרים. כהונתו השנייה החלה ב־14 בינואר 2013. בנאום ההשבעה שלו הזכיר את עברה של מיזורי כמדינת קונפדרציה בעת מלחמת האזרחים האמריקנית, וקרא לרפובליקנים ולדמוקרטים במדינה להתאחד למען "הטוב המשותף". בשנת 2013 חבר לתשעה ראשי ערים ביוזמה להכריז על 15 ביולי כ"יום התרומות במדיה החברתית" ("Social Media Giving Day"), במטרה לעודד אזרחים לתרום לעמותות דרך פלטפורמות דיגיטליות.
כהונתו השנייה של ניקסון לוותה במשבר קשה בעקבות הריגתו של מייקל בראון, צעיר בן 18 שנורה למוות ב־9 באוגוסט 2014 על ידי דארן וילסון, שוטר ממשטרת פרגוסון. מותו של בראון עורר גל הפגנות ומהומות בעיר. ב־17 בנובמבר הכריז ניקסון על מצב חירום והורה על גיוס המשמר הלאומי כדי להשיב את הסדר לרחובות מיזורי[22][23]. אף על פי כן, האלימות נמשכה לאחר שחבר מושבעים גדול החליט שלא להעמיד את וילסון לדין[24]. ב־27 בנובמבר דווח כי ניקסון דחה קריאות להקמת חבר מושבעים חדש שידון בהגשת כתב אישום נגד וילסון בגין הריגת בראון. שיעורי התמיכה בניקסון, שעמדו באופן קבוע על כ־50%, צנחו במהלך המשבר, ועד דצמבר נרשמה ירידה חדה לשיעור תמיכה של 28% בלבד.
לאחר מותו של מבקר המדינה טום שווייץ', מינה ניקסון בשנת 2015 את גזברית מחוז בון, ניקול גאלוויי, לתפקיד מבקרת המדינה. גאלוויי נבחרה מאוחר יותר לכהונה מלאה בבחירות 2018[25].
ב־2 באוגוסט 2016 עורר סערה מייקל בארט, ראש הסנגוריה הציבורית של מיזורי, כאשר מינה את ניקסון עצמו לשמש כסנגור ציבורי בתיק תקיפה פלילית. דוברו של ניקסון, סקוט הולסטה, הטיל ספק בסמכותו של בארט לבצע מינוי כזה[26]. המינוי יוצא הדופן הגיע בעקבות תביעה משפטית שהגיש בארט ביולי אותה שנה, ובה ערער על חוקתיות קיצוצי התקציב למערכת הסנגוריה הציבורית[27]. במכתב פתוח לניקסון, הסתמך בארט על סעיף 600.042.5(1) לספר החוקים של מיזורי, וכן על התיקון השישי והרביעי לחוקת ארצות הברית. הוא האשים את ניקסון ביצירת המשבר במערכת הסנגוריה הציבורית, וציין שהוא "עורך הדין היחיד במדינה שלא רק יצר את הבעיה, אלא גם מצוי בעמדה ייחודית לטפל בה". לדבריו, מימון השירותים הציבוריים לסיוע משפטי עלה מאז 2009 בשיעור של בין חמישה לשישה אחוזים, בעוד ההוצאות גדלו באותה תקופה ב־18%. עומס העבודה על הסנגוריה הציבורית גדל ביותר מ־12% במהלך 2016. דו"ח מ־2008 של האגודה הלאומית לסיוע משפטי וסנגוריה ציבורית קבע כי מיזורי מדורגת במקום ה־49 מבין מדינות ארצות הברית בהוצאה לנפש על סיוע משפטי.
לאחר כהונתו כמושל
[עריכת קוד מקור | עריכה]ב־9 בינואר 2017 תמה כהונתו של ניקסון כמושל מיזורי, והחליף אותו אריק גרייטנס הרפובליקני. הוא היה מושל מיזורי הראשון זה למעלה משני עשורים שהשלים שתי כהונות מלאות, מאז שסיים ג'ון אשקרופט את כהונתו השנייה בשנת 1993. לאחר עזיבתו את התפקיד נפתח פארק מדינתי על שמו במזחר מיזורי בשם "פארק ג'יי ניקסון"[28]. באפריל 2019 שימש ניקסון כעמית אורח במסגרת תוכנית "Menschel Senior Leadership Fellowship" בבית הספר לבריאות הציבור ע"ש צ'אן באוניברסיטת הרווארד. ניקסון גם ייצג את המטיף הטלוויזיוני ג'ים בקר בתביעה שהגיש נגדו התובע הכללי של מיזורי, אריק שמיט, בגין מכירת תרופות שקריות לכאורה למחלת נגיף קורונה 2019.
בשנת 2022 נחשב ניקסון למועמד פוטנציאלי בבחירות לסנאט של ארצות הברית, תוך תמיכה מצד בכירים במפלגה הדמוקרטית הלאומית ובהם צ'אק שומר[29]. לבסוף החליט שלא להתמודד[30]. ביולי 2023 נשכר ניקסון על ידי הארגון "No Labels" כדי לפעול למען הנגשת קלפיות בכל 50 מדינות ארצות הברית[31].
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'יי ניקסון
ג'יי ניקסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Senator to see office, מהעיתון The Star-Herald, 15 באוקטובר 1987 (באנגלית)
- ^ Nixon Tests Oratory At Jackson Day Rally, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 19 באפריל 1988 (באנגלית)
- ^ Democrat From Festus Will Be Only Newcomer In State Senate, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 6 בנובמבר 1986 (באנגלית)
- ^ Satellite dishes plan, מהעיתון St. Joseph Gazette, 17 בינואר 1987 (באנגלית)
- ^ Jay Nixon Files To Run Against Danforth In '88, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 7 באוקטובר 1987 (באנגלית)
- ^ Nixon backing prompts assault, מהעיתון Columbia Daily Tribune, 25 ביוני 1988 (באנגלית)
- ^ Wretched Campaign Excesses, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 11 בנובמבר 1988 (באנגלית)
- ^ Ashcroft vetoes maternity leave measure, מהעיתון The Kansas City Star, 14 ביולי 1990 (באנגלית)
- ^ Nixon In Attorney General Race, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 24 בספטמבר 1991 (באנגלית)
- ^ Attorney General candidates spar, מהעיתון St. Joseph News-Press, 22 ביולי 1992 (באנגלית)
- ^ Missouri Democrats return, מהעיתון The Kansas City Star, 6 בנובמבר 1992 (באנגלית)
- ^ אריקה נידובסקי, Missouri Democrat's Senate Drive Is Clouded By Desegregation Case, באתר CNN, 16 ביוני 1998 (באנגלית)
- ^ Bond's victory may signal a political shift for blacks, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 5 בנובמבר 1998 (באנגלית)
- ^ Missouri sues Florida company, alleging violations of no-call law, מהעיתון The Naples Daily News, 28 באוגוסט 2003 (באנגלית)
- ^ Firm will pay $80,000 on Missouri No-Call law, מהעיתון St. Louis Post-Dispatch, 5 בפברואר 2008 (באנגלית)
- ^ Nixon address focuses on education, jobs, באתר The Maneater, 27 בינואר 2009 (באנגלית)
- ^ כריס ליוונגוד, Nixon makes surprise Iraq trip, באתר The Springfield News-Leader, 20 ביולי 2009 (באנגלית)
- ^ State's top 3 leaders now out of state, מהעיתון The Springfield News-Leader, 22 ביולי 2009 (באנגלית)
- ^ Missouri governor, Jay Nixon, drawing praise for handling disasters, באתר Kansas City Star, 10 ביוני 2011 (באנגלית)
- ^ סוכנויות הידיעות, יותר מ-80 הרוגים מפגיעת טורנדו במיזורי, באתר nrg, 23 במאי 2011
- ^ מאמר מערכת, Editorial: More good news for Missouri from automotive industry, באתר St. Louis Post-Dispatch, 8 באוקטובר 2011 (באנגלית)
- ^ יצחק בן-חורין, וושינגטון, החלטה גורלית: מיזורי על סף רתיחה גזעית, באתר ynet, 18 בנובמבר 2014
- ^
טנזינה וגה, טימותי וויליאמס ואלן בלינדר, ניו יורק טיימס, בעקבות חידוש המהומות: מושל מיזורי הכריז מצב חירום ומטיל עוצר לילי, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2014
- ^ אתר חדשות ערוץ 2, מהומות בארה"ב לאחר זיכוי השוטר שירה למוות בנער השחור, באתר גלובס, 25 בנובמבר 2014
- ^ שרה פרנסקה, Nicole Galloway Wins Missouri Auditor Race, a Lone Democrat in a Red State, באתר RFT News, 7 בנובמבר 2018 (באנגלית)
- ^ קייטי ריילי, Missouri’s Governor Cut Funding to the State’s Public Defenders. So They Assigned Him a Case, באתר מגזין טיים, 4 באוגוסט 2016 (באנגלית)
- ^ Public Defender Files Legal Challenge to Governor’s Withhold Actions, באתר MSFD, 13 ביולי 2016 (באנגלית)
- ^ New 1,230-acre state park named for Nixon, בעיתון The Springfield News-Leader, 11 בינואר 2017 (באנגלית)
- ^ ג'ייסון הנקוק, Jay Nixon plans to headline Clay County Democrat event, fueling Senate speculation, באתר Missouri Independent, 12 ביולי 2021 (באנגלית)
- ^ ג'ייסון הנקוק, Jay Nixon Will Not Run For Missouri’s Open U.S. Senate Seat In 2022, באתר NPR, 29 ביולי 2021 (באנגלית)
- ^ Former Missouri Gov. Jay Nixon enlists in effort to build new political force, באתר Missouri Independent, 31 ביולי 2023 (באנגלית)
| בקרת זהויות |
|
|---|