ג'ף סמית'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ף סמית'
לידה 27 בפברואר 1960 (בן 64)
מק'קיז רוקס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת המדינה של אוהיו, תיכון תומאס וורתינגטון עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס הילד הצהוב (1998)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (1997)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (1996)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (1999)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (2003)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (2000)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (2005)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (1995)
  • Eisner Award for Best Writer/Artist (1995)
  • פרס אינקפוט (2001)
  • Harvey Award for Best Cartoonist (Writer/Artist) (1994)
  • Eisner Award for Best Writer/Artist (1994)
  • Eisner Award for Best Writer/Artist (1998)
  • פרס מיוחד להומור (1994) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.boneville.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ף סמית' (באנגלית: Jeff Smith; נולד ב-27 בפברואר 1960[1]) הוא קומיקסאי אמריקאי. הוא מוכר בעיקר בזכות סדרת הקומיקס שלו "בּוֹן", אשר זיכתה אותו ב-10 פרסי אייזנר ו-11 פרסי הארווי.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ף סמית' נולד במק'קס רוקס, פנסילבניה[2] לוויליאם ארל סמית' וברברה גודסל[3]. עם זאת, הוא גדל והתחנך בקולומבוס, אוהיו[4].

השפעות והשראה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' למד על סגנון הקרטון כאשר היה צעיר מאוד, דרך רצועות קומיקס ותוכניות טלוויזיה מונפשות[5]. הרצועה שבידרה אותו יותר מכל הייתה פינאטס מאת צ'ארלס מ. שולץ. אביו היה נוהג לקרוא לו את הרצועה השבועית של הקומיקס בכל יום ראשון, וסמית' טוען כי זה היה אחד מהמרכיבים המשפיעים ביותר על עבודתו ועל רצונו ללמוד[6][7]. בתור השפעות נוספות על כתיבתו וציוריו סמית' מציין גם את קארל בארקס, יוצר הדוד קמצוץ[6], שאותו מכנה סמית' "גאון קומיקס טבעי" בזכות יכולתו 'להעביר' דמויות מפאנל לפאנל בצורה חלקה, והאקספרסיוניזם המסוים שלו. בהתייחס להשפעתו של בארקס על הקומיקס "בון", כתב סמית' לימים כי "תמיד רציתי שהדוד קמצוץ ייצא להרפתקה ארוכה יותר. חשבתי, 'בנאדם, אם אתה יכול להשיג ספר קומיקס באיכות כזו, באורך של מלחמה ושלום, האודיסיאה או משהו כזה, זה יהיה משהו שאשמח לקרוא', ואפילו כילד חיפשתי בכל מקום אחר אותו ספר, סיפורו של הדוד קמצוץ שאורכו 1,100 עמודים"[6].

השפעה מכרעת נוספת על ציוריו של סמית' הייתה הטלוויזיה. את התוכנית "ספיישל יום ההולדת של פוגו", שהתבססה על רצועת הקומיקס של "פוגו", ראה סמית' בפעם הראשונה בגיל תשע. התכנית נוצרה על ידי וולט קלי וצ'אק ג'ונס, שסמית' כינה בהמשך "שניים מהאנשים האהובים עלי ביותר". יום לאחר שידורה של אותה תוכנית, ילדה מבית הספר של סמית' הביאה את אוגדן הפוגו של אביה ונתנה אותו לסמית', שלדבריו הוא "שינה את הקומיקס" בשבילו. סמית' אף שומר את הספר הזה על שולחן ליד לוח הציור שלו עד היום, ומתאר את וולט קלי כ"ההשפעה הגדולה ביותר על כתיבת הקומיקס"[7].

ראשית ציוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי טענתו של סמית', האב הקדום של ציוריו של "בון" צויר על ידו כאשר היה בן פחות מחמש. כאשר סמית' בן החמש ישב בסלון ביתו וסרטט, הוא צייר צורה שנראתה כמו שפופרת טלפון, שהתגלה כיצור לבן הפוער את פיו לרווחה. אלמנטים מאותה דמות והתנהגותה מצאו את דרכם לדמותו של בלופר בון, בן הדוד הנסער והרמאי של בני בון. שמו באנגלית, פוני בון, נגזר מהשם Fonebone, שם המשפחה הגנרי שהעניק הקומיקסאי דון מרטין לרבות מהדמויות שהופיעו ברצועות מגזין Mad שלו[6]. סמית' החל ליצור קומיקס עם הדמויות של בון כבר בשנת 1970, כשהיה בן 9[8].

בשנת 1978 סיים בהצלחה סמית' את בית הספר התיכון "וורת'ינגטון" בוורטינגטון, אוהיו, פרבר של קולומבוס, שם היה בן כיתתו של האנימטור ג'ים קמרוד. מאוחר יותר, בשנת 1986, הקימו סמית' וקמרוד יחד את 'Character Builders', סטודיו לאנימציה בקולומבוס בו עבד סמית' עד 1992[9][10]. לאחר התיכון למד סמית' אנימציה באוניברסיטת אוהיו, ובעודו שם יצר קומיקס בשם "ת'ורן" לעיתון הסטודנטים "The Lantern", שבו הדמות הראשית היא ת'ורן, אחת מהדמויות המרכזיות בסדרת בון[11][12].

סמית' בשנת 1991

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו במכללה, סמית' ושני חבריו, ג'ים קמרוד ומרטי פולר, הקימו סטודיו לאנימציה בשם Character Builders Inc. העבודה בתשלום הראשונה של הסטודיו הייתה יצירת קטע אנימציה שאורכו לא עולה על 60 שניות לסדרת הטלוויזיה "סופר ספארי עם ג'ק האנה". לאחר מכן הם החלו לקבל עבודות מזדמנות עבור חברות מקומיות בעיקר, כמו פרסומות, קליפים וכו'. התקציבים הראשוניים היו מגבילים מאוד עבור האולפן, מה שחייב את האנימטורים להיות בעלי תושייה כדי לעמוד במועדים שלהם. פעמים רבות סמית' ביצע גם את הדיבוב בנוסף לאנימציה, ולעיתים היו האנימטורים מביאים את בני המשפחה שלהם כדי שיעזרו להם להשלים תאי אנימציה. אף על פי שסמית' מצא את הפרויקטים מרגשים, הוא הבין שזה לא סוג הסרטים המצוירים שהוא רוצה ליצור, כאשר היו תקופות ארוכות בהן לסטודיו לא הייתה עבודה כלל.

יצירת בון[עריכת קוד מקור | עריכה]

באחת מהתקופות חסרות המעש הללו, שב סמית' לצייר קומיקס. הוא האמין שהוא יכול להעביר את הסרטים המצוירים שהוא רוצה ליצור דרך מדיום הקומיקס, וקיבל השראה מספרים כמו "האביר האפל חוזר" של פרנק מילר, "מאוס" של ארט ספיגלמן וWatchmen של אלן מור. כאשר סיים לכתוב תסריט, לעצב דמויות ולוודא שיש לו את המשאבים המתאימים - החל סמית' לכתוב ולצייר את 'בון'[6]. בשנת 1991 השיק סמית' את חברת הקומיקס העצמאית שלו, Cartoon Books, במטרה לפרסם את הסדרה[5]. את הספר הראשון בסדרה פרסם בכוחות עצמו, משמע הוא טיפל בכל הנושאים הרלוונטיים: גרפיקה, כתיבה, איור, לטרר (קרי, איות), ניהול חשבונות, תקשורת עם בית הדפוס וכו'. העיסוק בבירוקרטיה הכלולה בהוצאת ספר במימון עצמי פגע בכתיבת הקומיקס שלו, וגרם לאיחור בהפקתו. כדי לתקן זאת, הוא ביקש מאשתו, ויג'איה, לעזוב את עבודתה הרווחית בחברת סטארטאפ בעמק הסיליקון כדי לנהל את הצד העסקי של חברת הקומיקס הקטנה שלו.

תוך סיכון משמעותי, אשתו ויתרה על עבודתה הכלכלית כדי לעזור לסמית' להשלים את עבודתו. הספר לא פורסם לראשונה כאוגדן, אלא כ-55 גליונות בשחור-לבן שיצאו לאור בין השנים 1991–2004. החוברות זכו להצלחה מרובה, ולאחר שהפכו רווחיות ביותר, חברות הוצאה לאור שילמו כסף לסמית' כדי לאגד אותן לספרים בעלי כרכה קשה וצבע. 55 הגיליונות הפכו לסדרה בעלת 9 ספרים, שתורגמו לעשרות שפות (בהן גם עברית). בשנת 2004 פורסם בארצות הברית ספר שחור לבן הכולל את כל הספרים שפורסמו בתור עלילה אחת מתמשכת. בתגובה אליו, מבקר התרבות ממגזין טיים אנדרו ארנולד תיאר את בון "הרומן הגרפי הטוב ביותר בכל הגילאים שפורסם עד כה"[13].

עבודות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 החל סמית' לעבוד עבור חברת DC Comics כדי ליצור ספר חדש לגיבור העל 'קפטן מארוול', גיבור-על ששימש לסמית' השראה במשך זמן רב[14]. על כן, סמית' כתב ואייר ארבעה ספרים בשם "שהאזאם: אגודת המפלצות של הרוע" (תורגמו לעברית שניים בשם "שהאזאם - איגוד מפלצות הרשע"[15]), אשר פורסמו בפורמט יוקרתי בשנת 2007, ובהמשך נאספו למהדורה בכריכה קשה.

בהמשך שנת 2007, הוצאת הספרים Fantagraphics הציעה לסמית' לעצב את מהדורת האוסף החדשה שתצא לכל גיליונות "פוגו", הקומיקס שהשפיע עליו רבות בתור ילד. במקביל, עיצב עטיפת אלבום של להקת Say Anything, In Defense of the Genre.

בשנת 2008 פרסם את הגיליון הראשון של RASL, קומיקס מדע בדיוני שכתב ואייר. תצוגה מקדימה של שישה עמודים הוצגה בכנס קומיק-קון, סן דייגו בשנת 2007. במקור הקומיקס היה מתוכנן להתפרסם על דפים עצומי ממדים, אך בהתייעצות עם קמעונאים שונים הם הזהירו אותו שלא לחרוג מהגודל הסטנדרטי של ספר קומיקס[16]. מאוחר יותר פרסם סמית' את RASL כספר קומיקס בגודל סטנדרטי בשחור-לבן. עם זאת, הגיליון הראשון בעל הכריכה הרכה שנקרא The Drift, נמצאת בחנויות במתכונת הגדולה כפי שתוכנן במקור.

מבט בתערוכה "הסודות הכמוסים של בון", 2014, המוזיאון הישראלי לקריקטורה ולקומיקס

האמנות של סמית' בספר בון הוצגה בצמד תערוכות מוזיאוניות בקולומבוס באמצע שנת 2008: האחת נקראה "ג'ף סמית': בון ומעבר" במרכז וקסנר לאמנויות, והשנייה "ג'ף סמית': לפני בון" בספריית המחקר המצוירת באוניברסיטת אוהיו. התערוכות אף סוקרו על ידי תוכנית החדשות PBS The NewsHour עם ג'ים לרר ב-21 ביולי 2008.

בשנת 2009 פורסם סרט בשם "הקומיקסאי: ג'ף סמית', בון והפנים המשתנות של הקומיקס" שעוסק בחייו ועבודתו של סמית'[17]. בספטמבר של אותה שנה הוציאה חברת טון ספרים קו ספרי ילדים שהושק על ידי הקריקטוריסט ארט ספיגלמן ועורכת האמנות בניו יורקר, פרנסואז מולי, את הספר Little Mouse Gets Ready, שהוא רומן גרפי לילדים בן 32 עמודים שנכתב על ידי סמית' ומיועד לקוראים צעירים מאוד. בראיון ל"ניוזארמה" מפברואר 2009 ציין סמית' כי בספר הוצגה דמות אחרת שיצר בילדותו, "עכבר אפור קטן עם אפוד אדום קטן"[18].

במרץ 2013 הודיע סמית' כי הפרויקט הבא שלו יהיה סדרת רשת קומית בשם "Tüki: Save the Humans", המגוללת את סיפורו של האדם הראשון שעזב את אפריקה[19]. הפרסום באינטרנט החל בנובמבר 2013[20] והגרסה המודפסת פורסמה לראשונה ביולי 2014[21].

סמית' כיהן בדירקטוריון קרן ההגנה המשפטית של חברת Comic Book, ארגון ללא כוונת רווח שנוסד בשנת 1986 כדי להגן על זכויות התיקון הראשון של קהילת הקומיקס (אנ'), משנת 2013[22] עד 2018[23].

סמית' עזר לייסד את 'פסטיבל קרוס-קרוס קולומבוס' השנתי לקריקטורה וקומיקס, שהושק לראשונה בשנת 2015. הוא משמש כמנהל אמנותי של הכנס.

חייו האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

סמית' מתגורר בקולומבוס, עיר נעוריו, עם אשתו ומנהלת חברת הקומיקס, ויג'איה אייר.

בובות וספרים בסדרת בון, מתוך התערוכה "הסודות הכמוסים של בון". סך הכל זכתה הסדרה ב-38 פרסים בינלאומיים ותורגמה ל-15 שפות[24]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור עבודתו על בון, סמית' זכה בפרסים רבים, ביניהם עשרה פרסי אייזנר ואחד עשר פרסי הארווי. בשנים 1995 ו -1996 זכה בפרס אגודת הקריקטוריסטים הלאומית לספרי קומיקס.

פרסי אייזנר[עריכת קוד מקור | עריכה]

עבור בון[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1993 - פרס אייזנר עבור הפרסום הקומי ביותר[25]
  • 1994 - פרס אייזנר עבור סדרת הקומיקס הטובה ביותר[26]
  • 1994 - פרס אייזנר עבור הסדרה המתמשכת הטובה ביותר[26]
  • 1994 - פרס אייזנר עבור כותב/יוצר הקומיקס הטוב ביותר[26]
  • 1994 - פרס אייזנר עבור הפרסום הקומי ביותר[26]
  • 1995 - פרס אייזנר עבור הפרסום הקומי ביותר[27]
  • 1995 - פרס אייזנר עבור כותב הקומיקס הטוב ביותר (בקטגוריית הומור)[27]
  • 1995 - פרס אייזנר עבור הסדרה המתמשכת הטובה ביותר[27]
  • 1998 - פרס אייזנר עבור כותב הקומיקס הטוב ביותר (בקטגוריית הומור)[28]
  • 2005 - פרס אייזנר עבור עיצוב האלבום הטוב ביותר (בקטגוריית מהדורה מחודשת)[28]

עבור RASL[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2014 - פרס אייזנר עבור עיצוב האלבום הטוב ביותר (בקטגוריית מהדורה מחודשת)[29]
ג'ף סמית' לצד דמות הקומיקס שלו RASL בגודל טבעי, 2013

פרסי הארווי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1994 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[30]
  • 1994 - פרס הארווי המיוחד עבור הומור יוצא דופן[30]
  • 1994 - פרס הארווי על עיצוב עטיפת המהדורה החדשה הטובה ביותר לספר קיים[30]
  • 1995 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[31]
  • 1996 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[32]
  • 1997 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[33]
  • 1999 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[34]
  • 2000 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[35]
  • 2003 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[36]
  • 2005 - פרס הארווי עבור הקומיקסאי הטוב ביותר[37]
  • 2005 - פרס הארווי על עיצוב עטיפת המהדורה החדשה הטובה ביותר לספר קיים[37]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ף סמית' בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ B o n e v i l l e » Happy Birthday Jeff!!!, web.archive.org, ‏2010-04-05
  2. ^ Jeff Smith | Scholastic.com, web.archive.org, ‏2009-03-16
  3. ^ ג'ף סמית', Bone: Eyes of the Storm, Graphix/Scholastic Books, 2006
  4. ^ Mix of tradition, fantasy comics pays off for artist, The Washington Times (באנגלית אמריקאית)
  5. ^ 1 2 B o n e v i l l e » About Jeff Smith, web.archive.org, ‏2013-07-12
  6. ^ 1 2 3 4 5 מתוך הסרט "The Cartoonist: Jeff Smith, BONE and the Changing Face of Comics", מבוים בידיי קן מיילס, 2009.
  7. ^ 1 2 Lucy Shelton Caswell, Dave Filipi, Jeff Smith: Bone and Beyond, Wexner Center for the Arts, 2008, עמ' 7, 17, ISBN 978-1-881390-46-6. (באנגלית)
  8. ^ Jeff Smith, The Art of Bone, Dark Horse Comics, 2007, עמ' 19, ISBN 978-1-59307-441-8. (באנגלית)
  9. ^ Two cartoonists from Class of '78 are named distinguished alumni | ThisWeek Community Newspapers, web.archive.org, ‏2011-07-18
  10. ^ Alumni Award - Worthington Alumni 30 Year Club, web.archive.org, ‏2014-04-25
  11. ^ Comic man returns to roots - Arts, web.archive.org, ‏2009-03-15
  12. ^ Bone and beyond... | The Columbus Dispatch, web.archive.org, ‏2011-05-23
  13. ^ אנדרו ארנולד, "No Bones About It" (כתבה במגזין "טיים"), 17 בספטמבר 2004
  14. ^ COMICON.com Panels - Forums powered by UBB.threads™, web.archive.org, ‏2009-03-15
  15. ^ שהאזאם - איגוד מפלצות הרשע (חלק 1) - ג'ף סמית, באתר www.e-vrit.co.il
  16. ^ RASL with Jeff Smith - comiXology, web.archive.org, ‏2008-03-05
  17. ^ The Cartoonist: Jeff Smith, BONE and the Changing Face of Comics (Video 2009) - IMDb, נבדק ב-2020-11-29
  18. ^ Jeff Smith Does New Children's Graphic Novel, icv2.com (באנגלית)
  19. ^ "Jeff Smith’s New Comic – Tüki Save the Humans, A Free Webcomic", bleedingcool.com
  20. ^ First Collection of Jeff Smith's 'Tuki', icv2.com (באנגלית)
  21. ^ Heidi MacDonald, Syndicated Comics, The Beat, ‏2014-05-15 (באנגלית אמריקאית)
  22. ^ Heidi MacDonald, Syndicated Comics, The Beat, ‏2013-10-02 (באנגלית אמריקאית)
  23. ^ New President, Officers at CBLDF, icv2.com (באנגלית)
  24. ^ מתוך "הרחק מבונוויל" (הכריכה האחורית)
  25. ^ 1993 Will Eisner Comic Industry Award Nominees and Winners, www.hahnlibrary.net
  26. ^ 1 2 3 4 1994 Will Eisner Comic Industry Award Nominees and Winners, www.hahnlibrary.net
  27. ^ 1 2 3 1995 Will Eisner Comic Industry Award Nominees and Winners, www.hahnlibrary.net
  28. ^ 1 2 1998 Will Eisner Comic Industry Award Nominees, www.hahnlibrary.net
  29. ^ 2014 Will Eisner Comic Industry Award Winners, Comic-Con International: San Diego, ‏2014-07-26 (באנגלית)
  30. ^ 1 2 3 The Harvey Awards 1994, web.archive.org, ‏2008-07-19
  31. ^ The Harvey Awards 1995, web.archive.org, ‏2010-07-16
  32. ^ The Harvey Awards 1996, web.archive.org, ‏2010-11-09
  33. ^ The Harvey Awards 1997, web.archive.org, ‏2010-11-09
  34. ^ The Harvey Awards 1999, web.archive.org, ‏2010-11-09
  35. ^ The Harvey Awards 2000, web.archive.org, ‏2010-11-09
  36. ^ The Harvey Awards 2003, web.archive.org, ‏2010-11-10
  37. ^ 1 2 The Harvey Awards 2005, web.archive.org, ‏2010-11-09
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ף_סמית%27&oldid=38281212"