ג'ק מיטשל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ק מיטשל
Jack Mitchell
Jack Mitchell.jpg
לידה 13 בספטמבר 1925
קי וסט, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 7 בנובמבר 2013 (בגיל 88)
ניו סמירנה ביץ', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות ? – 7 בנובמבר 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה צילום עריכת הנתון בוויקינתונים
האתר הרשמי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ק מיטשלאנגלית: Jack Mitchell; ‏13 בספטמבר 1925 - 7 בנובמבר 2013) היה צלם אמריקאי. הוא צילם אמנים אמריקאים, רקדנים, מוזיקאים, שחקני קולנוע ותיאטרון. למיטשל היה סטודיו ברחוב 74 בסמוך לשדרה הראשונה בניו יורק. הארכיון השלם שלו נמצא בתהליך דיגיטציה שעתיד להימשך שנים רבות. ישנם למעלה מ-5,600 קבצים בשחור לבן בלבד וכמיליון תשלילים. המחזאי אמריקני פורה זוכה שלושה פרסי פוליצר, אדוארד אלבי, תיאר אותו במילים: "ג'ק הוא היסטוריון יוצא דופן למדי. אני מניח שאפשר לקרוא לו צלם, אבל הוא מתעלה על זה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ק מיטשל נולד בקי ווסט בשנת 1925 וגדל בחוף ניו סמירנה (אנ'), פלורידה. כשהיה בן 14 הוריו זיהו את כישרונו כצלם ובנו לו חדר חושך. הם גם קנו לו מצלמה יקרה אותה לקח לעצרת מלחמה ב-1942 בחוף דייטונה כדי לצלם את כוכבת הוליווד ורוניקה לייק. מיטשל מכר את התצלום לעיתון דייטונה ביץ' אובזרוור (אנ'). בגיל 16 הפך לאדם הצעיר ביותר שעיתון הנפיק עבורו תעודת עיתונות רשמית.

ג'ק התגייס לצבא ארצות הברית והעביר את שירותו הצבאי באיטליה של סוף מלחמת העולם השנייה. הוא שירת כצלם יחסי ציבור של צבא ארצות הברית. בשנת 1950, כמה שנים לאחר חזרתו לארצות הברית, עבר לעיר ניו יורק. לפי הצעתו של חלוץ הריקודים המודרניים, טד שון (אנ'), הוא התמקד תחילה בצילומי ריקוד ורקדנים. ויליאם קומו (אנ'), עורך מגזין דאנס (אנ') (ובהמשך עורך ומוציא לאור של המגזין After Dark) החל לשלוח את ג'ק לצלם צילומים עבור המגזין. הוא המשיך לצלם 168 צילומי שער עבור המגזין ההוא בלבד.

בשנת 1957 פגש ג'ק את בוב פאבליק. תוך מספר שבועות הם עברו לגור בדירה גדולה בשדרת יורק ברחוב 74 מזרח עם מקום לסטודיו, חדר חושך ומגורים. בוב הפך לשותף לעסקים ולחיים של ג'ק.

שיא הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות השישים של המאה העשרים עורך מדור האמנות והפנאי של ניו יורק טיימס, סימור פק (אנ'), ועורך הצילומים לוני שליין (אנ'), התוודעו לעבודתו של ג'ק מיטשל והחלו להזמין אותו לצלם אמנים ופרויקטים גדולים. תצלומיו של מיטשל הופיעו על עטיפות המגזינים הניו יורק טיימס, רולינג סטון, מגזין פיפל, ניוזוויק, טיים, לייף, After Dark (אנ'), ווג, אל, הרפרס בזאר, ואניטי פייר, מאדאם פיגארו (אנ') ושטרן. הקריירה שלו כללה צילומים של אירועים תרבותיים וחברתיים עם חברים אישיים כולל פאטי לופונה (אנ'), המלחין נד רורם (אנ'), הרקדנים ג'ודית ג'יימסון (אנ'), קווין מקנזי (אנ'), מרס קנינגהם, המבקר קלייב בארנס (אנ'), המחזאי אדוארד אלבי והכוכבת ההוליוודית גלוריה סוונסון. הוא צילם את סוונסון באמבטיה שלה ובעת בדיקת א.ק.ג אצל הקרדיולוג שלה. ג'ק גם היה חבר קרוב של אלווין איילי והיה הצלם שלו מראשית להקת הריקודים שלו בשנת 1960 והמשיך לצלמו עוד שנים רבות. בנוסף, הוא צילם את משפחת קנדי בבית הלבן. ג'ק גם היה אחד הצלמים האחרונים שצילמו את ג'ון לנון ויוקו אונו ימים ספורים לפני רצח לנון.

פרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1995 פרש ג'ק רשמית. הניו יורק טיימס הוקיר אותו בכתבה מאוירת בעמוד מלא על ארבעים וחמש שנותיו כצלם מרכזי בעיר ניו יורק. הארכיונים שלו מאותה קריירה כוללים תשלילים, שקפים והדפסי וינטג' ולמעלה מחמשת אלפים מפגשי צילום עם אמנים מכל התחומים. לאחר פרישתו עבר עם בן זוגו, בוב פאבליק, בחזרה לעיר הולדתו חוף ניו סמירנה שבפלורידה. ג'ק הסב את המחסן בביתם החדש לחדר חושך, שם הדפיס מאות מתצלומיו אותם הציג בתערוכות.

בשנת 2006 יצא הסרט "ג'ק מיטשל: חיי בשחור לבן" הסוקר את קורות חייו. הסרט השתתף בפסטיבל הסרטים ההומו-לסבי בניו יורק[1].

בשנת 2009 ג'ק על סיפון בריכת השחייה בביתו לאחר שהניח צינור מים לבריכה. הוא נפל על גבו וכמה חוליות נפגעו בעמוד השדרה שלו. ג'ק נותח אך לא הצליח מאז לעמוד ישר והוא חווה כאבי גב מתמידים. חודשים לאחר מכן, כשהוא עדיין היה מחלים, בן זוגו בוב עבר ניתוח לזיהום בטן ונפטר לפני שהתעורר מההרדמה. ג'ק לא הצליח לעבוד בחדר החושך בגלל בעיית הגב שלו וסירב להיראות בפומבי בגלל חוסר יכולתו לעמוד או ללכת כרגיל, ג'ק הפך למתבודד. למזלו מעגל של חברים קרובים נהג לבקר אותו. ב-7 בנובמבר 2013 ג'ק נפטר בביתו.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1999 - PhotoHighway.Com - הישג יוצא מן הכלל בצילום
  • 2001 - המרכז האטלנטי לאמנויות - פרס הצטיינות
  • 2002 - פרס מגזין Dance
  • 2003 - מרכז Thrasher-Horne לאומנויות.

מצילומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ק מיטשל בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ג'ק מיטצ'ל: חיי בשחור לבן, באתר "הבמה", ‏2006