ג'סינדה ארדרן
.jpg) | |||||
| ארדרן, 2020 | |||||
| לידה |
26 ביולי 1980 (בת 43) המילטון, ניו זילנד  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| שם לידה |
Jacinda Kate Laurell Ardern | ||||
| מדינה |
 ניו זילנד | ||||
| השכלה |
| ||||
| מפלגה | מפלגת הלייבור של ניו זילנד | ||||
| בן זוג | קלארק גייפורד | ||||
| |||||
| |||||
| |||||
| פרסים והוקרה | |||||
  | |||||
ג'סינדה קייט לורל ארדרן (באנגלית: Jacinda Kate Laurell Ardern; נולדה ב-26 ביולי 1980) היא מדינאית ניו זילנדית,[1] לשעבר ראש ממשלת ניו זילנד מטעם מפלגת הלייבור (26 באוקטובר 2017[2] – 25 בינואר 2023). נבחרה לראשונה לפרלמנט בבחירות 2008, והחל מ-1 באוגוסט 2017 כיהנה כיושבת ראש האופוזיציה.[3] .החלה לכהן בתפקיד ראש ממשלת ניו זילנד ב-26 באוקטובר 2017. היא נבחרה לכהונה שנייה ברוב של 49% באוקטובר 2020.[4] ב-19 בינואר 2023 הודיעה ארדרן כי תפרוש מראשות הממשלה והנהגת מפלגת הלייבור עד 7 בפברואר.
ארדרן הפכה למנהיגת האופוזיציה כשאנדרו ליטל התפטר מראשות מפלגת הלייבור, לאחר ירידה משמעותית בפופולריות של המפלגה.[5] תחת מנהיגותה הלייבור הצליחה להגיע להישג משמעותי לראשונה מזה עשור ולסיים במקום השני בבחירות הכלליות בשנת 2017, עם 46 מושבים, כשהמפלגה הלאומית עם 56 מושבים.[6] ראש הממשלה המכהן, ביל אינגליש, התקשה בהרכבת הממשלה ולאחר שיו"ר מפלגת "ניו זילנד תחילה", וינסטון פיטרס, הכריז שיחבור למפלגת הלייבור ובכך הוכרז שארדרן תמונה לראש ממשלת ניו זילנד הבאה.
בחמשת שנות כהונתה ממשלתה התמודדה עם אתגרים ממשבר הדיור בניו זילנד, עוני ואי שוויון חברתי. במרץ 2019, לאחר הירי במסגד בקרייסטצ'רץ', הגיבה ארדרן בקידום מהיר של חוקי נשק נוקשים וזכתה להכרה רחבה שלה.[7]במהלך שנת 2020 היא הובילה את תגובתה של ניו זילנד למגפת COVID-19, שבתחילה זכתה לשבחים על היותה של ניו זילנד אחת ממדינות המערב הבודדות שהצליחו להכיל את הנגיף, אך בהמשך עם הגעת זנים מדבקים יותר כמו דלתא ואומיקרון נדרשה לשנות את המודל ונתקלה בביקורת[8]. ארדרן הטתה את מפלגת הלייבור למרכז לקראת הבחירות הכלליות באוקטובר 2020 והבטיחה לקצץ בהוצאות במהלך השפעת המיתון של מגפת הקורונה. היא הובילה את מפלגת הלייבור לניצחון והשיגה רוב כולל של 65 מושבים בפרלמנט, הפעם הראשונה שבה הוקמה ממשלת רוב מאז הנהגת שיטת ייצוג יחסי ב-1996. בינואר 2023 התפטרה כשהיא תולה את החלטתה באובדן יכולתה ברמה האישית להמשיך לתמרן בין היותה אם לתינוקת וכהונתה כראשת ממשלה.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארדרן נולדה בהמילטון, ניו זילנד,[9] למשפחה נוצרית-מורמונית. היא גדלה במורינסוויל ומורופרה, שם אביה, רוס ארדרן, שירת כשוטר.[10] היא למדה באוניברסיטת ואיקאטו והשלימה לימודיה בשנת 2001 עם תואר ראשון בלימודי תקשורת, בפוליטיקה וביחסי ציבור.[11]
היא הצטרפה למפלגת הלייבור בגיל צעיר, והפכה לדמות בכירה בתנועת הצעירים של המפלגה. לאחר שסיימה את לימודיה באוניברסיטה עבדה במשרדים של הלן קלארק כעורכת מחקר. מאוחר יותר שהתה זמן-מה בלונדון ועבדה כיועצת בכירה למדיניות לטוני בלייר.[12] היא גם צורפה למשרד הפנים כדי לעזור לבחון את גופי השיטור באנגליה ובוויילס. בתחילת 2008 זכתה בבחירות לנשיאות האיגוד הבינלאומי של נוער סוציאליסטי,[13] תפקיד שהוביל לביקוריה במדינות כמו ירדן, ישראל, אלג'יריה וסין.
חברת פרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארדרן חזרה מלונדון לניו זילנד ודורגה ברשימת מפלגת הלייבור במקום ה-20, בבחירות שנערכו בשנת 2008, והפכה לחברת פרלמנט הצעירה ביותר בהיסטוריה של ניו זילנד.
בפרלמנט כיהנה כדוברת לענייני הנוער מטעם מפלגת הלייבור.[14] במקביל התארחה בתוכנית טלוויזיה בערוץ TVNZ והופיעה פעמים רבות בתוכניות הבוקר של אותו ערוץ.
מנהיגת האופוזיציה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1 באוגוסט 2017, שבעה שבועות לפני הבחירות הכלליות בניו זילנד, מונתה למנהיגת האופוזיציה לאחר שנבחרה לעמוד, בראש מפלגת הלייבור של ניו זילנד בעקבות התפטרותו של אנדרו ליטל, ראש המפלגה הקודם. בגיל 37 הפכה ארדרן למנהיגת מפלגת הלייבור הצעירה ביותר בהיסטוריה של המפלגה ולמנהיגה-אישה השנייה מאז הלן קלארק ועד מהרה הפכה לפוליטיקאית אהודה מאוד במדינה שהביאה לפופולריות הולכת וגואה של המפלגה לקראת הבחירות הכלליות בשנת 2017.
ראש הממשלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שראש הממשלה המכהן, ביל אינגליש, נכשל בהרכבת הממשלה ועקב הכרזת מפלגת "ניו זילנד תחילה" כי תחבור אליה ליצירת קואליציה, הוכרז ב-19 באוקטובר 2017 שארדרן תמונה לראש ממשלת ניו זילנד ה-40. היא החלה לכהן בתפקיד ב-26 באוקטובר 2017, והפכה למנהיגה פופולרית מאוד בארצה[4][15][16] היא הרכיבה ממשלת קואליציה עם מפלגת הירוקים[17] והיא מינתה את וינסטון פיטרס לסגנה ולשר החוץ, ולמפלגת "ניו זילנד תחילה" העניקה חמישה תיקים בממשלה.[18][19]
לאחר השבעת ממשלתה ב-26 באוקטובר 2017 ארדרן הפכה לראש ממשלה אישה השלישית בהיסטוריה של ניו זילנד, אחרי ג'ני שיפלי (1997–1999) והלן קלארק (1999–2008).[20][21] היא מונתה לחברת המועצה למנהיגות נשים עולמיות ועם כניסתה לתפקיד בגיל 37 היא הפכה לאדם הצעיר ביותר בראשות ממשלת ניו זילנד מאז 1856.[22]
ב-19 בינואר 2018, ארדרן הכריזה כי היא בהיריון, וכי סגנה וינסטון פיטרס ימלא את מקומה בששת השבועות שלאחר הלידה. לאחר לידת בתה, מילא סגנה את תפקיד ראש הממשלה ב-21 ביוני עד 2 באוגוסט 2018.[23][24][25][26]
מדיניות פנים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארדרן הודיעה על כוונתה להפחית את עוני הילדים בניו זילנד בתוך עשור. ביולי 2018 הודיעה ארדרן על תחילת חבילת הדגל של ממשלתה. בין הוראותיה, החבילה הגדילה בהדרגה את חופשת ההורים בתשלום ל-26 שבועות ושילמה 60 דולר לשבוע למשפחות עם הכנסה נמוכה ובינונית עם ילדים צעירים. בשנת 2019 החלה הממשלה בהשקת תוכנית ארוחות צהריים לבית הספר במטרה לסייע בהפחתת העוני בילדים. מאמצים אחרים לצמצום העוני כללו הגדלה של הטבות הרווחה העיקריות, הרחבת ביקורי הרופאים בחינם, אספקת מוצרי היגיינת מחזור בחינם בבתי הספר והוספת מלאי הדיור הממלכתי.
מבחינה כלכלית, ממשלת ארדרן יישמה העלאות קבועות של שכר המינימום במדינה והכניסה את קרן הצמיחה המחוזית להשקעה בפרויקטים של תשתיות כפריות. בנוסף, ממשלת ארדרן ביטלה את הפחתת המס שתכננה המפלגה הלאומית ואמרה במקום זאת שתעדיף הגדלת הוצאות לבריאות וחינוך. השנה הראשונה לחינוך העל-תיכוני מסופקת בחינם החל מ-1 בינואר 2018, הממשלה בראשותה הסכימה להגדיל את שכר המורים היסודיים ב-12.8 דולר (עבור מורים מתחילים) וב-18.5 אחוזים (עבור מורים בכירים) עד 2021. ארדרן התנגדה להרשעת אנשים שמשתמשים בקנאביס בניו זילנד והתחייבה לקיים משאל עם בנושא (שנערך בפועל באוקטובר 2020).[4] ארדרן הודתה בשימוש בעבר בקנאביס במהלך דיון ששודר בטלוויזיה לפני בחירות 2020.
ב-2 בפברואר 2018 נסעה ארדרן לווייטנגי לציון יום הווייטנגי השנתי (אשר נערך בכל שנה ב-6 בפברואר, לציון חתימת המסמך המייסד של ניו זילנד ב-6 בפברואר 1840) ; ביקורה ארך חמישה ימים, ביקור חסר תקדים באורכו. ביקורה התקבל באופן חיובי על ידי המנהיגים המאורים, והפרשנים ציינו ניגוד חד לתגובות החריפות שקיבלו כמה מקודמותיה וקודמיה בתפקיד.
ב-24 באוגוסט 2018 הסירה ארדרן את שרת השידור קלייר קורן מהקבינט לאחר שזו לא חשפה פגישה עם שדרן מחוץ לעסקים הפרלמנטריים, במה שנחשב כניגוד אינטרסים. קורן נותרה שרה מחוץ לקבינט וארדרן ספגה ביקורת מצד האופוזיציה על כך שלא הדיחה את קורן. ב-7 בספטמבר, ארדרן קיבלה את התפטרותה של קורן.
אף על פי שמפלגת הלייבור קיימה קמפיין למס רווחי הון בשלוש הבחירות האחרונות, ארדרן התחייבה באפריל 2019 שהממשלה לא תיישם מס על רווח הון בראשותה. בספטמבר 2019 ספגה ארדרן ביקורת על התנהלותה בטענה של תקיפה מינית כלפי עובד במפלגתה. לדבריה, נאמר לה שההאשמה אינה כוללת פגיעה מינית או אלימות לפני שהתפרסם דיווח על האירוע במגזין "ספין-אוף" ב-9 בספטמבר. כלי תקשורת הטילו ספק באחריותה, כשעיתונאי אחד קבע כי טענתה של ארדן "קשה לבליעה".
מדיניות חוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 בנובמבר 2017 ערכה ארדרן את המסע הרשמי הראשון שלה מעבר לים לאוסטרליה, שם פגשה לראשונה את ראש ממשלת אוסטרליה מלקולם טרנבול. היחסים בין שתי המדינות היו מתוחים בחודשים הקודמים בשל יחס אוסטרליה לתושבי ניו זילנד המתגוררים במדינה, וזמן קצר לפני כניסתה לתפקיד, ארדרן דיברה על הצורך לתקן את המצב הזה ולפתח קשרים טובים יותר לעבודה עם ממשלת אוסטרליה. טרנבול תיאר את הפגישה במונחים לבביים: "אנו סומכים אחד על השנייה... העובדה שאנחנו ממסורות פוליטיות שונות אינה רלוונטית". ארדרן טסה לווייטנאם ב-9 בנובמבר לביקורה הראשון בפסגת APEC.
בנובמבר 2017 הודיעו שר צמיחת הסחר והייצוא דייוויד פארקר וארדרן כי הממשלה תמשיך להשתתף במשא ומתן לשותפות טרנס-פסיפיק למרות התנגדות המפלגה הירוקה לנושא. ב-25 באוקטובר 2018, אישרה ניו זילנד את ההסכם המתוקן, ההסכם המקיף והמתקדם לשותפות טרנס-פסיפיק, שארדרן תיארה שהוא טוב יותר מהסכם TPP המקורי. בדצמבר 2017 הביעה ארדרן תמיכה בהחלטת האו"ם שמתחה ביקורת על החלטתו של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ להכיר בירושלים כבירת ישראל, ואמרה שכמה החלטות "שראינו לאחרונה על ידי גורמים בינלאומיים כמו ארצות הברית... החזירו אותנו אחורה, לא קדימה."
ב-20 באפריל 2018, ארדרן השתתפה בפגישת ראשי הממשלה של חבר העמים הבריטי 2018 בלונדון, שם נבחרה להרים כוסית לחבר העמים בסעודה ממלכתית של מנהיגי העולם. באותו מעמד היא פגשה את המלכה אליזבת השנייה. ב-5 בספטמבר נסעה ארדרן לנאורו, שם השתתפה בפורום איי האוקיינוס השקט. מתנגדים מהתקשורת והמפה הפוליטית מתחו ביקורת על החלטתה לנסוע בנפרד משאר חברי המשלחת שלה כדי שתוכל לבלות יותר זמן עם בתה. המבקרים טענו שהטיסה הנוספת תעלה למשלמי המיסים עד 100,000 דולר ניו זילנדי. ארדרן דחתה קודם לכן את ההצעות לפיה היא לא תצטרך להשתתף בפורום; היא הייתה ראש ממשלת ניו זילנד הראשון מאז 1971 שלא השתתף בפורום מחוץ למערכת הבחירות. מאוחר יותר ספגה ביקורת על כך שלא פגשה פליטים בנאורו.
ב-24 בספטמבר הפכה ארדרן לראש ממשלה-אישה הראשונה שהשתתפה בעצרת הכללית של האומות המאוחדות עם תינוק. בפנייתה לעצרת הכללית ב-27 בספטמבר שיבחה את האומות המאוחדות על רב-צדדיותה, הביעה תמיכה בצעירים בעולם וקראה להתייחס מיידית להשפעות ולגורמים של שינויי האקלים, לשוויון האישה ולחסד כבסיס לפעולה.
באוקטובר 2018 העלתה ארדרן את נושא מחנות החינוך מחדש של שינג'יאנג והפרות זכויות אדם כנגד המיעוט המוסלמי האוגיארי ברפובליקה העממית של סין. סין כלאה יותר ממיליון אוגיארים ושאר מיעוטים אתניים מוסלמים בעיקר במחוז שינג'יאנג שבצפון-מערב סין, במחנות המעצר, שם הם מוחזקים בכפייה. ארדרן העלתה חשש לרדיפת המוסלמים בני הרוהינגיה במיאנמר. בנובמבר 2018 היא נפגשה עם מנהיג מיאנמר, אונג סן סו צ'י והציעה עזרה כלשהי שתעניק ניו זילנד לפתרון משבר הרוהינגיה.
ב-23 בספטמבר 2019, בעצרת האומות המאוחדות בעיר ניו יורק, קיימה ארדרן פגישה רשמית ראשונה עם דונלד טראמפ. היא דיווחה כי הנשיא האמריקני גילה "עניין" בתוכנית הרכישה של אקדחים בניו זילנד.
ב-28 בפברואר 2020 מתחה ארדן ביקורת על מדיניות אוסטרליה לגרש ניו זילנדים חסרי אזרחות אוסטרלית שהתגוררו ביבשת, ואמרה שהיא פוגעת ביחסי אוסטרליה-ניו זילנד.
הפיגוע במסגדים בכרייסטצ'רץ'[עריכת קוד מקור | עריכה]
 |
ראו גם – הטבח בכרייסטצ'רץ' |
ב-15 במרץ 2019, 51 בני אדם נרצחו ו-49 נפצעו בשני מסגדים בכרייסטצ'רץ'. בהצהרה ששודרה בטלוויזיה, ארדרן הביעה תנחומים וקבעה כי הירי בוצע על ידי אנשים בעלי "השקפות קיצוניות" שאין להם מקום בניו זילנד, או בשום מקום אחר בעולם, וכן תיארה את הטבח כפיגוע טרור מתוכנן היטב. ארדרן הכריזה על תקופת אבל לאומית וחתמה על ספר תנחומים לאומי שפתחה בבירה וולינגטון. היא נסעה גם לכרייסטצ'רץ' לפגוש את משפחות הקורבנות. ארדרן זכתה לשבחים בינלאומיים על תגובתה לירי ותצלום שלה מחבקת את בן הקהילה המוסלמית כריסטצ'רץ' עם המילה "שלום" באנגלית ובערבית הוקרן על בורג' חליפה. ציור קיר בגודל 25 מטר מתצלום זה נחשף במאי 2019.
בתגובה לירי הודיעה ארדרן על כוונת ממשלתה להנהיג תקנות נשק מחמירות יותר. לדבריה, ההתקפה חשפה מגוון חולשות בחוק הנשק של ניו זילנד. ב.-10 באפריל 2019, פחות מחודש לאחר ההתקפה, העביר הפרלמנט בניו זילנד חוק האוסר על רוב כלי הנשק החצי-אוטומטיים ורובי הסער, חלקים שהופכים אקדחים לרובים חצי-אוטומטיים ומחסניות בעלות קיבולת גבוהה. על פי שר ההגנה של סרי לנקה, רואן וויווארדנה, פיגועי חג הפסחא בסרי לנקה בשנת 2019 היו תגמול על הירי במסגד כרייסטצ'רץ'. עם זאת, ארדרן הביעה ספק כי הפיגועים תוכננו ככל הנראה לפני מתקפת כרייסטצ'רץ'. ב-15 במאי 2019 עמדו ארדרן ונשיא צרפת עמנואל מקרון בראש פסגת שיחות כרייסטצ'רץ', שמטרתה "להפגיש בין מדינות וחברות טכנולוגיה בניסיון להביא לסיום היכולת להשתמש ברשתות החברתיות לצורך ארגון וקידום טרור ואלימות קיצוניות."
מגפת הקורונה[עריכת קוד מקור | עריכה]
| |
ראו גם – התפרצות נגיף הקורונה בניו זילנד |
בתחילת שנת 2020 עת הגיעה לניו זילנד מגפת הקורונה, בלטה ארדרן במחמאות שקיבלה מכלי תקשורת ברחבי העולם בהקשר של ניהול המשבר, בייחוד לאחר שמדינתה הייתה הראשונה להכריז על ניצחון על הנגיף, כאשר לא נותרו במדינה מקרים פעילים של הנגיף,[27] עם זאת, ב-22 ביוני דווח על שני מקרים נוספים של חולי קורונה במדינה. עם זאת, גם על משבר זה הצליחה הממשלה לצאת כשידה על העליונה ובאוקטובר 2020 הכריזה כי גברה על ההתפרצות השנייה וכלל ההגבלות הוסרו.[28]
ב-14 במרץ 2020 הודיעה ארדרן כי הממשלה תדרוש מכל מי שייכנס למדינה החל מחצות ה-15 במרץ, לבודד את עצמו למשך 14 יום. לדבריה, הכללים החדשים יביאו לכך שלניו זילנד תהיינה "הגבלות הגבולות הרחבות והקשוחות ביותר בכל מדינה בעולם". ב-19 במרץ הצהירה ארדרן כי גבולות ניו זילנד ייסגרו לכלל האזרחים ולא רק תושבי הקבע, לאחר השעה 23:59 ב-20 במרץ. ארדרן הודיעה שניו זילנד תעבור לרמת התראה 4, כולל סגר ארצי, בשעה 23:59 ב-25 במרץ.
כלי תקשורת לאומיים ובינלאומיים סיקרו את תגובת הממשלה בראשות ארדרן, שיבחו את הנהגתה ואת תגובתה המהירה להתפרצות המגפה בניו זילנד. היא בלטה בהופעותיה הנרחבות בראיונות, במסיבות עיתונאים וברשתות החברתיות באמצעים שנועדו להסביר את צעדיה לאוכלוסייה ולהכין את האזרחים לבאות.
באמצע אפריל 2020 הגישו שני מועמדים תביעה לבית המשפט העליון באוקלנד נגד ארדרן וכמה גורמים ממשלתיים, ביניהם מנכ"ל הבריאות אשלי בלומפילד, בטענה כי הסגר שהוטל כתוצאה מהמגפה פגעה בחירויות האזרח והוא נוצר לשם "רווח פוליטי". התביעה נדחתה על ידי השופטת מרי פיטרס מבית המשפט העליון באוקלנד, לאחר ששוכנעה שהצעדים נבעו מהכרח בריאותי ותברואתי. ב-5 במאי 2020, ארדרן, מקבילה האוסטרלי סקוט מוריסון וכמה מנהיגים באוסטרליה סיכמו כי ישתפו פעולה בפיתוח אזור נסיעה חופשי שיאפשר לתושבים משתי המדינות לנסוע בחופשיות ללא מגבלות נסיעה כחלק ממאמצים להקל על הגבלות הנגיף. סקרי דעת קהל לאחר הסגר הראו תמיכה של 60% במפלגת הלייבור בראשותה ובחודש מאי 2020, ארדרן זכתה לדירוג של 59.5 אחוז, כ"ראש ממשלה מועדפת", בסקר של Newshub Reid, שהיה הציון הגבוה ביותר עבור כל מנהיג בתולדות סקר Research Reid שמציין לחיוב את פעולותיה הנכונות להכלת המצב.
בחירות 2020 וקדנציה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2020 זכתה בקדנציה שנייה לאחר שהצליחה להוביל את מפלגתה להישג שיא מזה 50 שנה, כאשר מפלגתה מקבלת 64 מושבים בפרלמנט במה שמאפשר לארדרן להקים ממשלה ללא מפלגות נוספות.[4] מפלגת הלייבור זכתה ברוב של 49 אחוזים בבחירות שהיה להישג השלישי בגובהו בהיסטוריה בת 104 השנים של המפלגה, רק פחות מ-55.8% בשנת 1938 ו-51.3% בשנת 1946. זו הפעם הראשונה במערכת הבחירות מאז 1996 שמפלגה אחת זוכה בה. היה זה גם ההישג הגרוע ביותר בהיסטוריה של המפלגה הלאומית מזה 20 שנה.
ב־6 בנובמבר 2020 הושבעה ממשלתה השנייה.
ב-2 בדצמבר 2020, ארדרן הכריזה על מצב חירום לשינויי אקלים בניו זילנד והתחייבה שהממשלה תהיה נייטרלית פחמן עד 2025 בהצעת פרלמנט. כחלק ממחויבות זו לנייטרליות פחמן, המגזר הציבורי יידרש לקנות רכבים חשמליים או היברידיים בלבד, הצי יקטן עם הזמן ב-20 אחוזים, וכל 200 הדוודים הפחמיים בבנייני השירות הציבורי יופסקו בהדרגה. הצעה זו נתמכה על ידי מפלגות הלייבור, הירוקים והמאורים, אך התנגדו מפלגות האופוזיציה הלאומית וה-ACT.
בתגובה להחרפת בעיות הדיור, הכריזה שרת השיכון והפיתוח העירוני, מייגן וודס, על רפורמות חדשות. רפורמות אלו כללו את הסרת הניכוי בריבית, שינוי הקריטריונים כך שיקלו על קבלת סיוע לדיור לרוכשי דירה ראשונה, הקצאה מחודשת של כספי התשתיות (ששמה קרן להאצת דיור) למועצות המחוזיות, הארכת מבחן קו בהיר מחמש שנים לעשר שנים[דרוש מקור: לא ברור אם רק הוכרזו או יושמו בפועל].
ב-14 ביוני 2021, ארדרן אישרה שממשלת ניו זילנד תתנצל רשמית על פשיטות השחר. פשיטות השחר היו סדרה של פשיטות משטרתיות אשר כוונו באופן לא פרופורציונלי לבני הפזורה של פסיפיקה בניו זילנד במהלך שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80.[29]
ב-26 בינואר 2021, ארדרן הצהיר כי גבולות ניו זילנד יישארו סגורים לרוב שאינם אזרחים ולא תושבים עד שאזרחי ניו זילנד "יחוסנו ויוגנו". התוכנית למתן חיסון נגד COVID-19 החלה בפברואר 2021. התפרצות של זן דלתא של נגיף הקורונה באוגוסט 2021 הניעה את הממשלה לחוקק שוב סגר ארצי. עד ספטמבר, מספר הזיהומים החדשים בקהילה החל לרדת שוב; נערכו השוואות עם התפרצות באוסטרליה השכנה, שלא הצליחה להכיל התפרצות הזן באותו זמן. במהלך 2022 הוסרו ההנחיות הקורונה עד ספטמבר 2022.
בתחילת נובמבר 2022 אישרה ארדרן, במהלך ועידת מפלגת הלייבור השנתית, שתתמודד לקדנציה שלישית כראש ממשלה בבחירות הכלליות בניו זילנד, שמיועדות להתקיים באוקטובר 2023. בינואר 2023 שינתה את דעתה והודיעה כי תתפטר וכהונתה תפקע לא יאוחר מ־7 בפברואר וכי היא לא תתמודד בבחירות 2023. בהודעת הפרישה אמרה ארדרן: ”אני מתפטרת, כי עם תפקיד כל כך פריבלגי מגיעה גם אחריות. אחריות לדעת מתי את האדם הנכון להוביל וגם מתי את כבר לא. אני יודעת מה העבודה הזו דורשת, ואני יודעת שכבר אין לי די כוחות לעשות עם התפקיד חסד”.[30]
כהונתה כראש ממשלת ניו זילנד הסתיימה ב-25 בינואר 2023, עם השבעתו של כריס היפקינס למשרה זו.
דעות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
.JPG)
.jpg)
ארדרן מתארת את עצמה כסוציאל-דמוקרטית, פרוגרסיבית ופמיניסטית. היא תיארה את הלן קלארק כגיבורה פוליטית. בנאום הבכורה שלה בפרלמנט ב-2008 ארדרן אמרה שהיא תומכת במדינת הרווחה כ"רשת ביטחון הכרחית ותמיכה עבור אלה שאינם יכולים לפרנס את עצמם" ודיברה על תמיכתה באיגודים המקצועיים. ב-2017 הביעה את התנגדותה לתוכניות המפלגה הלאומית לקיצוצי מיסים לבעלי הכנסה גבוהה. ארדרן הצביעה בעד חוק השוויון בנישואים, אשר אפשר לזוגות חד-מיניים להינשא באופן חוקי בניו זילנד ובשנת 2004 היא שילמה 20 דולר כדי ששמה ייכלל ברשימת התומכים בחוק האיחוד האזרחי שפורסם באחד מעיתוני ניו זילנד.
ארדרן תומכת בליברליזציה של חוקי ההפלה ופעלה להסרת מעשי הפלה מחוקי הפשיעה משנת 1961. ארדרן תומכת במתן הלוואות ללא ריבית והביעה עניין ברפורמה בתחום בריאות הנפש. היא הביעה התנגדות לרעיון שנשים צריכות לספר למעסיקיהן על תוכניותיהן ליטול חופשת לידה בעתיד. ארדרן מאמינה כי השמירה, הייצוג או הטמעת בני המאורי בחברה הניו זילנדית צריכה להתקבל על ידי הילידים עצמם. היא תומכת בחובת ההוראה של שפת המאורי בבתי הספר.
באוגוסט 2017 דגלה בשמירה על שיעור נמוך של הגירה לניו זילנד וטענה שגידול בשיעורי ההגירה יהווה בעיה של ממש. ארדרן מודעת לבעיות התחממות כדור הארץ והיא הכריזה כי על יעדי הפחתת פליטת פחמן להיות מעוגנים בחוק בניו זילנד.[31]
משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ארדרן היא בת זוגו של מגיש הטלוויזיה קלארק גייפורד, לזוג בת משותפת.
.jpg)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'סינדה ארדרן, ברשת החברתית פייסבוק
ג'סינדה ארדרן, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
ג'סינדה ארדרן, ברשת החברתית אינסטגרם
ג'סינדה ארדרן, ברשת החברתית LinkedIn- ג'סינדה ארדרן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
איזבלה קואי, הניו יורק טיימס, הגרסה הנשית של ג'סטין טרודו טורפת את הקלפים בבחירות בניו זילנד, באתר הארץ, 7 בספטמבר 2017- אקונומיסט, בת 37, נלחמת ביוקר הדיור - ובשבוע הבא אולי תהיה ראש ממשלת ניו זילנד, באתר TheMarker, 18 בספטמבר 2017
- סופי שולמן, ראשת הממשלה שניצחה את הקורונה מספקת שיעור במנהיגות חדשה, באתר כלכליסט, 11 ביוני 2020
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ "New Zealand Hansard – Members Sworn (Volume:651;Page:2)". Parliament of New Zealand.
- ^ הארץ רויטרס וגרדיאן, מהפך בניו זילנד: ג'סינדה ארדרן בת ה-37 תהיה ראשת הממשלה, באתר הארץ, 19 באוקטובר 2017
- ^ Election results(הקישור אינו פעיל, 23.6.2020)
- ^ 1 2 3 4 ניצחון ענק לג'סינדה ארדרן בבחירות בניו זילנד, באתר ynet, 17 באוקטובר 2020
- ^ "Andrew Little quits: Jacinda Ardern is new Labour leader, Kelvin Davis is deputy". The New Zealand Herald. 1 באוגוסט 2017. נבדק ב-1 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2017 General Election – Official Results". Electoral Commission. נבדק ב-7 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Graham-McLay, Charlotte (2019-04-10). "New Zealand Passes Law Banning Most Semiautomatic Weapons, Weeks After Massacre". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2023-09-05.
- ^ מערכת ערוץ הבריאות, ניו זילנד הכריזה בעבר שהביסה את הקורונה - היום עם זינוק ענק בתחלואה, באתר מאקו, 25 ביולי 2022
- ^ "Candidate profile: Jacinda Ardern". 3 News. 19 באוקטובר 2011. אורכב מ-המקור ב-2012-01-11. נבדק ב-20 בדצמבר 2011.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Cumming, Geoff (24 בספטמבר 2011). "Battle for Beehive hot seat". The New Zealand Herald.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Waikato BCS grad Jacinda Ardern becomes leader of the NZ Labour Party" (באנגלית). University of Waikato. 2 באוגוסט 2017. אורכב מ-המקור ב-2017-08-16. נבדק ב-15 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "People – New Zealand Labour Party". אורכב מ-המקור ב-2008-12-23. נבדק ב-2017-09-07.
- ^ Kirk, Stacey (1 באוגוסט 2017). "Jacinda Ardern says she can handle it and her path to the top would suggest she's right". The Dominion Post (באנגלית). Stuff. נבדק ב-15 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jacinda Ardern". New Zealand Parliament. נבדק ב-15 באוגוסט 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Haynes, Jessica. "Jacinda Ardern: Who is New Zealand's next prime minister?". Australian Broadcasting Corporation. ארכיון מ-20 באוקטובר 2017. נבדק ב-20 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "New PM Jacinda Ardern joins an elite few among world, NZ leaders". Newshub. ארכיון מ-26 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Green Party ratifies confidence and supply deal with Labour". The New Zealand Herald. 19 באוקטובר 2017. ארכיון מ-19 באוקטובר 2017. נבדק ב-19 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jacinda Ardern reveals ministers of new government". The New Zealand Herald. 26 באוקטובר 2017. ארכיון מ-25 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "New government ministers revealed". Radio New Zealand. 25 באוקטובר 2017. ארכיון מ-25 באוקטובר 2017. נבדק ב-26 באוקטובר 2017.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Premiers and Prime Ministers". Ministry for Culture and Heritage. 12 בדצמבר 2016. ארכיון מ-11 ביולי 2017. נבדק ב-22 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "It's Labour! Jacinda Ardern will be next PM after Winston Peters and NZ First swing left". The New Zealand Herald. 19 באוקטובר 2017. ארכיון מ-22 באוקטובר 2017. נבדק ב-29 באוקטובר 2017.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Atkinson, Neill. "Jacinda Ardern Biography". Ministry for Culture and Heritage. ארכיון מ-19 ביוני 2018. נבדק ב-20 ביוני 2018.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Jacinda Ardern on baby news: 'I'll be Prime Minister and a mum'". RNZ. 19 בינואר 2018. ארכיון מ-19 בינואר 2018. נבדק ב-19 בינואר 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Winston Peters is in charge: His duties explained". Radio New Zealand. 21 ביוני 2018. ארכיון מ-21 ביוני 2018. נבדק ב-22 ביוני 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Winston Peters is now officially Acting Prime Minister". The New Zealand Herald. 21 ביוני 2018. ארכיון מ-21 ביוני 2018. נבדק ב-21 ביוני 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "'Throw fatty out': Winston Peters fires insults on last day as PM". The New Zealand Herald (באנגלית). 1 באוגוסט 2018. ISSN 1170-0777. ארכיון מ-1 באוגוסט 2018. נבדק ב-1 באוגוסט 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ עמית ולדמן, מעל כולם: כך מצליחה ראש ממשלת ניו זילנד להתמודד עם משבר הקורונה, באתר מאקו, 24 באפריל 2020
- ^ ניו זילנד ניצחה את הקורונה, שוב, באתר ynet, 6 באוקטובר 2020
- ^ 'Targeted and terrorised' - PM announces apology for dawn raids, NZ Herald (ב־)
- ^ סוכנויות הידיעות, ראש ממשלת ניו זילנד ג'סינדה ארדרן הודיעה על התפטרותה: "לא נותר בי כוח", באתר ynet, 19 בינואר 2023
- ^ גרדיאן, "אנחנו בצד הנכון של ההיסטוריה": ניו זילנד אישרה חוק להפסקת פליטות הפחמן עד 2050, באתר הארץ, 9 בנובמבר 2019
| ראשי ממשלת ניו זילנד | ||
|---|---|---|
|
