ג'רמי ריפקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-edit-clear.svg
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
ג'רמי ריפקין
Jeremy Rifkine
ג'רמי ריפקין כפי שצולם ב-2009
ג'רמי ריפקין כפי שצולם ב-2009
לידה 26 בינואר 1945 (בן 77)
דנוור, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
מעסיק בית הספר וורטון עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס קורין (2005)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת האסלט (28 במאי 2015) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'רמי ריפקיןאנגלית: Jeremy Rifkin;‏ נולד ב-26 בינואר 1945, דנוור, קולורדו, ארצות הברית) הוא תאורטיקן חברתי וכלכלי, סופר, נואם, יועץ פוליטי ופעיל חברתי אמריקאי-יהודי.

ריפקין הוא הנשיא של ה-Foundation on Economic Trends ומחברם הפופולרי של עשרים ספרים העוסקים בהשפעה של שינויים מדעיים וטכנולוגיים על הכלכלה, כוח העבודה, החברה והסביבה. ספריו תורגמו ליותר מ-35 שפות ונעשה בהם שימוש במאות אוניברסיטאות, תאגידים, וסוכנויות ממשלה ברחבי העולם. ספריו האחרונים כוללים את The Zero Marginal Cost Society (2014), The Third Industrial Revolution (2011), The Empathic Civilization (2010), The European Dream (2004),The Hydrogen Economy (2002), The Age of Access (2000), The Biotech Century (1998) ו-The End of Work (1995).

ריפקין הוא הנשיא של קבוצת הייעוץ TIR Consulting Group LLC אשר מייעצת למדינות, מחוזות ורשויות מוניציפליות ברחבי העולם על פיתוח תוכניות אב ל"מהפכה התעשייתית השלישית" (TIR). הוא גם המייסד והיו"ר של "Third Industrial Revolution Global CEO Business Round Table", המורכב מהחברות המובילות בעולם בתחומי האנרגיה המתחדשת, בניה, אדריכלות, נדל"ן, טכנולוגיית מידע, ספקיות אנרגיה, תחבורה ולוגיסטיקה. צוות הפיתוח הכלכלי הגלובלי של ריפקין הוא הגדול מסוגו בעולם והוא עובד עם ערים, מחוזות וממשלות במטרה לגבש תוכניות אב להפיכת הכלכלות שלהם לבעלות תשתיות של "המהפכה התעשייתית השלישית", ללא שימוש פחם.[1]

טורו החודשי של ריפקין על נושאי אקטואליה שונים הופיע במשך השנים בחשובים והגדולים שבעיתוני העולם, ביניהם Los Angeles Times, The Guardian, Süddeutsche Zeitung, El Mundo ורבים אחרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריפקין נולד בדנוור, קולורדו לויוֵט ראבֵל ריפקין ומילטון ריפקין, יצרן שקיות פלסטיק. הוא גדל בצד בדרום-מערבי של שיקגו. הוא היה נשיא המחזור[דרושה הבהרה] שלו בבית הספר וורטון שבפנסילבניה (לימודי כלכלה, 1967) שם קיבל את פרס General Alumni Association's Award of Merit.[2] לאחר שראה יום אחד את חבריו לספסל הלימודים מכים חבורת סטודנטים שמחו נגד מלחמת וייטנאם מחוץ לבניין הנהלת האוניברסיטה, הוא ארגן הפגנה בעד חופש הביטוי. ריפקין הפך לחבר פעיל ב"תנועת השלום" (האופוזיציה למעורבות ארצות הברית בווייטנאם). הוא למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס (1967), שם המשיך להיות פעיל אנטי-מלחמתי. מאוחר יותר הצטרף לארגון VISTA האמריקאי למלחמה בעוני.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1973 ארגן ריפקין מחאה המונית נגד חברות נפט בחגיגות ה-200 ל"מסיבת התה של בוסטון" (Boston Tea Party) בנמל של בוסטון. אלפים השתתפו במחאה ופעילים השליכו חביות נפט ריקות למימי הנמל של בוסטון. המחאה התרחשה כתגובה לעליה במחירי הנפט בסתיו 1973 בעקבות אמברגו הנפט של OPEC. המחאה כונתה מאוחר יותר בפי התקשורת "מסיבת הנפט של בוסטון".[3]

ב-1977 הוא ייסד יחד עם טד הווארד, את ארגון FOET (Foundation on Economic Trends), הפעיל ברמה לאומית ובינלאומית בנושאי מדיניות ציבורית הקשורים לסביבה, הכלכלה ושינויי אקלים. ארגון FOET בוחן מגמות שונות ואת השפעתן על הסביבה, החברה, התרבות והכלכלה, ועוסק בהתדיינות משפטית, חינוך ציבורי, בניית קואליציות וארגון פעילויות על מנת לקדם את מטרות הארגון. ריפקין הפך להיות אחד המבקרים החשובים הראשונים של תעשיית הביו-טכנולוגיה שרק החלה את דרכה, בפרסום ספרו Who Should Play God? בשנת 1977.[4]

ייעוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעשור האחרון ריפקין מייעץ לאיחוד האירופי. הוא גם שימש כיועץ לנשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי; קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל; ראש ממשלת פורטוגל לשעבר, ז'וזה סוקרטס; ראש ממשלת ספרד לשעבר חוזה לואיס רודריגס ספאטרו; וראש ממשלת סלובניה לשעבר, יאנס יאנשה, בתקופות כהונתם כנשיאי המועצה האירופית.[5]

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מגזין "European Energy Review", "נראה כאילו לאף סופר או הוגה דעות לא הייתה יותר השפעה על מדיניות האקלים והאנרגיה השאפתנית של האיחוד האירופי, מאשר ל'בעל-החזון' האמריקאי המפורסם, ג'רמי ריפקין.[6] בארצות הברית, הוא העיד בפני מספר ועדות קונגרס ונחל כמה הצלחות משפטיות בניסיון לודא שמתקבלות מדיניויות ממשלתיות אחראיות בנושאי סביבה, מדע וטכנולוגיה.[7] ארגון Union of Concerned Scientists האמריקאי, המספק סיוע משפטי בנושאי טכנולוגיה, ציטט חלק מכתביו של ריפקין כעצות שימשיות לצרכנים, וב-New York Times נכתב כי "באקדמיה, בדת ובפוליטיקה מהללים את ג'רמי ריפקין של נכונותו לחשוב בגדול, להעלות שאלות שנויות במחלוקת, ולשרת כנביא חברתי ואתי".[8]

עבודותיו של ריפקין גם שנויות במחלוקת. מתנגדיו תוקפים אותו על חוסר הקפדה מדעית בחלק מטענותיו, כמו גם בחלק מהטקטיקות בהן הוא משתמש כדי לקדם את השקפותיו. סטפן ג'יי גולד, מדען מהארוורד, תיאר את ספרו של ריפקין "Algeny" משנת 1983 כ"מסכת בנויה בחכמה של פרופגנדה אנטי-אינטלקטואלית בתחפושת של מחקר אקדמאי".[9]

בכתבה של מגזין Times מ-1989 אודות שיטות האקטיביזם של ריפקין, תחת הכותרת "האדם השנוא במדע", תוארו תגובות של מדענים, בעיקר גנטיקאים, לניסיונותיו להשיג רגולציה על ניסויים גנטיים.[10]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973, How to Commit Revolution American Style: Bicentennial Declaration, with John Rossen, Lyle Stuart Inc., מסת"ב 0-8184-0041-2
  • 1975, Common Sense II: The Case Against Corporate Tyranny, Bantam Books, OCLC 123151709
  • 1977, Own Your Own Job: Economic Democracy for Working Americans, מסת"ב 978-0-553-10487-5
  • 1977, Who Should Play God? The Artificial Creation of Life and What it Means for the Future of the Human Race, with Ted Howard, Dell Publishing Co., מסת"ב 0-440-19504-7
  • 1978, The North Will Rise Again: Pensions, Politics and Power in the 1980s, with Randy Barber, Beacon Press, מסת"ב 0-8070-4787-2
  • 1979, The Emerging Order: God in the Age of Scarcity, with Ted Howard, Putnam, מסת"ב 978-0-399-12319-1
  • 1980, Entropy: A New World View, with Ted Howard (afterword by Nicholas Georgescu-Roegen), Viking Press, מסת"ב 0-670-29717-8
  • 1983, Algeny: A New Word—A New World, in collaboration with Nicanor Perlas, Viking Press,מסת"ב 0-670-10885-5
  • 1985, Declaration of a Heretic, Routledge and Kegan Paul, מסת"ב 978-0710207104
  • 1985, The Love Bond: A Tale of Juju and Ernie, Routledge & Kegan Paul Books, Ltd, מסת"ב 0-7102-0709-3
  • 1987, Time Wars: The Primary Conflict In Human History, Henry Holt & Co, מסת"ב 0-8050-0377-0
  • 1990, The Green Lifestyle Handbook: 1001 Ways to Heal the Earth (edited by Rifkin), Henry Holt & Co, מסת"ב 0-8050-1369-5
  • 1991, Biosphere Politics: A New Consciousness for a New Century, Crown, מסת"ב 0-517-57746-1
  • 1992, Beyond Beef: The Rise and Fall of the Cattle Culture, E. P. Dutton, מסת"ב 0-525-93420-0
  • 1992, Voting Green: Your Complete Environmental Guide to Making Political Choices In The 90s, with Carol Grunewald Rifkin, Main Street Books, מסת"ב 0-385-41917-1
  • 1995, The End of Work: The Decline of the Global Labor Force and the Dawn of the Post-Market Era, Putnam Publishing Group, מסת"ב 0-87477-779-8
  • 1998, The Biotech Century: Harnessing the Gene and Remaking the World, J P Tarcher,מסת"ב 0-87477-909-X
  • 2000, The Age Of Access: The New Culture of Hypercapitalism, Where All of Life is a Paid-For Experience, Putnam Publishing Group, מסת"ב 1-58542-018-2
  • 2002, The Hydrogen Economy: The Creation of the Worldwide Energy Web and the Redistribution of Power on Earth, Jeremy P. Tarcher, מסת"ב 1-58542-193-6
  • 2004, The European Dream: How Europe's Vision of the Future is Quietly Eclipsing the American Dream, Jeremy P. Tarcher, מסת"ב 1-58542-345-9
  • 2010, The Empathic Civilization: The Race to Global Consciousness In a World In Crisis, Jeremy P. Tarcher, מסת"ב 1-58542-765-9
  • 2011, The Third Industrial Revolution: How Lateral Power Is Transforming Energy, the Economy, and the World, Palgrave Macmillan, מסת"ב 978-0-230-11521-7
  • 2014, The Zero Marginal Cost Society: The internet of things, the collaborative commons, and the eclipse of capitalism, Palgrave Macmillan, מסת"ב 978-1-137-27846-3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רמי ריפקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]