ג'ים אדגר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ים אדגר
Jim Edgar
ג'ים אדגר
ג'ים אדגר
לידה 22 ביולי 1946 (בן 77)
ויניטה, אוקלהומה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא ג'יימס אדגר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה
  • אוניברסיטת איסטרן אילינוי
  • קולג' וובש עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל אילינוי ה־38
14 בינואר 199111 בינואר 1999
(8 שנים)
סגן מושל אילינוי בוב קוסטרה
מזכיר המדינה של אילינוי ה־35
12 בינואר 198114 בינואר 1991
(10 שנים)
תחת מושל אילינוי ג'יימס תומפסון
→ אלן דיקסון
חבר בית הנבחרים של אילינוי מטעם מחוז הבחירה ה-53
19771979
(כשנתיים)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יימס אדגראנגלית: James Edgar;‏ ‏‏נולד ב־22 ביולי 1946) הוא פוליטיקאי אמריקאי, איש המפלגה הרפובליקנית, שכיהן כמושל אילינוי ה-38 בשנים 19911999. קודם לכן הוא כיהן כחבר בית הנבחרים של אילינוי בשנים 19761979 וכמזכיר המדינה של אילינוי בשנים 1981–1991. כמי שעדיין זוכה לאהדה, הוא הפתיע רבים לאחר שפרש מכהונה במשרות פוליטיות נבחרות לאחר תקופת כהונתו השנייה כמושל, בטענה שהבעיות הבריאותיות בליבו, מהן הוא סבל במהלך כהונתו כמושל, לא היו גורם להחלטתו לפרוש.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ים אדגר נולד בעיירה ויניטה שבאוקלהומה. הוא גדל בצ'ארלסטון, אילינוי ולמד לתואר בוגר אוניברסיטה בהיסטוריה באוניברסיטת מזרח אילינוי, שם הוא היה נשיא מועצת הסטודנטים.

ראשית הקריירה הפוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1976 נבחר אדגר לבית הנבחרים של אילינוי מטעם המפלגה הרפובליקנית.[1] ב-1978 הוא נבחר לתקופת כהונה נוספת.[2]

באפריל 1979 התפטר אדגר מכהונתו בבית הנבחרים כדי לקבל על עצמו מינוי מהמושל ג'יימס תופסון כאיש הקשר שלו בבית הנבחרים. בראשית 1981, כאשר נבחר מזכיר המדינה של אילינוי, אלן דיקסון, לסנאט של ארצות הברית, מינה תומפסון את אדגר במקומו. בשנים 1982 ו-1986 הוא נבחר לכהונות נוספות בתפקיד בזכות עצמו וכיהן בו עד 1991.

מושל אילינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדגר עם הנשיא ביל קלינטון, 1993.

ב-1990 נבחר אדגר כמושל אילינוי וב-1994 הוא נבחר לכהונה שנייה כמושל.[3][4]

במהלך תקופת כהונתו השנייה של אדגר, הזיקה בין בחירתו לכהונה זו לבין "מערכות הניהול של אילינוי" (Management Systems of Illinois) נחקרו בחקירה פדרלית. לגוף זה, שהיה התורם הגדול ביותר למסע הבחירות שלו, הוענק חוזה בעלות מוערכת של 20 מיליון דולר. אדגר לא הואשם מעולם בעבירה כלשהי, אך הוא נקרא להעיד פעמיים, פעם אחת בבית המשפט ופעם שנייה בעדות מצולמת, ובכך הוא היה המושל המכהן הראשון באילינוי לאחר 75 שנה שהעיד במשפט פלילי. בעדויות אלו, הוא עמד על כך שהתרומות הפוליטיות לא היוו שום גורם בהחלטה על קבלת חוזים מהמדינה. בתיק זה הורשעו מייקל מרטין, שהיה שותף במערכות הניהול של אילינוי, ורונלד לאודר, שהיה האחראי על הרווחה בממשלת המדינה ומאוחר יותר עבד במערכות הניהול של אילינוי.

עד 1981 מימנה מדינת אילינוי פנסיה צוברת על פי בחירת הסכום (as-you-go), ובכך שולמו הגמלאות בבוא הזמן על בסיס הכספים שהופרשו ממשכורות העובדים ומהרווחים עליהם ומימנו גם רזרבה לכיסוי תשלומים עתידיים. ב-1982 הופסקה שיטה זו בשל קשיים בתקציב המדינה. הפרשות המדינה נותרו אחידות בשנים 1982–1995 ובכך נוצר תת-מימון של תשלומי הגמלאות בהיקף של כ-20 מיליארד דולר. כדי לטפל בגרעון זה, העביר בית המחוקקים של אילינוי ב-1994 חוק, שעליו חתם אדגר כמושל, שקבע את הפרשות המדינה לפנסיות על 90 אחוזים מהחבויות, קבע את משך ההפרשות הללו ל-50 שנים עד 2045, והגדיר תשלומים רטרואקטיבית ל-15 שנה.[5] המצב של תת-המימון של העתודות לגמלאות במשך 15 השנים הראשונות לא היה מבוסס מבחינה תקציבית, והיה הגורם המרכזי לפער גדול בין מחויבויות המדינה לשלם את הגמלאות לבין הכספים שהוקצו לכך. כמושל, אדגר חתם על החוק, ובשל כך נודעו הפנסיות בתחילה בכינוי "הגשר של אדגר" (Edgar Ramp).[6]

לאחר כהונתו כמושל[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדגר הוא חבר של כבוד במכון לממשל וענייני ציבור של אוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין.[7]

בפברואר 2008 הביע אדגר את תמיכתו במועמדותו של ג'ון מקיין לנשיאות ארצות הברית.[8]

אדגר מונה כיושב ראש של כבוד לאירוע לציון מאה שנה להולדתו של רונלד רייגן בקולג' יוריקה שבאילינוי, המקום בו למד הנשיא רייגן המנוח. במסגרת פתיחת אירועי שנת המאה להולדתו של רייגן בינואר 2011, נשא אדגר נאום מפתח בארוחת הסיכום של הכנס האקדמי "רייגן והמערב התיכון" שהתקיים בקולג'. בספטמבר אותה שנה סייע אדגר להקדשת מרכז המחקר של רייגן על שם מארק ר. שנקמן בספריית הקולג'.[9]

כיושב הראש לשעבר של הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם אברהם לינקולן (אנ'), הבטיח אדגר את מימון הגביע הנודד לתחרות הפוטבול השנתית על שם לינקולן, מסורת שהחלה ב-2012. גביע לינקולן מציין את הזיקה של קולג' נוקס וקולג יוריקה, שני מוסדות בהן נאם לינקולן, והוא מוענק לנבחרת הפוטבול המנצחת בכל פעם בה נבחרות הקולג'ים מתחרות זו בזו.[10]

בבחירות לנשיאות של 2012 תמך אדגר במועמדותו של מיט רומני.[11] בבחירות לנשיאות של 2016, כאשר נבחר דונלד טראמפ כמועמד הרפובליקנים, הכריז אדגר בפומבי שהוא לא יוכל להצביע עבורו.[12] לאחר שטראמפ נבחר כמועמד הרפובליקנים בבחירות של 2020, יחד עם רפובליקנים מתונים אחרים באילינוי, הודיע אדגר על תמיכתו בג'ו ביידן.[13] אדגר אמר לעיתון Journal Star מפאוריה, "אני מאוכזב מאוד. חווינו אנדרלמוסיה במשך ארבע שנים שלא הייתה צריכה להתרחש. אני מתכוון שתמיד תתרחש מהומה כלשהי, אך הוא האיץ אותה. הוא בריון. אתה לא יכול להאמין למה שהוא אומר, שכן הוא יעשה משהו אחר ביום המחרת. ... הוא טיפל בצורה קלוקלת בווירוס, אין שום ספק בכך. הוא המשיך לעורר את הפילוג בארץ, כאשר נשיא צריך לנסות לקרב את האנשים זה לזה. אני מתכוון שהרשימה ממשיכה עוד ועוד".[14]

באביב 2016 אמר אדגר בפומבי שהוא מאמין שהמושל ברוס ראונר צריך לחתום על חוק התקציב של הדמוקרטים באילינוי ולתמוך בתוכניות הגמלאות שלהם.[15] הוא דחף לחקיקתו של חוק הפנסיות כדי להציל סכום של 15 מיליארד דולר מ-1994. "יש לנו פצצת זמן במערכת הגמלאות שלנו שעמדה להתפוצץ בחלק הראשון של המאה ה-21", אמר אדגר לעיתון The State Journal Register ב-1994. "חקיקה זו נטרלה את פצצת הזמן הזו". בית המחוקקים העביר את הצעת החוק של אדגר פה אחד.[6]

ביולי 2016 דווח בעיתון שיקגו סאן-טיימס שהחברה Illinois Financing Partners, שאדגר שימש כיושב הראש שלה, קיבלה אישור מהמדינה לשלם כספים לספקים של המדינה שהמתינו לתשלומם ממנה. בתמורה, החברה תהיה זכאית לקבל עמלות איחור כאשר המדינה תחזיר את התשלומים.[16]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ים אדגר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Our Campaigns - IL State House 053 Race - Nov 02, 1976".
  2. ^ "Our Campaigns - IL State House 053 Race - Nov 07, 1978".
  3. ^ "Our Campaigns - IL Governor - 1990
  4. ^ "Our Campaigns - IL Governor - 1994
  5. ^ Brown, Jeffrey R; Dye, Richard F (June 1, 2015). "Illinois Pensions in a Fiscal Context: A (Basket) Case Study" – via National Bureau of Economic Research.
  6. ^ 1 2 Ted Dabrowski, THE EDGAR RAMP – THE ‘REFORM’ THAT UNLEASHED ILLINOIS’ PENSION CRISIS, Illinois Policy, OCTOBER 23, 2015.
  7. ^ "Jim Edgar". Urbana, Illinois: University of Illinois: Institute of Government and Public Affairs. Archived from the original on August 3, 2012.
  8. ^ Tackett, Michael (February 1, 2008). "Former Ill. Gov. Edgar endorses McCain". Chicago Tribune. Archived from the original on January 7, 2016.
  9. ^ Chris Kaergard, Edgar dedicates Mark R. Shenkman Reagan Research Center, www.wickedlocal.com, Sep 26, 2011.
  10. ^ "Lincoln Bowl". Pantagraph.com. September 2, 2013.
  11. ^ "Edgar: GOP Campaign Has Gone On Too Long « CBS Chicago". Chicago.cbslocal.com. March 21, 2012.
  12. ^ 2016 BGA Springfield Luncheon: Candidates, Chaos And Consequences, BGA, September 27, 2016.
  13. ^ McKinney, Dave. "Former Gov. Edgar And Other Moderate Illinois Republicans Say They'll Vote For Joe Biden". WBEZ, Aug. 24, 2020.
  14. ^ Schoenburg, Bernard. "Former GOP Gov. Edgar says he'll vote for Biden". PJ Star, Aug. 24, 2020.
  15. ^ Glennon, Mark (October 20, 2015). "Why Jim Edgar Has Zero Credibility on Illinois Budget, Pensions: It's Not Just the 'Edgar Ramp' – WP Original - Wirepoints".
  16. ^ Fusco, Chris; Novak, Tim (July 2, 2016). "WATCHDOGS: Ex-Gov. Jim Edgar aims to cash in on state's cash woes". Chicago Sun-Times.