לדלג לתוכן

ג'ים האנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ים האנט
Jim Hunt
לידה 16 במאי 1937 (בן 87)
Wilson, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Carolyn Hunt עריכת הנתון בוויקינתונים
מושל קרוליינה הצפונית
9 בינואר 1993 – 6 בינואר 2001
(8 שנים)
Mike Easley
8 בינואר 1977 – 5 בינואר 1985
(8 שנים)
ג'יימס הולסהאוזר
פרסים והוקרה
  • פרס הארולד וו. מק-גרו לחינוך (1999)
  • פרס צפון קרולינה לשירות ציבורי (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'יימס בקסטר האנט ג'וניוראנגלית: James Baxter Hunt Jr, נולד ב-16 במאי 1937) הוא פוליטיקאי ועורך דין אמריקאי שהיה המושל ה-69 וה-71 של קרוליינה הצפונית (בשנים 19771985, ו-19932001). כהונתו ׁהיא הארוכה ביותר בתולדות המדינה, והשישית בתולדות ארצות הברית (צמוד לג'ים רודס).[1]

האנט נולד ב-16 במאי 1937 בגרינסבורו שבצפון קרוליינה לג'יימס בקסטור האנט, ולאלזי בריים האנט.[2] כשהיה ילד, המשפחה עברה לחווה מחוץ לווילסון, צפון קרוליינה.[2] הוא התחנך בכנסייה הבפטיסטית אך מאוחר יותר המיר את דתו לפרסביטריאניזם.[2]

בצעירותו למד תואר ראשון ושני בחינוך חקלאי וכלכלה חקלאית במכללת צפון קרוליינה שכיום ידועה כאוניברסיטת המדינה שלצפון קרוליינה. במהלך לימודי התואר ראשון, האנט היה מעורב במועצת הסטודנטים. הוא היה הסטודנט השני שכיהן בשתי קדנציות כנשיא גוף הסטודנטים במדינה.[3] עבודת המאסטר שלו עסקה בניתוח כלכלי של טכניקות לייצור טבק.[4] בשנת 1964סיים לימודי דוקטורט בבית הספר למשפטים באוניברסיטת צפון קרוליינה. הוא המשיך לכהן כנשיא ארגון "המועדונים הדמוקרטיים הצעירים בצפון קרוליינה", הידוע כיום בתור ארגון "הצעירים הדמוקרטים בצפון קרוליינה".

האנט כסגן מושל, 1973

בשנים 1964–1966, האנט היה יועץ כלכלי של קרן פורד בנפאל. במקביל, צמח במפלה הדמוקרטית במדינה. הוא נבחר לתפקיד סגן המושל והושבע לתפקיד ב-5 בינואר 1973.[5]

האנט כמושל ב-1983.

האנט הושבע לראשונה כמושל צפון קרוליינה ב-8 בינואר 1977.[6] הוא המושל היחיד בצפון קרוליינה שנבחר לארבע קדנציות. הוא נבחר לראשונה למושל בשנת 1976 על פניכשניצח את דייוויד פלהרטי הרפובליקני ונבחר מחדש בשנת 1980. האנט קידם שינוי חוקתי במהלך כהונתו הראשונה שאיפשר לו להיות מושל צפון קרוליינה הראשון שהתמודד לכהונה שנייה ברציפות.

ב-1984 הוא הפסיד בבחירות על מושב הסנאט של ג'סי הלמס, ועזב את הפוליטיקה לכמה שנים. הוא חזר לעולם הפוליטי ב-1992 נבחר שוב למושל. האנט נבחר מחדש בהפרש גדול על פני חבר הקונגרס האמריקני העתידי רובין הייז ב-1996. הוא עזב את תפקידו בינואר 2001, והוחלף על ידי הדמוקרט וההתובע הכללי מייק איסלי .

ג'ים האנט בקמפיין בשנת 1992
האנט נואם באוניברסיטת צפון קרוליינה ב-1992

בשנות ה-70 המושל האנט תמך בתיקון לשוויון זכויות. במקביל גם תמך וחיזק את ההכשרה לחינוך הגיל הרך. נשיא ארצות הברית ברק אובמה למנות את האנט לתפקיד מזכיר החינוך של ארצות הברית [7] בנוסף על כך, האנט גם תמך רבות בקידום הטכנולוגיה ופיתוח כלכלי מבוסס טכנולוגיה. במסגרת כך היה מעורב בהרמת המרכז לביוטכנולוגיה בצפון קרוליינה ובית הספר למדעים ומתמטיקה במדינה.

במהלך כהונתו פיקח האנט על 13 הוצאות להורג (שתיים בתקופתו הראשונה בתפקיד, 11 בתקופתו השנייה).

מבחינה כלכלית, האנט היה מתומכיה הנלהבים ביותר של תעשיית הטבק.[8]

לאחר התפקיד

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הקים האנט את מכון ג'יימס בי האנט ג'וניור למנהיגות ומדיניות חינוכית, הידוע בתור מכון האנט.[9] מטרת המכון היא להבטיח את עתידה של אמריקה באמצעות חינוך איכותי, והוא מוקדש להעצמת מושלים, קובעי מדיניות ומנהיגים חינוכיים אחרים בפיתוח ויישום של אסטרטגיות מקיפות לשינוי החינוך הציבורי.

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ים האנט בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ Wayne Grimsley, James B. Hunt: A North Carolina Progressive (2003)
  2. ^ 1 2 3 "Hunt Jr., James Baxter (From Research Branch, NC OA&H) | NCpedia".
  3. ^ Historical State: History in Red and White. "James Baxter Hunt, Jr". אורכב מ-המקור ב-13 ביולי 2012. נבדק ב-21 בדצמבר 2011. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ Beck, Ryan (5 במאי 2020). "Jim Hunt". {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ Cheney 1981, p. 424.
  6. ^ Stewart, Elizabeth (13 בינואר 1977). "Inauguration a Chilling Experience". King's Mountain Mirror-Herald. Vol. 88, no. 4. p. 2B. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Yahoo!". news.yahoo.com. אורכב מ-המקור ב-25 באפריל 2013. נבדק ב-17 בינואר 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  8. ^ Noble Mitch, Holcomb (26 בפברואר 2013). "C. Everett Koop, Forceful U.S. Surgeon General, Dies at 96". The New York Times. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Our Story". The Hunt Institute (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-08-11.