ג'רי קוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ג'רי קוב
Jerrie Cobb
ג'רי קוב עם חללית מרקורי
ג'רי קוב עם החללית מרקורי
לידה 5 במרץ 1931
נורמן, אוקלהומה
פטירה 18 במרץ 2019 (בגיל 88)
פלורידה, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית
ידועה בשל חלק מצוות "מרקורי 13"
השכלה University of Science and Arts of Oklahoma עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק טייסת
פרסים והוקרה
  • גביע הרמון (1973)
  • היכל התהילה הלאומי של התעופה (2012) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'רי קובאנגלית: Geraldyn ("Jerrie") M. Cobb;‏ 5 במרץ 1931 - 18 במרץ 2019) הייתה טייסת אמריקאית, וחלק מצוות הנשים של ה-13 של מרקורי, בו נבחרו נשים שיבצעו בדיקות סינון פזיולוגיות, במקביל לאסטרונאוטים המקוריים של תוכנית מרקורי, כחלק מתוכנית פרטית שלא נעשתה על ידי נאס"א.

ראשית חייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוב נולדה ב-5 במרץ 1931[1] בנורמן, אוקלהומה לויליאם קוב והלנה בולטר- סטון קוב. כילדה שגדלה באוקלהומה, קוב החלה לטוס בגיל צעיר עם עידוד מצד אביה הטייס. קוב טסה לראשונה במטוס של אביה בגיל 12, בתא הטייס במטוס דו כנפי של חברת "וואקו".[2] בגיל 16, קוב טסה סביב ההמישורים הגדולים במטוס קל מסוג פייפר קאב כשהטיסה כרזות מעל עיירות קטנות שמכריזות על בואם של קרקסים. קוב ישנה תחת כנף הקוב בלילה ודבר זה עזר לה לגייס כסף לדלק כדי לתרגל את יכולות הטייס שלה. בהגיעה לגיל 17, כשהייתה עוד תלמידת תיכון באוקלהומה, קוב הנפיקה את תעודת הטייס הפרטי שלה. כשנה לאחר מכן קיבלה את תעודת הטייס הרשמית שלה.[1] ב-1948, קוב החלה ללמוד באוניברסיטה למדע ואומנות של אוקלהומה לשנה אחת.[3]

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 19, קוב לימדה גברים לטוס ובגיל 21 היא סיפקה מנועים של פצצות לצבאות חיל אוויר זרים בכל העולם.[4]

בעקבות הפליה מינית וחזרתם של המון גברים טייסים לאחר מלחמת העולם השנייה, קוב נאלצה לעבוד בעבודות פחות מבוקשות כגון ריסוס אווירי. אך למרות זאת, היא התעקשה- קוב רכשה תעודת הדרכת טיסה רב- מנועית, בנוסף לתעודת ה רישיון האווירי שהיה ברשותה.

קוב המשיכה וקבעה שיאי עולם במהירות, מרחק וגובה עוד שהייתה בשנות העשרים שלה. קוב הייתה האישה הראשונה שטסה בסלון האווירי בפריז, תצוגת הטיס הגדולה ביותר בעולם. חבריה למקצוע הקנו לה את התואר טייסת השנה והעניקו לה את פרס מדליית זהב להצלחה על שם אמיליה ארהארט. מגזין לייף דירג אותה אחת מתוך תשע הנשים בקטגוריית "100 צעירים החשובים ביותר בארצות הברית".[4][5]

כדי לחסוך כסף לקנות מטוס מסוג Fairchild PT-19 ששירת את צבא ארצות הברית בזמן מלחמת העולם השנייה, ובמטרה להיות עצמאית, קוב שיחקה כדורסל בקבוצת הנשים של אוקלהומה (Okhahoma City Queens) בצוות המקצועי.[1]

ב-1959, בהיותה רק בת 28 היא הייתה טייסת ומנהלת בחברת עיצוב והנדסת של מטוס ה"ארו". כבר ב-1960, היו ברשותה 7000 שעות זמן תעופה והיא החזיקה בשלושה שיאי עולם בתחום הטייס: שיא עולם לשנת 1959 למרחק טיסה הארוך ביותר שנעשה ללא עצירה, שיא עולם במהירות למטוסים קלים לשנת 1959, ושיא עולם בטיסה לגובה למטוסים קלים לשנת 1960.[6]

במאי 1961, מנהל נאס"א, ג'יימס וב מינה את קוב ליועצת בתוכנית החלל של נאס"א.[4]

אפליה מינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

אף על פי שהשלימה את שלושת השלבים של ההערכות הפיזיות והפסיכולוגיות במלואם שנעשו על מנת לבחור את האסטרונאוטים שיעלו על תוכנית מרקורי, הפרויקט לא היה פרויקט רשמי של נאס"א והיא לא יכלה לגייס תמיכה בקונגרס על הוספת נשים לתוכנית האסטרונאוטים, שהתבססה אך ורק על המין שלהם. בזמנו, קוב הטיסה 64 סוגי מטוסים, אך רק פעם אחת ישבה מאחורנית של מטוס קרב. בנוסף היא החזיקה בשיאי עולם בתחום הטייס על מהירות, גובה, ומרחק.[4]

אף על פי שלעולם לא טסה בחלל, קוב, ביחד עם עוד 24 נשים, עברה מבחנים פיזיים זהים לאותם מבחנים שעברה במסלול תוכנית מרקורי, בתקווה שתהפוך למדריכת אסטרונאוטים. כל הנשים שהשתתפו בתוכנית, היו ידועות בתור מדריכות האסטרונאוטים הראשונות והיו טייסות מיומנות. ד"ר רנדי לובלנס, מדען נאס"א שערך את המבחנים הפיזיים לתוכנית מרקורי בקליניקה הפרטית שלו, שנערכו ללא נוכחות או סנקציות למניהן מטעם נאס"א, טען כי קוב דורגה ב-2% הראשונים מכלל המעומדים, משני המינים.[7]

בשנת 1962, קוב נקראה להעיד בפני הקונגרס של ארצות הברית בוועדת מקרים מיוחדת, על בחירת האסטרונאוטים במין הנשי.[8] האסטרונאוט ג'ון גלן פתח את השימוע במשפט "גברים הולכים להלחם במלחמות וטסים במטוסים, והעובדה שאף אישה לא בתחום נובעת מהחברה שאנו חיים בה".[9] רק חודשים לאחר מכן, ברית המועצות שלחה את האישה הראשונה לחלל,[2] ולנטינה טרשקובה. זמן קצר לאחר מכן, טרשקובה לעגה לקוב על אמונותיה הדתיות.[10]

קוב נלחמה על זכויותיה להתאמן לצד הגברים, ביחד עם עוד משתתפות מה-13 של מרקורי. למרות המאמצים, בזמנו כדי להיכנס לתוכנית האסטרונאוטים, נאס"א דרשו ניסיון צבאי בטייס שכלל מהירות גבוהה ורקע הנדסי שיאפשר לטייס להשתלט בעת הצורך. הם לא ראו את קוב יוצאת מן הכלל.[11] ליז קרפנטר, עוזרת בכירה של סגן הנשיא לינדון ג'ונסון, נסחה מכתב למנהל נאס"א ג'יימס וב בו הרהרה על הדרישות המבוקשות, אך ג'ונסון לא שלח את המכתב, ובמקום, הוא כתב "הבא נעצור את זה עכשיו!"[12][6][13]

חיים מאוחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוב החלה 30 שנה של עבודה מסיונרית בדרום אמריקה, וערכה טיסות הומניטריות כשהובילה אספקה לשבטים מקומיים, ומיקמה נתיבי אוויר חדשים לאזורים מרוחקים. קוב זכתה לאהדה וכבוד מצד ממשלות ברזיל, קולומביה, אקוודור, צרפת, ופרו.[4][14] בשנת 1981 הייתה מועמדת לפרס נובל לשלום על פעולותיה ההומניטריות.[1] בשנת 1999, ארגון הנשים הלאומי הובילו קמפיין לשליחתה לחלל במטרה לבדוק את תהליכי ההזדקנות. הקמפיין לא צלח.[1] היא זכתה בהמוני פרסים, שבחים, שיאים ותארים בתחום הטייס, כולל פרס כנפי הזהב.[4]

נפטרה בפלורידה ב-18 במרץ 2019.

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מדליית זהב על שם אמיליה ארהארט
  • אשת השנה בטייס
  • הוגדרה בתור "טייסת השנה" מאיגוד הטייסים הלאומי
  • האמריקאית הרביעית שקיבלה כנפי זהב מהפדרציה הבינלאומית לאווירונאוטיקה, בפריז, צרפת
  • הוכרזה בתור "קפטן ההישגים" מטעם האקדמיה הבינלאומית להישגים
  • שירתה חמש שנים בתור יועצת ברשות התעופה הפדרלית
  • קיבלה הוקרה מממשלת אקוודור להנחלת קווי תעופה חדשים מעל הרי האנדים ומעל הג'ונגל האנדי
  • בשנת 1973 קיבלה את הגביע הלאומי והייתה אחת מ"הנשים הטייסות הטובות בעולם" שהוענק על ידי הנשיא ריצ'רד ניקסון בטקס שהתקיים ב בית הלבן
  • נרשמה ב"קיר התהילה של אוקלהומה" בתור "הטייסת הכי מרשימה בארצות הברית"
  • קיבלה פרס מטעם הנשים החלוצות על "אומץ רוח" על שטסה מעל יער האמזונס ושירתה ועזרה לשבטים אינדיאניים
  • בשנת 1979 קיבלה פרס מטעם התעשייה האווירית על "פעילות הומניטרית לטיס המודרני"
  • בשנת 2000 נכנסה לרשימת התהילה של "הנשים הטייסות החלוצות"
  • בשנת 2007 קיבלה את פרס ד"ר המדע מטעם אוניברסיטת ויסקונסין

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

<Weitekamp, Margaret (2004). Right Stuff, Wrong Sex: America's First Women in Space Program. Johns Hopkins University Press. ISBN 0-8018-7994-9. 

Ackmann, Martha (2003). The Mercury 13: The Untold Story of Thirteen American Women and the Dream of Space Flight. Random House. ISBN 0-375-50744-2. 

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רי קוב בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 Geraldyn M. "Jerrie" Cobb (1931-), Pioneer Aviatrix, www.ctie.monash.edu.au
  2. ^ 1 2 jerrie-cobb-foundation.org - Diese Website steht zum Verkauf! - Informationen zum Thema Jerrie Cobb NASA space pilot woman pilot female pilot Mercury 13 Amazon., www.jerrie-cobb-foundation.org
  3. ^ alumni, Cobb, Jerrie 2003, usao.edu, ‏2014-02-01 (באנגלית)
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 David Darling, Cobb, Geraldyn (, www.daviddarling.info
  5. ^ Astronaut Jerrie Cobb - The Mercury 13 Were NASA's First Women Astronauts, www.johnshepler.com
  6. ^ 1 2 The Ninety-Nines Inc, Our History | 99s in Aviation History | Women in Involved Aviation..., The Ninety-Nines, Inc. (באנגלית)
  7. ^ GPN-2004-00026 - Jerrie Cobb Poses beside Mercury Capsule, web.archive.org, ‏2011-12-24
  8. ^ Wayback Machine, web.archive.org, ‏2015-12-11
  9. ^ Why Did the Mercury 13 Astronauts Never Fly in Space?, Popular Science (באנגלית)
  10. ^ "Valentina Tereshkova Ridicules Jerrie Cobb". The Racine Journal-Times Sunday Bulletin. בדיקה אחרונה ב-7 בינואר 2019. 
  11. ^ Tanya Lee Stone, "Almost Astronauts: 13 Women Who Dared to Dream", Candlewick Press Somerville, MA, 2009 p. 64
  12. ^ The Space Review: You’ve come a long way, baby!, www.thespacereview.com
  13. ^ Stephanie Nolen, "Promised the Moon: The untold story of the first women in the space race", Penguin Books Canada, Toronto, 2002. p. 300
  14. ^ Mercury 13, www.uwosh.edu