ג'רמי ריפקין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
ג'רמי ריפקין כפי שצולם ב-2009

ג'רמי ריפקיןאנגלית: Jeremy Rifkin;‏ נולד ב-26 בינואר 1945, דנוור, קולורדו, ארצות הברית) הוא תאורטיקן חברתי וכלכלי, סופר, נואם, יועץ פוליטי ופעיל חברתי.

ריפקין הוא הנשיא של ה-Foundation on Economic Trends ומחברם הפופולרי של עשרים ספרים העוסקים בהשפעה של שינויים מדעיים וטכנולוגיים על הכלכלה, כוח העבודה, החברה והסביבה. ספריו תורגמו ליותר מ-35 שפות ונעשה בהם שימוש במאות אוניברסיטאות, תאגידים, וסוכנויות ממשלה ברחבי העולם. ספריו האחרונים כוללים את The Zero Marginal Cost Society (2014), The Third Industrial Revolution (2011), The Empathic Civilization (2010), The European Dream (2004),The Hydrogen Economy (2002), The Age of Access (2000), The Biotech Century (1998) ו-The End of Work (1995).

ריפקין הוא הנשיא של קבוצת הייעוץ TIR Consulting Group LLC אשר מייעצת למדינות, מחוזות ורשויות מוניציפליות ברחבי העולם על פיתוח תוכניות אב ל"מהפכה התעשייתית השלישית" (TIR). הוא גם המייסד והיו"ר של "Third Industrial Revolution Global CEO Business Round Table", המורכב מהחברות המובילות בעולם בתחומי האנרגיה המתחדשת, בניה, אדריכלות, נדל"ן, טכנולוגיית מידע, ספקיות אנרגיה, תחבורה ולוגיסטיקה. צוות הפיתוח הכלכלי הגלובלי של ריפקין הוא הגדול מסוגו בעולם והוא עובד עם ערים, מחוזות וממשלות במטרה לגבש תוכניות אב להפיכת הכלכלות שלהם לבעלות תשתיות של "המהפכה התעשייתית השלישית", ללא שימוש פחם.[1]

טורו החודשי של ריפקין על נושאי אקטואליה שונים הופיע במשך השנים בחשובים והגדולים שבעיתוני העולם, ביניהם Los Angeles Times,  The Guardian, Süddeutsche Zeitung, El Mundo ורבים אחרים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נעוריו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריפקין נולד בדנבר, קולורדו לויוֵט ראבֵל ריפקין ומילטון ריפקין, יצרן שקיות פלסטיק. הוא גדל בצד בדרום-מערבי של שיקגו. הוא היה נשיא המחזור[דרושה הבהרה] שלו בבית הספר וורטון שבפנסילבניה (לימודי כלכלה, 1967) שם קיבל את פרס General Alumni Association's Award of Merit.[2] לאחר שראה יום אחד את חבריו לספסל הלימודים מכים חבורת סטודנטים שמחו נגד מלחמת וייטנאם מחוץ לבניין הנהלת האוניברסיטה, הוא ארגן הפגנה בעד חופש הביטוי. ריפקין הפך לחבר פעיל ב"תנועת השלום" (האופוזיציה למעורבות ארצות הברית בוייטנאם). הוא למד יחסים בינלאומיים באוניברסיטת טאפטס (1967), שם המשיך להיות פעיל אנטי-מלחמתי. מאוחר יותר הצטרף לארגון VISTA האמריקאי למלחמה בעוני.

שנות ה-70[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1973, ארגן ריפקין מחאה המונית נגד חברות נפט בחגיגות ה-200 ל-"מסיבת התה של בוסטון" (Boston Tea Party) בנמל של בוסטון. אלפים השתתפו במחאה ופעילים השליכו חביות נפט ריקות למימי הנמל של בוסטון. המחאה התרחשה כתגובה לעליה במחירי הנפט בסתיו 1973 בעקבות אמברגו הנפט של OPEC. המחאה כונתה מאוחר יותר בפי התקשורת "מסיבת הנפט של בוסטון".[3]

ב-1977 הוא ייסד יחד עם טד הווארד, את ארגון FOET (Foundation on Economic Trends), הפעיל ברמה לאומית ובינלאומית בנושאי מדיניות ציבורית הקשורים לסביבה, הכלכלה ושינויי אקלים. ארגון FOET בוחן מגמות שונות ואת השפעתן על הסביבה, החברה, התרבות והכלכלה, ועוסק בהתדיינות משפטית, חינוך ציבורי, בניית קואליציות וארגון פעילויות על מנת לקדם את מטרות הארגון. ריפקין הפך להיות אחד המבקרים החשובים הראשונים של תעשיית הביו-טכנולוגיה שרק החלה את דרכה, בפרסום ספרו Who Should Play God? בשנת 1977.[4]

ייעוץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריפקין מייעץ לאיחוד האירופי בעשור האחרון. הוא גם שימש כיועץ לנשיא צרפת לשעבר, ניקולא סרקוזי; קנצלרית גרמניה, אנגלה מרקל; ראש ממשלת פורטוגל לשעבר, ז'וזה סוקרטס; ראש ממשלת ספרד לשעבר חוזה לואיס רודריגס ספאטרו; וראש ממשלת סלובניה לשעבר, יאנס יאנשה,; בתקופות כהונתם כנשיאי המועצה האירופית.[5]

קבלה וביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי מגזין  "European Energy Review", "נראה כאילו לאף סופר או הוגה דעות לא הייתה יותר השפעה על מדיניות האקלים והאנרגיה השאפתנית של האיחוד האירופי, מאשר ל'בעל-החזון' האמריקאי המפורסם, ג'רמי ריפקין.[6] בארצות הברית, הוא העיד בפני מספר ועדות קונגרס ונחל כמה הצלחות משפטיות בניסיון לודא שמתקבלות מדיניויות ממשלתיות אחראיות בנושאי סביבה, מדע וטכנולוגיה.[7] ארגון  Union of Concerned Scientists האמריקאי, המספק סיוע משפטי בנושאי טכנולוגיה, ציטט חלק מכתביו של ריפקין כעצות שימשיות לצרכנים, וב-New York Times נכתב כי "באקדמיה, בדת ובפוליטיקה מהללים את ג'רמי ריפקין של נכונותו לחשוב בגדול, להעלות שאלות שנויות במחלוקת, ולשרת כנביא חברתי ואתי".[8]

עבודותיו של ריפקין גם שנויות במחלוקת. מתנגדיו תוקפים אותו על חוסר הקפדה מדעית בחלק מטענותיו, כמו גם בחלק מהטקטיקות בהן הוא משתמש כדי לקדם את השקפותיו. סטפן ג'יי גולד, מדען מהארוורד, תיאר את ספרו של ריפקין "Algeny" משנת 1983 כ"מסכת בנויה בחכמה של פרופגנדה אנטי-אינטלקטואלית בתחפושת של מחקר אקדמאי".[9]

בכתבה של מגזין Times מ-1989 אודות שיטות האקטיביזם של ריפקין, תחת הכותרת "האדם השנוא במדע", תוארו תגובות של מדענים, בעיקר גנטיקאים, לניסיונותיו להשיג רגולציה על ניסויים גנטיים.[10]

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1973, How to Commit Revolution American Style: Bicentennial Declaration, with John Rossen, Lyle Stuart Inc., ISBN 0-8184-0041-2
  • 1975, Common Sense II: The Case Against Corporate Tyranny, Bantam Books, OCLC 123151709
  • 1977, Own Your Own Job: Economic Democracy for Working AmericansISBN 978-0-553-10487-5
  • 1977, Who Should Play God? The Artificial Creation of Life and What it Means for the Future of the Human Race, with Ted Howard, Dell Publishing Co., ISBN 0-440-19504-7
  • 1978, The North Will Rise Again: Pensions, Politics and Power in the 1980s, with Randy Barber, Beacon Press, ISBN 0-8070-4787-2
  • 1979, The Emerging Order: God in the Age of Scarcity, with Ted Howard, Putnam, ISBN 978-0-399-12319-1
  • 1980, Entropy: A New World View, with Ted Howard (afterword by Nicholas Georgescu-Roegen), Viking Press, ISBN 0-670-29717-8
  • 1983, Algeny: A New Word—A New World, in collaboration with Nicanor Perlas, Viking Press,ISBN 0-670-10885-5
  • 1985, Declaration of a Heretic, Routledge and Kegan Paul, ISBN 978-0710207104
  • 1985, The Love Bond: A Tale of Juju and Ernie, Routledge & Kegan Paul Books, Ltd, ISBN 0-7102-0709-3
  • 1987, Time Wars: The Primary Conflict In Human History, Henry Holt & Co, ISBN 0-8050-0377-0
  • 1990, The Green Lifestyle Handbook: 1001 Ways to Heal the Earth (edited by Rifkin), Henry Holt & Co, ISBN 0-8050-1369-5
  • 1991, Biosphere Politics: A New Consciousness for a New Century, Crown, ISBN 0-517-57746-1
  • 1992, Beyond Beef: The Rise and Fall of the Cattle Culture, E. P. Dutton, ISBN 0-525-93420-0
  • 1992, Voting Green: Your Complete Environmental Guide to Making Political Choices In The 90s, with Carol Grunewald Rifkin, Main Street Books, ISBN 0-385-41917-1
  • 1995, The End of Work: The Decline of the Global Labor Force and the Dawn of the Post-Market Era, Putnam Publishing Group, ISBN 0-87477-779-8
  • 1998, The Biotech Century: Harnessing the Gene and Remaking the World, J P Tarcher,ISBN 0-87477-909-X
  • 2000, The Age Of Access: The New Culture of Hypercapitalism, Where All of Life is a Paid-For Experience, Putnam Publishing Group, ISBN 1-58542-018-2
  • 2002, The Hydrogen Economy: The Creation of the Worldwide Energy Web and the Redistribution of Power on Earth, Jeremy P. Tarcher, ISBN 1-58542-193-6
  • 2004, The European Dream: How Europe's Vision of the Future is Quietly Eclipsing the American Dream, Jeremy P. Tarcher, ISBN 1-58542-345-9
  • 2010, The Empathic Civilization: The Race to Global Consciousness In a World In Crisis, Jeremy P. Tarcher, ISBN 1-58542-765-9
  • 2011, The Third Industrial Revolution: How Lateral Power Is Transforming Energy, the Economy, and the World, Palgrave Macmillan, ISBN 978-0-230-11521-7
  • 2014, The Zero Marginal Cost Society: The internet of things, the collaborative commons, and the eclipse of capitalism, Palgrave Macmillan, ISBN 978-1-137-27846-3

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רמי ריפקין בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]