ג'רג' גרב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רג' גרב
Geréb György
לידה 17 ביוני 1923
קומארום, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בינואר 1982 (בגיל 58)
סגד, הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
פרסים והוקרה
  • Hungarian Award for Excellent Work
  • בפסקה זו 2 רשומות נוספות שטרם תורגמו עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים אנייס גרב עריכת הנתון בוויקינתונים
www.gerebgyorgy.hu
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'רג' גרב (במקור גרוס, בהונגרית: Geréb György;‏ קומארום, 17 ביוני 1923סגד, 28 בינואר 1982) היה פסיכולוג יהודי-הונגרי, פרופסור במכללה, פרופסור אמריטוס באוניברסיטה. הוא זכה לתהילה כחוקר של יוחנן עמוס קומניוס, (שהיה פילוסוף צ'כי, פדגוג ותאולוג, שנחשב לאבי החינוך המודרני) וכן ככותב הספרים "פסיכולוגיה" ו"אטלס פסיכולוגי". כמו כן נודע ברצאותיו המעשיות האינפורמטיביות פסיכולוגיות להוראת הנוער.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רג' גרוס נולד בקומארום כילד שלישי למשפחה יהודית ענייה. הוא סיים בהצטיינות את בית הספר התיכון הבנדיקטיני בעיר הולדתו בשנת 1942. הוא למד הונגרית-לטינית ופילוסופיה ולאחר מכן פסיכולוגיה באוניברסיטת סגד (אחרי המלחמה). במלחמת העולם השנייה הוריו ושני אחיו גורשו למחנות ריכוז והשמדה וניספו בשואה,[1] הוא עצמו נשלח למחנות שירות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי) ונשלח לאזור טרנסדנוביה. גרב הצליח לברוח ולהגיע למנזר פאנונהאלמה שם הסתירו והצילו אותו אב המנזר קלמן קריזוסטום ולאיוש טורדה, פועל במנזר. בין השנים 19451948 היה מתמחה ללא שכר באוניברסיטת סגד ובינתיים השלים את לימודיו באוניברסיטה.[2]

ב-1948, לפי הצעתו של דז'ה הילדברנד וארקוני,[3] הוא מונה ל"מחלקה לחינוך במכללה הפדגוגית של סגד". משנת 1963 הפך לראש החוג לפסיכולוגיה באוניברסיטה, תפקיד אותו מילא עד מותו ב-1982. מאות ממחקריו פורסמו לא רק בהונגרית, אלא גם בתרגומים. בשנת 1957 הוא סיים את תואר השני שלו בפדגוגיה ובשנת 1960 בפסיכולוגיה. הוא כתב את הדוקטורט האקדמי שלו בגרמנית בנושא מונוטוניות (חדגוניות) וערנות, עליו הגן בפוטסדאם ב-1974, וב-1979 הפך לפרופסור אמריטוס באוניברסיטה.

אשתו הייתה ד"ר רוזליה גרב, בנותיהם אנה גרב ואגנש גרב.

ב-1982 הוא היה כבר חולה אנוש ומת ב-28 בינואר. גרב הובא למנוחות בבית הקברות היהודי בסגד.

סקירה סכמתית של עבודתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחילה התעניין בספרות:

  • "יאנוש אראן, יודע הנפש",
  • "יחסם לקריאה של תלמידי המעמד הגבוה בבתי הספר היסודיים של אזור סגד",
  • "היחס בין ספרות לפסיכולוגיה" (1951).

לאחר מכן הפך קומניוס למרכז תשומת לבו: תרגומיו ל"תורת החינוך הגדולה" ו"העולם הנראה" עם הערות הסבר ומחקר מבוא פורסמו בהוצאת Akadémiai Kiadó. מחקרים רבים נוספים שלו פורסמו בתחום ה-Comenologia. התוצאה של הפעילות הפסיכולוגית המעשית שלו הייתה פיתוח מושג המספרים לילדים עם פיגור שכלי (אקלקוליה), כמו גם טיפול באפאזיה, שעליו פורסמה המונוגרפיה שלו בעיר ינה עם מחבר שותף מיקלוש ורגה. הוא גם חקר את עומס היתר של ילדי בית ספר ב-1948.

האטלס הפסיכולוגי שימש לחינוך של סטודנטים במכללות ובאוניברסיטאות במגמת פסיכולוגיה, שהיו לו שש מהדורות מ-1956 עד 1977.

בתחום פסיכולוגיית העבודה, הפסיכולוגיה החינוכית והרפואית עסק בסוגיית העייפות, המונוטוניות (חדגוניות) והעירנות. המונוגרפיה שלו עליהם, וכן עבודת הדוקטורט האקדמית שלו שנכתבה בגרמנית, עליה הגן בפוטסדאם ב-1974 (ניסויים מתחום המונוטוניות והדריכות, בתחום הפסיכולוגיה הפדגוגית והתעשייתית) עבודתו התרחבה לא רק להרצאות שערך כמרצה במכללה להכשרת מורים, שהייתה מקצועו העיקרי, אלא גם להשכלת סטודנטים למדעי הרוח והמשפטים באוניברסיטת יוז'ף אטילה למדע. מוקד פעילותו היה הוראה.

כהוקרה על פועלו זכה במספר פרסים רב.

תחומי מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלה עסק בפדגוגיה, אחר כך יותר ויותר רק בפסיכולוגיה, פסיכולוגיה חינוכית, פסיכולוגיית עבודה, ואחר כך פסיכולוגיה קלינית.

במקרים רבים, הוא הזמין חברים שותפים לפרסומים שלו, כדי שתוצאותיו, דעותיו וממצאיו בנושאים המשפיעים על גבולות מדעיים יהיו עקביים ומתואמים איתם.

הוא ערך את מחקריו במכונים הבאים, בין היתר:

  • המכון לפסיכולוגיה בסגד
  • מפעל קנבס סגד, מפעל גומי
  • מכון סגד לחרשים אילמים
  • מכון לרפואת ספורט ולנוער

מחקריו (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוהאן עמוס קומניוס

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Magna didactica (בהונגרית) תורת החינוך הגדולה של יוחנן עמוס קומניוס (תורגם מלטינית ג'רג' גרב). בודפשט : אקדמי, 1953. 427 עמודים.
  • עקרונות דידקטיים של קומניוס : (לכבוד שנת הקומניוס הבינלאומית). סגד : המכללה הפדגוגית סגד, 1958. קלני. מתוך השנתון של המכללה הפדגוגית סגד.
  • אטלס פסיכולוגי. בודפשט : הוצאת ספרי לימוד, 1956. 174 עמודים.
  • יוחנן עמוס קומניוס: Orbis sensualium pictus (בהונגרית) העולם הגלוי : (המהדורה התלת לשונית שפורסמה ב-1669. מבוסס על הטקסט שלו ובחיתוכי עץ) בודפשט, Magyar Helikon, 1959
  • ניסויים בפסיכולוגיה של עייפות. בודפשט : הוצאה לאור אקדמית, 1962. 215 עמודים,
  • כמה בעיות פסיכולוגיות של עייפות ומנוחה. בודפשט : גונדולה, 1963. 163 עמודים,
  • פסיכולוגיה כללית. עם יאנוש ברנץ. בודפשט : הוצאת ספרי לימוד, 1964. 216 עמודים.
  • מבוא לפסיכולוגיה. מחבר שותף: פטר פופר. בודפשט. : הוצאת ספרי לימוד, 1970. 164 עמודים.
  • על האקלים הפסיכולוגי של בית הספר. בודפשט : הוצאת ספרי לימוד, 1970 (שאלות בנות זמננו של פדגוגיה בארצנו).[4]

עריכותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עריכה של מספר ספרי פסיכולוגיה בהוצאת ספרי הלימוד, כולל:

  • פּסִיכוֹלוֹגִיה :(הפרקים אחדים בודדים נכתבו גם על ידי אחרים). בודפשט : הוצאת ספרי לימוד, 1971. 430 עמודים : גם (ספר לימוד במכללה)

חברויות (מבחר)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חבר מועצת המנהלים של ועדת קומניוס הבינלאומית
  • האגודה לפסיכולוגיה הומניסטית בחרה בו כחבר ב-1970
  • חבר או נשיא במספר ועדות פסיכולוגיות הונגריות (כגון של האקדמיה ההונגרית למדעים)

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ב-1959 קיבל את מדליית הזיכרון של קומניוס ונבחר לנשיאות ועדת קומניוס הבינלאומית, וקיבל את הפרס הגדול של האקדמיה הצ'כוסלובקית למדעים.
  • ב-1963 על פעילותו על הגבול בין רפואה לפסיכולוגיה (אקלקוליה, אפזיה), קיבל תואר דוקטור במדע ביו-רפואי מאוניברסיטת דברצן .
  • ב-1974 הוא כתב והגן על עבודת הדוקטורט האקדמית שלו בגרמנית בפוטסדאם, ובבודפשט הוכרז כדוקטור (PHD) למדעי הפסיכולוגיה.
  • פרס ארנאדל לשנת 1978 ומדליית ההצטיינות של קרל ליבקנכט מהמכללה הפדגוגית קארל ליבקנכט בפוטסדאם
  • 1979 עבור הרצאותיו במכללה ובאוניברסיטה (הפקולטה לאמנויות חופשיות, משפטים), הוא מונה לפרופסור לשם כבוד של אוניברסיטת יוז'ף אטילה בסגד.
  • כל הפרסים הרגילים של התקופה: עובד מצטיין, עובד מצטיין בחינוך, פרס לעבודה יוצאת דופן (בריאות), מדליית זיכרון TIT, פרס MTESZ לעבודה סוציאלית, תואר ברונזה של מסדר העבודה, תואר כסף ואחר כך זהב של המדליה של הצטיינות עבור שירות למולדת.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pedagógiai lexikon. 1. kötet Budapest: Keraban Könyvkiadó. 1997. 565. o. ISBN 9638146451 (לקסיקון פדגוגי)
  • Molnár Imre: Geréb György : 1923-1982. Magyar Pszichológiai Szemle, 39. köt. 1982/4. sz. 430-434. p. (אימרה מולנר: גיורגי גרב (1923–1982). כתב העת: סקירה פסיכולוגית הונגרית, כרך 39. 1982/4
  • Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967. (לקסיקון ביוגרפי הונגרי עורכת ראשית אגנש קניירש)
  • Geréb György személyi bibliográfiája, összeállította: Dr. Geréb György 1981-ben (ביבליוגרפיה אישית של עבודתו)
  • További információk (GerébGyörgy.hu) (מידע נוסף על ג'רג' גרב)
  • (György Geréb - Versuche aus dem Bereich der Psychologie der Monotonie und der Vigilanz )

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רג' גרב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Veczkó József: Dr. Geréb György: 1923-1982. Nekrológ. Pedagógiai Szemle, 32. évf. 1982/6. sz.
  2. ^ Nincs tévedés az évszámban, a diploma megszerzése előtt már lehetett doktorálni, így volt ez a 20. század első felében, a század második felétől csak a diploma megszerzése után lehetett doktorálni.
  3. ^ Várkonyi Hildebrand Dezső 1948-ban három tanítványát javasolta a tanárképző főiskolák pszichológiai tanszékeinek élére, Kelemen Lászlót, Nagy Sándort, Geréb Györgyöt. Lásd Zentai Károly: Emlékezés Várkonyi professzorra. In Várkonyi Hildebrand Dezső emlékkötet. Szeged, 1988. 189. o.
  4. ^ 21x27 cm. Fénymásolat. Szegedi Tudományegyetem Klebelsberg Kuno Könyvtára.