ג'ניפר בילס

ג'ניפר בילס
Jennifer Beals
	ג'ניפר בילס, 2008
לידה	19 בדצמבר 1963 (בת 60); שיקגו, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
תקופת הפעילות	מ-1980
מקום לימודים	קולג' ייל; בית הספר על שם פרנסיס פארקר; סטודיו ויליאם אספר; מורס קולג' ;
בן זוג	אלכסנדר רוקוול (1986–1996); קן דיקסון (1998–הווה)
מספר צאצאים	1
פרסים והוקרה	פרס יופיטר
	http://jennifer-beals.com/
	פרופיל ב-IMDb

ג'ניפר בילס (באנגלית: Jennifer Beals; נולדה ב-19 בדצמבר 1963) היא שחקנית אמריקאית. מוכרת בשל משחקה בדרמה המוזיקלית הפופולרית "פלאשדאנס" ובסדרת הדרמה "ישנן בנות".

ביוגרפיה

בילס נולדה בשכונת סאוט' סייד שבשיקגו לג'יין, מורה, ולאלפרד בילס, בעל חנות מצרכים ממוצא אפרו אמריקאי. בילס גדלה לצד שני אחים, אביה נפטר כאשר הייתה בת תשע. רצתה להפוך לשחקנית לאחר שצפתה במספר מחזות ובהופעתה של השחקנית ג'ואן אלן. לבילס תואר בספרות אמריקאית מ"אוניברסיטת ייל", בה למדה.

קריירת משחק

בקולנוע

פרצה לתודעה ב-1983 בדרמת המחול המוזיקלית "פלאשדאנס" בתפקיד רקדנית הברים האקזוטית אלכסנדרה אוונס, בילס קיבלה את תפקיד שעוד הייתה תלמידה ב"ייל" והועמדה עליו לפרס גלובוס הזהב להופעה המוזיקלית/קומית הטובה ביותר. לאחר מכן הקדישה את מירב זמנה ללימודים והופיעה רק בסרט אחד, פנטזיית האימה "הכלה" לצידו של זמר הרוק סטינג^[1]. ב-1989 הופיעה לצידו של ניקולס קייג' בקומדיית הערפדים השחורה "נשיקה נשיכה"^[2].

ב-1994 שיחקה בדרמת העיתונות "גברת פארקר והחוג המרושע" וב-1995 בקומדיה העצמאית "ארבעה חדרים" בתור אנג'לה בעלילת החלק השני בחדר 404 ובסרט המתח "האישה שלבשה כחול" בתור דפני מונט, הנעדרת אותה מחפש הבלש איזי רולינס (דנזל וושינגטון). ב-2002 שיחקה בקומדיה "רוג'ר דוג'ר" לצידם של אליזבת' ברקלי וג'סי אייזנברג בהופעת הפריצה שלו.

ב-2003 השתתפה בילס בדרמת בתי המשפט "משחק המושבעים" בתור חברת המושבעים ונסה לאמבק^[3].

ב-2006 שיחקה במותחן האימה "הטינה 2" בתפקיד טריש הגרה עם בעלה החדש בבלוק המקולל בשיקגו^[4].

ב-2010 הופיעה בילס במותחן הפעולה הבדיוני "הנבחר" בתור קלאודיה הפילגש העיוורת של המפיונר קרנגי (גארי אולדמן).

בשנת 2016 שיחקה בעונה השלישית של סדרת הדרמה הרפואית "משמרת לילה" בתפקיד סיד ג'נינגס. בשנת 2017 שיחקה לצד זואי דויטש בסרט הדרמה הבלשי "לפני שאפול" בבימויה של ריי רוסו-יאנג.

ב-2022, שיחקה בסרט הקולנוע הנערה הכי בת-מזל בעולם^[5].

בטלוויזיה

התחילה את דרכה בסדרות טלוויזיה באופרת הסבון "כביש מליבו 2000" לצידה של דרו ברימור. בשנת 2000 היא הצטלמה בסרט טלוויזיה על חייה של אמנדה אמריקה דיקסון וגילמה את התפקיד הראשי.

התפרסמה באופן נרחב בעולם כאשר הובילה את קאסט סדרת הדרמה הגאה "ישנן בנות" במשך שש עונות הסדרה, בסדרה גילמה את האוצרת הלסבית בט פורטר^[6]. ב-2019 חזרה והשתתפה בסדרת ההמשך (אנ')^[7].

ב-2009 השתתפה בתפקיד משני בסדרת הדרמה "שקר לי" בתור הפרקליטה זואי לנדאו, אשתו לשעבר של המומחה להבעות הפנים קאל לייטמן (טים רות'). ב-2011 שיחקה בסדרת המשטרה "הקוד של שיקגו" בתפקיד השוטרת הקשוחה טרסה קולבין.

ב-2017, בילס גילמה בסדרת חטופה (סדרת טלוויזיה) (Taken) את תפקיד מנהיגת קבוצה קטנה של סוכני ממשלה שעברו הכשרה מיוחדת למבצעים מיוחדים.

חיים אישיים

אביה החורג של בילס אדוארד כהן הוא יהודי, היא מגדירה עצמה כיום כבודהיסטית. היא הייתה נשואה במשך עשר שנים לבמאי אלכסנדר רוקוול, איתו עבדה בסרט "ארבעה חדרים".

בשנת 2005 ילדה בילס את בתה הביולוגית היחידה מבעלה השני, היזם הקנדי קן דיקסון.

פילמוגרפיה

קולנוע

טלוויזיה

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'ניפר בילס בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'ניפר בילס (באנגלית)

ג'ניפר בילס, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'ניפר בילס, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'ניפר בילס, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ג'ניפר בילס, באתר AllMovie (באנגלית)
ג'ניפר בילס, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ג'ניפר בילס, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ג'ניפר בילס, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ג'ניפר בילס, באתר Discogs (באנגלית)

הערות שוליים

^ תמר גלבץ, סטינג דורש קבלות, חדשות, 27 באוקטובר 1988
^ רחל נאמן, מוצצים - ובעצם, מוצצות - הסרט "נשיקה נשיכה" הוא משל ערפדים על היחסים הבלתי־פתורים לנצח בין גברים לנשים, חדשות, 4 בינואר 1990
^ נסים דיין, ‏יותר סקסי מטבק, באתר גלובס, 19 בפברואר 2004
גואל פינטו, סרטים חדשים - משחק המושבעים, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004
^ אורון שמיר, עכבר העיר, רוחות וצלצולים, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2006
^ נעמה רק, ‏"הנערה הכי בת-מזל בעולם" לא מחדש, אבל מספיק כן כדי לגעת, באתר "Time Out ישראל", 13 באוקטובר 2022
^ ארנה קזין, אפילו גברים אוהבים את זה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004
פרייזר מור, מחוות נשיות, באתר הארץ, 21 בפברואר 2005
^ חן חדד, שמונה שנים אחרי שירדה הסדרה "ישנן בנות" תחזור למסך הקטן, באתר הארץ, 12 ביולי 2017

[1] תמר גלבץ, סטינג דורש קבלות, חדשות, 27 באוקטובר 1988

[2] רחל נאמן, מוצצים - ובעצם, מוצצות - הסרט "נשיקה נשיכה" הוא משל ערפדים על היחסים הבלתי־פתורים לנצח בין גברים לנשים, חדשות, 4 בינואר 1990

[3] נסים דיין, ‏יותר סקסי מטבק, באתר גלובס, 19 בפברואר 2004
גואל פינטו, סרטים חדשים - משחק המושבעים, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004

[4] אורון שמיר, עכבר העיר, רוחות וצלצולים, באתר הארץ, 24 באוקטובר 2006

[5] נעמה רק, ‏"הנערה הכי בת-מזל בעולם" לא מחדש, אבל מספיק כן כדי לגעת, באתר "Time Out ישראל", 13 באוקטובר 2022

[6] ארנה קזין, אפילו גברים אוהבים את זה, באתר הארץ, 4 בפברואר 2004
פרייזר מור, מחוות נשיות, באתר הארץ, 21 בפברואר 2005

[7] חן חדד, שמונה שנים אחרי שירדה הסדרה "ישנן בנות" תחזור למסך הקטן, באתר הארץ, 12 ביולי 2017

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

פרס NAACP Image לשחקנית יוצאת מן הכלל בסרט קולנוע
1969–1999	אסטל אוונס (1969) • ברברה מקנייר (1970) • ג'יין פונדה (1971) • דיאנה רוס (1972) • אסתר אנדרסון (1974) • דיאן קארול (1975) • דניס ניקולס (1976) • סיסלי טייסון (1977) • סיסלי טייסון (1978) • מייוויס וושינגטון (1979) • איירין קארה (1980) • ג'יין קנדי (1982) • ג'ניפר בילס (1983) • אלפרה וודארד (1984) • טינה טרנר (1985) • וופי גולדברג (1986) • טרייסי וולף (1987) • וופי גולדברג (1988) • רובי די (1989) • וופי גולדברג (1992) • וופי גולדברג (1993) • אנג'לה באסט (1994) • אנג'לה באסט (1996) • ויטני יוסטון (1997) • ונסה ויליאמס (1998) • אנג'לה באסט (1999)
2000–היום	ניה לונג (2000) • סאנה לאת'ן (2001) • האלי ברי (2002) • אנג'לה באסט (2003) • קווין לטיפה (2004) • קרי וושינגטון (2005) • קימברלי אליס (2006) • קיקי פאלמר (2007) • ג'ורני סמולט (2008) • רוזריו דוסון (2009) • גבורי סידיבי (2010) • האלי ברי (2011) • ויולה דייוויס (2012) • ויולה דייוויס (2013) • אנג'לה באסט (2014) • טראג'י פ. הנסון (2015) • סאנה לאת'ן (2016) • טראג'י פ. הנסון (2017) • אוקטביה ספנסר (2018) • אמנדלה סטנברג (2019) • לופיטה ניונגו (2020) • ויולה דייוויס (2021) • ג'ניפר הדסון (2022) • ויולה דייוויס (2023) • פנטזיה בארינו (2024)