ג'מדת נסר
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
ג'מדת נסר (בערבית: جمدة نصر, בעתיק מדויק: ג'מדת נצר) הוא אתר ארכאולוגי הנמצא במחוז באבל שבעיראק, וממוקם דרומית לבגדאד, ממערב לחידקל ומצפון-מזרח לבבל ולכיש. באתר נמצאה תרבות אשר על שמה נקראה תקופת ג'מדת נסר. תרבות זאת מתוארכת לשנים של 3200–2900 לפנה"ס, התקופה המקבילה לסופה של תקופת ארך במסופוטמיה, המייצגת את השלב האחרון לפני כניסת תקופת השושלת הקדומה של שומר. בארץ ישראל זו תקופת הברונזה הקדומה ובמצרים תקופת הממלכה הקדומה שושלות 1-6.
מאפייני התקופה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתקופה זו החלה התפשטות הכתב באזור והגיע עד לפרס. נמצאו סימני כתב וספרות הדומים למסופוטמיה באתרים ג'ודין טפה ושושן. זו התקופה שהחל בה השימוש בחותמות גליל. תקופה זו מתאפיינת במהפכה האורבנית כאשר ערי מדינה קטנות הפכו לערים גדולות. בג'מדת נסר הגיעה האוכלוסייה ל-50,000 תושבים.
- מקדשים: נמצאו מקדשים כמו בארך, המקדשים עומדים על פלטפורמה - מקדשי שלושת מרחבים.
- קרמיקה: כניסה לתעשייה רצינית ממורכזת של ייצור באובניים, יש סטנדרטיזציה, מגוון הכלים קטן. כמו בארך מיוצרים גם כאן הקערות הנקראות Beveled-Rim Bowls.
- מקדחות: בצורת קשת, משמש להכנת חותמות, מצביע על התפתחות טכנולוגית.
- חותמות: במגוון צורות עם עיטורי טבע, ספינה, גאומטרי. יש שימוש בחותמות על לוחות חרס - נמצאו טביעות חותם, נמצאו חותמות המכילות כתב
- בולות: חומר המשמש לחותם, לסימון חתימה של דלת, כלי, כד.
- נחושת: יש הופעה של כמויות גדולות של נחושת עם בדיל. הנחושת הגיעה מהצפון או מעומאן. מקור הבדיל לא ידוע. מצביע על סחר. (בארץ ישראל הבדיל החל להופיע רק תקופת הברונזה התיכונה).
השלטון והכלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השלטון הוא של הכהנים (המלכים נכנסו בתקופה מאוחרת יותר), הכח היה בידי המקדש אשר ניהל את העיר, ניהל את חלוקת המזון, ההשקיה, מסחר חיצוני. הכלכלה הייתה מרוכזת בידי הכוהנים. פירמידת המעמדות הייתה: כוהנים, סופרים, עוזרי כוהנים, אוּמנים. התקופה הייתה של סחר בינלאומי. נעשה ייבוא של חומרי גלם, זפת, אבן, מותרות. מאפגניסטן ייבאו אבן כחולה בשם לאפִיס לאָזולי אשר שימשה לקישוט. ייבאו נחושת ובדיל. במקביל ייצאו תוצרת חקלאית, ידע ותעשייה.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
האתר נחקר לראשונה בשנים 1926 ו-1928 על ידי צוות ארכאולוגים אנגלים ואמריקאים בראשות סטיבן לנגדון (Stephen Langdon). החפירה נוהלה (גם בסטנדרטים של תקופת החפירה) בצורה לא מספקת. כמעט ולא נעשה תעוד, גם ניתוח הממצאים ופרסומם לא היה מספק. חפירה נוספת בוצעה בשנים 1988 – 1989 על ידי רוג'ר מתיוז. בחפירות גילה מבנה אשר הכיל ארכיון עם טקסטים בכתב יתדות קדום, כולל טביעות חותם כן נמצאו חותמות גליל. מתיוז מעריך שתקופת ג'מדת נסר ארכה כמאה שנה בלבד. גם בארך נמצאה בחפירות שכבות המייצגות את תרבות תקופת ג'מדת נסר.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- חיים ברמן ומיכאל ויצמן, אבלה תעלומה ארכאולוגית, ירושלים, 1982 עמודים 70 -120
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
