ג'נארו גאטוזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ג'נארו גאטוזו
Gennaro Gattuso 2008.jpg
מידע אישי
שם מלא ג'נארו איוון גאטוזו
תאריך לידה 9 בינואר 1978 (בן 39)
מקום לידה קוריליאנו קלאברו שבאיטליה
גובה 1.78 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדונים מקצועיים כשחקן*
19961997
19971998
19981999
19992012
20122013
פרוג'ה
גלאזגו ריינג'רס
סלרנטינה
מילאן
פ.צ. סיון
10 (0)
34 (3)
25 (0)
335 (9)
0 (0)
נבחרת לאומית כשחקן
20002010 איטליה 73 (1)
קבוצות כמאמן
2013
2013
20142015
2015 - 2017
2017
2017 -
פ.צ. סיון (מאמן-שחקן)
פאלרמו
OFI כרתים
פיזה
מילאן (נוער)
מילאן
* מספר ההופעות והשערים במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

ג'נארו איוון "רינו" גאטוזואיטלקית: Gennaro Ivan Gattuso, נולד ב-9 בינואר 1978 בקוריליאנו קלאבריו) הוא כדורגלן עבר איטלקי, זוכה גביע העולם וכיום מאמן קבוצת מילאן. עמדתו העיקרית הייתה קשר הגנתי, אך לעתים שיחק גם בצד הקישור הימני. גאטוזו שיחק חלק ניכר מהקריירה שלו בקבוצה האיטלקית מילאן, עימה זכה בליגת האלופות בעונות 2002/2003 ו-2006/2007, וכמו כן באליפות איטליה בעונת 2003/2004. גאטוזו סיים תואר בראיית חשבון ב-2005 . גאטוזו ידוע גם בשל אופיו חם המזג, כשלא פעם הסתכסך ורב עם אנשים אחרים[1]. התקרית הידועה ביותר היא התקוטטות עם עוזר מאמן טוטנהאם הוטספר, ג'ו ג'ורדן, לאחר משחק בין מילאן וטוטנהאם הוטספר במסגרת ליגת האלופות.[2]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאטוזו החל את הקריירה שלו בקבוצת פרוג'ה האיטלקית, אך ביולי 1997, בהיותו בן 19, עבר לקבוצת גלאזגו ריינג'רס הסקוטית. וולטר סמית', שהביא את גאטוזו לגלאזגו, עזב את המועדון בשנת 1998. מחליפו של סמית' דיק אדבוקאט לא התאים לסגנון משחקו של גאטוזו, ועקב כך הוא נמכר באוקטובר 1998 לסלרניטנה קלצ'ו 1919 האיטלקית תמורת 4 מיליון אירו, עימה עלה בסיום העונה לסרייה א'. עונתו הטובה לא מנעה את הדחתו מהקבוצה.

א.ס. מילאן שילמה 8 מיליון אירו עבור העברת גאטוזו אליה בשנת 1999. סגנון משחקו איפשר למאמן קרלו אנצ'לוטי למקם את הקשר אנדראה פירלו בעמדה התקפית. גאטוזו, ששיחק לעתים כקיצוני, הרבה לנטות לעבר מרכז הקישור האחורי. לעתים רבות הוא עלה על מנת לסייע לחלוץ להשיג את הכדור, ולאחר מכן חזר לעמדתו ההגנתית. סגנון משחקו כלל תיקולים חריפים רבים.

גאטוזו חתם על חוזה מוארך במילאן ביוני 2003. בעונת 2002/2003 הוא זכה עם הקבוצה בליגת האלופות, ומאוחר יותר אף זכה בסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון 0-1 על קבוצת פורטו. בעונה שלאחר מכן הוא זכה עם קבוצתו באליפות איטליה. גאטוזו ומילאן גברו בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2004/2005 על שאלקה 04 והעפילו למשחק הגמר מול ליברפול, שם נוצחו בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו 3-3 בסיום ההארכה.

בנובמבר 2006 הוא נפצע במשחק קבוצתו מול אטלנטה. הפציעה גרמה למילאן נזק רב, עקב חשיבותו של גאטוזו למאבקיה במפעלים השונים. ב-23 במאי 2007 זכה גאטוזו עם מילאן בפעם השנייה בקריירה שלו בליגת האלופות, לאחר ניצחון במשחק הגמר בתוצאה 1-2 על ליברפול, במפגש השני בשלוש שנים בין שתי הקבוצות במשחק הגמר.

בשנת 2008 היו ספקולציות לגבי עזיבת גאטוזו את מילאן, אך בסופו של דבר הוחלט שיישאר במועדון לאחר סיכום עם הנשיא אדריאנו גליאני. בעונת 2007/2008 סיימה מילאן במקום החמישי בלבד אחרי פיורנטינה, ועקב כך נעדרה ממשחקי מוקדמות ליגת האלופות בעונה שלאחר מכן. בתום עונת 2011/2012 עזב גאטוזו את הקבוצה וחתם בפ.צ. סיון מהליגה השווייצרית.[3].

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בפברואר 2013 מונה גאטוזו למאמן קבוצת פ.צ. סיון, בעקבות פיטורי המאמן הקודם, וזאת במקביל להיותו שחקן הקבוצה. ב-13 במאי 2013 פוטר גאטוזו מאימון הקבוצה.

ב-29 במאי 2013 חתם גאטוזו על חוזה לאימון פאלרמו מהליגה השנייה באיטליה. ב-25 בספטמבר 2013 פוטר גאטוזו מאימון הקבוצה, וזאת בשל חוסר הצלחתו במשחקי הליגה.

ב-5 ביוני 2014 מונה למאמן קבוצת OFI כרתים מיוון. ב-20 באוגוסט 2015 מונה למאמן פיזה מהליגה השלישית באיטליה. בקיץ 2017 מונה למאמן הנוער של מילאן. ב-27 בנובמבר 2017 מונה למאמנה הראשי של מילאן לאחר פיטוריו של וינצ'נצו מונטלה.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאטוזו במדי נבחרת איטליה, גמר מונדיאל 2006

גאטוזו לוקח חלק קבוע במשחקי הנבחרת הלאומית של איטליה. הוא השתתף עם הנבחרת והיה שחקן מפתח בה בטורנירי אולימפיאדת סידני, מונדיאל 2002, יורו 2004 ומונדיאל 2006. במונדיאל 2006 הוא הרכיב חוליית קישור מצליחה יחד עם אנדראה פירלו, בדרך לזכיית הנבחרת האיטלקית בגביע. בשמינית הגמר מול אוסטרליה הוא נבחר על ידי פיפ"א למצטיין המשחק. במהלך חגיגות הניצחון על צרפת במשחק הגמר הוא הוריד את מכנסי נבחרתו ולבש במקומם מכנסיים בצבעי דגל איטליה.

גאטוזו נעדר ממשחק רבע גמר יורו 2008 מול ספרד עקב צבירת כרטיסים צהובים, ונבחרתו הפסידה 2-4 בדו-קרב בעיטות עונשין והודחה מהטורניר.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילאן
נבחרת איטליה
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


|}