ג'רום מאיירס
 | |
| לידה |
20 במרץ 1867 פיטרסבורג, ארצות הברית  |
|---|---|
| פטירה |
29 ביוני 1940 (בגיל 73) ניו יורק, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| תחום יצירה |
ציור |
| זרם באמנות |
אסכולת אשקאן |
| בן או בת זוג |
אתל מאיירס |
| צאצאים |
וירג'יניה ג'אנט מאייר |
  | |
ג'רום מאיירס (באנגלית: Jerome Myers; 1867–1940) היה אמן וסופר אמריקאי, המזוהה עם אסכולת אשקאן, וידוע במיוחד בזכות תיאורי הנוף העירוני ואנשיו.[1] הוא היה אחד המארגנים העיקריים של תערוכת הארמורי ב-1913, שהציגה את המודרניזם האירופי בפני אמריקה.[2]
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'רום מאיירס, נולד ב-20 במרץ 1867 בפטרסבורג שבווירג'יניה, כאחד מחמשת ילדיהם של אברם וג'וליה הילמן מאיירס. אחיו, גוסטבוס מאיירס, הפך לימים לעיתונאי בולט, פעיל סוציאליסטי והיסטוריון. מכיוון שאביהם נעדר לעיתים קרובות, ילדי מאיירס גודלו על ידי אמם ובסופו של דבר חיו בטרנטון שבניו ג'רזי ובפילדלפיה שבפנסילבניה. מדי פעם האחים הופנו לבתי אומנה כאשר אמם הייתה חולה. לאור תלאות משפחתיות אלה, מאיירס החל למלא תפקידים משפחתיים בגיל צעיר, כשהוא מתגורר בבולטימור שבמרילנד, לפני שעבר לעיר ניו יורק.
מאיירס הגיע למנהטן בשנת 1886 בגיל תשע-עשרה, ועבד מספר שנים כצייר סצנות ובהמשך בחברת "חריטות מוס", שם העתיק תשלילי תצלומים. במהלך תקופה זו החל להשתתף בשיעורי אמנות בערב בקופר יוניון ובליגת הסטודנטים לאמנות. כבר אז ניכר העניין שלו בנושאים עירוניים. ציור השמן הוותיק ביותר של מאיירס, "בחצר האחורית" (1888), נחשב לאחד הציורים הראשונים שמדגימים את נושאי אסכולת אשקאן באמריקה.[3] באופן דומה, בסביבות 1893, לאחר שצייר סירת תעלה במהלך טיול יומי לאורך תעלת מוריס ואסקס, ביצע מאיירס את מכירתו הראשונה לאישה שהתגוררה בסירה. המחיר היה שני דולר.
אמן מקצועי[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1895 מצא מאיירס עבודה במחלקת האמנות בטריבונה של ניו יורק. עם חסכון של מאתיים וחמישים דולר מעבודה הזו, הוא נסע לפריז בשנת 1896. עם שובו לעיר ניו יורק, כשנותרו לו רק עשרים דולר, הוא שכר, בשבעה דולרים בחודש, סטודיו ברחוב 232 ווסט 14 בעיר בניין בין חמש קומות, שהוסבה לשימוש באמנים. שם, שכנו הסמוך היה אדוארד אדם קרמר, צייר מבוגר ממנו רק בשנה. בעוד שההכשרה לאמנות של מאיירס הוגבלה לתקופות קצרות בקופר יוניון ובליגת הסטודנטים לאמנות, הוא רכש את השכלתו במרכזי האמנות האירופאיים במינכן, בברלין ובפריז.
קרמר היה זה שהביא את מאיירס לעולם של האמנות המקצועית. יום אחד, כאשר סוחר האמנות ויליאם מקבת הגיע לאולפן של קרמר כדי לצפות בעבודות, כיוון אותו קרמר לאולפן של מאיירס. מקבת רכש ממאיירס במקום שני ציורים קטנים של סצנות הרחוב המוקדמות שלו בניו יורק, ובמקביל המליץ לו לסיים יצירה נוספת. מקבת התלהב משני הציורים הללו, ולקח אותם לגלריה שלו, ומכר אחד מהם לבנקאי, ג'יימס ספייר. רכישה זו פתחה בפני מאיירס את עולם האמנות המקצועי.
מקבת גם הציע למאיירס לוותר על הרישום בעיפרון ובפסטל ולפנות לציורי שמן. בשנים שלאחר 1902 מכר מאיירס עבודות דרך גלריית מקבת והציג בתערוכות קבוצתיות במקומות אחרים. במרץ ובאפריל 1903, כאשר "המועדון הקולוניאל" בניו יורק ערך את תערוכת האמנות השנתית שלו, בין עשרים האמנים היו רוברט אנרי, ג'ון סלואן ומאיירס, שהציגו את עבודותיהם יחד לראשונה.
קיץ במנהטן[עריכת קוד מקור | עריכה]
עבור ג'רום מאיירס, הקיץ במנהטן סיפק הזדמנויות מיוחדות לתאר את חיי המהגרים בנוף האורבני. מזג האוויר החם הוציא את דיירי הדירות אל הרחובות והפארקים של העיר. עד יולי 1906, המוניטין של מאיירס כאמן המתאר את חיי האנשים בלואר איסט סייד היה כזה שכתב של "ניו יורק טיימס" ליווה אותו, החל משעה חמש בבוקר, כדי לראות את האמן מייצר תמונות של המבוגרים בעבודה וילדים במשחק. כדי לעבור דרך האיסט סייד עם מאיירס, ציין הכתב, "פונה לכאן ושם להביט באיזה בית או קבוצה מסוימת של אנשים, ...כדי להתרשם מהחיים השמחים שהיו באוויר הפתוח, כמו שחיו אנשים בקיץ באירופה - מכיוון שבתיהם אינם נוחים כמו הרחובות".[4]
תגובות אינדיבידואליות לנוכחותו של הצייר מאיירס בשכונה, התבססו על ההבדלים התרבותיים. בעוד שתושבי השכונות האיטלקיות התבוננו באמן ובפעילותו בהתרגשות ובסקרנות, תושבי הרובע היהודי, שמסורותיו אוסרות לעיתים קרובות הפקה של דימויים ייצוגיים, מחו והתרחקות מטווח הראייה של האמן".
שנותיו המאוחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאיירס זכה בפרסים אחדים על ציורי הרחובות שלו בשנים 1931, 1937, ובשנת 1931 ושוב בשנת 1937 וקיבל מדליית זהב ע"ש איזידור בשנת 1938. בשנת 1934 רכש מוזיאון המטרופוליטן לאמנות את הציור "קבוצה ברחוב". ה"הראלד טריביון" בניו יורק דיווח:
הציור של מר מאיירס הוא של קבוצת נשים העומדות ומשוחחות ברחוב קודר, עם ילדים שמשחקים לידם. מר מאיירס מחשיב את הציור כאופייני ליצירתו, ואומר שזו הסצנה שהוא הכי נהנה לצייר. "רחובות ישנים ובתים ישנים והאנשים שגרים בהם", הסביר. "אני מנסה לתפוס את ניו יורק שעובדת", אמר. "ציירתי את זה ברחוב דלנסי לפני שבע או שמונה שנים ומאז הסצנה ברחוב השתנתה. אני רוצה לנציח אותה לפני שהיא תיעלם".
22 שנה קודם לכן, בשנת 1912, רכש המטרופוליטן ציור של מאיירס לראשונה. בעלון המוזיאון המטרופוליטן ביוני 1913 נכתב:
ג'רום מאיירס מזה מספר שנים מראה לניו יורקים את האפשרויות האמנותיות של מה שהוא אולי החלק הייחודי במראות העיר. הוא גילה את הנושאים האלה בעצמו ומתייחס אליהם בדרך משלו. מרגשים אותו ההתרחשויות היומיומיות, הדברים הרגילים שכולם עשויים לראות. בנים ובנות שמשחקים בכיכר, הקהל המבלה במזח, חבורה של ילדים רוקדים, זקנים שאותם רעננות הלילה מפתה לשבת על ספסל הפארק או ברציף, פסטיבל דתי באיטליה הקטנה - אלה הנושאים האהובים עליו והוא מעניק להם כנות והערכה מעמיקה למשמעותם.[5]
לא רק שהמכירה למטרופוליטן הייתה אז כבוד גדול, אלא שהיא גם סיפקה לו מספיק כסף כדי להעביר את משפחתו מהסטודיו הקטן שלהם לאולם מרווח יותר בקרנגי החדש. במהלך השנים, אף על פי שהלך לאולפנים שונים, הוא תמיד חזר לקרנגי כבית האמיתי שלו.
מאיירס נפטר באולפן קרנגי שלו ב-19 ביוני 1940 לאחר סדרה של מחלות מפציעה שנפגע מנפילה. הוא היה בן 73.[6] מוקדם יותר באותה שנה הוא פרסם את האוטוביוגרפיה שלו, "אמן במנהטן".
באפריל – מאי 1941 ערך מוזיאון ויטני לאמנות אמריקאית בעיר ניו יורק את תערוכת הזיכרון של ג'רום מאיירס, עם למעלה מ־90 מציוריו, רישומיו ותחריטיו שהושאלו על ידי מוזיאונים ברחבי ארצות הברית וכן אספנים פרטיים. ציורי השמן שהוצגו נעו בין השנים 1905 לדיוקן עצמי שהושלם בשנת 1939, שנה לפני מותו.
מאיירס הותיר אחריו אשתו ועמיתתו האמנית אתל מאיירס שאיתה התחתן בשנת 1905 ובתם הרקדנית וירג'יניה מאיירס. לאחר מות בעלה הקדישה אתל חלק ניכר מזמנה לקידום המוניטין האמנותי שלו. היא הרצתה על עבודתו ברחבי ארצות הברית, בחסות הפדרציה האמריקאית לאמנויות בשנים 1941–1943, ותחזקה את גלריית הזיכרון של ג'רום מאיירס בעיר ניו יורק במשך מספר שנים.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Jerome Myers | Smithsonian American Art Museum, americanart.si.edu (בבאנגלית)
- ^ Laura Braden, Routledge Encyclopedia of Modernism, London: Routledge, ISBN 978-1-135-00035-6
- ^ Grant Holcomb, The Forgotten Legacy of Jerome Myers, (1867-1940): Painter of New York's Lower East Side, American Art Journal 9, 1977, עמ' 78–91 doi: 10.2307/1594056
- ^ Life on the East Side his Art Inspiration," New York Times, July 1, 1906.
- ^ Whitney Museum of American Art, Jerome Myers: memorial exhibition, New York: Whitney Museum of American Art, 1941. (באנגלית)
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:צ-מאמר
פרמטרי חובה [ מחבר ] חסרים , "Jerome Myers, 73, Noted Artist Dies", SpringerReference, Springer-Verlag