ג'רו (עיר)
 | |
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת |
|---|---|
| אומת הבית |
 אנגליה |
| מחוז | טיין אנד ויר |
| שטח | 113.44 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיירה | 27,526 (2001) |
| קואורדינטות | 54°58′53″N 1°29′24″W / 54.981388888889°N 1.49°W |
| אזור זמן | UTC+0 |
  | |
ג'רו (באנגלית: Jarrow) היא עיירה היסטורית במחוז דרום טיינסייד שבצפון-מזרח אנגליה, הכלולה כיום בתחומי המחוז המינהלי טיין אנד ויר. העיירה שוכנת על הגדה הדרומית של נהר הטיין, במרחק שלושה מיילים מן החוף המזרחי של אנגליה וחמישה מיילים מזרחית לעיר ניוקאסל על הטיין. מפקד האוכלוסין של שנת 2011 קבע כי גבולותיה המוניציפליים כוללים גם את היברן והבולדונס, ובסך הכול נמנו בה 43,431 תושבים. ג'רו נחשבת לאחת מהיחידות האורבניות המרכזיות של טיינסייד, אף כי היא שומרת על אופי מקומי ייחודי. העיר מהווה את נקודת המוצא הדרומית של מנהרת הטיין, ובשל מיקומה האסטרטגי לאורך הנהר היא נטועה בהיסטוריה של קשרי מסחר, תעשייה ותחבורה, ששימשו מרכיבים משמעותיים בעיצוב דמותה במשך מאות שנים.
אטימולוגיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מקור שמה של ג'רו מתועד לראשונה במאה השמינית, והוא נגזר משבט אנגלי בשם "גירווה". שם שבט זה פירושו "יושבי הביצות" או "שוכני הפנֵות", והוא ככל הנראה מתייחס לאזור ביצתי שנקרא "ג'רו סלייק", אשר שכן במפגש הנהרות טיין ודון. מבחינה בלשנית, על פי התפתחות רגילה היה צפוי שהשם יתגלגל בצורתו המודרנית ל"יארו". אולם, ההשפעה הנורמנית לאחר הכיבוש במאה ה-11 הביאה לשינוי הגייה וליצירת הצליל "ג'", כפי שאירע גם במקומות סמוכים כגון ג'סמונד. שינוי זה מגלם את הרבדים ההיסטוריים־תרבותיים שהותירו את רישומם באזור, ומשמש עדות להשתלבותה של העיירה בגלי השפעות אתניות ולשוניות שעיצבו את אנגליה בימי הביניים.[1]
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]במאה השביעית והשמינית מילאה ג'רו תפקיד חשוב במפת הנצרות והלמידה באנגליה. מנזר פאולוס הקדוש, שהוקם כצלע הדרומית במערכת הדו-מנזרית מונקוורמות'-ג'רו, נודע בשל ספרייתו העשירה ובשל נוכחותו המרכזית של הנזיר בדה ונרביליס. בדה, הנחשב לגדול המלומדים האנגלו-סקסים, כתב במקום את חיבורו הידוע "תולדות הכנסייה של האומה האנגלית", שזיכה אותו בתואר "אבי ההיסטוריה האנגלית". תרומתו חרגה מעבר לעולם הדתי, שכן היא קבעה את היסודות הראשונים לחקר היסטורי שיטתי באנגליה. המנזר, בזכות מסעותיו של מייסדו בנדיקט ביסקופ ברחבי אירופה, היה מצויד בכתבי קודש ובטקסטים קלאסיים, והיווה את מרכז הלמידה הגדול ביותר מצפון להרי האלפים.[2]
בין המפעלים החשובים של מנזר ג'רו נמנה פרויקט קודקס אמאטינוס, התנ"ך הלטיני השלם הקדום ביותר ששרד בשלמותו.[3] ב-692 יזם האב קיולפריד את ייצורם של שלושה עותקים עצומים, אשר נדרשו להם עורותיהם של כשני-אלפים ראשי בקר. אחד מן העותקים הובל על ידי קיולפריד בדרכו לרומא כדי שיוענק לאפיפיור גרגוריוס השני. הספר שמור כיום בספרייה הלורנציאנית בפירנצה ומהווה אבן דרך בחקר כתבי היד של ימי הביניים. המנזר עצמו נשדד על ידי הפולשים הוויקינגים ב-794, אך השפעתו האינטלקטואלית לא נעלמה, ושרידיו שולבו בכנסיית פאולוס של ימינו. בכנסייה זו ניצב חלון זכוכית צבעונית מהמאה השביעית, הנחשב לחלון הוויטראז' העתיק ביותר בעולם שנותר שלם.
התפתחותה המודרנית של ג'רו החלה במאה ה-19 עם חדירת התעשייה הכבדה. בשנת 1852 ייסד צ'ארלס מארק פאלמר את מספנת חברת פאלמרס לבניית ספינות וברזל, שהייתה מהחלוצות בבניית אוניות פלדה משוריינות והפכה למוקד עולמי של תעשיית הספנות.[4] במספנה זו נבנו כאלף כלי שיט, ובהם אוניות סוחר מודרניות וכן סיירות קרב בולטות של הצי המלכותי הבריטי.[4] התרומה הכלכלית של המפעל הייתה עצומה, שכן כ-80 אחוזים מתושבי העיירה הועסקו בו, והוא סיפק פרנסה ותחושת זהות לתושבים.[5] שגשוג זה בא לידי ביטוי גם במבנה העירוני, וב-1904 הוקם בית העירייה המרשים ברחוב גריינג', שהיווה סמל לעוצמתה של העיר ולמעמדה.
קריסת מספנת פאלמרס בשנת 1933 הייתה אירוע מכונן בהיסטוריה של ג'רו. הסגירה נבעה ממדיניות ממשלתית שנועדה לצמצם עודף ייצור בענף הספנות הבריטי, אף שהמספנה נחשבה ליעילה ומודרנית יחסית. התמוטטות זו הובילה לאבטלה המונית ולמצוקה כלכלית קשה. מצב העניינים היה כה חריף עד כי השבועון האמריקאי "לייף" תיאר את העיירה כ"עיר מקוללת". המציאות האפילה הולידה את "מסע הצלב של ג'רו" בשנת 1936, צעדת מחאה בת מאתיים מובטלים אל לונדון שנועדה להעלות לתודעה הלאומית את מצוקת הפריפריה התעשייתית. אף שהשפעתה הישירה על המדיניות הממשלתית נותרה מוגבלת, היא הפכה לסמל עיקש של מאבק חברתי.
בצד הצעדה, פורסם בשנת 1939 ספרה של חברת הפרלמנט אלן וילקינסון, "העיר שנרצחה", שתיאר בפרוטרוט את קריסת המערכת הכלכלית בג'רו. הלחץ הציבורי סייע לקידום יוזמות תעשייה חדשות, ובשלהי שנות השלושים הוקמו מפעלים לפירוק אוניות, מפעלי הנדסה ופלדה. מלחמת העולם השנייה האיצה את ההתאוששות המקומית, שכן הצי הבריטי נזקק שוב לייצור אוניות. לאחר המלחמה הולאמו מספנות העיר, אולם המגמה ארוכת הטווח של דעיכת ענף הספנות נמשכה, וב-1980 נסגרה המספנה האחרונה בעיר. עובדה זו סימנה את קץ עידן התעשייה הכבדה, שהייתה במשך יותר ממאה שנה עמוד התווך של הכלכלה המקומית.
מלבד הקריסה הכלכלית חוותה ג'רו גם טרגדיות אחרות. אסון הרכבת בצומת בדה בשנת 1915 היה אחד הקשים בצפון-מזרח אנגליה, כאשר 17 נוסעים נהרגו בהתנגשות שנגרמה כתוצאה מטעות של אותת רכבת. אף על פי כן, העיירה שמרה על רצף קיומה ועל מרכזיותה האזורית. המלחמה השנייה, כפי שצוין, החזירה את העיירה למסלול תעשייתי, אך כבר בעשורים הבאים התעצמה המגמה של סגירת מספנות וצמצום מקורות התעסוקה. על אף האתגרים, ג'רו נותרה סמל לאזורי תעשייה בצפון-מזרח בריטניה שנאבקו לשרוד בתנאי כלכלה משתנה.
במאה ה-21 ניכרת בג'רו המשכיות למסורת המחאה החברתית. בשנת 2014 יזמה קבוצת אמהות מדארלינגטון מצעד נוסף מג'רו ללונדון, הפעם נגד מהלכי הפרטת שירותי הבריאות. באירוע השתתפו אלפים, והוא הוצג כהמשך ישיר לרוח המאבק של שנות השלושים. המחאה הדגישה את חשיבותה הסמלית של ג'רו כמוקד זיכרון חברתי-פוליטי ואת הקשר שנרקם בינה לבין רעיון הצדק החברתי באנגליה המודרנית. בכך התבססה העיר לא רק כאתר של היסטוריה תעשייתית אלא גם כנקודת ייחוס תרבותית ופוליטית לזיכרון הקולקטיבי הבריטי.[6]
דמוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]מפקד האוכלוסין של 2011 הצביע על גידול חד במספר התושבים, 43,431 לעומת 27,526 בשנת 2001, בעיקר בשל שינויי גבולות מוניציפליים. ההרכב האתני בעיר הומוגני במיוחד: 97 אחוזים מן התושבים הם ממוצא בריטי-לבן, נתון ההופך את ג'רו לאחת הערים הפחות מגוונות מבחינה אתנית בטיינסייד. שיעור האבטלה בעיר גבוה מזה של צפון-מזרח אנגליה, וב-2016 נרשמו 1,680 נתמכי קצבאות, מהם 370 צעירים בני 18–24. לצד האתגרים, פועלים בעיר מוסדות חינוך מודרניים כגון "בית ספר ג'רו", שעבר שיפוץ מקיף ב-2009.[7]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ Watts, Victor, ed. (2010). The Cambridge Dictionary of English Place-Names. Cambridge University Press. p. 336. ISBN 978-0-521-16855-7.
- ^ Benedetto, Robert; Duke, James O. (2008). The New Westminster Dictionary of Church History: The early, medieval, and Reformation eras. Westminster John Knox Press. p. 673. ISBN 978-0-664-22416-5. ארכיון מ-1 ביולי 2022. נבדק ב-8 בינואר 2017.
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Codex Amiatinus Bible returns to its home in Jarrow". BBC News. 15 במאי 2014. ארכיון מ-5 באוקטובר 2022. נבדק ב-2016-05-10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ 1 2 Chronicle staff (28 בפברואר 2013). "Collier who steamed into North legend". chroniclelive.co.uk (באנגלית). Newcastle: Chronicle. ארכיון מ-31 במרץ 2018. נבדק ב-19 באפריל 2018.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "On This Day: Jarrow Crusade unemployment march begins". uk.news.yahoo.com. 4 באוקטובר 2013. ארכיון מ-30 במאי 2015. נבדק ב-2016-05-10.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "'Jarrow March' ends in pro-NHS rally in London". BBC News. 6 בספטמבר 2014. ארכיון מ-4 באוקטובר 2018. נבדק ב-2016-05-10.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Gazette Staff (5 ביוני 2010). "Jarrow landmark bites the dust". Shields Gazette (באנגלית). shieldsgazette.com. ארכיון מ-18 באוגוסט 2018. נבדק ב-18 בספטמבר 2018.
{{cite news}}: (עזרה)
