לדלג לתוכן

ג'ק ננס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ק ננס
Marvin John Nance
לידה 21 בדצמבר 1943
בוסטון, מסצ'וסטס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בדצמבר 1996 (בגיל 53)
סאות' פסדנה, קליפורניה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
השכלה South Oak Cliff High School עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1970–1996 (כ־26 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג
  • Kelly Jean Van Dyke (מאי 1991 – נובמבר 1991)
  • קתרין אי. קולסון (1968 – 1976) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ק ננס (באנגלית: Marvin John Nance; נולד ב-21 בדצמבר 1943 – 30 בדצמבר 1996) היה שחקן אמריקאי. ננס, ששיתף פעולה במשך שנים רבות עם הבמאי דייוויד לינץ', כיכב בסרט הביכורים של לינץ' כבמאי, ראש מחק (1977). הוא המשיך לעבוד עם לינץ' לאורך הקריירה שלו, ובהן תפקיד חוזר כפיט מרטל בסדרה טווין פיקס.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרווין ג'ון ננס נולד ב-21 בדצמבר 1943 בבוסטון, מסצ'וסטס, לאגנס (לבית אוגריידי) ולמרווין הויט ננס. הוא גדל בשכונת אוק קליף בדאלאס, טקסס.[1][2] אביו, הויט ננס, היה בכיר בחברת ניימן מרקוס.[3] בילדותו המוקדמת נפגע ננס ממכונית, מה שגרם לפציעה בגבו.[4] הוא סיים את לימודיו בתיכון סאות' אוק קליף ולמד עיתונאות באוניברסיטת צפון טקסס. במהלך לימודיו באוניברסיטה החל לעסוק במשחק, ולימים עזב את לימודיו כדי להתמקד בקריירת המשחק. הוא הצטרף למרכז התיאטרון של דאלאס והיה תלמידו של פול בייקר, מייסד התיאטרון.[2]

קריירה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 עבר ננס לקליפורניה ועבד במשך תקופה מסוימת עם תיאטרון הקונסרבטוריון האמריקאי בסן פרנסיסקו. הוא זכה להצלחה כשקיבל את התפקיד הראשי במחזה על חייו של תומאס פיין, בבימויו של דייוויד לינדמן.[4]

ננס נבחן לתפקיד בנג'מין בסרט הבוגר (1967), תפקיד שזכה בו לבסוף דסטין הופמן, וכן לתפקיד פרי סמית' בסרט הפשע של ריצ'רד ברוקס, בדם קר (1967), שהלך לרוברט בלייק.[5] הוא גילם תאומים, בני וטוני רבוזו, בקבוצת המופעים "דו דה גנג", שהציגה קרבות כנופיות בסגנון שנות ה-20 במקומות לא שגרתיים. כאשר אחת הדמויות שגילם מתה, ננס שכב שלושה ימים בארון מתים במהלך טקס הלוויה מבוים.[5]

בשנת 1972 פגש ננס את דייוויד לינץ' לאחר שהוצג בפניו על ידי לינדמן. לינץ', שהיה עמית במכון הסרטים האמריקאי, עבד על סרט קצר בתקציב של 10,000 דולר בבוורלי הילס. לינדמן המליץ על ננס לתפקיד הנרי ספנסר בסרט ראש מחק (1977).[4][6] הצילומים התקיימו לסירוגין במשך חמש שנים עקב בעיות תקציב.[7]

הסרט מחק ראש לא זכה להצלחה ראשונית, אך הפך לסרט חצות, מה שהוביל למעמדו כסרט פולחן.[8] משחקו של ננס זכה לשבחים על התיאטרליות שבו. ב-1980 כתב הניו יורק טיימס: "תווי פניו המינימליסטיים, הבעתו הבלתי משתנה, החליפה הכהה והצמודה, והצעדים הקצרים, כמעט נכים, מזכירים קומיקאים רבים מסרטי הקולנוע האילם."[9] הסרט הפך לחביבו של סטנלי קובריק, שחייב את צוות השחקנים של הניצוץ לצפות בו לפני תחילת הצילומים.[7]

לאחר ראש מחק, ננס ולינץ' שמרו על יחסים טובים. ננס הופיע ברוב פרויקטיו של לינץ' במהלך חייו: חולית (1984), קטיפה כחולה (1986), הקאובוי והצרפתי (1988), לב פראי (1990), טווין פיקס (1990–1991), טווין פיקס: אש הולכת איתי (1992), וכביש אבוד (1997). אף שסצנותיו של ננס בטווין פיקס: האש הולכת איתי לא נכללו בגרסה הקולנועית, הן נכללו מאוחר יותר בסרט טווין פיקס: החלקים החסרים (2014).[10]

ב-1983 הופיע לצד השחקנית מרי וורונוב כזוג נשוי בקליפ לשיר "Institutionalized" של להקת Suicidal Tendencies.[11]

לאחר שנגמל מאלכוהול ב-1986 והיה זקוק למשכורת קבועה, למד ננס קורסים בניהול מלונאות והחל לעבוד כפקיד במלון הוליווד. במהלך תקופה זו, הוא סירב לתפקיד בסרט המייל הקסום (1988), בשל התנגשות עם לוח הזמנים של עבודתו.[4]

דניס הופר ליהק אותו לסרט צבעים (1988), לאחר ששניהם שיחקו בקטיפה כחולה. כמו כן, הופיע בתפקיד קטן כרופא בסרט האימה המדע-בדיוני של צ'אק ראסל, הבלוב (1988).[12] ב-1990 הוצע לננס התפקיד של פיט מרטל בטווין פיקס של לינץ', והוא הופיע לאורך העונה הראשונה של הסדרה.[13][14]

לאחר הישנות של התמכרותו ב-1993, חייו של ננס לקחו תפנית נוספת. הוא הופיע בתפקידים קטנים יותר בסרטים שלא זכו להצלחה רבה. הוא התגורר במלון ונאלץ לעזוב לאחר שירה באקדח לעבר הטלוויזיה.[3] הוא הופיע כאורח בפרק משנת 1995 של הסדרה אלה הם חיי בשם "Weekend", שבו גילם בעל פונדק. ננס המשיך בתפקידים קטנים עד מותו ב-1996.

ננס הופיע בטווין פיקס: השיבה (2017) בקטעי ארכיון של פיט מרטל מפרק הפיילוט של טווין פיקס. הפרק ה-17 של הסדרה הוקדש לזכרו.[15]

סרטו האחרון, Of Things Past של מייקל מוריארטי, יצא לאקרנים ב-2023. הצילומים המקוריים התקיימו ב-1985, וכללו קטעים נוספים שצולמו ב-2022.[16]

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ננס נישא לקתרין קולסון ב-1968; הם התגרשו ב-1976.

ננס פגש את אשתו השנייה, קלי ג'ין ואן דייק, בתו של ג'רי ואן דייק ואחייניתו של דיק ואן דייק, ב-1986 במהלך שהותם במרכז גמילה. הם נישאו במאי 1991.

התמכרות לאלכוהול

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע מתי החלה התמכרותו של ננס לאלכוהול, אך לינץ' סיפר כי במהלך צילומי ראש מחק, הוא נאלץ לשלוח את ננס לחדר ההלבשה כדי להתפכח. לעיתים, ננס שתה עד כדי כך שהתעלף ונרדם בשטחים פתוחים.[3] לינץ' סיפר כי פעם אחת נאלץ לקחת את ננס לבית החולים עקב נפיחות בטנית.[5]

לינץ' העניק לננס תפקיד קטן כנפוד בחולית (1984). התפקיד הזעיר השאיר לננס זמן פנוי רב במהלך הצילומים במקסיקו סיטי, אותו ניצל לשתייה מופרזת.

ב-1986, במהלך צילומי קטיפה כחולה, ננס איים לקפוץ מהחלון אם דניס הופר, שהיה פיכח באותה עת, לא יעזור לו. הופר טס עם ננס ללוס אנג'לס, שם הצליח לשכנע אותו להיכנס למרכז גמילה, שם עבר גמילה קשה. במרכז זה פגש ננס את ואן דייק, והשניים החלו במערכת יחסים, כאשר ננס האמין כי יוכל לעזור לה להיגמל.[6][17]

ננס חזר לשתות ב-1993, לאחר תקופת דיכאון בעקבות מותה של ואן דייק, וסבל משני שבצות בין 1995 ל-1996. הוא לוהק לסרט Joyride (1997), אך נשלח הביתה לאחר יום צילומים אחד עקב שכרות על הסט.[17]

התאבדותה של קלי ג'ין ואן דייק

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אשתו של ננס, קלי ג'ין ואן דייק, התאבדה ב-17 בנובמבר 1991. ננס, שהיה בבאס לייק, קליפורניה, במהלך צילומי Meatballs 4, התקשר אליה ואמר כי הוא שוקל לעזוב אותה בשל שתייתה וצריכת הסמים שלה. היא איימה להתאבד אם ינתק את השיחה, ובאותו רגע סופת ברקים ניתקה את קווי הטלפון בבאס לייק. ננס והבמאי, בוב לוגן, פנו לסגן שריף שיצר קשר עם משטרת לוס אנג'לס. השוטרים פרצו לדירתה ומצאו כי תלתה את עצמה. ננס טען כי היא הייתה בחודש הרביעי להריונה.[17]

מותו

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-29 בדצמבר 1996, ננס אכל צהריים עם חבריו ליאו בולגריני וקתרין קייס. הוא סבל מחבורה בצורת סהר מתחת לעינו, וכשנשאל על כך, סיפר על קטטה מחוץ לחנות של Winchell's Donuts באותו בוקר.[17] הוא חזר לביתו כשהוא מתלונן על כאב ראש.

ננס סבל מהמטומה תת-דורלית, שהובילה למותו למחרת בבוקר. בולגריני מצא את גופתו על רצפת חדר האמבטיה בדירתו בסאות' פסדינה, קליפורניה, מאוחר יותר באותו יום. נתיחה שלאחר המוות גילתה כי רמת האלכוהול בדמו הייתה 0.24% בזמן מותו. מותו נקבע תחילה כתוצאה מטראומה קהה.[6][13][17]

הנצחה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

השיר "I Gotta Move" של פרנק בלאק והקתוליקים, מתוך אלבומם הראשון משנת 1997, מתייחס לנסיבות מותו של ננס ולרצח של פיטר אייברס, שהלחין וביצע את השיר "In Heaven" מתוך ראש מחק (שלהקתו הקודמת של בלאק, פיקסיז, ביצעה גרסת כיסוי לשיר).[18]

סרט תיעודי על ננס במימון לינץ', בשם I Don't Know Jack, יצא לאקרנים ב-2002.[4]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ק ננס בוויקישיתוף
  • ג'ק ננס, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ "Jack Nance, 53, An Actor Known For 'Eraserhead'". The New York Times. 11 בינואר 1997. {{cite news}}: (עזרה)
  2. ^ 1 2 "Obituary: Jack Nance". The Independent (באנגלית). 1997-01-08. נבדק ב-2024-02-28.
  3. ^ 1 2 3 "Erased". Pasadena Weekly (באנגלית). 2016-05-01. נבדק ב-2024-02-28.
  4. ^ 1 2 3 4 5 Khan, Palvasha (2021-12-11). "You don't know Jack". The Strand (בCanadian English). נבדק ב-2024-02-28.
  5. ^ 1 2 3 "'I Don't Know Jack': Fascinating documentary about 'Eraserhead' star Jack Nance". DangerousMinds. 2014-11-05. נבדק ב-2024-02-28.
  6. ^ 1 2 3 "The Quietus | Film | Film Features | Lost Highway: Jack Nance Remembered By David Lynch & Others". The Quietus (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-02-28.
  7. ^ 1 2 Dee, Jake (2020-09-19). "Eraserhead: 10 Behind-The-Scenes Facts About David Lynch's Surreal Masterpiece". ScreenRant (באנגלית). נבדק ב-2024-02-28.
  8. ^ "JACK NANCE HAS TEAMED WITH THE DIRECTOR, FROM 'ERASERHEAD' TO 'TWIN PEAKS'". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). 1990-05-06. נבדק ב-2024-02-28.
  9. ^ "TimesMachine: Friday October 17, 1980 - NYTimes.com". The New York Times (באנגלית). נבדק ב-2024-02-28.
  10. ^ Lacob, Jace (17 ביולי 2014). ""Twin Peaks: The Missing Pieces" Makes You See "Fire Walk With Me" In A Different Way". Buzzfeed. נבדק ב-7 במאי 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  11. ^ "Mary Woronov Interview" by Cynthia Rose
  12. ^ Pegg, Robert (דצמ' 1990). "Jack Nance Interview". Starlog Magazine. נבדק ב-28 פבר' 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  13. ^ 1 2 Ellingwood, Ken (1997-01-04). "Star of 'Eraserhead' Found Dead After Fight". Los Angeles Times (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-02-28.
  14. ^ Myers, Brian (2022-12-14). "The Tragic 1996 Death Of Jack Nance". Grunge (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-02-28.
  15. ^ Lynch, David (2017-09-03), Part 17, Twin Peaks, Kyle MacLachlan, Jay Aaseng, Dana Ashbrook, נבדק ב-2024-02-28
  16. ^ Brew, Caroline (2023-09-21). "1980s Drama 'Of Things Past' With Michael Moriarty Gets VOD Release With New Footage Featuring Tara Reid (EXCLUSIVE)". Variety (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2024-02-28.
  17. ^ 1 2 3 4 5 Potter, Maximillian (באוגוסט 1997). "Erased – Jack Nance". Premiere: 92. נבדק ב-2023-04-10. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ "The incredible life and mysterious death of Peter Ivers". Entertainment Weekly.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27ק_ננס&oldid=40971694"