ג'ים פולארד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ים פולארד
Jim Pollard
Jim Pollard.jpeg
פולארד במדי הלייקרס
לידה 9 ביולי 1922
אוקלנד שבקליפורניה
פטירה 22 בינואר 1993 (בגיל 70)
סטוקטון, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה סמול פורוורד
גובה 1.93 מטר
מספר 17
מכללה אוניברסיטת סטנפורד
היכל התהילה נבחר כשחקן בשנת 1978
קבוצות כשחקן
1947 - 1955 מיניאפוליס לייקרס
הישגים כשחקן
5 אליפויות NBA‏ (1950-1949, 1954-1952)
2 בחירות לחמישיית העונה (1950-1949)
2 בחירות לחמישיית העונה השנייה (1952, 1954)
4 השתתפויות במשחק האולסטאר (1952-1951, 1955-1954)
אליפות ליגת ה-NBL‏ (1948)
אליפות ליגת המכללות (1942)
קבוצות כמאמן
1959 - 1960
1961 - 1962
1967 - 1968
1968 - 1970
מיניאפוליס לייקרס
שיקגו פקרס
מינסוטה האסקיז (ABA)
מיאמי פלורידיאנס (ABA)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'יימס קליפורד "ג'ים" פולארדאנגלית: James Clifford "Jim" Pollard;‏ 9 ביולי 1922 - 22 בינואר 1993) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי, ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1955-1948. בכל שבע עונותיו ב-NBA שיחק עבור קבוצת מיניאפוליס לייקרס, וזכה עמה ב-5 אליפויות. חבר היכל התהילה של הכדורסל כשחקן משנת 1978.

מכללות ושירות צבאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולארד נולד בעיר אוקלנד שבקליפורניה, ארצות הברית. בעונת 1942/1943, עונתו היחידה באוניברסיטת סטנפורד, עזר לקבוצת הכדורסל של האוניברסיטה לזכות באליפות ליגת המכללות, אם כי לא השתתף במשחק הגמר עצמו בשל מחלה. פולארד היה אחד משני כוכבי הקבוצה, לצד האווי דלמאר, וקלע 10.5 נקודות בממוצע למשחק.[1] בסיום עונה זו גויס למשמר החופים של ארצות הברית ושירת בו עד סיום מלחמת העולם השנייה. בסיום המלחמה שיחק פולארד מספר שנים עבור קבוצות "סן דייגו דונס" ו"אוקלנד ביטנרס" מליגת החובבים האמריקאית.

קריירה מקצועית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1947 הצטרף פולארד לקבוצת מיניאפוליס לייקרס בעונת הבכורה שלה, כקבוצה חדשה בליגת ה-NBL. לצד הסנטר ג'ורג' מייקן עזר לקבוצה לזכות באליפות הליגה כשקלע 12.9 נקודות בממוצע למשחק, ונבחר לחמישיית העונה.[2] בעונה הבאה עברו הלייקרס לליגת ה-BAA, שבהמשך הפכה לליגת ה-NBA. בשנים הבאות הצטרפו לקבוצה הפאוור פורוורד ורן מיקלסן והרכז סלייטר מרטין, שיחד עם מייקן ופולארד הפכו את הלייקרס לקבוצה הדומיננטית הראשונה ב-NBA: מלבד אליפות ה-NBL בה זכו בשנת 1948, לקחו הלייקרס 5 אליפויות ב-6 העונות הראשונות לקיום ליגת ה-NBA. פולארד עצמו נבחר בתקופה זו ארבע פעמים לאחת מחמישיות העונה, והשתתף בארבעה משחקי אולסטאר. בסיום עונת 1954/1955 פרש ממשחק, בגיל 32.

לאחר פרישתו אימן פולארד את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת לה סאל במשך 3 שנים, במהלכן העמידה הקבוצה מאזן ניצחונות חיובי 48-28. באמצע עונת 1959/1960 מונה למחליפו של מאמן הלייקרס ג'ון קסטלאני, והוביל את הקבוצה עד שלב גמר המערב בו הפסידה מיניאפוליס לסנט לואיס הוקס בתוצאה 4-3.[3] בסיום העונה הודח מהתפקיד לטובת פרד שאוס, ובעונת 1961/1962 אימן את שיקגו פקרס של וולט בלאמי, אשר סיימה את העונה עם המאזן הגרוע בליגה, 18-62. בשנים הבאות אימן את קבוצות מינסוטה האסקיז ומיאמי פלורידיאנס מליגת ה-ABA, ובשנים 1972-1970 אימן את קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת פלורידה אטלנטיק שבפורט לודרדייל.

פרופיל כשחקן והישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פולארד הוכר כשחקן אתלטי שניחן ביכולות ניתור מרשימות במיוחד, אשר הכנו לו את הכינוי "ילד הקנגורו" ("The Kangaroo Kid"). הודות ליכולותיו האתלטיות, ובשל גובהם הנמוך יחסית של שחקני אותה תקופה, היה פולארד אחד השחקנים הבודדים ב-NBA שהצליחו להטביע לסל.[4] ישנם דיווחים על כך שיכל לגעת בקצה העליון של קרש הסל, ואף להטביע מקו העונשין.[5] כמו כן נחשב פולארד לקלע מצוין, והיה אחד השחקנים הראשונים שזרקו לסל ביד אחת, זריקה אותה למד מ"חלוץ הג'אמפ שוט" האנק לואיזטי, בוגר נוסף של אוניברסיטת סטנפורד. ממוצעיו של פולארד לאורך הקריירה ב-NBA עומדים על 13.2 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-3.2 אסיסטים למשחק, ב-438 משחקי עונה סדירה בהם שותף.[6] בעת פרישתו דורג במקום ה-12 בטבלת קלעי כל הזמנים ב-NBA, עם 5,762 נקודות, ובמקום ה-13 בטבלת הריבאונדרים, עם 4,530 ריבאונדים.[7][8] בשנת 1978 הוצג כחבר בהיכל התהילה של הכדורסל, באותו מחזור בו הוצגו גם פול אריזין, ג'ו פולקס וקליף הייגן.

בשנת 1993 מת פולארד בביתו שבסטוקטון, קליפורניה, בגיל 70.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ים פולארד בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]