גאורגיוס יאקובידיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
גאורגיוס יאקובידיס

גאורגיוס יאקובידיסיוונית Γεώργιος Ιακωβίδης, בגרמנית: Georgios (Georg) Jakobides11 בינואר 1853 חידירה לסבו - 13 בדצמבר 1932 אתונה) היה צייר יווני ואחד מנציגיה החשובים של התנועה האמנותית היוונית של "אסכולת מינכן". הוא ייסד וניהל את הגלריה הלאומית (פינקוטק) של יוון באתונה.

שנותיו המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בכפר חידירה לסבו, המשתייך בימינו לעיר ארסוס-אנתיסה, באי לסבוס, אז "מידילי" באימפריה העות'מאנית. בגיל 13 עבר לגור אצל דודו שעבד בתחום האדריכלות בסמירנה. הוא למד ב"בית הספר האוואנגלי" היווני בסמירנה ובמקביל עבד כדי להתפרנס. בנעוריו התעניין באמנויות ובמיוחד בפיסול בעץ. בשנת 1868 יחד חי עם דודו במשך שנתיים בעיר מנמן ובשנת 1870 בעזרת סבסוד מצידו של מיכאליס חאדזילוקאס, סוחר עצים ושותף של דודו, נסע ליוון, על מנת ללמוד בבית הספר לאמנויות באתונה

למד שם בשנים 1876-1870, בין היתר פיסול אצל לאונידס דרוסיס וציור אצל ניקיפורוס ליטרס. במרוצת הזמן בלט כשרונו כצייר וסיים את לימודיו בהצטיינות במרץ 1877.

במינכן[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנכד האהוב של סבא, 1890

בנובמבר אותה שנה נסע עם מלגה מטעם הממלכה היוונית כדי להמשיך לימודיו באקדמיה לאמנויות במינכן. מוריו שם היו לודוויג פון לפץ, וילהלם פון לינדשמידט וגבריאל פון מאקס. סיים את לימודיו בשנת 1883, אך נשאר במינכן עוד 17 שנה בהן עבד בסטודיו משל עצמו ופתח בית ספר לציור לבנות שפעל עד שנת 1898. צייר במיוחד סצנות מיתולוגיות, ציורי ז'אנר, פנים של בתים, ציורי טבע דומם, פרחים, ודיוקנאות. יצירתו הושפעה על ידי הריאליזם האקדמי הגרמני. הפך לאחד האמנים המצליחים בבירת בוואריה ומכר את עבודותיו במחירים גבוהים. נודע במיוחד בציורי ילדים שמחים, אותם הפסיק לצייר אחרי מותה המוקדם של אשתו, אגלה, בשנת 1889.

בחזרה ליוון[עריכת קוד מקור | עריכה]

קונצרט הילדים

בשנת 1900 הוזמן על ידי ממשלת יוון לשוב לאתונה כדי לארגן בה ולנהל את הגלריה (פינקותק) הלאומית היוונית. בשנת 1904 אחרי מותו של ניקיפורוס ליטרס, לימד ללא שכר במשך 25 שנה את מקצוע הציור בשמן הבית הספר לאמנויות של אתונה. שמגישתו האמנותית נשאר שמרנית והתנגד למגמות חדשניות, לרבות האימפרסיוניזם והאקספרסיוניזם, אך יחד עם זאת עודד את האמנים הצעירים לפתח את דרכם האמנותית האינדיבידואלית. מקורב לחברה הגבוהה המקומית ולמשפחה המלכותית ובמיוחד לנסיך ניקולאוס, שהיה חובב אומנויות, המשיך יאקובידיס לצייר שורה של דיוקנאות רשמיים של יוונים חשובים, כולל תמונתה של המלכה סופיה של יוון.

בשנת 1910 כשהאקדמיה לאמנויות נפרדה ממסגרת המכון הפוליטכני הלאומי, נתבקש יאקובידיס לנהל אותו. בשנת 1918 העביר את ניהול הגלריה הלאומית לזכריאס פפאנדוניו. בשנת 1926 הפך האמן לאחד מ שלושים ושמונת חברי האקדמיה היוונית של אתונה, שהוקמה זה עתה. כעבור 4 שנים, ב1930 עזב את ניהול בית הספר לאמנויות ונשאר כ"רקטור לשם כבוד" של המוסד.

יאקובידיס נפטר באתונה בשנת 1932, לפני שלמלאו לו 80.

יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהתחלת דרכו יצירתו הייתה תחת השפעת האסכולה האקדמית של מינכן, שנודעה בקומפוזיציה וברישום שלה המוקפדים.‏[1]. עם הזמן התמחה במיוחד בציורי ז'אנר המתארים את חיי היום יום, תוך דגש על סצנות ילדים.

יצירותיו, כמאתיים במספר, נמצאות בגלריה הלאומית של אתונה, באוספים פרטיים ובמוזיאונים וגלריות לאמנות ברחבי העולם, כולל בגרמניה ובמכון האמנות של שיקגו. בנו של הצייר, השחקן מיכאליס יאקובידיס תרם בשנת 1951 למוזיאון הלאומי לציור, את פנקסו האישי של אביו שכלל רשימה כרונולוגית של עבודותיו בין השנים 1878 - 1919.

כמה מציוריו המובחרים:

  • 1876 : נערה
  • 1880 : ילדה ממגארה
  • 1881 : דיוקן של אשה צעירה - נמצאת באוסף הפרלמנט באתונה.
  • 1883 : הנכד השובב של סבתא
  • 1884 : הנכד השובב של סבא.
  • 1886 : מסריקים את הנכדה.
  • בערך 1889: הצעדים הראשונים, במוזיאון אברוף, במצובו.
  • 1890 : הנכד האהוב של סבא.
  • 1893 :
    • הצעדים הראשונים.
    • הנכד האהוב של סבתא.
  • 1895 : קו-קו !.
  • 1898 :
    • המקלחת הקרה.
    • מגש פירות.
  • 1900 : קונצרט הילדים, בפינקוטק של אתונה.
  • 1910 : דיוקן המלך גאורגיוס הראשון.
  • 1915 :
    • דיוקן של סופיה, נסיכת פרוסיה, במוזיאון אבורף במצובו
    • דיוקן המלכה אולגה.
    • הדיוקן של פבלוס מלאס, במוזיאון ההיסטורי הלאומי באתונה
  • תמונה של פבלוס מלאס במדים.
  • תמונתו של דמטריוס קאלאפותאקיס.
  • תמונת השר אלכסנדרוס קונדוסטבלוס.
  • קונצרט הילדים, הגרסה ה-21

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקורות אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Constantin Prut Dicţionar de artă modernă, Bucureşti, Albatros, 1982 (ברומנית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Constantin Prut עמוד 200

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]