גאורגיוס ספרנצס
| לידה |
30 באוגוסט 1401 קונסטנטינופול, האימפריה הביזנטית  |
|---|---|
| פטירה |
1477 (בגיל 75 בערך) קורפו, הרפובליקה של ונציה |
| מדינה |
האימפריה הביזנטית |
| שפות היצירה |
יוונית ביזנטית |
  | |
גאורגיוס ספרנצס או פרנצס (ביוונית: Γεώργιος Σφραντζῆς או Φραντζῆς; 30 באוגוסט 1401 – 1478 לערך) היה היסטוריון יווני ביזנטי (אנ') ואיש חצר האימפריה הביזנטית. הוא היה מזכיר של הקיסר מנואל השני פלאיולוגוס, "אדון המלתחה הקיסרית" תחת הקיסר יוחנן השמיני פלאיולוגוס, ואיש סוד קרוב של קונסטנטינוס האחד עשר פלאיולוגוס, הקיסר הביזנטי האחרון. הוא היה עד ראייה לנפילת קונסטנטינופול בידי העות'מאנים בשנת 1453, ונעשה עבד על ידם, אך כעבור זמן קצר שוחרר באמצעות תשלום כופר. ספרנצס שירת את בני משפחת פלאיולוגוס ששרדו במהלך השנים הבאות עד שנעשה נזיר בשנת 1472. בזמן שהיה נזיר הוא כתב את חיבורו ההיסטורי, שמסתיים בציון ניסיונו של הסולטאן מהמט השני לכבוש את נאופקטוס, אותו הוא מתארך לקיץ 1477; ההשערה היא שספרנצס מת זמן לא רב לאחר אותו אירוע.
חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]גאורגיוס נולד בקונסטנטינופול בשנת 1401, במהלך המצור העות'מאני השני על העיר (אנ'); הסנדקית שלו הייתה הנזירה תומאיס. בשנת 1418 הוא מונה למזכיר של הקיסר מנואל. במהלך שירותו לקיסר מנואל, עשה ספרנצס טובות רבות עבור קונסטנטינוס, ופיתח קשר חזק עם הקיסר העתידי. לאחר מותו של מנואל, הוא הפך למשרתו של קונסטנטינוס ועזב איתו ב-26 בדצמבר 1427 כאשר קונסטנטינוס מונה לדספוטט מוראה.
כשהגיעו למוראה, מינה אותו קונסטנטינוס למושל גלרנצה (אנ'), וספרנצס סייע לקונסטנטינוס במאמציו לכבוש את שאר מוראה, אך נשבה ב-26 במרץ 1429 בהתכתשות מחוץ לפטרס והוחזק כאסיר עד שזוהתה מערכת יחסיו עם קונסטנטינוס, והוא שוחרר לצד הביזנטי כדי לנהל משא ומתן על כניעה המצודה. בזמן שנסע לאפירוס כשליח, כדי לסייע בהסכם שלום בין קרלו השני טוקו (אנ') ובין בניו הבלתי חוקיים של דודו, על ירושת השלטון באפירוס, הוא נחטף על ידי פיראטים קטאלאנים, יחד עם פמלייתו, והוחזק בקפלוניה עד שהפיראטים לקחו את הקבוצה בחזרה לגלרנצה שם נפדו. עם שובו לקונסטנטינופול, הוא מונה לתפקיד protovestiarites (πρωτοβεστιαρίτης) (אנ') ומונה לשגריר על ידי הקיסר.
לאחר נקודה זו, היה ספרנצס תומך מרכזי של קונסטנטינוס. הוא ניסה להשיג את אתונה עבור אדונו בשנת 1435; הוא ניהל משא ומתן על נישואיו השניים של קונסטנטינוס עם קתרינה גאטילוסיו (אנ') ב-1440; הוא מונה לנציב מיסטרס ב-1446; והוא נשלח במשלחת לגאורגיה ולאימפריה של טרפזונטס בחיפוש אחר אישה שלישית לקיסר קונסטנטינוס. במהלך תפקידים אלה נשא לאישה את הלנה, בתו של המזכיר הקיסרי אלכסיוס פלאיולוגוס צמפלקון (Tzamplakon), והקיסר קונסטנטינוס היה שושבינו. הוא התכונן לקחת את בנו יוחנן (ואת חלקו הגדול של עושרו הנייד) למוראה, ואז לקפריסין, בנסיעה ביבשה, כאשר הסולטאן העות'מאני מהמט השני החל במצור על קונסטנטינופול.
למרות היותו מעורב בהגנה על העיר, תיאורו של גאורגיוס ספרנצס על המצור והכיבוש של קונסטנטינופול ב-1453 חסר פרטים רבים. על מותו של הקיסר קונסטנטינוס, הוא כותב: "בשבי זה אדוני הקיסר המנוח, האדון קונסטנטינוס, נהרג. לא הייתי לצדו באותה שעה אלא בדקתי חלק אחר של העיר, לפי פקודותיו". ספרנצס נשבה והפך לעבד, אך נפדה ב-1 בספטמבר 1453 ואז עשה את דרכו למיסטרס. שם הוא השיג הגנה בחצרו של תומאס פלאיולוגוס (אנ'), דספוטט מוראה. הוא הצליח לנסוע לאדריאנופול ב-1454, לפדות את אשתו ולחזור למוראה, תוך התחמקות מהסולטאן מהמט. הוא שימש כשגריר בוונציה מטעם תומאס פלאיולוגוס בשנת 1455. לאחר נפילת המוראה (אנ') בשנת 1460, פרש ספרנצס למנזר טרכנייוטס (Tarchaneiotes) בקורפו.[1]
משפחתו
[עריכת קוד מקור | עריכה]לגאורגיוס נולדו מהלנה חמישה ילדים, מהם שני בנים מתו בינקותם, בן שלישי, אלכסיוס, נפטר בגיל 5. הקיסר קונסטנטינוס היה הסנדק של בנו יוחנן ובתו היחידה תמר. לאחר כיבוש קונסטנטינופול שני הילדים הפכו לעבדים של כמה טורקים קשישים, יחד עם אשתו הלנה, ולאחר מכן נמכרו ל"מיר אהור" (אדון הסוס) של הסולטאן. אולם לפני שספרנצס הספיק לפדות אותם ממנו, הסולטאן שמע עליהם וקנה אותם. ספרנצס מציין שנודע לו על מותו של בנו בגיל 14 שנים ושמונה חודשים, בדצמבר 1453, ושנודע לו על מותה של בתו בהרמון הקיסרי העות'מאני (אנ') בספטמבר 1455, בגיל 14 שנים וחמישה חודשים.
חיבורו
[עריכת קוד מקור | עריכה]במנזר הוא כתב את ה"כרוניקון" (Χρονικόν) שלו, המפרט את תולדות בית פלאיולוגוס (אנ') מ-1258 עד 1476.[1] זהו מקור בעל ערך רב לאירועי תקופתו.[1] המאפיינים הייחודיים של חיבורו הם נאמנות לפלאיולוגים - ספרנצס לעיתים קרובות הגזים במעלותיהם והדחיק את הפגמים שלהם - שנאת הטורקים ומסירות לאורתודוקסיה המזרחית (אנ'). סטיבן רנסימן תיאר את חיבורו כ"כן, חי ומשכנע", ב"יוונית טובה בסגנון קליל ולא יומרני".[2]
קיימות מהדורות מאת אוגוסט עמנואל בקר (אנ') (1838) ב- Corpus Scriptorum Historiae Byzantinae (אנ'),[1] כרך 39, וב- Patrologia Graeca (אנ') של Jacques Paul Migne (אנ'). המהדורה הביקורתית האחרונה של ספרנצס היא מאת וסיל גרקו (אנ') (בוקרשט, 1966), שהופיעה עם תרגום לרומנית. ספרנצס תורגם גם לגרמנית ב-1954, ולאנגלית על ידי מריוס פיליפדס (אנ') (Amherst, 1980). ישנה מהדורה עם תרגום לאיטלקית מאת ר' מאיסאנו (R. Maisano), רומא 1990 (CFHB 29).
במשך מאות שנים האמינו שספרנצס כתב שני חיבורים, הכרוניקון הקטן והכרוניקון הגדול. הכרוניקון הגדול, הכולל גם את מקורות הפלאיולוגים, מפורט יותר, במיוחד על המצור על קונסטנטינופול. אבל, החל מ-1934, מחקרים הוכיחו כי הכרוניקון הגדול נכתב עשרות שנים מאוחר יותר על ידי מקריוס מליסנוס (אנ') ("פסאודו-ספרנצס"), כומר שנמלט אל נאפולי מאי יווני-ונציאני שנכבש על ידי העות'מאנים. לא ברור מדוע בחר מליסנוס לפרט ולהרחיב את חיבורו של ספרנצס.
בתרבות הפופולרית
[עריכת קוד מקור | עריכה]ספרנצס מתואר בסדרה Rise of Empires: Ottoman (אנ'), עונה 1, במיוחד בסיום העונה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- גאורגיוס פרנצס, כרוניקון, מהדורת עמנואל בקר, ביוונית ולטינית
- גאורגיוס פרנצס, כרוניקון קטן (ביוונית)
- גאורגיוס פרנצס, כרוניקון גדול (ביוונית)
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ 1 2 3 4 Phrantza, George, המהדורה האחת-עשרה של אנציקלופדיה בריטניקה
- ^ Steven Runciman, The Fall Of Constantinople 1453, Cambridge University Press, 1965, p. 193