ג'ין שו
 | |
| שו במדי קבוצת אוניברסיטת מרילנד, 1954 | |
| לידה |
18 בדצמבר 1931 בולטימור, מרילנד, ארצות הברית |
|---|---|
| פטירה |
3 באפריל 2022 (בגיל 90) מרינה דל ריי, קליפורניה, ארצות הברית |
| עמדה | רכז |
| גובה | 1.88 מטר |
| מספר |
4, 21, 7, 6, 12  |
| מכללה | אוניברסיטת מרילנד |
| דראפט |
בחירה שלישית, 1954 פילדלפיה ווריורס |
| קבוצות כשחקן | |
|
1954 1954–1956 1956–1962 1962–1963 1963–1964 |
פילדלפיה ווריורס ניו יורק ניקס פורט ויין/דטרויט פיסטונס ניו יורק ניקס בולטימור בולטס |
| הישגים כשחקן | |
|
חמישיית העונה הראשונה (1960) חמישיית העונה השנייה (1961) 5 בחירות למשחק האולסטאר (1958–1962) | |
| קבוצות כמאמן | |
|
1966–1973 1973–1977 1978–1980 1980–1986 1987–1989 |
בולטימור בולטס פילדלפיה 76' סן דייגו קליפרס וושינגטון בולטס לוס אנג'לס קליפרס |
| הישגים כמאמן | |
| 2 זכיות בתואר מאמן העונה (1969, 1982) | |
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | |
|
1973–1974 1990–1992 |
פילדלפיה 76' פילדלפיה 76' |
  | |
יוג'ין ויליאם "ג'ין" שו (באנגלית: Eugene William "Gene" Shue; 18 בדצמבר 1931 – 3 באפריל 2022) היה כדורסלן ומאמן אמריקאי, ששיחק בליגת ה-NBA בין השנים 1954–1964, ואימן בה בין השנים 1966–1989. לאורך קריירת המשחק השתתף חמש פעמים במשחק האולסטאר של ה-NBA, ורשם ממוצעים כוללים של 14.4 נקודות, 4.1 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים למשחק.[1]
הוכר בשנות ה-50 כאחד הרכזים הטובים ב-NBA, ומיוחסת לו המצאת תנועת ה"סיבסוב" – תנועה בה השחקן מכדרר לכיוון צד אחד, ואז עושה סיבוב של 360 מעלות לכיוון השני, תוך כדי כדרור.[2][3]
קריירת משחק[עריכת קוד מקור | עריכה]
שו נולד בבולטימור שבמרילנד, וגדל בעיר טאוסון הסמוכה. בין השנים 1951–1954 למד באוניברסיטת מרילנד, ובשלוש עונותיו כשחקן קבוצת האוניברסיטה קלע 18.2 נקודות בממוצע למשחק.[4]
בדראפט ה-NBA לשנת 1954 נבחר שו על ידי קבוצת פילדלפיה ווריורס בבחירה השלישית, אחרי פרנק סלבי ובוב פטיט.[5] לאחר שישה משחקים בלבד במדי הווריורס הועבר לניו יורק ניקס, ובשתי עונותיו עם הניקס שימש כמחליפו של הרכז דיק מקגווייר.
לקראת עונת 1956/1957 נשלח שו בטרייד לפורט ויין פיסטונס, בה פרח והציג את עונותיו הטובות בקריירה. לצד ג'ורג' יארדלי, ולאחר מכן לצד ביילי האוול, הוביל שו את הפיסטונס לשלב הפלייאוף בכל 6 עונותיו בקבוצה, תוך שהוא מעמיד ממוצעים של 18.3 נקודות, 5.0 ריבאונדים ו-4.4 אסיסטים למשחק ונבחר 5 פעמים להשתתף במשחק האולסטאר. עונת השיא שלו מבחינה אישית הייתה 1959/1960, בה קלע 22.8 נקודות למשחק (שישי ב-NBA), כולל 87.2% קליעה מקו העונשין (שני ב-NBA לדולף שייס), ונבחר לחמישייה הראשונה של העונה.[6] בעונה העוקבת קלע 22.6 נקודות למשחק (עשירי ב-NBA), מסר 6.8 אסיסטים למשחק (רביעי ב-NBA) ונבחר לחמישיית העונה השנייה.[7]
בשתי עונותיו האחרונות בליגה, 1963 ו-1964, שיחק עבור ניו יורק ניקס ובולטימור בולטס, אך תפוקתו נחלשה וקבוצותיו לא העפילו לפלייאוף. בשנת 1964 פרש שו ממשחק, בגיל 32. ב-7 מתוך 10 עונותיו ב-NBA העפיל עם קבוצתו לפלייאוף, אך באף אחת מהן לא הגיע לשלב הגמר. בעת פרישתו דורג במקום ה-18 בתולדות ה-NBA בנקודות (עם 10,068) ובמקום ה-11 באסיסטים (עם 2,608).[8][9]
קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]
במהלך עונת 1966/1967, כשנתיים לאחר פרישתו ממשחק, מונה שו למאמנה הראשי של בולטימור בולטס, במקומו של באדי ז'נט. בסיום עונת 1968/1969 זכה שו בפרס מאמן השנה ב-NBA, לאחר שהוביל את קבוצתו למאזן הטוב בתולדותיה, 57–25. בעונת 1970/1971 רשמה הקבוצה את הישגה הגדול ביותר עד אז – העפלה לגמר ה-NBA – בעזרתם של כוכבי הקבוצה ארל מונרו, וס אנסלד וגאס ג'ונסון. בסדרת הגמר עצמה הפסידו הבולטס למילווקי באקס של כרים עבדול-ג'באר ואוסקר רוברטסון בתוצאה 0–4. לאחר שתי עונות נוספות בהן הודחה בולטימור בשלב הפלייאוף הראשון, עזב שו את הקבוצה.
לקראת עונת 1973/1974 התמנה למאמן פילדלפיה 76', אשר סיימה את העונה הקודמת עם מאזן הניצחונות הגרוע בתולדות הליגה (11.0%). בארבע העונות הבאות הפך שו את הקבוצה לאחת החזקות באזור המזרחי, ואף הוביל אותה להופעה בגמר ה-NBA בפלייאוף 1977, בו הפסידה לפורטלנד טרייל בלייזרס בתוצאה 2–4. השחקנים הבולטים של הקבוצה בתקופה זו היו ג'וליוס ארווינג, ג'ורג' מקגיניס, דאג קולינס ולויד פרי. לאחר שישה משחקים בעונת 1977/1978 פוטר שו מאימון הקבוצה והוחלף על ידי בילי קנינגהם, אשר הוביל את פילדלפיה לזכייה באליפות ה-NBA בעונת 1982/1983.
בעונות 1979 ו-1980 אימן את סן דייגו קליפרס, ובשתי העונות העמידה הקבוצה מאזן כולל של 78 ניצחונות ו-86 הפסדים מבלי להעפיל לפלייאוף.[10] בשנת 1960 חזר לאמן את הבולטס, שבהיעדרו זכו באליפות ה-NBA (1978) ועברו לעיר וושינגטון. הוא המשיך להחזיק בתפקיד בשש העונות הבאות, אשר ב-4 מתוכן העפילה הקבוצה לפלייאוף. בעונת 1987/1988 חזר למועדון הקליפרס, ובעונה וחצי בהן אימן את הקבוצה היא רשמה מאזן ניצחונות שלילי 27–93.
לאורך קריירת האימון רשמו קבוצותיו של שו מאזן כולל של 784 ניצחונות ו-861 הפסדים (47.7%) בעונה הסדירה, וכן 30 ניצחונות ו-47 הפסדים (39.0%) בשלב הפלייאוף.
שו נפטר ב-3 באפריל 2022.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר Sports-Reference
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- סטטיסטיקות קריירת האימון ב-NBA, באתר Basketball-Reference
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ סטטיסטיקות קריירת המשחק של שו ב-NBA, באתר Basketball-Reference
- ^ ביוגרפיה, באתר היכל התהילה של מטרופולין וושינגטון
- ^ The 15 Greatest White Point Guards in NBA History, באתר Complex, 25 בפברואר 2013
- ^ סטטיסטיקות המכללות של שו, באתר Sports-Reference
- ^ רשימת הנבחרים בדראפט ה-NBA 1954, באתר Basketball-Reference
- ^ המובילים הסטטיסטיים של עונת 1959/1960 ב-NBA, באתר Basketball-Reference
- ^ המובילים הסטטיסטיים של עונת 1960/1961 ב-NBA, באתר Basketball-Reference
- ^ הקלעים המובילים בתולדות ה-NBA, נכון לשנת 1964, באתר Basketball-Reference
- ^ מוסרי האסיסטים המובילים בתולדות ה-NBA, נכון לשנת 1964, באתר Basketball-Reference
- ^ סטטיסטיקות קריירת האימון של שו ב-NBA, באתר Basketball-Reference
| מאמן השנה ב-NBA | |
|---|---|
|
- כדורסלנים אמריקאים
- כדורסלני אוניברסיטת מרילנד
- משתתפי משחק האולסטאר של ה-NBA
- זוכי פרס מאמן השנה ב-NBA
- כדורסלני פילדלפיה ווריורס
- כדורסלני פורט ויין פיסטונס
- כדורסלני דטרויט פיסטונס
- כדורסלני בולטימור בולטס (1963–1973)
- מאמני כדורסל אמריקאים
- מאמני וושינגטון בולטס
- מאמני פילדלפיה 76'
- מאמני לוס אנג'לס קליפרס
- בחירות דראפט של פילדלפיה ווריורס
- מאמני בולטימור בולטס (1963–1973)
- כדורסלנים ממרילנד
- מנהלי קבוצות ב-NBA
- מאמני משחק האולסטאר של ה-NBA
- אמריקאים שנולדו ב-1931
- מאמני סן דייגו קליפרס
- אמריקאים שנפטרו ב-2022