ג'רי רובין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'רי רובין
Jerry Rubin
Jerry Rubin (edit) - Spectrum 13Mar1970.jpg
לידה 14 ביולי 1938
סינסינטי, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
נהרג 28 בנובמבר 1994 (בגיל 56)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות הילסייד ממוריאל פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת סינסינטי עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע יזם, איש עסקים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'רי רוביןאנגלית: Jerry Rubin;‏ 14 ביולי 193828 בנובמבר 1994) היה פעיל חברתי יהודי אמריקני בשנות השישים ושבעים. רובין הוא דוגמה לשינוי שהתחולל בארצות הברית ממהפכנות להולדת השמרנות החדשה משנות השמונים ואילך.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רי רובין היה בין השבעה שפוצצו את הוועידה הדמוקרטית הלאומית (1968) ונחשב לאחד ממנהיגי ההיפים ביחד עם האקטיביסט אבי הופמן ואחרים.

ג'רי רובין החל בצעדי המחאה שלו אחרי שעזב את הלימודים באוניברסיטת ברקלי. המחאה הראשונה בברקלי התרחשה בעקבות סירוב של מוכר מכולת מקומי להעסיק אפריקאי-אמריקאי. לאחר מכן רובין הוביל ויזם מאבקים משלו. רובין ארגן את וי"ו – ועדת יום וייטנאם (VDC – Vietnam Day Committee) והיה אחד המייסדים של תנועת הייפיס – התנועה הבינלאומית של הנוער (Yippies – Youth International Party). מייסדים אחרים בתנועה היו אבי הופמן (Abbie Hoffman) ופיגסוס (Pigasus) – חזיר שהפך לנשיא. הוא שיחק תפקיד מרכזי בשיבוש ההתכנסות הלאומית של המפלגה הדמוקרטית בשיקגו בשנת 1968. ביחד עם שבעה חברים אחרים (אבי הופמן, רני דייוויס, ג'ון פרוינאס, דייוויד דילינג'ר, לי ווינר, טום היידן ובובי סיל – מנהיג הפנתרים השחורים שגרם לעוצמות גדולות של איום נפרד לממסד). רובין הועמד למשפט ביחד עם השבעה בהאשמה של קשירת קשר לחצות גבולות מדינות במטרה להסית ליצירת מהומות.

השופט היה ג'וליוס הופמן. הנאשמים כונו "השבעה משיקגו" (Chicago Seven) וזאת לאחר שבובי סיל הופרד מהם. הנאשמים הפכו את אולם בית המשפט לקרקס ולמרות שחמישה מתוך השבעה נמצאו אשמים ביצירת מהומות, הם זוכו לאחר מכן בבית משפט לערעורים. על סיפורם מבוסס הסרט "משפט השבעה משיקגו".

בשנות השמונים הוא הפך לאיש עסקים, היה לראשונים להשקיע בחברת "אפל". הוא הקים חברות שיווק, עבד כיועץ בשוק ההון והגדיר מחדש את אוכלוסיית היאפים בניו יורק. הוא ביקש לטענתו שלא להישאר מחוץ למבנה הכוח ולרקוד, אלא לשנות מבפנים את מבנה הכוח. השינוי שחל בדמותו הוא גם שינוי מחשבתי שהתחולל בארצות הברית במחנה של השמאל הרדיקלי.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמונות האנטי ממסדיות של ג'רי רובין כונסו בתוך ספרו "עשה זאת!: סצינות של המהפכה" (Do It!: Scenarios of the Revolution) בהוצאת סימון ושוסטר, 1970 ([1]). את ההקדמה לספר כתב אלדריג' קליבר (Eldridge Cleaver) מנהיג הפנתרים השחורים. וקוונטין פיורי (Quentin Fiore) שאחראי לעיצוב הלא קונבנציונלי של העטיפה. הספר מכיל את המבט הפנימי של רובין על המשפט של השבעה בשיקגו ובו בזמן גם מביט בתנועת "מחתרת החזאים" (Weatherman Underground) שביקשה למוטט את המשטר בארצות הברית באמצעות פגיעה ישירה במוסדותיו, בפנתרים השחורים, LSD, תנועת שחרור הנשים וכן במהפכה שלא התרחשה.

בשנת 1976 רובין כתב את הספר "להתבגר (מחדש) בגיל 37" (Growing (Up) at Thirty-Seven) שכלל פרק אשר תיאר את הניסיון שלו תחת הדרכת הסמינרים של ארהרד (Erhard Seminar Training) כחלק מספריטואליזם אמריקאי. הספר מתאר את ההתחקות של רובין אחרי האודיסיאה הפרטית שהוא עבר מאקטיביסט רדיקלי בשנות השישים לפרקטיקות שבהם התעצב המאבק בשנות השבעים.

שינוי דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום מלחמת וייטנאם, רובין שינה את הדעות הפוליטיות שלו והפך יזם ואיש עסקים. הוא היה אחד המשקיעים הראשונים של חברת המחשבים "אפל". בשנות השמונים השתתף במסע דיונים, ביחד עם אבי הופמן שכונה "היפי נגד יאפי" (Yippie Versus Yuppie). טענתו המרכזית של רובין שאקטיביזם כלל עבודה קשה ושימוש בסמים, סקס ויציאה נגד קניין פרטי הפך את תנועת ההתנגדות ל"תנועה מפחידה משל עצמה" ו"יצירת עושר ורווחה היא המהפכה האמריקאית האמיתית – ומה שצריך הוא הזרקת מימון לתוך האזורים המדוכאים של המדינה". מה שהפריד בין הופמן לבין רובין היו דעות פוליטיות שונות ולא אישיות. כשהופמן התאבד בהפתעה בשנת 1989, רובין היה בין שני חברי "השבעה משיקגו" שביקרו בהלוויתו שכללו גם את הסנטור מטעם מדינת קליפורניה טום היידן).

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]