ג'רג' לוקאץ'

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
גֶ'רג' לוקאץ'
Lukács György
עמנואל לוינס
ג'רג' לוקאץ'
לידה 13 באפריל 1885
בודפשט, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 4 ביוני 1971 (בגיל 86)
בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת הומבולדט של ברלין, אוניברסיטת בודפשט עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות ניוגט עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם מרקסיזם
תחומי עניין אסתטיקה, פילוסופיה מדינית, ביקורת ספרות
הושפע מ קאנט, הגל, מרקס, לנין, לוקסמבורג, קירקגור, ובר, זימל
השפיע על קרל מאנהיים, רודי דוצ'קה, פרדריק ג'יימסון, אסכולת פרנקפורט, ולטר בנימין, לשק קולקובסקי, אימרה לקטוש, קרל פולני, גי דבור, סנדרה הארדינג
מדינה הונגריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס קושוט (1948)
פרס גתה (1970)
פרס קושוט (1955) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גֶ'רג' לוקאץ' או גיירג' לוקאץ'הונגרית: György Lukács; בודפשט, ‏13 באפריל 1885 –בודפשט, 4 ביוני 1971) נולד בשם לוינגר (Löwinger ) היה קומוניסט, פילוסוף מרקסיסטי ומבקר ספרות הונגרי-יהודי. נחשב למייסד אסכולת המרקסיזם המערבי. הוא היה ממייסדי חוג יום ראשון ומשתתפי חוג גלילאו.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לוקאץ' בשנת 1919 כקומיסר העם

לוקאץ' נולד ב-13 באפריל 1885 בבודפשט, שהייתה אז חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית, במשפחה יהודית. אביו היה יוז'ף לוקאץ' (מקודם:לווינגר) המנכ"ל של הבנק האנגלו-אוסטרי בבודפשט ובעל תואר אצולה שהוענק לו בשנת 1899 על ידי פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה שהיה גם מלך הונגריה. אמו הייתה אדל ורטהיימר.

לאחר השלמת לימודיו לתואר דוקטור באוניברסיטת ברלין בשנת 1906, ערך לוקאץ׳ מספר מסעות לאיטליה, ולאחר מכן שהה ארבע שנים בהיידלברג, שם למד אצל הפילוסוף היינריך ריקרט והסוציולוג והפילוסוף מקס ובר. בגרמניה גם הושפע מתפיסות קומוניסטיות-מרקסיסטיות. ב-1919 היה קומיסר העם לענייני תרבות וחינוך בממשלת הרפובליקה הסובייטית ההונגרית קצרת הימים של הקומוניסט (ממוצא יהודי) בלה קון. ב-1923, עם שובו להונגריה, פרסם את ספרו החשוב ביותר, "היסטוריה ותודעה מעמדית", שסתר מספר עקרונות מהתפיסה המרקסיסטית הלניניסטית, ולכן הוחרם על ידי המפלגה הקומוניסטית של ברית המועצות.

לוקאץ' תרם את רעיונות החפצון (ראיפיקציה) והתודעה המעמדית לפילוסופיה המרקסיסטית. בחיבורו "חזיון הראיפיקציה" (1923), הוא מבקר את הפטישיזם הנעוץ בקפיטליזם המודרני, ההופך את העובד לחפץ ולסחורה. בתחום ביקורת הספרות פרסם לוקאץ' את הספרים "הריאליזם בספרות" (1951) ו"הרומן ההיסטורי" (1955), שהשפיעו על המחשבה הריאליסטית בספרות.

בזמן המרד ההונגרי ב-1956 כיהן לוקאץ' תקופה קצרה כשר התרבות בממשלתו האנטי-סובייטית של אימרה נוג'. עם פלישת הכוחות הרוסים ודיכוי המרד הוא הוגלה, זמנית, כשאר חברי הצמרת המהפכנית לסנגוב, ברומניה. בשנת 1957 הוא שב להונגריה, הצליח לשרוד את הטיהורים של יאנוש קאדאר, ונפטר בשיבה טובה בבודפשט ב-1971.


כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד 1945[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ifjúkori művek (1902–1908) (Bp., 1977)
  • A lélek és a formák. Kísérletek; Franklin, Bp., 1910 (Die Seele und die Formen, 1911)
  • A modern dráma fejlődésének története, 1-2.; Kisfaludy Társaság, Bp., 1911
  • Esztétikai kultúra. Tanulmányok; Athenaeum, Bp., 1913 (Modern könyvtár)
  • Balázs Béla és akiknek nem kell. Összegyűjtött tanulmányok; Kner, Gyoma, 1918
  • Taktika és ethika; Közoktatásügyi Népbizottság, Bp., 1919
  • Die Theorie des Romans. Ein geschichtsphilosophischer Versuch über die Formen der grossen Epik; Cassirer, Berlin, 1920
  • Geschichte und Klassenbewusstsein. Studien über marxistische Dialektik; Der Malik, Berlin, 1923 (Kleine revolutionäre Bibliothek)
  • Lenin. Studie über den Zusammenhang seiner Gedanken; Malik, Wien, 1924 (Wissenschaft und Gesellschaft)
  • Lenin. Tanulmány Lenin gondolatainak összefüggéséről; németből ford. Gábor Andor; Ama, Wien, 1924
  • Georg Lukács: Lityeraturnije tyeorii XIX veka i markszizm; Goszlitizdat, Moszkva, 1937
  • Georg Lukács: K isztorii realizma; Goszlitizdat, Moszkva, 1939
  • Írástudók felelőssége; Idegennyelvű Irodalmi Kiadó, Moszkva, 1944

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רג' לוקאץ' בוויקישיתוף