ג'ירו ד'איטליה 2020
 | |
| מדינות |
 איטליה |
|---|---|
| סוג | מרוץ קטעים |
| אורך המסלול | 3,361.4 קילומטרים |
| חודש | 3–25 באוקטובר |
| משך | 21 קטעים |
| היסטוריה | |
| מוביל מנצחי הקטעים |
 ארנו דמאר פיליפו גאנה (4 ניצחונות) |
| מנצח אחרון |
 הדירוג הכללי -  טאו גייגן הארט  קטגוריית הנקודות - ארנו דמאר  קטגוריית ההרים -  רובן גריירו  קטגוריית הרוכב הצעיר - טאו גייגן הארט |
  | |
ג'ירו ד'איטליה 2020 (באיטלקית: Giro d'Italia 2020) הוא המהדורה ה-103 של הג'ירו ד'איטליה, מרוץ האופניים השני בחשיבותו בעולם ואחד משלושת מרוצי האופניים הנקראים גרנד טורס. המרוץ תוכנן להתחיל עם שלושה קטעים בהונגריה ולכלול בסך הכל מרחק מצטבר של 3,497.9 קילומטרים בין ה-9 ל-31 במאי, אך בשל התפרצות מגפת הקורונה באיטליה, המרוץ נדחה ולאחר מכן שובץ מחדש בין ה-3 ל-25 באוקטובר, כשהפתיחה בהונגריה בוטלה ושלושת הקטעים הראשונים שהיו אמורים להתקיים שם הוחלפו.
במרוץ ניצח טאו גייגן הארט הבריטי מאינאוס גרנדיירס, מקדים ב-39 שניות את ג'אי הינדלי וב-1:29 דקות את וילקו קלדרמן, שניהם מסאנווב. בקטגוריית הנקודות ניצח ארנו דמאר (Groupama–FDJ), כשהוא גם מנצח ארבעה קטעים במרוץ. רובן גריירו (EF Pro Cycling) ניצח בקטגוריית ההרים, כשגם הוא ניצח קטע אחד.
קבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
כל 18 קבוצות ה-"וורלד טים" התחרו במרוץ, ועוד שלוש קבוצות מדרג ה-"פרו טים" המשני. יומבו–ויסמה ומיצ'לטון - סקוט פרשו מהמרוץ לפני קטע 10 לאחר מקרי קורונה חיוביים בקבוצות.
קבוצות וורלד טים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קבוצות פרו טים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| לאום | קבוצה | רוכב | ביב |
|---|---|---|---|
| איטליה |
אנדרוני ג'אקטולי - סידרמק | מאתיה באיס אלסנדרו ביסולטי  ג'פרסון אלכסנדר ספדה לוקה צ'יריו  סימון פלו סימונה ראוונלי  ג'ונתן רסטרפו  יוסיפ רומאץ |
11 12 13 14 15 16 17 18 |
| איטליה |
ברדיאני–CSF–פאייזנה | ג'ובאני קרבוני לוקה קובילי פיליפו פיורלי ג'ובאני לונארדי פאביו מאזוקו פרנצ'סקו רומאנו אלסנדרו טונלי פיליפו זאנה |
41 42 43 44 45 46 47 48 |
| איטליה |
ויני–צאבו–KTM | ג'ובאני ויסקונטי סימונה בווילאקווה מרקו פראפורטי לורנצו רוטה מאטו ספרייאפיקו  אטיין ואן אמפל לוקה ואקרמן אדוארדו זרדיני |
211 212 213 214 215 216 217 218 |
רוכבים בולטים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ריצ'רד קאראפאס, מנצח המרוץ ב-2019, החליט ביחד עם קבוצתו, אינאוס גרנדיירס, שלא להגן על תוארו ולהתרכז במקום זה בטור דה פראנס ובוואלטה אספניה, כשאינאוס שלחה את גריינט תומאס, מנצח טור דה פראנס 2018, להוביל את קבוצתה במרוץ. וינצ'נצו ניבאלי, שניצח את מהדורות 2016 ו-2013 הוביל את קבוצת טרק-סגפרדו, כשסיימון ייטס הוביל את מיצ'לטון - סקוט ןפייו בילבאו הוביל את בחריין מקלארן. לאסטנה, היו שלושה מובילים פוטנציאליים, מיגל אנחל לופס, יאקוב פוגלסן ואלכסנדר ולאסוב.
ספרינטרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה), שניצח את קטגוריית הנקודות בטור דה פראנס שבע פעמים, התחרה לראשונה בג'ירו. ספרינטרים נוספים שנטלו חלק במרוץ היו אליה ויוויאני (קופידיס), שניצח ארבעה קטעים ואת קטגוריית הנקודות ב-2018 במדי דקונינק קוויק-סטפ, אלבארו הודג' (דקונינק קוויק-סטפ), ארנו דמאר (Groupama–FDJ), רודי ברבייה, דווידה צ'ימולאי, וריק צאבל (Israel Start-Up Nation), מייקל מת'יוס (סאנווב), פרננדו גאביריה, מקסימיליאנו ריצ'זה וחואן סבסטיאן מולאנו (יו. איי. אי. אמירטס).
קטעים ומסלול[עריכת קוד מקור | עריכה]
סקירת המרוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
השבוע הראשון (קטעים 1-9)[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
הג'ירו יצא לדרך עם קטע נגד השעון, כמו שקרה גם במהדורות של 2018 ו-2019, הקטע כלל 15 ק"מ ממונראלה לפאלרמו, בקילומטר הראשון של הקטע נכללה עלייה מהקטגוריה הרביעית, ומי שירכוב אותה בזמן הנמוך ביותר יהיה למוביל בקטגוריית ההרים. בקטע ניצח אלוף העולם פיליפו גאנה (אינאוס גרנדיירס) לאחר שהקדים ב-22 שניות את ז'ואאו אלמיידה (דקונינק קוויק-סטפ) ואת מיקל ביירג (יו. איי. אי. אמירטס), בקטגוריית ההרים הוביל ריק צאבל (Israel Start-Up Nation), כשהוא משיג לקבוצה הישראלית הובלה בקטגוריה לראשונה בתולדותיה. במהלך הקטע פרש לוקה קובילי (ברדיאני–CSF) ומיגל אנחל לופס (אסטנה. קובילי פרש לאחר שלא עמד במגבלת הזמן, בעוד שלופס פרש לאחר שהתרסק לקראת נקודת מדידת הזמן השנייה בקטע. קבוצתו של גאנה, אינאוס גרנדיירס, גם הובילה בקטגוריית הקבוצות.
קטע 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 2 כלל 149 ק"מ מאלקאמו לאגריג'נטו, הקטע הסתיים בעלייה בקטגוריה רביעית, באורך של 3.7 קילומטרים בשיפוע ממוצע של 5.2%. דייגו אוליסי (יו. איי. אי. אמירטס) ניצח בקטע לאחר שגבר על פטר סאגאן (בורה–הנסגרוהה) ומיקל הונורה (דקונינק קוויק-סטפ), הפלוטון, מובל בידי מייקל מת'יוס (סאנווב) הגיע ארבע שניות אחריהם. גאנה נשאר בהובלת המרוץ, אך הפסיד את ההובלה בקטגוריית הנקודות לאוליסי, כשסאגאן עבר להוביל בקטגוריית ההרים על חשבון צאבל. במהלך הקטע אסטנה ספגה אבדה נוספת, לאחר שאלכסנדר ולאסוב פרש מהמרוץ לאחר שסבל מהרעלת מזון.
קטע 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 3 כלל 150 ק"מ מאנה לעלייה הידועה באתנה, הקטע היה הקטע ההררי הראשון בג'ירו ואחד מהיחידים שהסתיים בפסגה. כמו ב-2017, גם הפעם קבוצת הבריחה ניצחה באתנה, כשג'ונתן קאייסדו (EF Pro Cycling) ניצח בקטע, מקדים ב-21 שניות את ג'ובאני ויסקונטי (ויני–צאבו–KTM), הארם ואנהוקה (לוטו–סודאל, שהתקיף מהפלוטון, סיים שלישי בפער של 30 שניות מקאייסדו. ז'ואאו אלמיידה הפך למוביל המרוץ החדש, שנייה בלבד מקאייסדו, ודקונינק קוויק-סטפ גם עברה להוביל את דירוג הקבוצות, לאחר שגאנה חצה את קו הסיום 19:47 דקות אחרי קאייסדו, אך שימש כפועל בכל מקרה. קאייסדו עבר להוביל בקטגוריית ההרים.
קטע 4[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-4 היה קטע גבעי, 140 ק"מ מקטניה לוילאפרנקה טירנה, במהלך הקטע הייתה רק עלייה מדורגת אחת בקטגוריה שלישית, ה-"פורטלה מנדרצי", באורך של 12.4 קילומטרים ושיפוע ממוצע של 5.2%. למרות זאת, הקטע היה הקטע הראשון שהסתיים בספרינט רב משתתפים, שהסתיים בניצחונו של ארנו דמאר (Groupama–FDJ), שהקדים את פטר סאגאן ודווידה בלריני (דקונינק קוויק-סטפ). בעקבות המקום השני שלו, סאגאן עבר להוביל בקטגוריית הנקודות, בעוד ששאר הקטגוריות לא נרשמו שינויים. לפני תחילת הקטע פרש גריינט תומאס (אינאוס גרנדיירס), שנחשב לאחד הפייבוריטים לניצחון כללי במרוץ, לאחר שהתרסק פעמים במהלך הקטע ה-3, פעם אחת באזור הנייטרלי ובפעם השנייה לאחר שעלה על בקבוק שנפל לאחד הרוכבים והתרסק במהירות גבוהה, למרות זאת תומאס הצליח לסיים את הקטע כאמור, אך לא זינק לקטע הרביעי. גם לוקה ואקרמן (ויני–צאבו–KTM) פרש לאחר שהתרסק ביחד עם בן קבוצתו אטיין ואן אמפל, השניים התרסקו ככל הנראה כתוצאה ממסוק שעף נמוך מדי וגרם לתנופת אוויר שהעיפה את המחסומים לכיוון השניים, השניים לא סיימו את הקטע אך נחשבו כמסיימים לאחר התקרית והורשו להמשיך את המרוץ, אך רק ואן אמפל היה מסוגל, בעוד שפציעותיו של ואקרמן היו חמורות מדי מכדי שיוכל להמשיך.[5]
קטע 5[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע 5 כלל 225 ק"מ ממילטו לספצנו דלה סילה (קאמיליטלו סילאנו), ושתי עליות מדורגות, הראשונה הייתה העלייה לטריולו, בקטגוריה שלישית, אורך של 10.1 ק"מ ו-5.3% והעלייה השנייה והמשמעותית יותר, ה"ואליקו די מונסטרקו", בקטגוריה ראשונה, באורך של 22.7 ק"מ ובשיפוע של 5.8%, פסגת העלייה הייתה רחוקה 12 ק"מ מהסיום בספצנו דלה סיליה. פיליפו גאנה ניצח את הקטע, לאחר שהיה חלק מהבריחה המוקדמת של הקטע ובסופו של דבר התקיף בעלייה האחרונה והמשיך בריחת סולו עד לניצחון, מקדים את הפלוטון שהובל בידי פטריק קונראד (בורה–הנסגרוהה) ואת אלמיידה ב-38 שניות. גאנה גם עבר להוביל בקטגוריית ההרים, עם 41 נקודות לעומת 40 של קאייסדו. במהלך הקטע פרשו בנז'מין תומא (Groupama–FDJ) ןפיטר ונינג (טרק-סגפרדו).
קטע 6[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-6 הוזנק מקסטרווילארי והסתיים במטרה, כ-188 ק"מ. הקטע כלל עלייה מדורגת אחת בקטגוריה שלישית, "גלריה מילוטה", בתוואי גבעי. הקטע הסתיים בספרינט רב משתתפים, בו השיג ארנו דמאר את הניצחון השני שלו במרוץ, לפני מייקל מת'יוס (סאנווב) ופאביו פלינה (אסטנה). בעקבות ניצחונו עבר להוביל את קטגוריית הנקודות על חשבון פטר סאגאן עם 106 נקודות, לעומת 67 של סאגאן. לפני תחילת הקטע פרש ברנט בוקוולטר (מיצ'לטון - סקוט).
קטע 7[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-7 התחיל במטרה והסתיים בברינדיסי, 143 ק"מ מישוריים, שבסופם ארנו דמאר השיג את הניצחון השלישי שלו במרוץ, לאחר עוד ספרינט המוני, שבסופו הקדים את סאגאן ואת מת'יוס. הקטע נמדד כקטע הכי מהיר בהיסטוריה של הג'ירו מאז שהתחילו למדוד את המהירות הממוצעת של כל קטע.[6]
קטע 8[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-8 כלל 200 ק"מ מג'ובנאצו לויסטה בתוואי גבעי ושתי עליות מדורגות, ה"מונטה סנט'אנגלו" בקטגוריה אחת, שאורכה 9.4 ק"מ על 6.2% שיפוע וה"לה גוארדיולה" בקטגוריה רביעית, 1.4 ק"מ בשיפוע ממוצע ל 6.2%. הקטע הזה הלך לקבוצת הבריחה, ואלכס דאוסט (Israel Start-Up Nation) ניצח בו לאחר שהתקיף מהקבוצה כשנותרו יותר משמונה קילומטרים לסיום והמשיך ברכיבת סולו עד לניצחון, מקדים ב-1:15 דקות את סאלבטורה פוצ'יו (אינאוס גרנדיירס) ואת מת'יו הולמס (לוטו–סודאל). בזכות התוצאה של פוצ'יו, אינאוס גרנדיירס עקפה את דקונינק קוויק-סטפ בדירוג הקבוצות. הניצחון של דאוסט היה הראשון של Israel Start-Up Nation בגרנד טור ובמרוץ מסבב הוורלד טור. לפני תחילת הקטע פרשו טוני גלופן (AG2R La Mondiale) לאחר שבר ביד שנגרם כתוצאה מהתרסקות בקטע השביעי, אדוארדו אפיני וסיימון ייטס (מיצ'לטון - סקוט), אחד המועמדים לניצחון כללי, לאחר שנדבק בקורונה, שון בנט (EF Pro Cycling) ופטריק גאמפר (בורה–הנסגרוהה), במהלך הקטע פרש בן גאסטאוור (AG2R La Mondiale).
השבוע השני (קטעים 9-15)[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 9[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר קטע 8, הרוכבים נכנסו למחרת ליום המנוחה הראשון בג'ירו, הם חזרו ממנו לקטע ה-9. הקטע כלל 208 קילומטרים מסן סלבו לרוקרסו, הקטע היה מההרריים ביותר בכל הג'ירו והקטע השני עד אותה עת שהסתיים בעלייה. מלבד העלייה הסופית לרוקרסו שהייתה בקטגוריה הראשונה, נכללו עוד שלוש עליות: "פאסו לאנקיאנו" מהקטגוריה הראשונה, "פאסו דל לאונרדו" ו"בוסקו די סנט'אנטונינו" מהקטגוריה השנייה. במהלך העלייה האחרונה, ג'ונתן קסטרובייחו (אינאוס גרנדיירס) ורובן גריירו (EF Pro Cycling) ברחו לשאר קבוצת הבריחה, במאות המטרים האחרונים של הקטע גבר גריירו על קסטרובייחו וניצח את הקטע, כשהוא משיג לקבוצתו את הניצחון השני שלה במרוץ אחרי קאייסדו בקטע ה-3. הניצחון של גריירו והעובדה שהסיום היה ממוקם בפסגה של העלייה הספיקו לו לצבור מספיק נקודות בשביל לעקוף את פיליפו גאנה בקטגוריית ההרים. ז'ואאו אלמיידה הפסיד זמן לשאר היריבים שלו בדירוג הכללי אך נותר בהובלת המרוץ, אך וילקו קלדרמן (סאנווב) עלה למקום השני על חשבון פייו בילבאו (בחריין מקלארן). לפני תחילת הקטע פרש רודי ברבייה (Israel Start-Up Nation), כשבמהלך הקטע פרש פאוול קוצ'טקוב (CCC.
קטע 10[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-10 כלל 177 קילומטרים מלאנקיאנו לטורטורטו, הוא היה בתוואי גבעי וכלל ארבע עליות מדורגות, אך שלוש מהן היו בקטגוריה הרביעית ואחת בקטגוריה השלישית. כשהעלייה האחרונה בטורטורטו, הייתה ממוקמת כ-12 קילומטרים מקו הסיום. פטר סאגאן, שהספיק לסיים עד הקטע ה-10 כשלוש פעמים במקום השני, פעמיים לארנו דמאר ופעם אחת לדייגו אוליסי, ניצח בקטע והוא עשה זאת לאחר שהיה חלק מקבוצת הבריחה ובסופו של דבר היה היחיד ששרד ממנה בקדמת המרוץ, מקדים ב-19 שניות את ברנדון מקנולטי (יו. איי. אי. אמירטס) וב-23 שניות את שאר דבוקת הדירוג הכללי, שהובלה בידי אלמיידה במקום השלישי. הניצחון של סאגאן היה הראשון שלו מאז יולי 2019, אז ניצח בקטע החמישי בטור דה פראנס 2019 והוא גם צמצם את הפער ל-20 נקודות מארנו דמאר בקטגוריית הנקודות והצטרף לרשימת הרוכבים הפעילים שניצחו קטע בכל אחד משלושת הגרנד טורס. לפני תחילת הקטע, נוצר תקדים כששתי קבוצות, מיצ'לטון - סקוט ו-ויומבו–ויסמה נאלצו לעזוב את המרוץ לאחר מקרי קורונה חיוביים, במקרה של יומבו–ויסמה זה היה סטייבן קראוסווייק, שסיים רביעי את המרוץ במהדורה של 2016, ובמקרה של מיצ'לטון - סקוט ההחלטה התקבלה לאחר התוצאה החיובית של סיימון ייטס, ומתוך רצון לא לסכן אחרים. גם מייקל מת'יוס יצא חיובי לקורונה, אך רק הוא עזב את המרוץ ולא כל קבוצתו.[7] גם רמון סינקלדם (Groupama–FDJ) פרש לפני תחילת המרוץ.
קטע 11[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-11 כלל 182 קילומטרים מפורטו סאנט'אלפידיו לעיר רימיני. הוא היה גבעי בפועל אך כלל רק עלייה מדורגת אחת בקטגוריה רביעית, ה"מונטה סן ברטולו." הקטע הסתיים בספרינט רב משתתפים בו השיג ארנו דמאר את הניצחון הרביעי שלו במהדורה הנוכחית והחמישי שלו בסך הכל בג'ירו,[8] גם הפעם הקדים את סאגאן ואלברו הודג' (דקונינק קוויק-סטפ) הגיע שלישי.
קטע 12[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-12 היה בתוואי גבעי, 204 קילומטרים מקסנטיקו עד לעיר בחזרה. הוא כלל לא פחות מחמש עליות מדורגות אך שלושה מהן היו בקטגוריה השלישית ושניים בקטגוריה הרביעית. הקטע הלך לקבוצת הבריחה, בשלב מסוים התנתקו ממנה מארק פאדון (בחריין מקלארן) וג'ונתן נארבייז (אינאוס גרנדיירס). אך פחות מ-30 קילומטרים לסיום פאדון סבל מפאנצ'ר בגלגל האחורי, הוא איבד קשר עם נארבייז ובסופו של דבר סיים 1:06 דקות אחריו, נארבייז מצידו השיג את הניצחון השלישי לקבוצתו במרוץ. במקום השלישי הגיע סיימון קלארק (EF Pro Cycling), 6:50 דקות אחרי נארבייז. במהלך הקטע פרש אלכסנדר קאטאפורד (Israel Start-Up Nation).
קטע 13[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-13 כלל 192 קילומטרים מסרוויה למונסליצ'ה, על פניו הקטע היה מישורי לחלוטין מלבד שתי עליות מהקטגוריה הרביעית, העלייה הראשונה הייתה "רוקולו", 4.3 ק"מ על 7.8% שיפוע, השנייה הגיעה 14 קילומטרים אחרי והייתה רחוקה 16 קילומטרים קו הסיום, "קאלאונה", 2 ק"מ על 9.9%. הקצב שהוכתב על ידי הקבוצות השונות בעליות האלו היה גבוה במיוחד וגרם לפלוטון להתפצל, בעוד המאיצים הכבדים התפרקו. הקטע הוכרע בספרינט מצומצם בו השיג דייגו אוליסי את הניצחון השני שלו במרוץ והשביעי בסך הכל בג'ירו, במקום השני הגיע אלמיידה והגדיל את הפער שלו בדירוג הכללי כשבפעם הרביעית נכנס לשלישייה הראשונה בקטע, בעוד פטריק קונראד סיים שלישי.
קטע 14[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע ה-14 היה הקטע נגד השעון השני במרוץ מתוך שלושה, כ-34 ק"מ מקונליאנו לואלדוביאנדה. בקטע ניצח פיליפו גאנה, עם הניצחון השלישי שלו במרוץ והרביעי של אינאוס גרנדיירס בסך הכל במרוץ, הוא הקדים את בן קבוצתו רוהאן דניס ב-26 שניות ואת ברנדון מקנולטי, שעלה בעקבות הקטע הזה למקום הרביעי הכללי, ב-1:10 דקות.
קטע 15[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקטע ה-15 היה הררי וכלל 185 קילומטרים מבאסה אררה ריוולטו לעלייה הסופית בפיאנקאווליו, שהייתה מהקשות במרוץ, אורכה 14.3% ק"מ על 7.9% שיפוע ממוצע, כשמלבדה היו עוד שלוש עליות מדורגות בקטגוריה השנייה. במהלך הטיפוס לפיאנקוואליו, הכתיבה קבוצת סאנווב קצב על מנת לפרק את הדבוקה, בשביל וילקו קלדרמן, שהיה ממוקם במקום השני הכללי ובפער של 59 שניות מאלמיידה. בסופו של דבר סאנווב אכן הצליחו לפרק את אלמיידה ושלושה היו בקדמת המרוץ, ג'אי הינדלי, בן קבוצתו של קלדרמן, טאו גייגן הארט (אינאוס גרנדיירס) וקלדרמן עצמו. גייגן הארט, שזכה לרכוב בשביל עצמו לאחר פרישתו הכפויה של גריינט תומאס, גבר על קלדרמן בספרינט הסיום וניצח את הקטע, הינדלי סיים ארבע שניות אחריו. אלמיידה סיים רביעי את הקטע, 37 שניות אחרי גייגן הארט ונשאר בהובלה, אך הפער בינו לבין קלדרמן הצטמצם ל-15 שניות, כשהינדלי וגייגן הארט עברו למקומות ה-3 וה-4 בפער של 2:56 ו-2:57 דקות בהתאמה, על חשבון פייו בילבאו שירד למקום החמישי וברנדון מקנולטי שירד למקום השביעי. רוכבי דירוג כללי נוספים, כמו וינצ'נצו ניבאלי, יאקוב פוגלסן, רפא מייקה ודומניקו פוצוביבו איבדו זמן משמעותי ולמעשה איבדו סיכוי מעשי לניצחון במרוץ. במהלך הקטע פרשו ניקולה אדה (קופידיס) ומנצח קטע 12, ג'ונתן נארבייז, לאחר שהתרסקו במהירות גבוהה במורד ביחד עם ג'פרסון אלכסנדר ספדה (אנדרוני–ג'יוקאטלי), אך האחרון היה מסוגל להמשיך את המרוץ. גם חואן סבסטיאן מולאנו (יו. איי. אי. אמירטס) פרש לפני תחילת המרוץ, לאחר שהתרסק בקטע נגד השעון יום לפני ובסופו של דבר פרש לפני תחילת הקטע.
השבוע השלישי (קטע 16–21)[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 16[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר יום המנוחה השני והאחרון הקטע 16 כלל 229 קילומטרים מאודינה לסן דניאלה דל פיורלי, בתוואי גבעי ועליית ה"מונטה די רנונה", שאורכה 3 ק"מ בשיפוע ממוצע של 9%, הייתה ממוקמת 13.5 ק"מ מהקו הסיום, מלבד זאת היו עוד שתי עליות בקטגוריה שלישית ואחת בקטגוריה השנייה. לקטע יצאה קבוצת בריחה גדולה, שגם הפעם המנצח יצא ממנה, בשלב מסוים מנואלה בוארו (אסטנה) ויאן טראטניק (בחריין מקלארן) משאר קבוצת הבריחה, בפעם השנייה שהרוכבים טיפוס את ה"מונטה די רנונה" טראטניק פירק את בוארו והמשיך ברכיבת סולו, הוא נתפס בהמשך על ידי בן או'קונור (NTT Pro Cycling) והשניים המשיכו ביחד, במאות המטרים האחרונים טראטניק הצליח לפרק את או'קונור והשיג לבחריין מקלארן את הניצחון הראשון שלה במרוץ, 7 שניות לפני או'קונור ו-1:14 דקות לפני בן קבוצתו אנריקו בטלין, שניצח את הספרינט למקום השלישי לפני קמיל מלצ'קי (CCC) ובן סוויפט. יו. איי. אי אמירטס איבדו עוד שני רוכבים, הספרינטר הבכיר שלהם פרננדו גביריה שפרש במהלך הקטע, וה"ליד-אאוט" שלו, מקסימיליאנו ריצ'זה, שפרש לפני תחילת הקטע.
קטע 17[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 17 היה קטע הררי ועוד קטע שהסתיים בעלייה, ה"מדונה די קמפיולו", בקטגוריה אחת, באורך של 11.9 ק"מ על שיפוע של 5.9%, מלבד העלייה הזו היו עוד שתי עליות בקטגוריה אחת בקטע, "מונטה בונדונה", 20.5 ק"מ על 6.6% שיפוע, וה"פורקלה ואלבונה", 21.4 ק"מ על 6.7% שיפוע. זה היה הקטע השני ברציפות שהלך לקבוצת הבריחה, לאחר שבן או'קונור ניצח את הקטע לאחר שהתקיף משאר קבוצת הבריחה במהלך העלייה האחרונה, רק בקטע 16, יום לפני, סיים שני לטראטניק ובקטע הזה הקדים את הרמן פרנזטיינר (בחריין מקלארן) ב-31 שניות ותומאס דה חנט (לוטו–סודאל) ב-1:10 דקות. זה היה הניצחון הראשון של NTT Pro Cycling, שהגיעו למרוץ בסכנת סגירה והיו מהקבוצות האגרסיביות במרוץ בעליות בשביל רוכב הדירוג הכללי שלהם, דומניקו פוצוביבו. רובן גריירו, מנצח קטע 9, חזר להובלת קטגוריית ההרים עם 198 נקודות לעומת 148 של ויסקונטי, לאחר שלקח את מרבית הנקודות בשתי העליות המקוטרגות הראשונות של הקטע.
קטע 18[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע כלל 207 ק"מ מפינזולו ללאגי די קנקורו, הקטע היה הקשה וההררי ביותר במרוץ והמשמעותי ביותר לקרבות הדירוג הכללי, זאת בשל כך שהוא כלל את עליית ה"פאסו דל סטלביו", או בקיצור "הסטלביו" הידועה, שאורכה 24.8 ק"מ על 7.4% שיפוע ממוצע, לטיפוס של למעלה מ-2800 מפני המים. הסטלביו הייתה העלייה היחידה במרוץ שהייתה בקטגוריית HC.[9] פסגת העלייה הייתה רחוקה 38 קילומטרים מקו הסיום שהיה ממוקם בעלייה ל"טורי די פראייה", 9 ק"מ על 6.8% ק"מ, מלבד זאת בקטע היו כלולות עוד שתי עליות, אחת בקטגוריה אחת והשנייה בקטגוריה השנייה. במהלך הטיפוס לסטלביו, התפרק מוביל המרוץ, ז'ואאו אלמיידה ורוכבי דירוג כללי נוספים. בקדמת המרוץ נותרו רוהאן דניס, טאו גייגן הארט, ג'אי הינדלי, ו-וילקו קלדרמן, בשלב מסוים קלדרמן התפרק כתוצאה מהקצב שהכתיב את דניס, שהמשיך את הקצב הגבוה של שאר אינאוס גרנדיירס. השלושה המשיכו עד לפסגת הסטלביו, לאחר שדניס סיים את עבודתו בשביל גייגן הארט, רק הינדלי וגייגן הארט עצמו נשארו בקדמת המרוץ לקראת העלייה הסופית, השניים רכבו ביחד את כולה והקטע הוכרע בספרינט סיום בין שניהם, בו גבר הינדלי על גייגן הארט והשיג ניצחון ראשון לסאנווב במרוץ, קלדרמן, שנעקף בעלייה האחרונה גם על ידי פייו בילבאו ויאקוב פוגלסן, סיים חמישי את הקטע, 2:18 דקות אחרי הינדלי. בילבאו סיים שלישי, 46 שניות אחרי הינדלי. ז'ואאו אלמיידה הגיע לקו הסיום ביחד עם וינצ'נצו ניבאלי, 4:51 דקות אחרי הינדלי, והתדרדר עד למקום החמישי הכללי, 2:16 דקות מקלדרמן, המוביל החדש, שהוביל ב-12 שניות על הינדלי ו-15 שניות על גייגן הארט. בעוד בילבאו תפס את המקום הרביעי הכללי בפער של 1:19 דקות מקלדרמן. אלמיידה גם הפסיד את ההובלה בקטגוריית הרוכב הצעיר להינדלי. במהלך הקטע פרש מנואלה בוארו, לפני תחילת הקטע פרש ג'ובאני ויסקונטי, שהוביל בקטגוריית ההרים קטעים 16–17 בקטגוריית הנקודות.
קטע 19[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 19 אמור היה לכלול 253 ק"מ בתוואי גבעי, ואמור היה להיות מוזנק ממורבנו, אך המרחק שונה ל-124.5 ק"מ בתוואי מישורי לאחר מחאות רוכבים, שהתלוננו לפני הזינוק על קטע ארוך בתנאי מזג אוויר שהיו צפויים להיות קשים לאחר הצטברות ארוכה ממילא של קטעים הרריים. מיקום הזינוק שונה לאבייטגראסו, בעוד הסיום נשאר באסטי. הקטע היה מישורי כמעט לחלוטין וגם הלך לקבוצת הבריחה, לאחר שיוזף צ'רני (CCC) התקיף 22.7 ק"מ לסיום והמשיך ברכיבת סולו עד לסיום, מקדים את ויקטור קמפנרטס (NTT Pro Cycling) ב-18 שניות ואת יאקופו מוסקה (טרק-סגפרדו) ב-26 שניות, לאחר שניצח את הספרינט למקום השלישי.[10] מטאו ספראייפיקו (ויני–צאבו–KTM) נאלץ לפרוש מהמרוץ לאחר שיצא חיובי בבדיקת סמים, בו התגלה שהשתמש בהורמון גדילה אסור, אוסטרין.[11]
קטע 20[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 20 היה קטע הכביש האחרון במרוץ לקראת נגד השעון המסיים של המרוץ במילאנו. הקטע כלל 190 קילומטרים, תחילה אמור היה לעבור בצרפת אך בשל עלייה של מקרי קורונה במדינה התכנון הזה בוטל, הקטע החדש היה 190 קילומטרים מאלבה לססטרירה, וכלל שתי עליות מדורגות בעיר. הראשונה הייתה באורך של 31.8 ק"מ בשיפוע ממוצע של 4.0%, והשנייה הייתה באורך של 6.9 ק"מ בשיפוע ממוצע של 7.2%, הרוכבים רכבו אותה פעמיים ועלייה הסתיים הקטע. כמו בקטע ה-18, גם בקטע הזה גייגן הארט, הינדלי ורוהאן דניס שהכתיב את הקצב נשארו בקדמת המרוץ בעלייה הסופית לססטרירה, לאחר שמוביל המרוץ קלדרמן נשר. גם הפעם זה הגיע להכרעה בין ספרינט לגייגן הארט והינדלי, והפעם זה היה רוכב אינאוס גרנדיירס שהשיג לה את הניצחון השישי במרוץ והשני שלו, בעוד רוהאן דניס הצליח הפעם לסיים שלישי, 25 שניות אחריהם. קלדרמן חצה את קו הסיום 1:38 דקות אחרי גייגן הארט וירד עד למקום השלישי, בפער של 1:32 דקות ממוביל המרוץ החדש ובן קבוצתו ג'אי הינדלי, טאו גייגן הארט היה במקום השני עם אותו זמן כמו של הינדלי. דבר שיצר תקדים היסטורי בג'ירו.
קטע 21[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטע 21 היה הקטע האחרון של המרוץ והקטע השלישי בנגד השעון, הוא כלל 15.7 ק"מ מקרנוסקו סול נאביליו למילאנו. גם בקטע נגד השעון הזה ניצח אלוף העולם בתחום פיליפו גאנה, עם הניצחון השביעי של אינאוס גרנדיירס במרוץ, הקדים ב-32 שניות את ויקטור קמפנרטס ובן קבוצתו רוהאן דניס. טאו גייגן הארט סיים את הקטע במקום ה-13, 58 שניות מבן קבוצתו גאנה, בעוד הינדלי סיים במקום ה-58, 1:36 דקות מגאנה. בעקבות כך הוא ירד למקום השני ואיבד את ההובלה והניצחון במרוץ לטאו גייגן הארט, שהפך לבריטי השני מאז כריס פרום ב-2018, גם הוא עשה זאת במדי אינאוס גרנדיירס, אז נקראה עדיין קבוצת סקיי. קלדרמן סגר את תמונת הפודיום במקום השלישי בפער של 1:29 דקות. אלמיידה, שסיים את הקטע במקום הרביעי, עקף את בילבאו בדירוג הכללי ועלה על חשבונו למקום הרביעי בעוד בילבאו ירד לחמישי. יאקוב פוגלסן, וינצ'נצו ניבאלי, פטריק קונראד, פאוסטו מאסנאדה (דקונינק קוויק-סטפ) והרמן פרנזטיינר סגרו בהתאמה את העשירייה הראשונה. בעוד שארנו דמאר ניצח את קטגוריית הנקודות, רובן גריירו את קטגוריית ההרים, גייגן הארט ניצח גם בקטגוריית הרוכב הצעיר וקבוצתו, אינאוס גרנדיירס, ניצחה באחד הגרנד טורס המוצלחים בהיסטוריה שלה, את קטגוריית הקבוצות.[12][13]
תוצאות[עריכת קוד מקור | עריכה]
דירוג כללי[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1–30[עריכת קוד מקור | עריכה]
קטגוריית הנקודות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | רוכב | קבוצה | נקודות |
| 1 | ארנו דמאר |
Groupama–FDJ | 233 |
| 2 |  פטר סאגאן |
בורה–הנסגרוהה | 184 |
| 3 | ז'ואאו אלמיידה |
דקונינק קוויק-סטפ | 104 |
| 4 | פיליפו גאנה |
אינאוס גרנדיירס | 87 |
| 5 |  יוזף צ'רני |
CCC | 78 |
| 6 | אנדרה ונדראמה |
AG2R La Mondiale | 78 |
| 7 | דייגו אוליסי |
יו. איי. אי. אמירטס | 77 |
| 8 | סימון פלו |
אנדרוני–ג'יאקטולי | 70 |
| 9 | טאו גייגן הארט |
אינאוס גרנדיירס | 66 |
| 10 |  פטריק קונראד |
בורה–הנסגרוהה | 61 |
קטגוריית ההרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | רוכב | קבוצה | נקודות |
| 1 | רובן גריירו |
EF Pro Cycling | 234 |
| 2 | טאו גייגן הארט |
אינאוס גרנדיירס | 157 |
| 3 |  תומאס דה חנט |
לוטו–סודאל | 122 |
| 4 |  רוהאן דניס |
אינאוס גרנדיירס | 119 |
| 5 | בן או'קונור |
NTT Pro Cycling | 71 |
| 6 | ג'אי הינדלי |
סאנווב | 71 |
| 7 | וילקו קלדרמן |
סאנווב | 55 |
| 8 | פיליפו גאנה |
אינאוס גרנדיירס | 48 |
| 9 |  ג'ונתן קסטרובייחו |
אינאוס גרנדיירס | 45 |
| 10 | אינר רוביו |
מוביסטאר | 44 |
קטגוריית הרוכב הצעיר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1-10[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | רוכב | קבוצה | זמן |
| 1 | טאו גייגן הארט |
אינאוס גרנדיירס | 85:40:21+ |
| 2 | ג'אי הינדלי |
סאנווב | 39+ |
| 3 | ז'ואאו אלמיידה |
דקונינק קוויק-סטפ | 2:57+ |
| 4 | סרחיו סמיטייר |
מוביסטאר | 35:29+ |
| 5 | ג'יימס נוקס |
דקונינק קוויק-סטפ | 37:41+ |
| 6 |  ברנדון מקנולטי |
יו. איי. אי. אמירטס | 38:10+ |
| 7 | אורלייה פרה פיינטרה |
AG2R La Mondiale | 45:04+ |
| 8 | בן או'קונור |
NTT Pro Cycling | 1:02:57+ |
| 9 | סם אומן |
סאנווב | 1:03:46+ |
| 10 | מטאו פאברו |
בורה–הנסגרוהה | 1:13:49+ |
קטגוריית הקבוצות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקומות 1-5[עריכת קוד מקור | עריכה]
| מקום | קבוצה | זמן |
| 1 | אינאוס גרנדיירס |
257:15:58 שעות |
| 2 | דקונינק קוויק-סטפ |
22:32+ |
| 3 |  סאנווב |
28:50+ |
| 4 |  בחריין מקלארן |
32:50+ |
| 5 | בורה–הנסגרוהה |
1:12:34+ |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ג'ירו ד'איטליה 2020 (באיטלקית, באנגלית, בצרפתית ובספרדית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ המספר 108 הופרש לאחר מותו של ווטר וויטלנד במהלך המהדורה של 2011, אותו לבש וויטלנד
- ^ הרוכב הצעיר המצטיין עד גיל 25
- ^ הקטע אמור היה לצאת לדרך ממורבנו באורך של 253 קילומטרים, אך קוצר לאורך של 124.3 קילומטרים לאחר תלונות של רוכבים על מזג אוויר רע ורכיבה רצופה וארוכה בתנאים קשים
- ^ המרחק המקורי היה אמור להיות 198 קילומטרים והמסלול אמור היה לעבור בתוך צרפת, אך לאחר הצטברות מקרי קורונה חיוביים בצרפת, המסלול ואורכו שונו.
- ^ Giro d’Italia rider taken to hospital with multiple injuries after ‘helicopter blows barriers into road’, BBC.com
- ^ Stage seven breaks record for fastest Giro d’Italia stage ever, cyclingweekley.com
- ^ Coronavirus forces Mitchelton-Scott and Jumbo-Visma teams to withdraw from Giro d'Italia, ESPN.com
- ^ ניצח את הקטע 10 ב-2019
- ^ Horsè Categorie, המשמעות של זה שהיא מעל גל דרגות הקושי ומחוץ לקטגוריה רגילה, למרות כך, ניתן עלייה ניקוד בקטגוריית ההרים
- ^ Giro d'Italia stage 19 shortened to 124km after rider protest, cyclingnews.com
- ^ Matteo Spreafico out of the Giro after adverse analytical finding, cyclingtips.com
- ^ | Giro d'Italia 2020 Stage 21, General, Points, KOM and team Classification, procyclingstats.com
- ^ TAO GEOGHEGAN HART WINS THE GIRO D'ITALIA, ineosgrenadiers.con