גאווה ודעה קדומה (סרט, 1940)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאווה ודעה קדומה
Pride and Prejudice
Prideundprejudice.jpg
מבוסס על גאווה ודעה קדומה מאת ג'יין אוסטן
בימוי רוברט ז. לאונרד (אנ')
הפקה האנט סטרומברג (אנ')
תסריט הלן ג'רום (מחזה)
אלדוס האקסלי
ג'יין מורפין (אנ')
עריכה רוברט קרן (אנ')
שחקנים ראשיים גריר גרסון
לורנס אוליביה
מרי בולנד
עדנה מיי אוליבר
מורין או'סליבן
אן ראת'רפורד
פרידה אינסקורט
מוזיקה הרברט סטוטארט עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום קרל פרוינד (אנ')
מפיץ MGM
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
אולפן MGM
הקרנת בכורה 26 ביולי 1940 (ארצות הברית)
משך הקרנה 117 דקות
שפת הסרט אנגלית
תקציב 1,437,000 דולר
הכנסות 1.8 מיליון דולר
פרסים פרס אוסקר לארטדיירקשן הטוב ביותר, שחור-לבן עריכת הנתון בוויקינתונים
דף הסרט ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גאווה ודעה קדומהאנגלית: Pride and Prejudice) הוא סרט קולנוע אמריקאי משנת 1940, עיבוד לרומן "גאווה ודעה קדומה" מאת ג'יין אוסטן, בבימויו של רוברט ז. לאונרד ובכיכובם של גריר גרסון ולורנס אוליבייה. אלדוס האקסלי וג'יין מורפין כתבו את התסריט שהיה מבוסס על העיבוד הבימתי של הלן ג'רום לרומן של אוסטן. הסרט מספר על חמש אחיות במשפחה מן האצולה הכפרית באנגליה, המתמודדות עם בעיות של נישואים, מוסר ותפיסות מוטעות. הסרט יצא לאקרנים בארצות הברית ב-26 ביולי 1940, וקיבל ביקורות חיוביות. מבקר הקולנוע של הניו יורק טיימס שיבח את הסרט במילים "הקומדיה של נימוסים החצופה והמהנה ביותר שאנו בפינה זו ראינו על המסך".[1]

הסרט נבדל מן הרומן במובנים אחדים. תקופת הסרט היא תקופה מאוחרת יותר מהרומן של אוסטן. הסיבה לשוני זה הייתה שהאולפנים רצו להציג תלבושות ראוותניות יותר מאלה שבזמנה של אוסטן. סצנות אחדות שונו באופן משמעותי. למשל בעימות בין אליזבת לליידי קתרין דה ברג לקראת סוף הסרט, הדרישה התקיפה מאליזבת להבטיח שלעולם לא תינשא לדארסי, הפכה כאן למבחן הבודק את כנותה ומידת אהבתה של אליזבת. ברומן העימות נובע מיחסה הסנובי של ליידי קתרין ומרצונה העז שדארסי ישא לאשה את בתה.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברת בנט (מרי בולנד) ובנותיה ג'יין (מורין או'סליבן) ואליזבת (גריר גרסון) נמצאות בחנות וקונות שמלות חדשות כשהן רואות שני ג'נטלמנים וליידי יורדים ממרכבה בסמוך להם. הן מגלות שהגברים הם מר בינגלי (ברוס לסטר), שלאחרונה שכר את אחוזת נת'רפילד, ומר דארסי (לורנס אוליבייה), שניהם רווקים ועשירים. גברת בנט הנרגשת מהחדשות, אוספת את בנותיה וחוזרת לביתה. שם היא מנסה לשכנע את בעלה להתוודע למר בינגלי, אבל מר בנט מסרב. מתברר שהוא כבר ערך עמו היכרות.

בנשף הריקודים אליזבת רואה כמה יהיר הוא מר דארסי, והיא שומעת שהוא מסרב לרקוד איתה. בנשף היא פוגשת גם את מר ויקהם שמספר לה על העוול שדארסי גרם לו. מאוחר יותר דארסי מזמין אותה לרקוד והיא מסרבת, אבל היא מקבלת את הזמנות של ויקהם לרקוד.

מר קולינס (מלוויל קופר) הוא דודן של משפחת בנט, והיורש של בית המשפחה אחרי מותו של מר בנט. הוא מגיע לביקור בביתם של משפחת בנט במטרה למצוא לו אישה בין הבנות. הוא מחליט שאליזבת היא האישה המתאימה ומתחיל לחזר אחריה. בנשף בנת'רפילד הוא כל הזמן הולך בעקבותיה ולא מניח לה. מר דארסי מסייע לה ומזמין אותה לרקוד. כשהוא רואה את התנהגותן הפזיזה של אמה ושל אחיותיה הצעירות של אליזבת, הוא עוזב אותה, דבר שמכעיס אותה שוב. למחרת מר קולינס מציע נישואים לאליזבת והיא דוחה אותו באופן חד משמעי. לאחר מכן הוא מתארס עם חברתה הטובה שארלוט לוקאס (קארן מורלי).

אליזבת מבקרת בביתה החדש של חברתה שארלוט. שם היא מוצגת בפני ליידי קתרין דה ברג (עדנה מיי אוליבר) והיא נפגשת שוב עם דארסי (שהוא האחיין של ליידי קתרין). מאוחר יותר דארסי מציע נישואים לאליזבת והיא מסרבת לו, בין היתר בגלל מה שסיפר לה ויקהם שדארסי מנע ממנו את הרכוש שמגיע לו, וגם כי היא גילתה שדארסי הוא זה שניתק את הקשר הרומנטי בין מר בינגלי לאחותה ג'יין. הם מתווכחים בלהט והוא עוזב.

כשאליזבת חוזרת ללונגבורן היא מגלה שלידיה ברחה עם ויקהם. מר דארסי שמגיע לביקור אומר לה שוויקהם לעולם לא יתחתן עם לידיה. הוא מספר לה שוויקהאם ניסה לפתות את אחותו בת ה-15, ג'ורג'ינה, ולברוח איתה. אליזבת מבינה שהיא אוהבת את דארסי, אבל חושבת שלא תראה אותו יותר בגלל החרפה שהמיטה לידיה על משפחתה. לידיה וויקהם חוזרים לבית נשואים. לאחר מכן מגיע לביקור בלונגבורן ליידי קתרין ומגלה שדארסי הוא זה שמצא את לידיה ואילץ את ויקהם לשאת אותה לאישה. דארסי מופיע שוב, והוא ואליזבת מצהירים על אהבתם זה לזו. הסרט מסתיים כשאליזבת ודארסי מתנשקים וגברת בנט מרגלת אחריהם ורואה שגם שאר בנותיה מצאו מחזרים ראויים.

צוות השחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריר גרסון בתפקיד אליזבת בנט
לורנס אוליביה בתפקיד דארסי
  • גריר גרסון - אליזבת בנט
  • לורנס אוליבייה - פיצוויליאם דארסי
  • מרי בולנד - גברת בנט
  • עדנה מיי אוליבר - ליידי קתרין דה ברג
  • מורין או'סליבן - ג'יין בנט
  • אן ראת'רפורד - לידיה בנט
  • פרידה אינסקורט - קרוליין בינגלי
  • אדמונד גוון - מר בנט
  • קארן מורלי - שארלוט לוקאס קולינס
  • הת'ר אנג'ל - קיטי בנט
  • מרשה האנט - מרי בנט
  • מלוויל קופר - מר קולינס
  • אדוארד אשלי קופר - ג'ורג' ויקהם
  • ברוס לסטר - מר בינגלי
  • אי. אי. קלייב - סר ויליאם לוקאס
  • מרג'ורי ווד - ליידי לוקאס
  • ורנון דאונינג - קפטן קרטר

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הפקת הסרט "גאווה ודעה קדומה" תוכננה לאוקטובר 1936 בפיקוח של אירווינג ת'ולברג ובכיכובם של קלארק גייבל ונורמה שירר בתפקידים הראשיים.[2] ההפקה הוקפאה בעקבות מותו של ת'ולברג ב-13 בספטמבר 1936. באוגוסט 1939 בחרו באולפני MGM בג'ורג' קיוקור לביים את הסרט ורוברט דונאט לוהק לשחק לצדה של שירר.[2] האולפן שקל לצלם את הסרט באנגליה, אבל תחילת המלחמה באירופה בספטמבר 1939 גרמה לשינוי בתוכניות ולסגירת הפעילות של אולפני MGM באנגליה. בסופו של דבר החליף רוברט ז. לאונרד את ג'ורג' קיוקור בגלל אי התאמה בלוחות זמנים.[2]

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט התקבל היטב וזכה לביקורות חיוביות. הסרט קיבל דירוג של 88% באתר Rotten Tomatoes.[3]

לפי רישומי ההכנסות ב-MGM הרווחים של הסרט היו 1,849,000 דולר, שגרמו להפסד של 241,000 דולר.

הבדלים בין הסרט לרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעיני חובבי הרומן המקורי של ג'יין אוסטן סרט זה סוטה במידה ניכרת מהרומן בהיותו "הוליוודי" באופן מוגזם, ובשימוש בסגנון התלבושות משנות השלושים של המאה התשע עשרה במקום בסגנון תקופת הרג'נסי שבה מתרחשת עלילת הרומן.

מסגרת הזמן של העלילה בסרט קוצרה באופן ניכר, ואירועים מסוימים מתרחשים במקביל בסרט לעומת הרומן שבו הם מתרחשים בהבדל של ימים, שבועות או אפילו חודשים. ברומן ויקהם לא השתתף בנשף שבו דארסי מעליב את אליזבת, ולמעשה הוא לא השתתף באף נשף שבו גם דארסי היה נוכח. סצנת התחרות בחץ וקשת בין דארסי ואליזבת אינה מופיעה ברומן. בסרט דארסי בעצמו מספר לאליזבת על ניסיון הבריחה של ויקהם עם אחותו ג'ורג'ינה, בספר דארסי מתאר את האירועים האלה במכתב שהוא מוסר לאליזבת יום אחרי שהיא דוחה את הצעת הנישואים שלו.

שני מסעות של בנות בנט אינם מופיעים בסרט. האחד, נסיעתה של ג'יין ללונדון להתארח אצל משפחת גרדינר, דודה ודודתה. ג'יין מקווה לפגוש את קרוליין בינגלי בלונדון בתקווה לראות גם את צ'ארלס בינגלי. דארסי ואחיותיו של צ'ארלס מסתירים ממנו את המידע על היותה של ג'יין בעיר. המסע השני הוא הטיול של אליזבת, שוב עם מר ומרת גרדינר לדרבישייר, במקום הטיול המתוכנן לאזור האגמים. בדרבישייר אליזבת מגיעה לפמברלי, אחוזתו של דארסי, ונפגשת איתו שוב.

הבדל נוסף הוא בבריחתה של לידיה עם ויקהם. ברומן, לידיה נוסעת לברייטון בעקבות הגדוד, כבת לוויה לאשתו של הקולונל, ובורחת משם עם ויקהם. אירוע זה קורה כשאליזבת נמצאת בדרבישייר. בסרט זה מתרחש כשאליזבת חוזרת מביקורה אצל משפחת קולינס. בספר לידיה היא זו שמגלה שדארסי היה בחתונתה, והדודה גרדינר, מסבירה במכתב לאליזבת את התפקיד שמילא דארסי בנישואיהם של ויקהם ולידיה.

הדמויות הבאות הושמטו לחלוטין מהסרט:

  • ג'ורג'ינה דארסי - אחותו הצעירה של פיצוויליאם דארסי
  • מר וגברת גרדינר - דוד ודודה של אליזבת, מר גרדינר הוא אחיה של גברת בנט
  • קולנל פורסטר וגברת פורסטר - מפקד הגדוד שהוצב במריטון, ואשתו שהיא חברתה הטובה של לידיה, והמלווה שלה במסע לברייטון
  • מריה לוקאס - אחותה הצעירה של שארלוט לוקאס
  • מר וגברת הרסט - אחותו הנשואה של צ'ארלס בינגלי ובעלה

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"גאווה ודעה קדומה" זכה בפרס אוסקר לעיצוב התפאורה הטוב ביותר בסרט שחור לבן (סדריק גיבונס ופול גרוסי).[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גאווה ודעה קדומה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Crowther, Bosley (9 באוגוסט 1940). "'Pride and Prejudice,' a Delightful Comedy of Manners". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2014. 
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "Pride and Prejudice: Notes". Turner Classic Movies. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2014. 
  3. ^ Pride and Prejudice (1940) @ Rotten Tomatoes
  4. ^ "Pride and Prejudice (1940)". The New York Times. בדיקה אחרונה ב-16 באוגוסט 2014.