ג'ין קילבורן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'ין קילבורן
JeanKilbourne.jpg
לידה 4 בינואר 1943 (בת 77) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופרת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת בוסטון, מכללת ולסלי עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה היכל התהילה הלאומי לנשים (2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: עקבות תרגום מכונה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

ד"ר ג'ין קילבורן, (נולדה ב--4 בינואר 1943) היא סופרת, דוברת ויוצרת קולנוע אשר זכתה להכרה בינלאומית על עבודתה בנושא דימויין של הנשים בעולם התקשורת והפרסום, וכן בזכות מחקריה פורצי הדרך אודות אלכוהול וטבק בעולם הפרסום.[1] היא אחראית על החדרת הגישה המכירה בחשיבות חינוך על אוריינות מדיה על מנת למנוע בעיות שלראייתה מקורן בתקשורת המונים מסעות פרסום. היא ערכה הרצאות על הנושא,[2] וסרטיה הדוקומנטריים (כגון הורגים אותנו ברכות סדרה) מבוססים על הרצאות אלו מוצגות ברחבי העולם.[3]

היא בוגרת וולסלי קולג', בעלת תואר דוקטור בחינוך מטעם אוניברסיטת בוסטון, וכן בעלת תואר דוקטור של כבוד שקיבלה ממכללת ווסטפילד, בעבור "מחקרה [ו] התובנות [אשר] הובילו אותנו מתרבות צרכנית לתרבות מודעת."[2]

שנות פעילות מוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשלהי שנות ה-60, ג'ין קילבורן חקרה את הקשר בין עולם הפרסום לבין תחלואה ובעיות בריאותיות בקרב הציבור,[4] כולל אלימות נגד נשים, הפרעות אכילה,[5] וגם התמכרות,[6] והשיקה תנועה לקידום אוריינות מדיה כדי למנוע בעיות אלה. טיעונים ורעיונות אלו, שנחשבו באותה תקופה יוצאי דופן, מהפכניים וקיצוניים, נהיו למיינסטרים כיום, בעשור השני למאה ה-21, והם בעלי תפקיד משמעותי מתוכניות למניעת תחלואת הציבור של משרד הבריאות.[1]

קילבורן הרצתה בכמחצית מכלל מכללות ואוניברסיטאות ארצות הברית, ולעיתים קרובות משמשת כדוברת הראשית במגוון רחב של כנסים,[7] ביניהם כנסים בנושא התמכרויות והקשר לבריאות הציבור, אלימות נגד נשים, אוריינות מדיה ועוד.[2]

ב-1993, ג'ין קילבורן מונתה על ידי שר הבריאות ושירותי הסיעוד הלאומי של ארצות הברית להיות יועצת למועצה הלאומית למלחמה בהתמכרות אלכוהול ואלכוהוליזם. היא התראיינה על ידי ערוצי חדשות מרכזיים רבים כגון זמן, ניוזוויק, ניו יורק טיימס, והשתתפה במאות תוכניות טלוויזיה ורדיו, ביניהם תוכנית היום, 20/20, הכל נחשב, וגם אופרה וינפרי.[2]

בשנת 2004, להקת רוק נשית קנדית, נקראה קילבורן לכבודה .[8] באותה שנה הוענק לה תואר דוקטור לשם כבוד ממכללת ווסטפילד.

בשנים האחרונות, קילבורן התראיינה עבור "פמיניסטיות ששינה את אמריקה 1963-1975", והוא כולל גם מסחר כרטיס מדיה גיבורים אשר "לחגוג האהוב מדיה גיבורים" ככלי הוראה עם הטיפוגרף אמנות יחד עם ביוגרפיה קצרה.[9]

עבודותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרומתה של קילבורן הותירה חותם בעיקר בהבנת הקשר הישיר בין הדימוי השקרי המוצג בעולם הפרסום והתקשורת לבין בעיות בבריאות הציבור כגון הפרעות אכילה, אלימות, סמים והתמכרות לאלכוהול.[10] באמצעות הרצאות, סרטים ומאמרים, רבים מרעיונותיה שהיו פורצי דרך ומקוריים הפכו לקונצנזוס.

בין המושגים והרעיונות שהגתה ובהם השתמשה נכללים רודנות הדימוי של היופי האידיאלי, הקשר בין חפצון של נשים לאלימות, נושאים של שחרור האישה והפיקוח על המשקל אותם מנצלת תעשיית הטבק לפרסום כשהיעד הוא הקהל הנשי, פילוח של אלכוהוליסטים על ידי תעשיית האלכוהול, רומנטיזציה של תהליך ההתמכרות ועוד רבים אחרים.

קילבורן שימשה כיועצת הארגון המנתחים הכללית [דרושה הבהרה], והיא בעלת תואר של כבוד בתפקידה הבכיר בוולסלי מרכזי עבור נשים.[11] היא גם שירתה כיועצת או כחברת דירקטוריון של ארגונים רבים, כולל אקמי (פעולת הקואליציה למען מדיה חינוכית), קרן התיקשורת החינוכית, המועצה הלאומית למלחמה באלכוהוליזם ובתלות בסמים, נדה (האגודה הלאומית לטיפול בהפרעות אכילה) ומרכז המשאבים הלאומי למאבק באלימות מינית .[11]

סרטים דוקומנטריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פילמוגרפיה:[2][3][12]

  • הורגים אותנו ברכות 4: פרסום תדמית של נשים (2010)
  • שכנוע קטלני: פרסום & התמכרות (2004)
  • אמת או חובה: סקס, שקרים, & אלכוהול (2004)
  • הורגים אותנו ברכות 3: פרסום תדמית של נשים (2000)
  • בסופו של חינוך (עם ניל פוסטמן, 1996)
  • סלים תקוות: פרסום & האובססיה לרזון (1995)
  • הטרדה מינית: בניית המודעות בקמפוס (1995)
  • הרג בהסכמה: מדיה ותרבות של אלימות (עם ג ' ורג 'Gerbner, בהנחיית ג' ין קילבורן) (1994)
  • ארוז בשקרים: פרסום של טבק (1992)
  • פרסום אלכוהול: מקבלי ההחלטות (2nd Edition) (1991) (סרט אדום, אמריקאי, קולנוע ווידאו בפסטיבל)
  • עדיין הורגים אותנו ברכות: תדמית הנשים בעולם הפרסום (1987) (המועצה הלאומית ליחסי המשפחה פסטיבל הסרטים, מקום ראשון; חינוך לאומי סרטים ווידאו בפסטיבל, מנצח; Chicagoland חינוכי פסטיבל סרטים, הפרס הראשון, הצרכן החינוך)
  • מקבלי ההחלטות: פרסום אלכוהול (1982)
  • הורגים אותנו ברכות: פרסום תדמית של נשים (1979) (בצפון אמריקה הצרכן פסטיבל הסרטים, מנצח)

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קילבורן, ג'ין; לוין, דיאן א. (2008). כל כך סקסית, כל כך מהר: הילדות המינית החדשה, ומה ההורים יכולים לעשות כדי להגן על הילדים שלהם. ניו יורק: ספרים בלנטיין. ISBN 9780345505071.
  • קילבורן, ג'ין (2000). לא יכול לקנות את האהבה שלי: איך פרסום משנה את הדרך בה אנו חושבים ומרגישים. ניו יורק: סיימון אנד שוסטר. ISBN 9780684866000.
במקור פורסם גם שכנוע קטלני על ידי סיימון אנד שוסטר, בשנת 1999, זכה בפרס מכובד פרסום פרס מטעם האגודה למען נשים בפסיכולוגיה.[13] היא כתבה מאמרים רבים, כולל מאמרי מערכת ב "ניו-יורק טיימס, USA Today והעת של האגודה האמריקאית לרפואה הנשים של האגודה, תרמה פרקים ספרים רבים.

הרצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כל כך סקסית, כל כך מהר: הילדות בעלת המיניות החדשה.
  • האמת העירומה: תדמית הנשים בעולם הפרסום
  • שכנוע קטלני: פרסום & התמכרות.
  • שכנוע קטלני: פרסום & השחיתות של מערכות יחסים.
  • שקרים: פרסום של טבק
  • באת בכיוון הלא נכון, מותק: נשים & עישון
  • שיווק אומללות: מכירת התמכרויות לנשים
  • סלים תקוות: פרסום & האובססיה לרזון
  • התאהבות באוכל: חיבור & ניתוק מזון פרסום
  • לאכול את הלב: פרסום & השמנת יתר
  • תחת השפעה: פרסום של אלכוהול

השימושים בתרומתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבודתה מצוטטת רבות בעולם האקדמי, הן במחקרים ומאמרים והן מוזכרת בחומרי לימוד של מוסדות אקדמיים ובכיתות הלימוד. טייסון סמית במאמרו שואבי אירוניה: בניית הגבריות בעולם פוסט-פמיניסטי בקמפיין פרסום[14] מצטט את גישתה של קילבורן בעניין האופן בו עולם הפרסום משווק אלכוהול, בפסקה אודות קמפיין בורבון ג'ים בים, אשר התמקד במשיכת קהל היעד הצעיר, הלבן, מהמעמד הבינוני וההטרוסקסואלי. למרות ניסוחו מחדש, סמית מבסס את ביקורתו אודות מסעי הפרסום, על מחקריה וטיעוניה של קילבורן, כאשר מצהיר כי צריכת אלכוהול בדרך כלל מובילה להתמכרות, ומותגי אלכוהול בדרך כלל מפורסמים במטרה ליצור קשר ישיר בין מכור פוטנציאלי לבין המותג עצמו. הרעיון מאחורי מסעי הפרסום הוא ש"מכור הוא הלקוח האידיאלי" וכן, כי "עשרה אחוזים מצרכני אלכוהול, צורכים מעל ל-60% מסה"כ האלכוהול הנמכר." סמית מצטט שוב את קילבורן כשמנתח את הקשר בין שתיית אלכוהול לבין הדימוי של הגבריות. צריכת אלכוהול שנתפסת כ"מרדנית ומסוכנת" וכ"טקס של מעבר להיות 'גבר אמיתי'". ככלל, פרסום אלכוהול מתמקד על סצינות הנעות על "חבל דק בין ההתנהגות פראית לבין התנהגות אנטי-חברתית", כפי שטענה קילבורן, כי מודעות הפרסומת בדרך כלל מציגות שינויים באישיות כתוצאה מצריכת אלכוהול, "נרמול" השינוי, ולעיתים קרובות משייכות את הצריכה להתרסה. מודעת הפרסומת עצמה, שכותרתה חברים אמיתיים, בהשתתפות "הבחור הממוצע' כגון בר frequenter עם טקסט כגון "אם הבחורות לשאול, אנחנו צופים את משחק הכדורגל" ולא באמצעות היפר-גברי תמונה של הגברים, אך מחזקת את ההיפר-גברי הסטריאוטיפ מאז גברים בקמפיין "תקיף ומתריס בצורה של דחיית נשים דרישות".

עבודותיה "הורגים אותנו ברכות" וסדרת "קטלני השכנוע: למה נשים ובנות חייבות להלחם נגד עולם הפרסום המטעה", היוו הבסיס עליו הסתמך הסרט "אישור מחדש של הדימוי האידיאלי: ניתוח קבוצת מיקוד לקמפיין הפרסום ליופי אמיתי".[15] קילבורן הציגה את העובדה שמפרסמים לא ישקיעו מיליארדי דולרים על מודעות פרסום אם אין למסעי הפרסום הללו השפעה מהותית על הצרכנים, תמונה זו הוצגה בסרטה "הורגים אותנו ברכות". על פי סרט זה, מפרסמים מתמקדים בהמצאת אידיאל יופי על מנת להשפיע על דימוי היופי הנשי. בנוסף, מסע הפרסום של חברת "Dove" ליופי אמיתי, הושפעה מעבודותיה של קילבורן, ומסע פרסום זה היה בעל תוכן חינוכי לנשים ברחבי העולם.

בתרבות הפופ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף להרצאותיה הרבות ולהשתתפותה בסרטים דוקומנטריים, קילבורן הופיעה בסרט גברת ייצוגית[16][17] אודות הדימוי הנשי בעניי מפרסמים. kidsinthehouse.com[18] בה יש לה סדרת וידאו על עצות הורות, וכן הייתה אורחת בתוכנית האירוח של קייטי קוריק וייעצה לנוער בסיכון.

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעוד עבודתה של קילבורן, במיוחד סדרת הורגת אותנו ברכות שובחה רבות על כך שתיעדה והציגה לעולם את האופן בו תעשיית הפרסום בונה דימוי נשי שאיננו מציאות ויוצרת אידיאל יופי בלתי מושג, עבודותיה ספגו גם ביקורת שלילית.

ב-2006 במאמר "שוק פמיניזם: המקרה של שינוי פרדיגמה"[19] שנכתב על ידי לינדה מ. סקוט, היא טוענת כי מאז יצא לאור הסרט הראשון בסדרה "הורגים אותנו ברכות" בשנת 1979, כל סרטי ההמשך משחזרים את אותן הטענות, ואין בהם חידוש. לינדה סקוט הדגישה שסרטים אלו הוצעו להשכרה או מכירה בעבור תשלום, וכי הופצו עם אזהרה על שמירת זכויות יוצרים, סוגיה המרמזת כי מדובר בסרטים שהופקו למטרות רווח. "אם קילבורן רק רצתה להנגיש ולקדם 'מסר מחנך', אין צורך להוסיף את האזהרות על השימוש בהם, ולהתריע משימוש בקלטות עם אזהרה על שמירת זכויות היוצרים". לדעתה של סקוט, אם תנועת הפמיניזם מעוניינת להפיץ את השמועה, ולקדם מסרים מחנכים על דימוי האישה, היא אמורה להיות מעוניינת שיפיצו את הקלטות, ולא להתריע משימוש בהן.

קבוצת מרצים שדנה על נושא עולם הפרסום, הזכירו את עבודותיה של קליבורן וסרטיה הדוקמנטריים, ואף על פי שרוב הסטודנטים לסוציולוגיה במכללת לואיס ולקלארק הכירו את תרומתה של קילבורן, הוצע להם לצפות בהם שוב, והפעם לנקוט בגישה ביקורתית כלפיהם. פרופסור ג'ף ריצ'רדס העלה את הטיעון נגד עבודתה משנת 2003: אמנם היא הייתה "מאוזנת יותר" אך, עדיין סרטה הוא "מסחרי ופופוליסטי מדי".

ביקורת נוספת על עבודתה של קליבורן הייתה בסרט משנת 2012 Beyond Additions and Exceptions: The Category of Transgender and New Pedagogical Approaches for Women's Studies הקורא לשינוי בחומרי הלימוד בתוכניות ובקורסים ללימודי הנשים, כיוון שספרי הלימוד מגדירים בני אדם על פי חלקי הגוף ולא על פי מהותם. יוצרי הסרט, טובי בוצ'מפ ובנג'מין דהרלינג, מתייחסים לגישתה של קילבורן, שאמנם היא מציגה את האופן שבו עולם הפרסום מתייחס למגדר, אך הם מבקרים את התעלמותה מהמגוון הרחב של המגדרים הקיימים - טראנסג'נדרים, קווירים, ובכך היא מנציחה את הרעיון שמגדר מקושר ישירות לחלקי גוף מסוימים ומזניחה ומוחקת טווח רחב זהויות לא קונפורמיסטיות. טענה נוספת הייתה כי היא מעלה נושאים כמו גזע ולאום רק כאשר מוצגים אנשים ממוצא אפרו אמריקני.

תעודות הוקרה ופרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

היא זכתה פעמיים ב"פרס הרצאת השנה" מטעם האגודה הלאומית לפעילות הקמפוסים ופעם אחת נבחרה כאחת משלושת המרצים הפופולריים ביותר בקרב מוסדות אקדמיים על יד מגזין ה"ניו יורק טיימס". היא תועדה בכתבת פרופיל ב"פמיניסטיות ששינה את אמריקה 1963-1975", ונכללה בין עשרים ואחד עיתונאים, אנשי תקשורת, פעילים ואנשי חינוך אשר תורמים לשינוי תפיסת גיבורי ה"מדיה" ב-"Reclaim the Media's "Media Heroes" pack of trading cards".בשנת 2004 להקת רוק נשית קראה לעצמה בשמה לכבודה. בטקס חלוקת פרסי WIN (Women Image Now) כשהוענק לה הפרס, נציג הפדרציה האמריקנית לאמני הטלוויזיה והרדיו אמר כי "אין אדם בעולם שתרם לשיפור התדמית הנשים יותר מקילבורן". הסופרת מרי פיפר, מחברת "להחיות את אופליה", קראה לקילבורן "המורה הטובה והרחומה ביותר שלנו."[20]:13

  • הורגים אותנו ברכות 4: פרסום תדמית של נשים (2010)
  • שכנוע קטלני: פרסום & התמכרות (2004)
  • אמת או חובה: סקס, שקרים, & אלכוהול (2004)
  • הורגים אותנו ברכות 3: פרסום תדמית של נשים (2000)
  • בסופו של חינוך (עם ניל פוסטמן, 1996)
  • סלים תקוות: פרסום & האובססיה לרזון (1995)
  • הטרדה מינית: בניית המודעות בקמפוס (1995)
  • ההרג מסכים: מדיה ותרבות של אלימות (עם ג ' ורג 'Gerbner, בהנחיית ג' ין קילבורן) (1994)
  • שקרים: פרסום של טבק (1992)
  • פרסום אלכוהול: את ההחלטות (2nd Edition) (1991) (סרט אדום, אמריקאי, קולנוע ווידאו בפסטיבל)
  • עדיין הורגים אותנו ברכות: פרסום תדמית של נשים (1987) (המועצה הלאומית ליחסי המשפחה פסטיבל הסרטים, מקום ראשון; חינוך לאומי סרטים ווידאו בפסטיבל, מנצח; Chicagoland חינוכי פסטיבל סרטים, הפרס הראשון, הצרכן החינוך)
  • קורא את היריות: פרסום אלכוהול (1982)
  • הורגים אותנו ברכות: פרסום תדמית של נשים (1979) (אנ') (בצפון אמריקה הצרכן פסטיבל הסרטים, מנצח)
  • האקדמיה להפרעות אכילה", הכרה מיוחדת פרס, 2000
  • אקמי (פעולה הקואליציה למען מדיה החינוך) מדיה פעיל פרס ארצי, 2006
  • AFTRA (אמריקאי הפדרציה של הרדיו והטלוויזיה אמנים), לנצח (נשים תמונה של עכשיו) פרס, 1995
  • האגודה למען נשים בפסיכולוגיה, מכובד פרסום פרס, 2000 (לא יכול לקנות את האהבה שלי: איך פרסום משנה את הדרך בה אנו חושבים ומרגישים)
  • אוניברסיטת בוסטון, בית הספר לחינוך, אידה מ. ג ' ונסטון פרס, 2009
  • הגיון מדיה, הגיון מדיה פרס, 2011
  • קרן חינוך אמריקה (מענק מחקר של סטריאוטיפים מגדריים בטלוויזיה פרסומות), 1980
  • בידור תעשיות המועצה, מיוחד לשבח, 1990
  • פמיניסטיות ששינה את אמריקה 1963–1975 (צדודית בספר)
  • מדיה בריא עמלה עבור חיובי תמונות של נשים וילדות, 2010-2012
  • המנורה (למידה על פרויקט מולטימדיה) מגבר פרס, 2012
  • ג ' רמיין לורנס, Inc., האישה של פרס הצטיינות, 2005 קנזס סיטי, קנזס (בהתחשב מפתחות העיר על ידי ראש העיר קיי בארנס), 2004
  • MEDA (Multiservice הפרעות אכילה האגודה), שקופה, 2007
  • גב ' הול של בית הספר, אישה של הבחנה פרס, 2007
  • מיירה Sadker הון פרס, 2005
  • האגודה הלאומית קמפוס פעילויות, מרצה השנה (1988, 1989)
  • המועצה הלאומית אלכוהוליזם, התלות בסמים, מרטי מאן פרס המייסדים, 1998
  • לאומי הפרעות אכילה עמותת השגריר, 2011–הווה
  • לאומי הפרעות אכילה האגודה, פרופילים חיים פרס, 2010
  • הארגון הלאומי לנשים, בוסטון פרק, אשת השנה, 1982
  • הארגון הלאומי למען נשים, אמא, אשת חיל פרס, 2010
  • לאומי אלימות מינית מרכז משאבים (NSVRC), הלאומי כבוד לוח, 2003–הווה
  • לאומית נשים להיכל התהילה של אינדוקציה, 2015[21]
  • בתוכנית החדשה, חלוץ הרוחני, 2011
  • הלא-מעשנים זכויות האגודה, קנדה, פרס של הצטיינות, 1993
  • PCAR (פנסילבניה הקואליציה נגד אונס)/NSVRC (לאומי אלימות מינית מרכז המשאבים), החיים טלוויזיה כיכר טיימס פרויקט פרס, 2003
  • הורות מתוכננת של קונטיקט, הילדה קרוסבי סטנדיש מנהיגות פרס, 2005
  • לדרוש התקשורת (כלול כאחד עשרים ואחד עיתונאים, התקשורת, פעילים, אנשי חינוך שלהם "מדיה" הגיבורים חפיסת קלפים), 2008
  • תפסיק העשרה התמכרות לטבק (STAT), הפרס השנתי
  • Wellsley מרכזי עבור נשים, חוקר בכיר, 2008–הווה; ביקור מחקר מלומד, 1984-2008
  • ווסטפילד המדינה במכללה, דוקטורט של כבוד, 2004
  • Womanspace, ברברה בוגס זיגמונד פרס, 2008
  • נשים פעולה הברית, מנהיגות בפעולה, פרס 1995[2]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ין קילבורן בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Dee, Juliet (1996), "Jean Kilbourne", in Signorielli, Nancy, Women in communication: a biographical sourcebook, Westport, Conn: Greenwood Press, pp. 236–242, ISBN 9780313291647. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 "Home page". jeankilbourne.com.
  3. ^ 3.0 3.1 "Home page". mediaed.org.
  4. ^ Kilbourne, Jean (Fall 1998).
  5. ^ Kilbourne, Jean (1994), "Still killing us softly: advertising and the obsession with thinness", in Fallon, Patricia; Katzman, Melanie A.; Wooley, Susan C., Feminist perspectives on eating disorders, New York: Guilford Press, pp. 395–418, ISBN 9781572301825. 
  6. ^ Kilbourne, Jean (1991), "The spirit of the Czar: selling addictions to women", in Roth, Paula, Alcohol and drugs are women's issues, Metuchen, New Jersey: Women's Action Alliance Scarecrow Press, pp. 10–22, ISBN 9780810823600. 
  7. ^ Brown, Brené (23 April 2010).
  8. ^ Kilbourne, Jean (22 May 2004).
  9. ^ jonathan (18 May 2008).
  10. ^ Pomerleau, Cynthia S. "Tribute to Jean Kilbourne (blog)". lifeaftercigarettes.com. (הקישור אינו פעיל, 29.5.2019)
  11. ^ 11.0 11.1 "Jean Kilbourne, Ed.D., senior scholar". wcwonline.org.
  12. ^ "Films". cambridgedocumentaryfilms.org.
  13. ^ Staff writer.
  14. ^ Smith, Tyson (2005).
  15. ^ Scott, Julie-Ann; Cloud, Nicole (2008).
  16. ^ Jean Kilbourne (28 April 2015).
  17. ^ Dove-Viebahn, Aviva (9 March 2012).
  18. ^ "Jean Kilbourne, EdD Author & Social Theorist". kidsinthehouse.com.
  19. ^ Scott, Linda M. (2000), "Market feminism: the case for a paradigm shift", in Catterall, Miriam; Maclaran, Pauline; Stevens, Lorna, Marketing and feminism: current issues and research, Routledge Interpretive Marketing Research, London New York: Routledge, pp. 16–38, ISBN 9780415219730. 
  20. ^ Pipher, Mary (2000), "Foreword", in Kilbourne, Jean, Can't buy my love: how advertising changes the way we think and feel, New York: Simon & Schuster, pp. 11–16, ISBN 9780684866000. 
  21. ^ Zeppieri-Caruana, Marisa. "10 women honored at Hall of Fame induction".